בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת נדרים דף כ״ט עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדרים דף כ״ט עמוד א׳

    מסכת נדרים דף כ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 5 קטעים ממוספרים, כ־101 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    א"ל רב המנונא לעולא היאך יוצאין לחולין בלא פדייה:

    וכי קדושה שלהן להיכן הלכה כלומר היכי פקעה בכדי אע"פ שנקצצו:

    והלא האומר לאשה היום את אשתי שתהא לי מקודשת היום:

    ולמחר אי את אשתי אע"פ שהתנה כך בשעת קידושין:

    מי נפקא למחר בלא גט ה"נ אע"ג דנקצצו היינו כמו למחר אין את אשתו ולא נפקי בלא פדיון:

    מי קא מדמית קדושת הגוף וכו'. הני נטיעות דקדישי לפדייה קדישי קדושת דמים ולהכי פקעו מאחר שנקצצו אבל אשה קדושת הגוף היא ולהכי לא פקעה בכדי:

    והתניא מי שאמר שור זה עולה כל ל' יום שאם יקרב בתוך ל' יום עולה ואם לאחר ל' יום יקרב יהא שלמים:

    כל ל' יום הוי עולה כמו שאמר ולאחר ל' יצא מקדושת עולה והוי שלמים:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט וא"ת ומנלן דצריך גט וי"ל דבפרק המגרש בגטין (דף פג:) מיבעיא לן גבי האומר לאשתו היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כלומר תהא מגורשת היום ולמחר לא תהא מגורשת מהו ופשיט התם כיון דפסקה פסקה והויא מגורשת לעולם ואם כן גבי קדושין נמי הוי מקודשת לעולם דאיתקש הויה ליציאה וס"ד השתא דבהא לא פליג עולא:

    והתנן שור זה עולה כל ל' יום עולה ומועלין בה כל אותן שלשים יום - אור"י דגרס דתניא שהיא ברייתא ולא משנה:

    שור זה עולה כל שלשים יום ולאחר ל' יום שלמים כל ל' יום עולה - ומועלין בה כל אותן ל' יום [וגם] אם בא כל אותן ל' יום מקריבו כדין עולה ואם נתעכב להקריבו עד לאחר ל' יום הוי משם ואילך שלמים אלמא פקעה קדושת הגוף בכדי ולא דמי להא דאמר בזבחים (דף ל -) תחול זו ואח"כ תחול זו לא חיילא דשאני הכא דלכתחילה לא אמר סתם שיהיה עולה אלא אמר כל ל' יום:

    דאמר לדמי שאמר לדמי עולה וא"ת והא אמרינן הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וי"ל דאיירי הכא דאמר לדמי נסכים דמודה שם רבא כדאמר בשבועות בפ"ק (דף יא -) אי נמי התם בתם ולכך קדוש קדושת הגוף אבל הכא בבעל מום ולכך קדוש קדושת דמים:

    Tosafot on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעה וכו' לאותוביה לרבא קאמר, ולא מותיב מינה אכתי לבר פדא (אהא) [דהא – לפי השי"מ] קא מתרץ לה רבא בקדושת דמים, ואילו לבר פדא אפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי. והא דאמרינן בסמוך לבתר דדחי אביי האי פירוקא דרבא, לימא תהוי תיובתא דבר פדא, לאו למימר דהאי ברייתא בקדושת דמים כפירוקא דרבא לא תקשי לבר פדא, אלא משום דפליגי אביי ורבא באוקמתא דברייתא, ורבא מתרץ לטעמיה, ומכל מקום לכל הפחות שמעינן מינה, דבין לאביי בין לרבא קדושת דמים מיהא פקעה, משום הכי קאמר לימא תהוי תיובתא דבר פדא.

    Rashba on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    האומר לאשה הרי את מקודשת לי היום ולמחר אי את אשתי הרי זו מקודשת לעולם ר"ל שאף למחר לא הופקעו הקדושין מאליהם אלא אם בא למחר להפקיע עצמו ממנה צריכה גט שהקדושין מאחר שהן חלים אין להם הפסק ובאחרון של גטין שאלו במגרש שאמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ופסקנו בה לדעת קצת כיון דפסקה פסקה כלומר ומגורשת לעולם שמאחר שחל הגט אין לו הפסק וזו נמשכת לחבירתה שבכאן אלא שיש פוסקים שאינה מגורשת כלל ואף זה אפשר לישבה עם זו ויראה טעם הדבר שהאשה קנין הגוף הוא וכל שקדשה לזמן אינו אלא קנין פירות ונמצא שאין קנינה כלום אם כן מאחר שהקנין חל לגמרי הוא חל ובגירושין כל ששיירה לאחר זמן לעצמו הרי אין לשני בה אלא פירות ואחר שכן הואיל ולא נפקע קנינו לגמרי לא נפקע לכלום ואינה מגורשת:

    מי שאמר שור זה עולה כל שלושים יום פירשו בתלמוד המערב במסכת קדושין פרק שלישי שלאחר שלשים יום יצאה לחולין מאליה הרי את מקודשת שלשים הרי היא מקודשת לעולם מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון במקדיש שדה מקנה ומכל מקום בסוגיא זו יראה שאינה יוצאת בלא פדיון ולא סוף דבר בשהקדישה שלשים יום לבד שכוונתו להיות יוצאה לחולין אלא אף בשכונתו להקדש אחר ר"ל שאמר כל שלשים תהא עולה ולאחר שלשים תהא שלמים לא אמר כלום והרי היא עולה ואפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון כל שלשים יום תהא שלמים ואחריהן עולה שהיא שלמים אף לאחר שלשים ומכל מקום אם אמר לדמים כגון שאמר דמי שור זה עולה כל שלשים ואחריהן שלמים או דמי שור זה שלמים כל שלשים ואחריהן עולה דבריו קיימין ואם הקריב דמיה הן תוך שלשים הן לאחר שלשים יעשה כפי נדרו והוא הדין שאם לא אמר ואחריהן כך שיוצאה לחולין לאחר שלשים מאליה וזו נמשכת לדעת עולא מכל מקום בגמרא הקשו ממנה לבר פדא שהיה אומר קדושת דמים לא פקעא בכדי ואף הוא קשה לדעת הפוסקים כבר פדא אלא שרב פפא תירצה לדעתו הכי קאמר אם לא אמר מעכשו שלמים לאחר שלשים הויא עולה ור"ל וכל הבריתא מתפרשת בדרך זה ורישא קאמר האומר שור זה עולה כל ל' יום ולאחר שלשים יום שלמים הרי זה עולה דקדושה לא פקעא וכן אפילו אמר כל שלשים יום שלמים ואחריהן עולה הרי זו שלמים שאף קדושת דמים לא פקעא אבל אם לא אמר מעכשו עולה אלא שאמר לאחר שלשים יום תהא שלמים לאחר שלשים נעשית שלמים וכן אם לא אמר מעכשו שלמים אלא שאמר לאחר שלשים יום תהא עולה לאחר שלשים יום נעשית עולה ואינו יכול לחזור תוך שלשים יום הא כל שאמר כל שלשים יום עולה או שלמים אינה יוצאת מקדושתה הראשונה ואפי' אמר לדמים שאף קדושת דמים אינה נפקעת וכשמוכרה מקריב מן הדמים כהקדש הראשון וכבר פדא ואף גדולי המפרשים פסקוה כן בהגהותיהם והביאו ראיה ממה שאמרו הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדוש קדושת הגוף ואף אנו נאמר שאף קדושת דמים אינה נפקעת:

    Meiri on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    ברש"י להכי לאחר שלשים כו' כדאמר איהו כצ"ל:

    ברא"ש הויה ליציאה הס"ד הגוף אין חילוק הס"ד לאחר שלשים יום הס"ד היינו עולה דכולה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    היום את אשתי ולמחר אי את אשתי והוא הדין אם אמר תהיה אשתי עד הלילה. שיטה:

    נטיעות קדושות דמים נינהו והאי דאין להם פדיון כל זמן שלא נקצצו משום דממילא הדרי וקדשי. ומיהו כיון דנקצצו פקעא להו קדושותייהו. אבל אשה קדושת הגוף הויא דגופא ממש אקני ליה לבעל ומשום הכי לא פקעא בכדי אלא בגיטא. פירוש.

    אמר ליה אביי וקדושת הגוף לא פקעא וכו' לאתובי לרבא קאמר ולא מותיב מינה אכתי לבר פדא. דהא קא מתרץ ליה רבא בקדושת דמים ואילו לבר פדא אפילו קדושת דמים לא פקעא בכדי. והא דאמרינן בסמוך לבתר דדחי אביי האי פירוקא דרבא לימא תיהוי תיובתא דבר פדא לאו למימר דהאי ברייתא בקדושת דמים כפירוקא דרבא לא תיקשי לבר פדא. אלא משמע דפליגי אביי ורבא באוקמתא דברייתא ורבא מתרץ לטעמיה. ומכל מקום לכל הפחות שמעינן מינה דבין לאביי בין לרבא קדושת דמים מיהא פקעא משום הכי קאמר לימא תיהוי תיובתא דבר פדא. הרשב"א ז"ל:

    הכא במאי עסקינן דאמר לדמי אם ימכרנה בתוך שלשים יקנה בדמיה עולה ואם עברו שלשים יביא בדמיה שלמים דקדושת דמים היא ופקעה. ואין להקשות מההיא דבכורות דרבא גופיה אמר שאם הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אלמא מידי דחזי למזבח לא פקעה אפילו בקדושת דמים. לא דמי דהא הכא איכא תרתי חדא דאמר לדמיו וחדא דקבע זמן וגילה בדעתו שהוא רוצה להקל בקדושתו. אבל התם לא גילה דעתו ואחר שלשים יום עולה חיילא קדושת עולה ומעכשו חיילא קדושת שלמים דקדושת עולה דלאחר שלשים יום לא מעכבא קדושת שלמים לחול מעתה כדאמר גבי האשה דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום דמקודשת לשני. הרא"ם ז"ל:

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' קדושת דמים פקעה בכדי עיין ערובין דף לו ע"א רש"י ד"ה היום תהא הקדש וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Nedarim 29a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדרים, דף כ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־101 מילים ב־5 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 5 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן…״

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִי קָא מְדַמֵּית קְדוּשַּׁת…״

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה…״

    4. קטע 45 מילים

      נפתחת ב״הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּאָמַר לִדְמֵי.…״

    5. קטע 520 מילים

      נפתחת ב״אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: ״לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה? וּמָה אִילּוּ אָמַר לְאִשָּׁה ״הַיּוֹם אַתְּ אִשְׁתִּי וּלְמָחָר אִי אַתְּ אִשְׁתִּי״, מִי נָפְקָא בְּלָא גֵּט?!

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִי קָא מְדַמֵּית קְדוּשַּׁת דָּמִים לִקְדוּשַּׁת הַגּוּף? קְדוּשַּׁת דָּמִים פָּקְעָה בִּכְדֵי, קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי? וְהָתַנְיָא: ״שׁוֹר זֶה עוֹלָה כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלָמִים״ — כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלָמִים. אַמַּאי? קְדוּשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ, וּפָקְעָה בִּכְדִי!

    הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּאָמַר לִדְמֵי.

    אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: ״לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה, וּמֵעַכְשָׁיו שְׁלָמִים״. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֲדָא בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף, וַחֲדָא בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים —