דף ביאור

מסכת נדרים דף ל׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדרים דף ל׳ עמוד ב׳

מסכת נדרים דף ל׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־252 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ההולכים מעכו ליפו אסור בלבד:

אלא אפי' ממי שדרכן לפרש אסור הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה:

מתני' אסור אף בסומין דלא נתכוין זה אלא במי שהחמה זורחת עליו:

גמ' מדלא אמר מן הרואין דאילו אמר הכי היה מותר בסומין ומדאמר מרואי חמה משמע ממי שחמה זורחת עליו לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן:

מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבות דשחורי הראש משמע שנודר מאותן שהיו שחורי הראש:

ומותר בנשים מפרש בגמרא:

גמ' מאי טעמא אסור בקרחים:

מדלא אמר מבעלי שיער דאילו אמר מבעלי שיער היה מותר בקרחין:

ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nedarim 30b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

מדלא קאמר הנודר מן הרואים כלומר מדלא קאמר האיש הנודר שהוא נודר מן הרואים את החמה שאז ודאי הוי משמע למעוטי סומין וא"ת הא דלא קאמר מן הרואים משום דאז הוי דגים בכלל (עוברים) והוא רצה שלא יהיה בכלל יש לומר דהשתא נמי כשאמר מרואי החמה הוו דגים בכלל כל כמה שלא נפרש שהחמה רואה אותן קאמר שהרי דגים רואין יפה החמה אבל חמה רואה אותן לא מיקרו הואיל ומכוסין במים:

לאפוקי דגים ועוברין דאין חמה רואה אותן דגים כדפי' ועוברים מכוסין במעי אמן אבל שאר בעלי חיים אסורין ומיהו בתבואה ופירות וכל דבר שאין בו רוח חיים שרי אע"ג דחמה רואה אותן דכיון שהזכיר רואי החמה משמע דוקא בעלי חיים שעשויים לראות החמה:

אסור בקרחין ובעלו שיבות אע"פ שקרח אין לו שערות ובעלי שיבות מליאים שיער לבן ואין הראש שחור:

מאי טעמא מדלא קתני מבעלי שער כלומר מדלא קאמר הנודר:

אנשים זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מגלו וניכר שחרותם לפעמים כשראשם גלוי ואע"ג דאיכא קרחין ובעלי שיבות מ"מ כמה פעמים מגלין ראשן וגם מותרין לגלות באקראי בעלמא אפי' בפני כל העולם מה שאין כן בנשים:

קטנים לעולם מיגלו ואין חידוש כשהוברר שחרות שלעולם הוין כך ואין נקראין שחורי הראש אלא אותם שלפעמים ניכר שחרותם ועוד יש לפרש קטנים לעולם מיגלו בין זכרים בין נקבות ואפילו נקבות קטנות שאינן נשואות רגילות יפה בגלוי הראש ואין רגילין לקרות שחורי הראש אלא אנשים דכוותייהו בנשים אינם שחורי הראש:

Tosafot on Nedarim 30b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי השיבות מאי טעמא מדלא קתני מבעלי השער. ואם תאמר תינח קרחין מדלא קתני מבעלי השער, אבל בעלי שיבות אמאי, יש לי לומר משום דכיון דשחורי הראש לאו דוקא, אלא אפילו קרחין במשמע, שמע מינה דשחורי הראש דקאמר לאו ממי שהוא עכשיו שחור בראש אלא ממי שהוא מאותן שמכירין אותן בשחורי הראש דהיינו אנשים גדולים איזה שיהא, ואפילו קרח ואפילו בעל שיבה.

אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדין דמתיילדין משמע דרבנן סברי דנולדין משמע, בין אותם שכבר נולדו בין אותם שעתידים (לילד) [ליולד – לפי השי"מ], פירוש לאו לדחויי האי אוקמתא קאתי רב פפא, דעל כרחך הא דרבי מאיר לית ליה אוקמתא אחריתי, אלא אדרבי מאיר גופיה קא מתמה ופרקינן דקסבר רבי מאיר דהכין משתעי אינשי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורבנן סברי (דכיון) [דלא אישתעי הכין – לפי השי"מ] דאי משתעי לכולי עלמא אין הולכין בנדרים [אלא – לפי השי"מ] אחר לשון בני אדם, וכל שכן בדלית ליה (הכרח) [הכרע – לפי הש"מ] בלישנא דקרא. כן נראה לי.

Rashba on Nedarim 30b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

ריטב"א

מתני' הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין אפילו מתחלת ברייתן שלא ראו החמה מימיהן:

שלא נתכוון זה אלא ממי שהחמה רואה אותו פי' ודייק לה בגמרא מדלא (ב) קתני מן הרואים דהשתא משתרי בסומין ואמר מרואי חמה לא בא אלא למעט דגים ועוברים שאין החמה רואה אותם:

מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים שאין להם שער כלל ובעלי שיבות ששיבתן לבן:

ומותר בנשים וקטנים שאין שחורי הראש אלא אנשי' ודייק לה בגמ' מדלא קאמר מבעלי (ג) שיבה ומיתסרי אידך אבל לשון שחורי הראש מי שדרכן להכיר בשערן שהוא שחור וזימנין מיגלי רישייהו וזימנין מיכסי אבל נשים לעולם ראשן מכוסה ומכוסי הראש מיקרו וכן קטנים לעולם ראשן מגולה ומגולי הראש מיקרו:

מתני' הנודר מן הילודים מותר בנולדים פי' בנולדים מכאן ולהבא שהוא לא אסר אלא הילודים שכבר נולדו דהכי משמע לישנא (ד) דילודים אבל אומר ילודים בחיר"ק היו"ד וחול"ם הלמ"ד פי' העתידים להולד כדכתיב" כל הבן הילוד:

מן הנולדים ר"מ מתיר אף בילודים אמרינן בגמרא א"כ ממאן אסר ופרקינן דחסורי מתסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים ר"מ אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כבר כי היכי דנודר מן הילודים מותר מן הנולדים. פירוש דלישנא דנולדים בקרא משמע שכבר נולדו כדכתיב [בראשית מח] שני בניך הנולדים ומשמע נמי העתידים להולד כדכתיב [מ"א יג] הנה בן נולד לבית דוד מיהו מדלא קאמר הילודים סבר ר"מ דעתיה על העתידים ומותר בילודים כבר שכן בלשון בני אדם קורין נולדים לעתידים להולד דוקא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וחכמים אומרים לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להוליד פירוש דטלדים בכולהו משמע כלישנא דקרא ולא נקט נולדים אלא למעוטי דגים ועופות שאינם מולידים אלא מטילי ביצים נינהו וכן הלכתא:

Ritva on Nedarim 30b · Sefaria · מהדורה: Vilna, 1884 · unknown

מאירי

משנה הנודר מיורדי הים מותר ביבשה ר"ל ביושביהם מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל וכו' הנודר מרואי חמה אסור אף בסומים שלא נתכון זה אלא במי שהחמה רואה אותו:

אמר הר"ם פי' זה כלו מבואר והוא ידבר במלוה המפורסמת המורות אצלם בזמן ההוא והעיקר כלו אמרם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

אמר המאירי הנודר מרואי חמה אסור אף בסומין שלא נתכון זה אלא למי שהחמה רואתהו כלומר שמשתמש ונהנה בתועלתה שאם לא היה מתכוין אלא לרואים היה לו לומר מן הרואים פני חמה אלא שכונתו במי שחמה רואתהו ופרשו בגמרא שאסור בכל הבריות חוץ מדגים ועוברים שאינם אצל חמה לא רואים ולא נראין בשעה שנדר ומותר בהם וגדולי המחברים השמיטוה ולא ידעתי למה:

משנה הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובבעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:

אמר המאירי הנודר משחורי הראש אסור אף בקרחים אע"פ שאין להם שער ובבעלי שיבות אע"פ ששערם לבן ופרשו בגמרא הטעם מפני שכונתו לומר במי ששחרותו נותנו להכיר לבני אדם שהוא איש ושהוא גדול עד שאדם מסמנו בכך אבל נשים אין שחרות שערם ניכר מפני שהן מכסות ראשם לעולם ואין שער שלהם נותנתן להכיר לבני אדם והקטן אין מכירין בשחרותו אם הוא זכר או נקבה שכל שהוא קטן הן זכר הן נקבה מגלה ראשו לעולם ואין שחרות שער שלהם נותנת לבני אדם היכר אם זכר אם נקבה ששניהם הולכים מגולי הראש לעולם ומתוך כך אין נקראין שחורי הראש אלא אנשים וגדולים שפעמים גדולים הולכים בגלוי הראש ופעמים בכסוי הראש שמתוך ראיית שערם הם נכרים באנשים ומפני שרוב האנשים שחורי הראש יש לדון שעל כל האנשים הוא אומר כן ואפילו קרח ובעל שיבה במשמע דשחורי הראש דקאמר לאו דוקא שיהא עכשו שחור הראש אלא שהוא מאותם שמתארים אותם בשחורי הראש והם אנשי' גדולים ומתוך כך אסור באלו ומותר בנשים וקטנים ופירשו בגמרא מדלא קאמר מבעלי השער ויראה מכאן שאם אמר מבעלי השער שמותר בקרחים ובבעלי שיבה ואיני מבין בבעלי שיבה אמאי ושמא לאו אבעלי שיבה מהדר אלא אקרחים ר"ל שמותר בקרחים וכן הדברים נראין וגדולי המחברים לא כתבוה אלא שחדשו בה שאם נהגו לקרות שחורי הראש אף לנשים וקטנים אסור בכל ולדעתי כל שהוא כן מותר בבעלי שיבה שכל שנוהגין כן אין כונתם בקריאת שחורי הראש אלא מצד הילדות:

משנה הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים מותר אף בילודים וחכמים אומרים לא נתכון זה אלא במי שדרכו להולד:

אמר הר"ם פירוש ענין ילודים היה אצל ההמון בזה העת אשר כבר נולדו וענינו נולדים אשר יולדו בעתם ושיעור המשנה כן הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים וחכמים אמרו בענין נולדים מי שדרכו להולד ר"ל מה שדרכו שיולד בדומה לו כמו האדם ובעלי הארבע מבעלי חיים לא מי שדרכו שיוליד ביצה כמו מיני הדגים והעופות:

אמר המאירי הנודר מן הילודים ר"ל שכבר נולדו ומלה זו שקורין בה הילודים בשורק הואו מלשון הילוד החי ויש קורין הילודים בחולם הלמד מלשון העם הילודים והכל אחד ואמר שמותר בנולדים ר"ל הנולדים אחר נדרו הא נדר מן הנולדים אסור אף בילודים ורבי מאיר מתיר אף בילודים ושאלו בגמרא אלא במאי אסיר ותירצו את דבריו שאף הנודר בנולדים מותר בילודים שאין משמע של נולדים אלא הנולדים אחר נדרו וכדכתיב הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדין אף מנשה לא נולד ואע"פ שמצינו שני בניך הנולדים לך וכבר נולדו מכל מקום קרא משמע הכי ומשמע הכי ולשון בני אדם הוא לקרא נולד לעתיד ואין המקרא מכחישו והלכה כתנא קמא שאם נדר מן הילודים מותר בנולדים הא מן הנולדים אסור בילודים שלא נתכון אלא ממה שדרכו להוליד כגון אדם ובהמה וחיה אבל אותן שדרכן להטיל ביצים כגון דגים ועופות מותר בהם וכן הלכה ולפי דרכנו למדנו שאדם נודר ממי שלא בא לעולם ר"ל שאוסר הנאת העתיד ליולד על עצמו אע"פ שאי אפשר לאסור הנאתו על העתיד ליולד כמו שנבאר למטה:

Meiri on Nedarim 30b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בגמרא מעתה שני בניך וגו' כצ"ל:

ברש"י רמ"א אף הנודר מן הנולדים כו' כי היכי כו' כצ"ל:

ברא"ש בגמרא מפרש הס"ד עונת ת"ח הס"ד במקום ירושלים הס"ד מפרש בגמרא הס"ד לזרע ישראל הס"ד שומעין לו הס"ד מחמת מילה הס"ד י"ג פעמים ברית הס"ד ואפילו בשבת הס"ד יורדי הים הס"ד איש לאשה הס"ד אסר ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף הס"ד את השבת הס"ד כצ"ל:

Chidushei Halachot on Nedarim 30b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

הַהוֹלְכִים מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, דְּהָלֵין יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה נִינְהוּ, אֶלָּא מִמִּי שֶׁדַּרְכָּן לְפָרֵשׁ.

קטע 2

וּמַאן דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא, מַתְנֵי הָכִי: הַנּוֹדֵר מִיּוֹשְׁבֵי יַבָּשָׁה — אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, וְלֹא בְּאֵלּוּ הַהוֹלְכִים מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ, הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לְיַבָּשָׁה סָלֵיק.

קטע 3

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה — אָסוּר אַף בַּסּוֹמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתָן.

קטע 4

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? מִדְּלָא קָאָמַר ״מִן הָרוֹאִין״. לְאַפּוֹקֵי דָּגִים וְעוּבָּרִים.

קטע 5

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ — אָסוּר בַּקֵּרְחִין, וּבַעֲלִי שֵׂיבוֹת. וּמוּתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין ״שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ״ אֶלָּא אֲנָשִׁים.

קטע 6

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא — מִדְּלָא קָאָמַר ״מִבַּעְלֵי שֵׂעָר״.

קטע 7

וּמוּתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין ״שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ״ אֶלָּא אֲנָשִׁים. מַאי טַעְמָא — אֲנָשִׁים זִימְנִין דְּמִיכַּסּוּ רֵישַׁיְיהוּ וְזִימְנִין דְּמִגַּלּוּ רֵישַׁיְיהוּ. אֲבָל נָשִׁים לְעוֹלָם מִיכַּסּוּ, וּקְטַנִּים לְעוֹלָם מִיגַּלּוּ.

קטע 8

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַיְּלוּדִים — מוּתָּר בְּנוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים — אָסוּר מִן הַיְּלוּדִים. רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיְּלוּדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוּוֹלֵד.

קטע 9

גְּמָ׳ לְרַבִּי מֵאִיר וְלָא מִיבַּעְיָא נוֹלָדִים. אֶלָּא מִמַּאן אָסוּר?

קטע 10

חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הַנּוֹדֵר מִן הַיְּלוּדִים — מוּתָּר בַּנּוֹלָדִים, מִן הַנּוֹלָדִים — אָסוּר בַּיְּלוּדִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹדֵר מִן הַנּוֹלָדִים מוּתָּר בַּיְּלוּדִים, כִּי הֵיכִי דְּנוֹדֵר מִן הַיְּלוּדִים מוּתָּר בַּנּוֹלָדִים.

קטע 11

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְמֵימְרָא דְּ״נוֹלָדִים״ דְּמִתְיַילְּדָן מַשְׁמַע? אֶלָּא מֵעַתָּה ״שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, הָכִי נָמֵי דְאִיתְיַילְדָן הוּא?

קטע 12

וְאֶלָּא מַאי דִּיילִידוּ מַשְׁמַע, אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״, הָכִי נָמֵי דַּהֲוָה? וְהָא עֲדַיִין מְנַשֶּׁה לֹא בָּא? אֶלָּא מַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי, וּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

קטע 13

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא נִתְכַּוֵּין זֶה אֶלָּא מִמִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוּוֹלֵד. לְאַפּוֹקֵי מַאי — לְאַפּוֹקֵי דָּגִים וְעוֹפוֹת.

מסכת נדרים דף ל׳ עמוד ב׳

מסכת נדרים דף ל׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור