מסכת נדרים דף נ׳ עמוד א׳

דלי ציפתא הגביה המחצלת שהיה יושב עליה:

ואמר ליה לשלוחא דאזל לביתיה:

חזי מאי איכא ראה כמה עושר יש לי שנעשה לו נס ונתמלא כל אותו מקום זהובים:

ואיתנסיבת ליה בסיתוא בימות החורף:

הוה גנו בי תיבנא היו ישנים בין התבן שלא היו להם כרים וכסתות:

קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה היה מלקט התבן משערו:

אי הוי לי רמינא לך ירושלים דדהבא אם יהיה לי סיפוק שאתעשר אעשה לך ירושלים של זהב בתי נפש שמצויירת בכל ענייני ירושלים והיינו דאמרינן במסכת שבת (דף נט.) עיר ירושלים של זהב כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו:

אתא אליהו קרא אבבא וכו' עבד הכי משום קורת רוח להן דלדידיה לא היה לו אפילו תבן כמו להם:

דלי ציפתא פירוש הגביה המחצלת וסמך שימצא שם מעות הרבה בנס:

גני בתיבנא מחמת עוני:

מנקיט ליה תיבנא ממה שנאחז לו בשערו:

רמינא ליך ירושלים דדהבא וכן עשה כדאיתא בשבת (דף נט.):

דלא דמי ליך אינו ראוי והגון לך:

אילא דספינתא כל הספינות עושין להם איל של זהב:

ומן מטרונית' פעם אחת הוצרכו תלמידי רבי עקיבא למעות הלכו אצל מטרוניתא ללוות ממנה אמרה להם איני מאמנת אמר לה רבי עקיבא מי את חפצה שאתן ליך ערב אמרה לו מי שאמר והיה העולם וים הגדול וכשהגיע הזמן חלה רבי עקיבא ולא בא הלכה על שפת הים אמרה רבש"ע היום חלה רבי עקיבא עבדך והוא העמידך ערב לי מה עשה הקב"ה באותו היום נשטית בת קיסר ונטלה קופסא מליאה כסף וזהב והטילה לים וצפה ובאת לאותו מקום ונטלה אותו ומצאה בה ממון גדול וכשנתרפא רבי עקיבא בא אצלה ואמר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שחליתי באותו הזמן עכשיו הרי כל ממונך בידי וסיפרה לו כל המעשה והכניסתו בבית גנזיה ונתנה לו מתנות גדולות:

גמרא איכא מיהו כצ"ל:

דסרוקיתא נ"ב בערוך ערך סרק אורחות ישמעאלים ת"י סיען דסרקאי:

רש"י מנכסי חדא הד"א:

איזיל איתשיל אנידריה הרבה חכמים היה (מוציא) מוצא לפני בא רבי עקיבא אבל באותה שעה נתחרט. הרא"ם ז"ל.

יודע צדיק דלים ואית דגרסי נפש בהמתו וטעות הוא אית דאמרי שהיתה יודעת שרבי עקיבא היה ואית דאמרי לא היתה יודעת אלא היתה יוצאה לראות כשאר בני אדם. ואתא רבי עקיבא אשכחיה והכי הוה פעם אחת באו תגרי רומי בספינה להביא פרקמטיא הרבה אבנים טובות ומרגליות והיה עמם אותו איל של זהב עד שהיו עסוקים בפרקמטיא שכחו האיל על שפת הים ומצאו רבי עקיבא והכניסו לביתו והכריזו עליו ובא ואמר להם אצלי הוא אמר לו הואיל וכל כך נאמנות בך הרי היא שלך. פירוש.

דָּלִי צִיפְתָּא, אָמַר לֵיהּ לִשְׁלִיחָא חָזִי מַאי אִיכָּא וכו'. נראה לי בס"ד לא נתכוון לפאר עצמו חס ושלום אלא גילה זה בשביל כבוד הנשיא שלא יחשוב שהוא זלזל בכבודו להחזיר מתנתו. ועוד ראיה כי מן השמים יש רצון לגלות זה הנס כי הוא ראה שנעשה נס זה של הוויית הזהובים והשם יתברך יודע דרבי יהודה לא יהיה נהנה מן הזהובים האלה דאין נהנין ממעשה נסים ואם כן למאי נפקא מינה עשה לו נס זה של הוויית הזהובים? אלא ודאי כדי שיראה זה לשליח הנשיא ויגיד זאת להנשיא! ונראה כי רבי יהודה הרגיש בנס זה של הזהובים דהוו תחת הציפתא כי ראה במקום שהיו הזהובים היתה הציפתא גבוהה והרגיש שנעשה דבר תחתיה והוא יודע שהיא פרוסה על גבי הקרקע ואין לו דבר תחתיה ולכך הגביהה תכף וראה הזהובים והראה זה לשליח הנשיא קודם שיצא מביתו. אי נמי הציפתא היתה נקובה מעט וראה הזהובים מן הנקב אי נמי נזדמן לו איזה צורך אותה הרגע להניח דבר תחת הציפתא ולכך דלי הציפתא בשביל אותו צורך וראה את הזהובים שתחתיה.

אִי הֲוָאִי לִי, רָמִינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא קשא הוה ליה למימר 'עבידנא לך' ומאי 'רמינא לך'? ונראה לי בס"ד דנדר לה שהוא בעצמו ישים לה זה התכשיט בראשה כי זה התכשיט הוא עטרה בראש ובודאי שיש בו משבצות זהב לקשרו בראש וצריך השמתו על ידי אחר להשימו היטב ולקשור קשרו כדי שיעמוד ולא יפול, והוא נדר לה שהשמת התכשיט הזה וקשריו הכל יעשה לה בידיו כנגד הכבוד שהיתה מכבדת אותו בעניו בידיה שהיתה מלקטת לו בידיה את התבנא מן מזייה. ובזה ניחא מה שאמר באבות דרבי נתן פרק וא"ו שאמר לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה! אמר להם: הרבה צער נצטערה עמי בתורה! וכתב הגאון חיד"א ז"ל שבספר בנין יהושע פירש ביוש הוא לנו ולנשותינו שאין להם תכשיטין חשובין כמותה, וכתב על דבריו לא נהירא, חדא דאינו דרך ארץ לומר לרבן של ישראל בסדר נשים שלהם! ועוד מה דמות יערכו לרבי עקיבה שהיה עשיר גדול? ואפילו אשת רבן גמליאל לא היה לה ונתקנאה כמו שאמרו בירושלמי פרק במה אשה, ומה בושה יגיע להן? עד כאן לשונו עיין שם. וכפי האמור מובן שפיר דבריהם באומרם ביישתנו ממה שעשית לה, דלאו על עשיית התכשיט קאמרי אלא על אשר הניח לה התכשיט הזה בידיו בראשה והוא בידיו קשר קשריו ותקנו בראשה כאשר נדר לה רמינא לך ולכן אמרו לו 'ביישתנו' דאדם גדול כמותך תעשה לה שירות זו לתקן ולהשים התכשיט בראשה! ואמר להם ראויה היא לכבוד הזה מפני שנצטערה עמי בתורה, ואם כן בעבור כבוד התורה אני עושה לה הכבוד הזה. והא דנדר לה התכשיט הזה שהוא צורת ירושלם של זהב מלבד כי התכשיט הזה הוא יקר מאד כי אינו של זהב פשוט אלא גופו זהב אבל צורת ירושלים היתה מתוקנת עליו באבנים טובות. הנה הוא מצא טעם בתכשיט זה כי הוא צפה ברוח הקודש שיתעשר מן ששה דברים וכדנקיט להו תלמודא ומספר ירושלם זהב [600] עולה שש [600] ולכן נדר אִי הֲוָאִי לִי עושר כאשר אני צופה שהוא בא לי מן שש דברים רָמִינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא שיש בשם תכשיט זה מספר 'שש'! גם אמר כן דאפילו דתכשיט זה הוא יקר וצריך לו מעות הרבה אני שש ושמח בעשייתו לך וזהו ירושלם זהב עולה מספר שָׂשׂ שהוא ששון כמו שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ (תהלים קיט, קסב). ומה שנדר לה בכך בעת שהיתה מלקטת לו תִּבְנָא מִן מַזְיָיהּ נראה לי בס"ד כי העושר שפעו נמשך ובא מן מזל העליון הרמוז בזקן ולכן כיון שראה מכבדת הזקן שלו בלקיטת התבנא ממנו אמר אִי הֲוָאִי לִי עושר מן מזל העליון הרמוז בזקן אז רָמִינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא.

הָבוּ לִי פּוּרְתָּא דְּתִבְנָא, דְּאוֹלִידַת אִתְּתָאִי, וְלֵית לִי מִידַעַם לְאַגְנוּיָיהּ. קשא איך יוציא מפיו דברים שלא היו בעולם דהוא לא הוה ליה איתתא ולא ילדה? ונראה לי בס"ד דבאמת נזדמן אותה שעה אשה צדקת ועניה שילדה ולא היה לה אפילו תבן למגנייה והוא כיון על אותה אשה וקראה 'אִתְּתָאִי' לפי שכל הנשים שורשם במלכות ואליהו [52] זכור לטוב הוא בסוד המלכות כי לכן מספר שמו בן [52] שהוא בסוד המלכות שהיא בסוד הוי־ה דמלוי ההי־ן שעולה בן כנודע ולכן יתייחסו נשים צדקניות אליו וקראה לאותה צדקת 'אשתי' כלומר אשה שהיא בשורשי על דרך מה שאמר הכתוב וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי (תהלים ב, ו) דהכונה הוא רוצה לומר 'מלך שלי' וכמו שכתב מרן ז"ל בתשובותיו באבקת רוכל. אי נמי הוא לא הוציא דברים אלו מפיו אלא כך נשמע לאזנם קול מדבר כך. ועוד נראה לי בס"ד על דרך הסוד שכל יום נעשה בחינת לידה בספירת המלכות למעלה באורות נר"ן [נפש רוח נשמה] וכנזכר בסוד מזמור יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה (תהלים כ') שאומרים בכל יום אחר העמידה שיש בו שבעים תיבות כמנין שבעין קלין דיולדה הנזכר בזוהר פרשת פינחס עיין שם. וידוע שעושין ישראל בתפילתם בחינת מטה ושלחן וכסא ומנורה למלכות למעלה ואלו התיקונים אינם נעשים אלא על ידי ישראל אבל לא על ידי המלאכים. וידוע מה שכתוב בספר הלקוטים (פרשת בראשית דף יג.) כי אליהו זכור לטוב הוא יסוד של מלכות עיין שם. ולכן קרי כאן למלכות בשם 'אִתְּתָאִי' וכיון על סוד הלידה הנזכר ואמר לֵית לִי מִידַעַם לְאַגְנוּיָיהּ כי המלאך אינו יכול לעשות על ידי תפלתו מטה ושלחן וכסא ומנורה.

מִן שִׁית מִילִין אִיעַתָּר רַבִּי עֲקִיבָא נראה לי בס"ד הטעם מִן שִׁית מִילִין בזכות תורה שבעל פה שטרח בה מאד שהיא ששה סדרים. אי נמי כתיב וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים (משלי כד, ד) והוא כפול שיש דעת פנימי ודעת חיצון וב' פעמים 'דעת' הם ששה אותיות. או יובן בס"ד כי שם המסוגל להצלחה הוא כס ־ ה בפ ־ ז שהוא אותיות ' כסף זהב ' ונרמז בפסוק וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל (תהלים קה, לז) ולכן אמר וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף (יחזקאל טז, יג) ושם זה המסוגל להצלחה ועושר יש בו ששה אותיות לכן כנגד שם זה אִיעַתָּר מִן שִׁית מִילִין. והנה תחלת עשרו בא לו מן כלבא שבוע שעשה שלום עמו אחר שנודע לו שהוא חותנו וסוף העושר בא לו מן קטיע בר שלום ולכך אמרו בגמרא דחגיגה (חגיגה יד:) עליו נכנס בשלום ויצא בשלום ואמרו בזוהר הקדוש תרי שלומי אינון.

אַיְתּוּ לִי מִידַעַם, וְלָא אַשְׁכְּחוּ אֶלָּא גַּוְזָא עַל כֵּיף יַמָּא נראה לי דזה הגוזא היה עשוי בתמונת כסא שאוכלין עליו אך היה עשוי מלוחות ברזל שלא היו עבים אלא קלים והיה סתום מכל צדדיו ובתוכו היו מונחים הדינרים ואם היה עשוי מלוחות עץ היו מרגישים שיש בתוכו איזה דבר מחמת הכובד אך להיותו עשוי מלוחות ברזל חשבו שהכובד הוא מן הלוחות שהיו עבים אך באמת היו קלים והכובד היה מן הדינרים. וכיון שהיה כתמונת כסא חשבו שהוא כסא ממש שמתוקן לאכול עליו ולעשות בו שמוש של כסא ולכך אמרו לו 'יַעָבִיד מָרָנָא עֲלֵיהּ' תעשה צרכך עליו להשתמש עליו כי כסא הוא והם קנו אותו לשמו מן אדם אשר מצאו וזכה בו בארבעה זוזי.