מסכת נדרים דף נ״א עמוד ב׳

מתני' אינו אסור אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש ירק הוא אבל אמר כבוש שאני טועם הואיל ואמר כי האי לישנא אסור בכל הכבושין וה"ה בכל הנך אם אמר בשלוק סתם אינו אסור כו' דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק:

גמ' אמר קונם דכביש עלי או דשליק עלי מאי מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד הכבוש או דילמא דמי כמאן דאמר כבוש שאני טועם ואסור בכל הכבושין:

תיבעי כלומר תיקו:

מתני' דג דגים שאני טועם דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים:

ומותר בטרית טרופה דג ששמו טרית ומוכרין אותו בחתיכות שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם:

ובציר שעושין מקרבי דגים וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים:

אסור בציר ובמורייס דהני בכלל טרופין נינהו:

גמ' הלך אחר לשון בני אדם שקורין דג לגדול ודגה לקטנים להכי כי אמר דג מותר בקטנים וכי אמר דגה אסור בקטנים וכי אמר דג דגה אסור בשניהם:

קונם מן הכבוש שאמר קונם כבוש עלי אינו אסור אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש משמע כבוש של ירק אבל לא כבוש שאני טועם כיון שאמר שאני טועם אסור בכל הכבושים:

מן השלוק סתמא הוי של ירק:

דכבוש מאי פירוש אם אמר קונם דכבוש עלי מאי כסתם כבוש דמי ואינו אסור אלא בכבוש ירק או דילמא כשאני טועם דמי ואסור בכל הכבושי':

מן הצלי סתמא הוי דבשר:

מן המליח סתם מליח הוי דג מליח:

דג דגים שאני טועם פירוש דג או דגים ורבי שמעון דאמר בגמרא דג גדולים משמע פליג אהא וי"א דג ודגים דאמר לתרוייהו:

בטרית טרופה מין דג גדול שחותכין וטורפין אותו ולא מיקרי לא דג ולא דגים אלא יש להם שם בפני עצמם:

טרית טונינ"א בלע"ז וי"מ שלכך מותר בטרית שלא נתכוון אלא בדגים שלמים:

מתני' דגים שאני טועם כו' מותר בטרית טרופה ובציר. פירוש מותר בציר לפי שאין קורין לציר דג, ומיהו מדקאמר שאני טועם, אוקי רבא בגמרא דדוקא בציר שכבר יצא מהם, אבל היוצא מהם לאחר נדרו הרי זה אסור, דשאני טועם אסור אפילו בהיוצא מהם, וטרית טרופה נמי נראה לי כשנטרפה קודם לכן, אבל נטרפה לאחר מכאן אסור, שכבר נאסר בעודו שלם ולא גרע טרופה מציר.

הנודר מן הצחונה אסור בטרית טרופה ירושלמי: ר' זעירא א"ר ירמיה, לית הדא פליגא על רבי יוחנן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם, לית אורחיה דבר נשא מימר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנא, תמן קריין לטירותא צחותא.

אמרו לו כן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי, שהנודר מדבר אחד ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור. איכא למידק דבר שיש לו מתירין הוא, דמצוה לישאל עליו מדרבי נתן, דאמר כל הנודר כאילו בנה במה, וכדאמרינן נמי לקמן בפרק הנודר מן הירק [נדרים נט, א] בשמעתתא דבצל, וכיון שכן האיך מתבטל, דהא אמרינן כל דבר שיש לו מתירין לא נתנו בו חכמים שיעור דאפילו באלף לא בטיל. יש לומר דלא אמרו אלא בשנתערב במינו, אבל שלא במינו הרי הוא כשאר האיסורים ואינו אסור בכל שהו אלא בנותן טעם, והכין אתמר בהדיא בירושלמי דגרסינן התם [כאן פרק ששי הלכה ה'], זה הכלל היה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל, ומעשר שני, והקדש, וחדש, לא נתנו להם חכמים שיעור, אלא מין במינו בכל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם, וכל שאין לו מתירין כגון תרומה, וחלה, וערלה, וכלאי הכרם, נתנו להם חכמים שיעור. [במינן, תרומה וחלה במאה, עולה וכלאי הכרם במאתים – לפי קרבן העדה בירושלמי] (מין במינו) ושלא במינן בנותן טעם, ואלין נדרין מה את עביד לון, כדבר שיש לו מתירין, או כדבר שאין לו מתירין, ומסתברא דעבדינן דבר שיש לו מתירין, דתני תמן [כתובות עד, ב] שהזקן עוקר הנדר מעיקרו, אמרי אין עיקור אלא מכאן ולהבא, והא מתניתן עבדא לון כדבר שאין לו מתירין, דתנא תמן הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור, תפתר מין בשאינו מינו כדבר שיש לו מתירין. פירוש ולעולם הנדרים כדבר שיש לו מתירין, וכן כתבו כלהו רבוותא ז"ל. אלא שהרי"ף ז"ל [חולין פרק גיד הנשה דף רצא, ב] כתב בענין פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאוכלה בכותח, דכיון דשרי למיכלה בבשרה הוה ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, דאלמא סבירא ליה לרב ז"ל בדבר שיש לו מתירין אפילו נתערב בשאינו מינו כבשר עם הפת אפילו באלף לא בטיל, וכתב הרמב"ן ז"ל דנראה שסמך הרב על אותה ששנינו בביצה [לח, א] בפרק משילין, האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן, והוינן בה בגמרא וליבטול מים ומלח לגבי עיסה [וכו'] ופריק רב אשי הוי ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. והא מים ומלח בעיסה מין בשאינו מינו הוא, ואפילו הכי לא בטיל כיון שיש לו מתירין, ואי משום הא לא הוה ליה לרב למימר הכין דשאני מים ומלח דכיון דאי אפשר לעיסה בלא מים מלח כמינה חשבינן, ותדע לך דהא כי אקשי התם וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה, אמר להו רבי אבא הרי שנתערב לו קב חטים שלו בעשרת קבין חטים של חברו יאכל הלה וחדי, ואחיכו עליה, ואמר רבי הושעיא דשפיר עביד דאחיכו ליה, מאי שנא בשעורים דלא קאמר להו דהוה להו מין בשאינו מינו בטיל, חטים בחטים נמי לרבי יהודה דלא בטייל, לרבנן בטיל, ואקשי ליה רבי הושעיא הכין, ולא אקשו והא מים ומלח לגבי עיסה חטיים בשעורים הוא, דאלמא שמעינן מינה דמים ומלח לגבי עיסה מין במינו הוא, משום דלא אפשר ליה לעיסה בר מינייהו, ובשלהי פרק בתרא דעבודה זרה הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

גמרא תניא רבי שמעון אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים., דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר ירושלמי: איזה גדול ואיזהו קטין, ייבא כהאי מר ר' זעירא, כגון נון דנא אכיל פחת מן ליטירא כלכיד, אלא טעים ליה כו'.

הא דאמרינן דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן. קשיא לי והלא אף שני זה על כרחין גדול הוא וטפי מן ליטרא הוא, וניחא לי דלגבי ראשון קטן מיקרי. מכל מקום שמעינן דלשו קטן נטפל בדגה ובהצטרף אצל גדול ממש אחר שאינו גדול כמוהו קטן מיקרי, אף על פי שהוא גדול אצל אחרים, אבל דגה סתם אינה אלא בהצטרף אצל כל המין, וקטן שבמין היינו כל שאין בו ליטרא, וכל שיש בו ליטירא גדול מיקרי, כדברי הירושלמי.

מתני' מן הכבוש אינו אסור אלא בכבוש של ירק פי' משום דאמר הכבוש בה"א הידיעה דמשמע אותו שידוע להיות כבוש על הרוב דהיינו כבוש של ירק:

כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים ואפילו של דג ובשר דהא לישנא לשון כולל הוא לכל כבוש:

מן השלוק אינו אסור אלא בשלוק של בשר שהוא ידוע בשליקה:

שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים ואפילו של ירק דלשון כולל קאמר:

מן הצלי אינו אסור אלא בצלי של בשר דברי ר' יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים. ואפילו דג וביצה וכל דבר:

מן המליח אינו אסור אלא במליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים:

ואיבעיא לן בגמ' היכא דאמר קונם כבוש עלי כלישנא דרישא קונם שלוק קונם צלי קונם מלוח דלא קאמר הצלי המליח השלוק בכל אחד מהם בה"א הידיעה ולא קאמר נמי שאני טועם כלישנא דסיפא מה יהא דינו ולא איפשיטא ולחומרא ואסור בכל הצלויין ובכל המלוחין ואית דגרסי במתני' ברישא מן הכבוש ומן השלוק פי' שהוא שם דבר ולא פעול ולהכי משמע מן הדבר המיוחד לאותו דבר ומאי דכתיבנא עיקר:

ירושלמי הוו בעון מימר מליח לעולם פי' שהעמידו להעמידו במלחו הוא דהוי מליח הא לשעה לא. כלומר לא הוי בכלל מליח א"ר יודן מן הא דתניאהרי עלי כבשר מליח הדא אמרה מליח לשעה מליח הוא. פי' דבשר מליח דתנינן היינו בשר מליח של קרבנות שהוא דבר נדור כדמסיים בסיפא אם בשל שלמים נדר הרי זה אסור וקרבנות לא היו מלוחין אלא לפי שעה כדאיתא במס' תמיד ואפ"ה קרי ליה בשר מליח:

המשנה השניה והכונה בו בענין החלק השני והוא שאמר דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין תפלין בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ומורייס הנודר מן הטרית הטרופה מותר בציר ומורייס אמר הר"ם דע כי בלשוננו כאשר יחובר השם אל הקבוץ יורה הרבוי וההפלגה בגודל כמו אמרו שיר השירים והבל הבלים ולזה אמר דג דגים הכניס כל המין כלו על איזה ענין שיהיה ותפל הוא הבלתי מלוח וטרית טרופה הוא מין ממיני הדג הטרוף מבואר בע"ז וציר הוא המים אשר יצאו ממיץ הדגים המלוחים והמוריס שם משרף הנעשה מן הדגים ומזה המשקה ידבר בזאת ההלכה וצחנה הוא הדג הנושן אשר כבר התעפש וסרח והוא נגזר מן ותעל צחנתו:

אמר המאירי דג דגים שאני טועם ר"ל אמר דג שאני טועם או דגים שאני טועם וכל שאמר אחד מלשונות אלו אסור בהם ר"ל בכל הדגים בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין תפלים בין חיין בין מבושלין וכן הלכה ואם כן מה שאמרו בגמרא בשם רבי שמעון בן אלעזר שאם אמר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים אין הלכה כן ויש פוסקין כרבי שמעון ומפרשים משנתנו בשאמר שתי הלשונות ביחד כלומר דג דגים או שאמר דגים אבל דג אין משמע אלא גדול וכן פסקוה גדולי הדורות ואין נראה כן אלא משנתנו בין בשאמר דג בין בשאמר דגים אבל אם אמר דגה שאני טועם פרשו בגמרא שאסור בקטנים ומותר בגדולים ואע"פ שהכתוב כולל בלשון דגה אף הגדולים כדכתיב והדגה אשר ביאור מתה שפירושו בגדולים וקטנים לשון בני אדם מיהא אין רגיל לקרות דגה אלא על הקטנים:

ומכל מקום בין דג בין דגים בין דגה מותר בטרית טרופה וטרית טרופה הוא מן דגים קטנים שטורפין אותן ועושין מהן מאכל ויש מפרשים דג גדול שטורפין אותו ועושים ממנו מאכל ומכל מקום אבד שם דג ממנו ויש לו שם בפני עצמו שאינו בכלל שם דג או דגה או דגים ומתוך שאינו נכלל בשמות אלו מותר בו וכן בציר אע"פ שקרבי דגים מעורבים בו לפי שאין דרך לקרוא שם דג לציר ומכל מקום פירש רבא בגמרא דוקא בציר שכבר יצא מהם בשעת הנדר אבל היוצא מהן לאחר הנדר אסור מספק שמא מאחר שאמר שאני טועם הטעימה מונחת אף על הציר היוצא אחר הנדר וכל שכן בטרית טרופה שענין התירה דוקא בשנטרפה קודם הנדר אבל לאחר הנדר אין ספק שהיא אסורה שהרי נאסרה בעוד שהדג שלם ובמאי פקע ואם כן מה שאמר מותר בטרית טרופה ובציר פירושו בשהיו כן בשעת הנדר וכל שכן מוריס שאין בו אלא שומן דגים וכלל הדברים לפי מה שיתבאר בגמרא שאם אמר בסתם קנם דג עלי או קנם דגים עלי מותר במה שיצא מהן אף לאחר הנדר שאין הכונה אלא על גוף הדבר ואם אמר דג זה או דגים אלו אסור ביוצא מהן ולוקה עליו כגוף האיסור עצמו לא אמר לא זה ולא אלו אלא שהזכיר לשון טעימה כגון קנם דג או דגים שאני טועם הדבר בספק ולפיכך אסור ביוצא מהן לכתחלה אלא שבדיעבד אינו לוקה וכן בכל לשונות שכיוצא באלו כמו שיתבאר:

הנודר מן הצחנה והוא מין דגים קטנים הרבה עד שכשהן מבושלים דומים לדגים טרופים ומתוך כך אסור בטרית טרופה שמצד הדמיון נכלל הטרית בכלל הצחנה ובתוספות מפרשים בצחנה דגים טרופים וממה שאמרו בתלמוד עבודה זרה מוניני וצחנתא ואם כן הרי הטרית כיוצא בה לגמרי ואסור בה אבל מותר בציר ומוריס שאין שם ממשות של דגים כלל אבל הנודר בטרית טרופה פירשו בתוספות שאסור בציר ומוריס הואיל והם לחלוחית הדג ושמנו ולא יראה כן ויש מפרשים צחנה מלשון ותעל צחנתו והוא דג שנעשה בציר ונשתהא עד שנתעפש ונתפרר ומוריס זה שכתבנו פירושו מוריס הנעשה בשומן של דגים ומכל מקום הרבה מיני מוריס יש שנעשין בדברים אחרים:

ובתלמוד המערב שאלו דג בדג גדול או דג קטן איזהו גדול ואיזהו קטן ייבא כדאמר רבי זעירא כל נון דלא אכיל פחות מן ליטרא כלבא אנא מטעים ליה אלמא כל שהוא פחות מלטרא קטן הוא ויש לעיין מה שאמרו בגמרא מאי שנא דג דמשמע גדול מדכתיב וימן ה' דג גדול דגה נמי הכתיב ויתפלל יונה ממעי הדגה ותירץ דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן והרי מכל מקום כל שבלע אדם ודאי דג גדול מליטרא הוא אפשר שבזו לגבי גדול דפלטיה קרי ליה קטן ושמע מינה מיהא דשם דגה איתמר נמי בקטן אחר שהוא קטן בהיקש לגדול אבל דגה סתם אינו אמור אלא שיהא קרוי קטן בהיקש אצל כל מין וזהו כל שאין בו ליטרא או שמא יש דג קטן שהוא מתרחב הרבה בשעת בליעה ומחזיק כמות גדול כעין מה שאתה רואה בעלוקה כשמוצצת הדם שמתרחבת בכל רחקיה ובגמרא שאלו הרי עלי צוחין מהו ונראה שהיה לשון מונח אצלם לא על צחנה גמורה אלא על דבר שדומה לה ושאל בה אם דנין אותו כנודר על הצחנה לגמרי ליאסר בטרית טרופה אם לאו ולא הובררה ומתוך כך מחמירין בה:

משנה הנודר מן החלב מותר בקום ר' יוסי אוסר מן הקום מותר בחלב אבא שאול אומר הנודר מן הגבנה אסור בה בין מליחה בין תפלה הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה ר' יהודה אוסר אמר ר' יהודה מעשה ואסר עליו ר' טרפון ביצים שנתבשלו בתוכו אמרו לו וכן הדבר אימתי בזמן שאמר הבשר זה עלי שכל הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור מבוארת לר"ם:

אמר המאירי הנודר מן החלב מותר בקום והוא המים הנשארים מן החלב אחר שנתחבץ ומפני שהקום אינו בכלל חלב ואין צריך לומר בנודר מן הקום שמותר בחלב ור' יוסי אוסר ר"ל בנודר בחלב שאסור בקום ומפני שהקום בכלל החלב הוא ששם האב על הבן שהרי קורין לו קומא דחלבא ומכל מקום מודה הוא בנודר בקום שמותר בחלב והוא שאמר אחר כן מן הקום מותר בחלב ולא חלק ר' יוסי בה ומכל מקום אף בראשונה הלכה כתנא קמא אלא שאף חכמים מודים שבמקום שקורין חלב אף לקום שהוא אסור:

אבא שאול אומר הנודר מן הגבנה אסור בה בין מלוחה בין תפלה וכן הלכה ומכל מקום פרשו בגמרא שמותר הוא בחלב וכן נודר בחלב מותר בגבנה שאין זו בכלל זו כלל:

רש"י אוסר דקא סבר כצ"ל:

בד"ה מן כו' בכלל קום כצ"ל:

הרא"ש בד"ה דג כו' בגמרא דדג דוקא גדול כצ"ל שלמים הס"ד:

ר"ן בד"ה כבוש כו' דמפרשי דלא הוי כצ"ל:

בד"ה הנודר כו' מותר ובמקצתן אסור כצ"ל:

מתניתין מן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק מדקאמר הכבוש בה"א הדעת דסתם כבוש לא משמע לכאורה אלא ירק ואם אמר שאני טועם ריבה כל כבוש ואפילו אמר הכבוש בה"א הדעת הואיל ואמר שאני טועם הוציאו מסתמו וכלל כל טעם כבוש וכן יש לפרש בשלוק וצלי ומליח. הרי"ץ ז"ל.

מן הכבש אינו אסור אלא מן הכבש של ירק פירוש דסתם כבשין של ירק הם. כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושין פירוש אפילו בכבשין של דג ובשר משום דכבוש שהוא פעול משמע כל דבר שהוא כבוש אבל כבש שהוא שם דבר לא משמע אלא על סתם כבשין. מן השלק אינו אסור אלא מן השלק של בשר דברי רבי יהודה דקסבר דבשר הוא דשלקי אינשי אבל ירק ודגים לא שלקינהו אלא גומרין בישולן. שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים פירוש כרפרישנא לעיל דמשמע כל דבר שלוק מן הצלי אינו אסור אלא מן הצלי של בשר דברי רבי יהודה. צלוי שאני טועם אסור בכל הצלויין פירוש כגון דג צלוי וביצה צלויה וכן כל כיוצא בהם. מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג פירוש דאורחייהו דאינשי במליחת דגים טפי ממליחת בשר. מליח שאני טועם אסור בכל המלוחין פירוש דמשמע כל בשר מלוח. והאי שאני טועם דקא נקיט בכולהו הני לאו דוקא דקאמר הכי דהוא הדין בדלא קאמר אלא קונם כבוש עלי או צלי או שלוק או מלוח שאסור בכולן כדפרישית. ירושלמי הוון בעון מימר מלוח לעולם כלומר שמלחו להעמידו במלחו לעולם הוא דאסור הא לשעה לא פירוש כגון מליח דקא בעי ליה לקדרה אינו בכלל מליח. א"ר יודן מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך הדה אמרה מליח לשעה מליח הוא פירוש מדמסיימי' בההיא מתני' אם בשל שלמים נדר אסור ודאי מליח דקרבן מליח לשעה הוא. הרנב"י ז"ל. מן השלק אינו אסור אלא מן השלק של בשר דברי רבי יהורה גירסא אחרת מן השלק של ירק דסתם שלוק הוא של ירק או של בשר. הריטב"א ז"ל.

מתניתין דג דגים שאני טועם וכו' מותר בטרית טרופה ובציר. פירוש מותר בציר לפי שאין קורין לציר דג ומיהו מדקאמר שאני טועם אוקי רבא בגמרא דדוקא בציר שכבר יצא מהם אבל היוצא מהם לאחר נדרו הרי זה אסור דשאני טועם אסור אפילו ביוצא מהם. וטרית טרופה נמי נראה לי כשנטרפה קודם לכן אבל נטרפה לאחר מכן אסור שכבר נאסר בעודו שלם ולא גרע טרופה מציר. הנודר מן הצחונה אסור בטרית טרופה. ירושלמי רבי זעירא אמר רבי ירמיה לית הדה פליגא על רבי יוחנן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחיה דבר נשא מימר לחבריה זבון לי טרית והוא זבין ליה צחנא תמן קרייא לטריתא צחותא. הרשב"א ז"ל.

דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים פירוש דאמר תרויהו לישני ולפיכך אסור בכולן משום דדג משמע גדול ודגים משמע קטנים וכדמפרש רבי שמעון בן אלעזר בגמרא. והוא הדין אי אמר דג דגה דדגה נמי משמע דגים קטנים וממילא (לא) שמעת מינה דאי אמר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים ואי אמר דגים שאני טועם או דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים. ורבי שמעון בן אלעזר הוא דאיירי בגמרא בנודר מחד מיניהו לחודיה ומאי דלא פירשו במתניתין פירש רבי שמעון בן אלעזר בברייתא ושניהם אמרו דבר אחד. הכין הוא עיקר פירושא דמתניתין. אף על גב דאיכא דמפרש דרבי שמעון בן אלעזר פליג אמתניתין וקא פירשו לה למתניתין דאו או קתני. דג או דגים שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים דדג משמע גדול ומשמע קטן וכן דגים. ורבי שמעון בן אלעזר פליג ואמר דדג לא משמע אלא גדול ודגים לא משמע אלא קטנים. ולא נהיר דאם כן הוו להו למימר בגמרא מתניתין דלא כרבי שמעון בן אלעזר ותו דבגמרא משמע כרבי שמעון בן אלעזר דרב פפא ואביי שקלו וטרו אליביה ואם איתא דפליג אמתניתין לא מסתבר לדחוייה למתניתין אלא מחוורתא כדפרישית. בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה. פירוש טרית מין דג קטן. טרופה שבורה טרף בפיה מתרגמינן תביר מחית בפומה. וקא משמע לן שהנודר מן הדג או דגים סתם שלמין משמע שבורין לשברי שברים לא משמע. ובציר ומוריס שנעשו מן הדגים אחר הנדר כיון דאמר שאני טועם דהוא לישנא יתירא אתא לרבויי דאפילו ביוצא מהם אסור כדאיתא בגמרא. הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה. פירוש צחנה דגים קטנים ודקים. ואף על גב דצחנה דגים שלמים הם מיהו מדקא נחית להזכירן בפרט ולא קאמר דגים לא נתכוון לשלמים דוקא אלא אפילו לטרית טרופה נתכוון דצחנה וטרית תרויהו מיני דגים קטנים דמתרויהו עבדי מאכל שמכתתין אותן דק דק ונותנין אותן בחבית יין ומלח. ומותר בציר ומוריס פירוש דמכל מקום לגופן של דגים נתכוון. מיהו אי אמר שאני טועם אסור אפילו ביוצא מהם מלישנא יתירא כדאמרן. הנודר מטרית טרופה מותר בציר ומוריס. פירוש אפילו בציר ומוריס שנעשה מהן דהא לא נדר אלא מגופן של דגים והני רוטבן של דגים הוא. וכל שכן שהוא מותר בצחנה דמדקאמר טרופה מכלל דבשלימה מותר. הרנב"י ז"ל.

והנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמוריס פירוש משום דהאי אין בהם כלום מגופו של דג. ובתוספות גורסים: והנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמוריס שהזכיר בפירוש טרופה אין לך טרופה גדולה מזו שאין בהן רק לחלוחית הדג ושומנו. הריטב"א ז"ל.

גמרא תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים. פירוש והוא הדין אי אמר דג דגים ובדקאמר תרויהו לישני עסקינן וכדפרישית במתניתין. וכתב רבינו ז"ל ומסתברא לן שהכל לפי מקום נדרו את שדרכה לקרות דק קטן הוא דגן ושהוא גדול להם נקרא דג אף על פי שהוא פחות מן ליטרא. הרנב"י ז"ל. הא דאמרינן דילמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן קשיא לי והלא אף שני זה על כרחין גדול הוא וטפי מן ליטרא הוא וניחא דלגבי ראשון קטן מיקרי מכל מקום שמעינן דלשון קטן נופל בדגה ובהצטרף אצל גדול ממש אחר שאינו גדול כמוהו קטן מיקרי אף על פי שהוא גדול אצל אחרים אבל דגה סתם אינו אלא בהצטרף אצל כל המין וקטן שבמין היינו כל שאין לו בו ליטרא וכל שיש בו ליטרא גדול מיקרי כדברי הירושלמי. הרשב"א ז"ל.

אמר הרי עלי ציחין מאי (הרי עלי) דכל הרי עלי הוא קונם. פירוש ציחין לצחנתא קורא ציחין ללשון המצוי ביניהם ומיבעיא ליה אי ציחין משמע טרית טרופה או דילמא ציחין משמע שלמין ולא טרופין. מצאתי. הרא"ם ז"ל.

מתניתין ומותר בחלב הנקפא בקבה שקם ועמד ביחד כמו קמו נד אחד ולולי מצאתי כן הייתי אומר חלב המעומד בקבה לעשות ממנו גבינה. רבי יוסי אוסר משום דפסולת חלב הוא וכל פסולת הדבר כדבר הוא ובכלל שמו הראשון הוא. ובערוך מפרש נסיובי דחלבא והוא אותו שקורין מישג"א בלע"ז. רבי יוסי אוסר דלא איפשר דלא צחצוחי חלב. הרא"ם ז"ל. הנודר מן החלב מותר בקום פירוש בסדר המשנה לא כתיב ואו אלא בקם והוא מן החלב הקורין שי"ר בלע"ז ומיא בעלמא הוא. ורבי יוסי אוסר פירוש דבכלל חלב הוא. מן הקם מותר בחלב פירוש וחלוק רבי יוסי אף בשנייה ובברייתא דגמרא מחלוקת היו בשניהם. אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפלה פירוש והא דאבא שאול דברי הכל היא ולאו פלוגתא אף על גב דקתני לה כיחידאה.