מסכת נדרים דף נ״ח עמוד ב׳

בחסיות מפרש לקמן:

אוכל מהן עראי כמו שאר טבל גמור:

ומעשרן ודאי' ולא דמאי דודאי כותי לא הפריש מעשר מהן כלל:

רשב"א אומר כו' טעמיה דנפשיה קאמר:

אם ישראל חשוד על השביעית שחשוד שנוטע חסיות שביעית בשמינית ישראל המנכש עמו בשמינית מותר לו לאכול מהן משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור:

ודילמא הא דרבי שמעון בן אלעזר דגידולי היתר מעלין את האיסור בדבר שזרעו כלה וקא פריך ומי מצית אמרת דבדבר שזרעו כלה מיירי והתניא ואלו הן חסיות הלוף לופינ"א מכלל דבדבר שאין זרעו כלה מיירי ואפ"ה מותר ושמע מינה גידולי היתר מעלין את האיסור ולעולם מהא פשטה: וקא פריך עלה דלמא מהא לא תפשוט דבמדוכנין קא מיירי ושמא כלו כשהן נידוכין דליתא לעיקר בעין שהוא מתכוין לכותשן כדי שיהו בטלין:

תריץ הא לא מצית אמרת דחשודי על השביעית קתני וכיון דחשוד הוא לא משגח ליה להאכילן נידוכים ושלימים מאכילן ולעולם תפשוט מינה דגידולי היתר מעלין את האיסור:

ודילמא בתערובת שמעורבין אותן חסיות בין שאר ירקות של היתר ואוכלן על ידי תערובת משום הכי שרי הואיל דליתיה לעיקר בעין אבל אי איתיה כגון בעיא דישמעאל אמרי' דאין גידולי היתר מעלין את האיסור:

אלא מן הדין המנכש עם הכותי דבסתמא אם אינו עושה עמו במלאכה אינו אוכל דישראל מובדלים מהם:

בחסיות מפרש לקמן הלוף והשום והבצל - מנכש תולש אחד בינתים כדי שיגדלו יותר:

אוכל מהם עראי [ולא חיישינן] דלמא אותו שזרע הכותי נתחייבו והוקבעו למעשר והוו טבל וגידוליו טבל דמסתמא יש לנו לומר שאותם שזרע לא ראו פני הבית והיה מותר לאכול מהם עראי:

ומעשרן אם לוקח מהן מן הכותי דכותים אינם מעשרים אפילו תרומה גדולה:

אם ישראל חשוד על השביעית ומנכש עמו במוצאי שביעית:

מותר אם אותם חסיות שעושה גדלו מקצתם בשביעית ונכנסו בשמינית מותר לאכול מהם דאף כי הוא חשוד ושמא נטעם בשביעית אתו גידולי דשמינית ומבטלין לאיסור:

בדבר שזרעו כלה כגון תבואה אבל בדבר שאין זרעו כלה מיבעיא ליה:

ודלמא במדוכנין שדכן בשביעית:

חשוד על השביעית קתני ואינו טורח לתקנן להכשירן, דכי אמרינן לא שביק היתר ואכיל איסורא הני מילי היכא דלא טרח, אבל למיטרח לא טרח, כדאיתא בריש פרק קמא דחולין [ד, א] גבי מומר אוכל נבלות לתיאבון.

ודלמא בתערובת המנכש קתני איכא למידק וכיון דאמרינן דתלינן בתערובת ולקולא מאי דחי מנכש קתני, דלמא קודם שנטען נמי נתערבו לו בפירות היתר. ויש לי לומר דהכא בישראל חשוד ממש שנטע שנה זו חסיות של שביעית, וכיון שכן שנטועין הנך עדיין הרי הן באיסור, אפילו הכי קתני במנכש עמו למוצאי שביעית שהוא מותר. אי נמי יש לי לומר דתערובת דקאמר כיון שנתערבו חסיות אלו בחסיות ידועות של ששית קאמר, אי נמי בחסיות של שמינית של מי שלא נחשד על השביעית.

בטילתה נמי על ידי קרקע כלומר דין הוא שנתבטל על ידי גידולין אלו של היתר, לפי שאילו לא נטען זה בקרקע לא היו הגידולין האלו באין ונתוספין על האיסור בשום פנים, הלכך הרי זה היתר חשוב להתחלק מן האיסור ולבטלו, מה שאין כן בילדה שסבכה בזקנה, בזקנה היו הפירות גדלין ונוספין באיסור מעצמן, וכן נמי בצל הנטוע בכרם, אלמלא שעקר את (הבצל) [הכרם – לפי השי"מ] היה בצל גדל באיסור, אלא שגרם הוא להתיר את הגידולין, הלכך היתר גידולין אלו אינו חשוב כל כך להיות מבטל את האיסור. ופריך ליה

ממעשר שאף הוא איסורו על ידי קרקע ורבוי נמי אי אפשר אלא על ידי זריעתו, ואפילו הכי אינו מבטל את העיקר, ומשני מעשר אין איסורו על ידי קרקע אלא דיגון קא גרים, והלכך גידוליו נמי אף על פי שהם חשובים אינם מבטלים את העיקר.

חייב במעשר ובשביעית כלומר הולכין בה לחומרין.

חייבת במעשר פירוש במעשר מן המעשר כשהיתה קודם נטיעתה, ולא אמרינן אתו גידולין ומבטלין את העיקר, ואילו בצלים של ששית שנטען בשביעית כולן אסורין דאתו גידולין ומבטלין את העיקר. וקשיא לי אם כן מאי קא מותיב מינה לשביעית, דאדרבה בהדיא מתפרש בהא ברייתא דשאני מעשר משביעית. ויש לומר דהאי דקאמר הרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע לאו תיובתא הוא דקא מותיב, אלא טעמא הוא דקא בעי מאי שנא שביעית, ומאי שנא מעשר. כן נראה לי.

ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר ונראה לי דהאי ממקום אחר לא קאי דוקא אאותה ליטרא אלא על הכל, כלומר וממקום אחר הוא מעשר עליה.

וחזרו לבררה ממה שאמרו המנכש עם הכותי בחיסיות ר"ל מין בצלים קטנים והניכוש הוא הסרת אחד מבין שתים כדי שיצמחו יפה וכבר ידעת בזורע את הטבל שבדבר שזרעו כלה גידוליו חולין ושבדבר שאין זרעו כלה גידוליו אסורין ליאסר אף באכילת ארעי ואפילו גידולי גידולין עד הרביעי כמו שיתבאר במקומו והכותי ודאי הוא שאינו מעשר אלא שמכל מקום מן הסתם זרעים שלבו עליהן לזרעם אינו מכניסן לבית ומתוך כך אינן טבל גמור אלא ספק טבל שמא לא נתחייבו במעשר ומתוך כך אם נתן לו הכותי חיסיות בשכרו אוכל מהן עראי כשאר חולין של ספק טבל ר"ל שלא הוקבעו אבל לא אכילת קבע אבל אם לקח מפירותיו אחר שצברן והכניסן מעשרן מעשר ודאי שהרי ודאי הוא שאינו מעושר וזו לענין פסק אין לנו בה כלום שהרי הכותים עשאום כגוים גמורין אלא שלמדנו ממנה דיני זריעת הטבל ואף לענין הסוגיא אין לה מקום ולא הביאוה אלא מה שאמרו בסופה שאם היה בשנה שמינית והיה מנכש עם ישראל וחשוד על השביעית ונתן לו מהן בשכרו אע"פ שמאחר שהוא חשוד יש לחוש שמא ניטעו בשביעית מכל מקום הואיל ורוב גידולם נראה בשמינית מותר שגידולי היתר מעלין את האיסור ברוב ואי אפשר לפרשה דוקא בדבר שזרעו כלה שהרי חיסיות מין בצלים הוא ותנן איזהו דבר שאין זרעו כלה הלוף והשום והבצלים ולוף הוא זרע הנקרא לאפינש וצמיחתו נעשה ירק אלא שאין זרעו כלה והוא שני מינין אחד שעלין שלו אינן רחבות כל כך והוא לוף סתם ואחד שעליו רחבים הרבה ומתפזרים והוא הנקרא לוף שוטה והרי מכל מקום שכל הבצלים בכלל מה שאין כלה ואע"פ שיש בזמננו בצלים שעיקרם כלה אותם שלהם לא היה זרעם כלה כעין מה שהוא במקומות הללו בבצלים הקטנים הנקראים אשקלנייאש ואם תאמר במדוכנין או במורכנין על הדרך שביארנו למעלה הרי חשוד קתני ואינו טורח בכך ואם תאמר שלא הותרו בעינן ומטעם גידולי היתר אלא שנתערבו בפירות של אותו חשוד שהיו של שמינית בודאי ויש כאן ספק אחר הרי המנכש קתני כלומר ושנתן לו שכרו מאותם שנכש לשעתו קודם שכינסם לערבם עם האחרות:

ונמצאו למדים עיקר שאלתנו שגידולי היתר מעלין את האיסור ברוב ומכל מקום דוקא לענין שביעית שמאחר שאיסורו על ידי קרקע כך בטילתו על ידי קרקע ודבר זה יש מפרשין בו שלא אמר על העיקר שיהא איסורו על ידי קרקע אלא הכי קאמר כשם שאיסורו על ידי קרקע כך בטילתו על ידי קרקע כלומר שהיתר עיקרו על ידי גידוליו אינן באין לו על ידי אדם אלא גידולין הבאין מאליהן בשמינית הם המתירים ונמצא איסורו על ידי קרקע ר"ל צמיחתו בשביעית והיתרו על ידי קרקע מאליו גם כן בלא גרמת אדם אבל לענין ערלה בילדה שסבכה בזקנה הרי אם אנו מתירין עיקרו מצד הגידולין נעשה אותו היתר בא על ידי האדם שסיבכה והרי הוא כמבטל איסור לכתחלה וכן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אלו התרנוהו היה ההיתר בא על ידי אדם שעקר את הכרם ונמצא האיסור בא על ידי קרקע אבל ההיתר בא על ידי אדם ונעשה כעין מבטל איסור ואי אתה אומר כן בשביעית ומצד נטיעתו שהרי העמדנוה במורכנין ונמצא שלא נתכון לכך ויש מפרשים איסור על ידי קרקע ר"ל על ידי עבודת הקרקע אבל ערלה וכלאי הכרם איסורן מצד אחר זה מצד השנים וזה מצד עירוב הזרעים:

וחזר והקשה לו ממה שאמר ליטרא מעשר טבל ר"ל מעשר שלא ניטלה תרומתו וזרעה בקרקע וכבר פירשנו שבדבר שאין זרעו כלה גידוליו טבל גמור וצמחה אותה ליטרא בקרקע עד שהיו שם עשר ליטרין שנמצאו גידוליו מרובין הרבה על עיקרו חייבת במעשר ר"ל אף הליטרא ונכלל בזה שהליטרא חייבת בתרומת מעשר כמו שאומר עליה בסמוך שאותה ליטרא מעשר עליה תרומת מעשר שבה ממקום אחר ואין אומרין שהגידולין יבטלוה ליפטר במעשר כשאר הגידולין אלא צריכה תרומת מעשר וכן חייבת בשביעית ר"ל שאם היתה אותה ליטרא זרועה בששית ונכנסה לשביעית הרי הגידולין מבטלין את העיקר להיות הכל בדין שביעית דזיל הכא לחומרא והכא לחומרא ואותה ליטרא מיהא אינו נוטל תרומת מעשר שבה מינה ובה שמא הגידולין ביטלוה ועשאוה כמותם ליפטר מתרומת מעשר ולהתעשר עם הגידולין ונמצא מעשר תרומת מעשר שבה מן הפטור ויש מפרשים דלאו דוקא אותה ליטרא אלא אף על הוא אומר כן שיניקת הכל מעורבת ומכל מקום למדנו שאין גידולין מבטלין עיקר להקל וליפטר מתרומת מעשר ואע"פ שאיסורו ע"י קרקע שאין חיוב המעשר גורמת מה שאתה בא להקל להפריש גידוליו מן העיקר אלא מצד הקרקע ולא בגרמת האדם ואעפ"כ אין גידוליו מבטלין את העיקר וכן הלכה:

גמרא היתר מעלין כצ"ל:

רש"י תפשוט דבמדוכנין הד"א:

בא"ד לעיקר בעין כצ"ל וכיון דחשוד הוא כצ"ל:

בד"ה ודלמא כו' לעיקר בעין כצ"ל דעתך המנכש כצ"ל האיסור לימא הד"א:

בד"ה בטילתו כו' זרעונין אוסרין כצ"ל:

בד"ה הרי כו' תרומה ומעשר כצ"ל כל כך הס"ד:

בד"ה לפי כו' דפשיטא ליה דגדולי כצ"ל:

הרא"ש בד"ה אוכל כו' נגמר מלאכתו כצ"ל:

מתניתין בפרק ט' דתרומות המנכש עם הנכרי בחסיות אף על פי שפירותיו טבל כלומר שהיו טבל כשזרעם ואמרו דגידולי טבל אסור בדבר שאין זרעו כלה וחסיות הוו דבר שאין זרעו כלה ואלו הן חסיות כגון הלוף והשום והבצלים שאין זרען כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי וכמאן דאמר במנחות רבי אליעזר מירוח הגוי פוטר דלמאן דאמר אינו פוטר מדאורייתא אפילו אכילת ארעי אסורה אבל למאן דאמר פוטר ולא מחייב אלא משום בעלי כיסין באכילת ארעי לא גזור כך כתב רבינו שמשון זצ"ל בפירוש המשניות. הרא"ם ז"ל.

ודילמא בתערובת המנכש קתני איכא למידק וכיון דאמרינן דתליא בתערובת ולקולא מאי דחי מנכש קתני דילמא קודם שנטען נמי נתערבו לו בפירות היתר. ויש לי לומר דהכא בישראל חשוד ממש שנטע שנה זו חסיות של שביעית וכיון שכן שנטועין הנך עדיין הרי הן באיסור ואפילו הכי קתני במנכש עמו במוצאי שביעית שהוא מותר. אי נמי יש לי לומר דתערובת דקאמר כגון שנתערבו חסיות אלו בחסיות ידועות של ששית קאמר אי נמי בחסיות של שמינית של מי שלא נחשד על השביעית. בטילתה נמי על ידי קרקע כלומר דין הוא שתבטל על ידי גידולין אלו של היתר לפי שאלו לא נטען זה בקרקע לא היו הגידולין האלו באין ונתוספין על האיסור בשום פנים הילכך הרי זה היתר חשוב להתחלק מן האיסור ולבטלו מה שאין כן בילדה שסבכה בזקנה ובה פירות שאלו לא גרם האדם להחזיר את הגידולין להיתר בשעקר את הילדה וסבכה בזקנה היו הפירות גדלין ונוספין באיסור מעצמן וכן נמי בצל הנטוע בכרם אלמלא שעקר את הכרם היה בצל גדל באיסור אלא שגרם הוא להתיר את הגידולין הילכך היתר גידולין אלו אינו חשוב כל כך להיות מבטל את האיסור. ופריך לה ממעשר שאף הוא איסורו על ידי קרקע ורבוי נמי אי אפשר אלא על ידי זריעתו ואפילו הכי אינו מבטל את העיקר. ומשני מעשר אין איסורו (אלא) על ידי קרקע אלא דיגון קא גרים והילכך גידוליו נמי אף על פי שהם חשובים אינן מבטלין את העיקר. הרשב"א ז"ל. והרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע דעל ידי קרקע נתחייבה התבואה במעשר דאמר קרא עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה ולא היוצא מעציץ שאינו נקוב ואפילו הכי אין בטלתו על ידי קרקע. פירוש. דאיסורו על ידי קרקע שאם זרע אדם פירות בעציץ שאינו נקוב וכן כמהין ופטריות הכל פטור מן המעשר לפי שאינן יונקים מן הקרקע ואפילו הכי אין בטילתו על ידי הקרקע. אותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר ממעשר טבל א' (טבל אחר) לפי חשבון עשירית הליטרא שאם יש ליטרא אחר של מעשר טבל יפריש ממנה שני עשיריות אחת בשביל עצמה ואחת בשביל זו שהן חומש הליטרא אבל מאותן עשר ליטראות לא יוכל לתקן לפי שהליטרא שזרעה לא נתבטלה ועדיין שם מעשר עליה והתשעה שגידוליהן טבל וצריך לעשרן מעשר ראשון ליתן ללוי והלוי יתן מחלקו לכהן מעשר מן המעשר ומן ליטרא אחת שיקח אין לו לעשר ממנה וליתן לכהן דכל ליטרא וליטרא איכא למימר האי היא דגדלה בתר הכי ואיך ירים תרומת מעשר לכהן מאחד מהן שהרי הן טבל גמור ולא הורם מהם מעשר ללוי והליטרא שזרעה נפטרה כבר מן המעשר הניתן ללוי. קתני מיהת אותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון אלמא אין בטלתה על ידי קרקע דאם איתא הכל הוא טבל ולא היה צריך להפריש על אותה ליטרא ממקום אחר אלא יפריש אחת מעשר ויתננה ללוי. הרי"ץ ז"ל.

חייבת במעשר ובשביעית כלומר הולכין בה לחומרא חייבת במעשר פירוש במעשר מן המעשר כשהיתה קודם נטיעתה ולא אמרינן אתו גידולין ומבטלין את העיקר (אמר המגיה עיין רשב"א בחידושיו כאן). וקשיא לי אם כן מאי קא מותיב מינה לשביעית דאדרבה בהדיא מתפרש בהא ברייתא דשאני מעשר משביעית. וי"ל דהא דקאמר הרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע לאו תיובתא הוא דקא מותיב אלא טעמא הוא דקא בעי מאי שנא שביעית ומאי שנא מעשר. כן נראה לי. ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר. ונראה לי דהאי ממקום אחר לאו קאי דוקא אאותה ליטרא אלא על הכל כלומר וממקום אחר הוא מעשר עליה. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הרא"ם ז"ל. ואקשינן הרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע ואין ביטולו על ידי קרקע דתניא ליטרא מעשר טבל פירוש כגון שהיה מעשר ראשון ולא ניטל ממנו תרומת מעשר ובדבר שאין זרעו כלה מיירי מדקתני סיפא ואותה ליטרא משמע שעדיין היא שם. שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבין במעשר (ובשביעית) פירוש הגידולין דהיינו התשע ליטרין חייבין בכל דין מעשר כתרומה גדולה ובכל דין מעשרות ואותה ליטרא לא יעשר עליה אלא תרומת מעשר מטבל כיוצא בה כלומר ממעשר ראשון טבול לתרומת מעשר. וזהו לפי חשבון כדינה ולא כדין שאר התשע ליטרין של גידולין שעליהם יעשה כל דין תרומה ומעשר. אלמא לא אתו גידולין ומבטלי עיקר שהרי אין אנו מתחייבין לעשר כל דיני מעשר על אותה ליטרא. ובשביעית פירוש שאם היתה אותה ליטרא מבצלים של ששית וזרען בשביעית כולה אסורה דיש על הגידולין תורת שביעית ואתו גידולי שביעית ומבטלי לעיקר שהוא של ששית ומיהו חייבין במעשר דקתני בשאר שני שבוע מיירי. ויש אומרים כי בין על הגידולין בין על העיקר לא יפריש אלא ממקום אחר דאי מיניה וביה הוא לא ידיע מה הן גידולין ומהו עיקר ומיהו מן הלשון לא משמע הכי דלא קתני ממקום אחר אלא באותה ליטרא. עד כאן. ואי קשיא כי היכי דאמרינן הכא דאותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר אבל מיניה וביה לא משום דאתי לאפרושי מן הפטור על החיוב לעיל נמי דקתני בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב דאותה לטרא שזרע פטורה היא דכבר תקנה. התם דתקנה כראוי והוי חולין גמור כי זרעה הדרא למילתא קמייתא ומיתחייבא במעשר אבל גבי מעשר טבל דלא תקנה כראוי וזרעה ואיתחייבא במעשר ואי הוה מעשר מיניה וביה הוה מפריש מן הפטור על החיוב. פירוש. ועיין בהר"ן ובהרא"ש ז"ל לעיל.