דף ביאור
מסכת נדרים דף ס״ב עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדרים דף ס״ב עמוד א׳
מסכת נדרים דף ס״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־460 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מותרות משום גזל שנתיאשו מהן הבעלים:
ופטורות מן המעשר משום דהפקירא נינהו:
מרייהו בעלים של תאנים:
והוכפלו כו' דשרו למיכל כל אדם:
משום סניות מילתא כלומר מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה דעדיין לא הפקירן:
אשכחיה לרבי טרפון גופיה דקאכיל מן התאנים דקסבר דהפקירא נינהו:
אחתיה לר' טרפון בשקא ההוא גברא שהיה משמרן:
על דיבר זה שהציל עצמו בכבוד תורתו דקאמר אוי לו לטרפון:
ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
הוקפלו כו' מותרות משום גזל שהבעלים מפקירין אותם:
ופטורות מן המעשר כהפקר:
שנשתמשתי בכתרה של תורה שהניחו אותו האיש בשביל כבוד תורתו:
[א"ה אמאי ציער] מאי הוה ליה למיעבד כיון שלא היה רוצה להניחו בענין אחר בשלמא אי הוה שביק ליה כי אמר הוקפלו רוב המקצועות ניחא שהיה מצטער על מה שלא אמר לו:
לאהבה את ה' אלהיך משמע מאהבת הבורא ולא לכבוד עצמך:
שרו לי תגראי כלומר פסוק דין שלי תחילה:
Tosafot on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
ריטב"א
תניא הוקפלו רוב המקצועות מותרות התאנים הנשארים משום גזל דאפקורי מפקרי להו בעלים ולפיכך פטורות מן המעשר דקיימא לן הפקר פטור מן המעשר:
Ritva on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Vilna, 1884 · unknown
מאירי
משהוקפלו רוב המקצועות על הדרך שביארנו במשנה כל שנשארו מן התאנים בשדות או אף באילנות הרי הן הפקר ואין בהן משום גזל ופטורות מן המעשר כדין הפקר:
תלמיד חכם כל שאפשר למעט שלא יהנה בכבוד תורה בכבוד ובתועלת יעשה שלא יהו דברי תורה אצלו קרדום ועטרה דרך הערה אמרו כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול כדכתיב ובאו בה פריצים וחללוה כלומר שמכיון שפרצום ר"ל שנהגו בהם מנהג פריצות יצאו לחולין ברשותם ואע"פ כן נעקר מן העולם כדכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא משתמש בכתרה של תורה לא כל שכן ומכל מקום במקום אונס ושאין בידו לברוח מן הנזק בצד אחר אלא ברוב עמל ופסידה גדולה ויכול להציל עצמו בכבוד תורה מותר מעשה ברבי טרפון שמצאו אדם אחד אוכל תאניו אחר שהוקפלו רוב מקצועות והיה מצערו הרבה עד שבקש להרגו ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו שמע אותו האיש שרבי טרפון הוא והניחו וברח וכל ימיו היה מצטער בעצמו ואמר אוי לי שנשתמשתי בכבוד תורה מפני שעשיר גדול היה והיה לו לפייסו בדמים ומכל מקום אלו היה נמנע כשיאמר לו מותר הוא אחר שהוקפלו רוב המקצועות ודאי מותר לו לומר כן אלא שאותו האיש אירע לו שהרבה פעמים היו גונבין לו מהם וחשב בעצמו ודאי זהו הגנב והציל עצמו הימנו בכבוד תורה אלא שנצטער על שלא פייסו בדמים:
וכן אמרו חכמים לאהבה את ה' אלהיך שלא יאמר אדם אקרא ר"ל הגירסא שיקראוני חכם אשנה ר"ל בפירושין וחידושין שיקראוני רבי אשנן ר"ל ללמד לתלמידים שאהא זקן ויושב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף שהכבוד בא וכן אמרו עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשם שמים ולא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום להיות חופר בו הא במקום אונס מותר כמו שביארנו והוא שאמרו שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב ועבדך היה ירא את ה' מנעוריו וכתוב אחריו הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים הנה שהודיע לאליהו מה שלא היה יודע ומה שכתוב יהללך זר ולא פיך ענינו באתרא דידעין ליה:
וכן אמרו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא ר"ל שתפסקו גמר דין שלי תחלה שזה דין הוא ואם אינו רוצה למחול עליו רשאי שנאמר ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש כדכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון בספר תורה ולברך ראשון בברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון בסעודה אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש וכן מותר לו לפטור עצמו ממסים וארנוניות לומר צורבא מרבנן אנא לא יהיבנא כרגא שאף זו מחוקו היא שנא' מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהום ומנדה זו מנת המלך ופירושו טסקא של קרקעות בלו זה כסף גולגלתא והוא מס שהיו נותנין למלך במעות לחשבון הגלגלות בקע וכיוצא בו לגלגלת והלך זו ארנונא ופירושו מס של בהמות ויש מפרשים מזונות בני חילו המוטלים על בני העיר כשהיה הולך ממקום למקום הא כל שאינו ממין דברים אלו שהן כעין דין אצלו ימעט כמו שיוכל שלא יהנה בכבוד תורה לכבוד ולתועלת אלא יברח מהם והם רודפים אחריו:
ולענין שאר האומות הקדומות בעבודת האלילים וכיוצא בהם מיהא כל שיכול להציל עצמו ממה שהם מבקשים ממנו שלא כדין עושה והוא שאמרו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דבי נורא אנא לא יהיבנא למכסא וכל שכן למי שאינו צורבא מרבנן ובי נורא היתה ע"ז לעובדי האלילים שהיו עובדים ליסוד האש מותר לו לומר שהוא מהם ופרשו רבותי שיהא בלבו לומר כן על התורה הנקראת אש אבל בע"ז אחרת שאי אפשר להניח שמה על איזה דבר שבקדשה אסור ויש מפרשין כן אף בכל ע"ז ובלבד שיאמר עבדא כלומר שמשועבד הוא להם והיה מחוקם שאף עבדיהם פטורין וכן שיאמר ולא יהיבנא מכסא כלומר שאינו אומר אלא להבריח ארי מעליו:
Meiri on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
רש"י להיות עודר כצ"ל:
בד"ה אלא כו' לרבי טרפון דאם שרו לי' כצ"ל:
ר"ן בד"ה שנשתמשתי כו' שהניחו כשהודיעו כצ"ל בד"ה א"ה כו' דאין ה"נ כצ"ל:
Chidushei Halachot on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
שיטה מקובצת
משום סניות לבא כלומר מפני רוע לב הוא אומר כן ולא משום עין יפה דהוה מכסיף דלא היינו כעין כלך אצל יפות דלא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה.
כיון שפרצום שנהגו בהם פריצות ונעשו חול פירוש שנעשו חול בשעה שנשתמש בהן דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום הפריצים נעשו חול ומותר ליהנות מהן. נעקר מן העולם אף על פי שמותר ליהנות מהן הני מילי לישראל אבל לגבי פריצין עדיין בקדושתן הן עומדים להענישם עליהן שלא יהו חוטאין נשכרין. הרא"ם ז"ל.
אמאי צעריה ההוא גברא למה עשה שלא כדין ורבי טרפון למה לא אמר לו כדין אכילנא. ומשני רבי טרפון אמר לו ולא הניחו דההוא גברא גניבן וכו'. אי הכי כיון שלא היה יכול להשמט ממנו רבי טרפון כי אם על ידי כך שיודיע עצמו אמאי ציער רבי טרפון נפשיה למה נצטער (אתה) הוא כן וכי היה לו להניח שימיתהו אותו האיש. ומשני מצטער היה שהיה יכול להשמט ממנו בלא הודעת תורתו דעשיר גדול היה רבי טרפון והוה ליה לפיוסי ההוא גברא בדמי ולשלם לו כל ענבים שגנבו לו והיה מצטער שלא עשה כן. שיטה.
וזה לשון הפירוש ורבי טרפון גברא רבה כוותיה ודאי ליכא לספוקי דכיון דקאכיל ודאי הוקפלו כו'. ואמאי ציעריה ההוא גברא לרבי טרפון אמרי ודאי לאו משום תאנים דהוה אכיל ההיא שעתא צעריה אלא משום ההוא גברא כו'. אי הכי דהוקפלו רוב המקצועות ושלא כדין עבד ליה ההוא גברא אמאי מצער נפשיה רבי טרפון כלומר מאי טעמא לא אמר ליה מאי טעמא לא מנחת לי הא לית בהו משום גזל ולא איתהני בכתרה של תורה דמאי הוה ליה למיעבד אפילו הכי קמיתהני בכתרה של תורה משום דרבי טרפון וכו' והוה ליה לפיוסי בדמים וניצל בלא דמים מפני כבוד תורתו ולפיכך היה מצטער. עד כאן.
אקרא אלמד פסוק אשנה משנה. אשנן תלמוד שאהיה זקן דזקן היינו זקן שקנה חכמה. אלא למוד מאהבה שלא לשום כבוד ולא יהא לך שום ספק כי סוף הכבוד לבוא. שאם תלמוד תמיד לסוף יהא לך כבוד שנאמר קשרם על אצבעותיך. למוד מאהבה דדבר שהוא אוהב הוא קושר על (לוח לבו) אצבעותיו. ואומר (קשרם) כתבם על לוח לבך תמיר דהיינו נמי למוד מאהבה. ותומכיה שתומכה ולומדה תמיד לסוף מאושר. והיינו דאמר דסוף הכבוד לבוא.
אל תעשם עטרה להתגדר בהם שלא תאמר אעשה מצות כדי שישמעו בי שאני עושה מצות ויכבדוני. ולא קרדום להיות עודר בו כאדם שעודר וקוצץ בקרדומו ויש לו הנאה ממנו כך אל תהנה מכתרה של תורה. פירוש.
שרו לי תגראי ברישא התירו לי תגר שלי פסקו דיני ואלך לי ובאתרא דלא ידעין ליה. אי נמי אפילו באתרא דידעין ליה ושלא יאחר שם ויתבטל מלימודו דכתיב ראיה לדבר שתלמיד חכם דינו להיות ראשון לכל דבר שבקדושה פירוש לכל דבר שהוא נראה מקודש אם תקדימנו. לפתוח ראשון בדרשה או בעצה או לברך בסעודה. וליטול מנה יפה ראשון פירוש ליטול מנה יפה. ולהיותו ראשון אם יושב בסעודה או חולק עם חבירו יקדימוהו וגם יתנו לו מנה יפה. ובשלהי הוריות תניא נמי להחיותו ולפדותו מבית השבי ראשון שגם בזה נראה גדול ומקודש. שרו ליה לצורבא מרבנן למימר אפילו באתרא דידעינן ליה לא יהיב אכרגא שלעכב ממונו שלא וגזלוהו מותר להודיע עצמו ולומר לא יהיבנא דכתיב שהוא פטור.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain
גליון הש"ס
גמ' אוי לי שנשתמשתי עיין ב"ק דף נט ע"ב ובמהרש"א ח"א שם:
שם כיון שפרצום נעשו חול עיין במס' ע"ז דף נב ע"ב:
שם שרו לי תיגראי ברישא עיין שבועות דף ל ע"א:
Gilyon HaShas on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
בן יהוידע
אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ קשא כיון דהוא לא רצה להציל עצמו בדברים אלו, למה פירש שמו? והוה ליה למימר אוי לי שזה הורגני! ונראה לי בס"ד הוא הוה בדיק בשמא וחשב שנקרא טרפון שהוא לשון טרוף טורף שסופו להיות נטרף ביד אחרים וקרא אוי על שם טרפון שנקרא בו ולכך אמר אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן רוצה לומר לשם טרפון שהוא מורה שיהיה נטרף שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ רוצה לומר אדם הדיוט כמוני ולא נטרף על ידי מלכות להיות מן עשרה הרוגי מלכות.
אִי הָכִי, אַמַאי צִעֵר נַפְשֵׁיהּ פירוש בשלמא אי אמרת בעבור התאנים שאכל בו ביום עשה לו ההוא גברא דבר זה אם כן ודאי לא היה בדעתו להרגו כי אין זה גנב אלא שכיון לצערו בלבד ולכך נצטער רבי טרפון על אשר הציל עצמו מן הצער בכתרה של תורה דהיה לו לסבול הצער ולא יהנה בכתרה של תורה! אבל השתא דאמרת שאותו גברא חשב שזה הוא הגנב שהיה גונב בלילה שאז יש לזה דין גנב דחייב מיתה דודאי היה בא במחתרת ואם כן ודאי היתה כונתו להרגו ואם כן למה נצטער רבי טרפון על אשר הציל עצמו ממות בכתרה של תורה? דשפיר עביד וחייב למעבד כן! דפקוח נפש דוחה שבת וכל שכן להציל עצמו בכתרה של תורה דשרי.
שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֶקְרָא, שֶׁיִּקְרְאוּנִי חָכָם. פירוש אֶקְרָא היא הגרסא של תורה שבעל פה כי במקרא התנ"ך לא יקראוהו חכם, אֶשְׁנֶה לעצמי לימוד העיון והסברה בתורה שבעל פה שיקראוני רבי ואז יעטרוני בזהובים לתת לי הספקה. ועוד אֶשְׁנֶה רוצה לומר אלמד לאחרים כדי שעל ידי כך אהיה ראש ישיבה שיש בזה גדולה וכבוד, אלא לְמֹד מֵאַהֲבָה וסוף הכבוד לבא! אמרו סוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא ולא אמר 'והכבוד יבא' נראה לי בס"ד רמז בזה על תלתא מיני יופי דנקיט במיליתיה שהם יִּקְרְאוּנִי חָכָם וְיִּקְרְאוּנִי רַבִּי ואהיה זקן יושב בישיבה. ואם תמלא אותיות כָּבוֹד כזה: כ־ף בי־ת ו־ו דל־ת יהיו אותיות המלוי אותיות 'תלת יופי' ולזה אמר אתה לְמֹד מֵאַהֲבָה ואלו תלת מיני יופי הרמוזים בסוף אותיות כָּבוֹד כלומר המלוי של הכבוד כי המלוי עומד בסוף הפשוט כבודם מאיליו יבא לך.
לְמֹד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, ג) "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ". פירוש תלמוד תורה לשמה כדי למתק בה הה׳ גבורות מנצפ"ך הרמוזים בחמשה אצבעות. או יובן על פי מה שכתב רבינו בחיי ז"ל דחמשה אצבעות הם משמשים לחמשה חושים ואתה תשעבד כל חמשה חושים שלך שנרמזים בחמשה אצבעותיך בעבור צורך לימוד דברי תורה. או יובן תלמוד בשביל לעשות וכל המעשים יתייחסו לאצבעות הידים ואז כתבם על לוח לבך שלא ישתכח לימוד שלך. ואומר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם (משלי ג, יז) סוד הבינה שנקראת נועם שהתורה ניתנה לנו מן הבינה. ואומר עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח) חלק תיבת 'מאושר' לשלש חלוקות וקרי בה מ' או שר כי מ"ם פתוחה מלכות כנזכר באותיות דרבי עקיבא והעוסק בתורה נקרא מלך או נקרא שר דכתיב (משלי ח, טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, (משלי ח, טז) בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ.
עֲשֵׂה דְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם פירוש כל מצוה יש לה שורש למעלה שפועלת פועל טוב ברוחניות למעלה ואלו הכונות הסודיות שמכונים יודעי חן בכל מצוה ומצוה ידבר בהם לשמם פירוש כל מצוה נקראת בשם מצוה על אותיות שם הוי־ה כי מ־צ בא"ת ב"ש הוא י־ה שצריך לכוין בכל מצוה לשם הוי־ה ליחד השם ברוך הוא.
אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם נקיט לשון עֲטָרָה כי התורה יש בה חמשה ספרים ויש בה שבעים פנים הרי אותיות ע־ה ובתורה כתוב 'שמור' ותרגום של שמור הוא 'טר' ואם כן תצרף ט־ר עם ע־ה הרי צירוף עֲטָרָה. ואומרו קַרְדֹּם לחפור בהם כי חכמת התורה תתייחס לדרום כמו שאמרו הרוצה להחכים ידרים ולכן החכמים נקראים זקני הנגב גם התורה נקראת סם כמו שאמר רבא על פסוק וְשַׂמְתֶּם (דברים יא, יח) סם תם (קידושין ל:), וסם [45] הוא מספר ק' ותניח ק' על דרום יהיה קרדום.
Ben Yehoyada on Nedarim 62a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת נדרים, דף ס״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־460 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 111 מילים
נפתחת ב״תָּנָא: הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת — מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם…״
- קטע 255 מילים
נפתחת ב״רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אִיקְּלַעוּ…״
- קטע 341 מילים
נפתחת ב״רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אִיקְּלַע לְהָהוּא…״
- קטע 452 מילים
נפתחת ב״רַבִּי טַרְפוֹן אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ…״
- קטע 557 מילים
נפתחת ב״וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…״
- קטע 643 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי טַרְפוֹן, כֵּיוָן דְּכִי אָכֵיל דְּהוּקְפְּלוּ רוֹב…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמוֹעַ בְּקֹלוֹ…״
- קטע 826 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא לְמַד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר:…״
- קטע 949 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה…״
- קטע 1029 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאוֹדוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ…״
- קטע 1124 מילים
נפתחת ב״רָבָא רָמֵי, כְּתִיב: ״וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה׳…״
- קטע 1250 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת נדרים דף ס״ב עמוד א׳ · קטע 3 — “…כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם…”
לשון המקור
תָּנָא: הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת — מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֵּזֶל, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת, רַבִּי הֲוָה קָא אָכֵיל, רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה לָא אָכֵיל. אֲתָא מָרְהוֹן, אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי לָא אָכְלִי רַבָּנַן? הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הוּא! וְאַף עַל פִּי כֵן לָא אָכֵיל רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה, קָסָבַר: מִשּׁוּם סַנְיוּת מִילְּתָא הוּא דְּקָאָמַר הָדֵין גַּבְרָא.
רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אִיקְּלַע לְהָהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת, הֲוָה קָאָכֵיל, יָהֵיב לְשַׁמָּעֵיהּ לָא אָכֵיל. אֲמַר לֵיהּ: אֱכוֹל, כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו: הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת — מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֵּזֶל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר.
רַבִּי טַרְפוֹן אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת דְּקָאָכֵיל. אַחֲתֵיהּ בְּשַׂקָּא וְשַׁקְלֵיהּ וְאַמְטְיֵיהּ לְמִשְׁדֵּיהּ בְּנַהֲרָא. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ! שְׁמַע הָהוּא גַּבְרָא שַׁבְקֵיהּ וַעֲרַק. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה נֶעְקָר מִן הָעוֹלָם. קַל וָחוֹמֶר: וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי קוֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִילְּלוּהָ״, כֵּיוָן שֶׁפְּרָצוּם נַעֲשׂוּ חוֹל — נֶעְקַר מִן הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁצַּר״, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לְעוֹלָם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וְרַבִּי טַרְפוֹן, כֵּיוָן דְּכִי אָכֵיל דְּהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה, אַמַּאי צַעֲרֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא? מִשּׁוּם דְּהָהוּא הֲווֹ גָּנְבִי לֵיהּ עִנְבֵי כּוּלַּהּ שַׁתָּא, וְכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן סָבַר: הַיְינוּ דְּגַנְבַן. אִי הָכִי אַמַּאי צַיעַר נַפְשֵׁיהּ? מִשּׁוּם דְּרַבִּי טַרְפוֹן עָשִׁיר גָּדוֹל הֲוָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפַיְּיסוֹ בְּדָמִים.
תַּנְיָא: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמוֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדׇבְקָה בוֹ״, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא שֶׁיִּקְרָאוּנִי ״חָכָם״, אֶשְׁנֶה שֶׁיִּקְרָאוּנִי ״רַבִּי״, אֲשַׁנֵּן שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה.
אֶלָּא לְמַד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״קׇשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ״. וְאוֹמֵר: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם״, וְאוֹמֵר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר״.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְּבָרִים לְשֵׁם פׇּעֳלָם, וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם. אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְאַל תַּעֲשֵׂם קוּרְדּוֹם לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ. וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חוֹל — נֶעְקַר מִן הָעוֹלָם, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאוֹדוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִי לֵיהּ — דִּכְתִיב: ״וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה׳ מִנְּעוּרָיו״, אֶלָּא קַשְׁיָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן! עָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפַיֹּיסֵיהּ בְּדָמִים.
רָבָא רָמֵי, כְּתִיב: ״וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה׳ מִנְּעוּרָיו״, וּכְתִיב: ״יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ״! הָא — בְּאַתְרָא דְּיָדְעִי לֵיהּ, הָא — בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִי לֵיהּ.
אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר ״צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אֲנָא, שְׁרוֹ לִי תִּיגְרַאי בְּרֵישָׁא״, דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ״ — מָה כֹּהֵן נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם (ה׳) אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ — לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה,