מסכת נזיר דף ס״ד עמוד א׳

כתיב בכל השרץ השורץ דמשמע בכל מקום ששורץ טמא ואפי' צף וכתיב על הארץ דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף:

הא כיצד ודאי נגע בטומאה בכ"מ שהוא בין במים בין בקרקע טמא הא ספק נגע כגון לאחר שנמצא צף על פני המים ה"ז טהור בין שנמצא צף במים שבכלים או במים שבקרקע דספק מגע צף לעולם טהור:

אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור דמשמע דצפה בקרקע טהור:

וכתיב יטמא הא כיצד צפה בכלים ספיקו טמא צפה בקרקע ספיקו טהור:

כל הניטלין והנגררין בין טומאת שרץ בין טומאת נבילה ובשעת זחילתן או גרירתן ספק נגע בהן אדם וכלים:

ספיקן טמא שכל הנגרר והניטל כמו שהן מונחין דמי והוי כספק טומאה ברה"י דספיקו טמא דגמרי' מסוטה (סוטה דף כח:) דכתיב בה ונסתרה והיא נטמאה אבל אם היו נזרקין דבשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים ספק לא נגע ספיקו טהור דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא אלא כטומאה צפה דמיא וספיקו טהור:

ה"ג חוץ מכזית מן המת והמאהיל על פני טומאה שמטמא מלמעלה כלמטה לאיתויי זב וזבה - כלומר חוץ מכזית מן המת שזרק ע"ג אדם או טהרות ובין שזרק טהרות על כזית מן המת או האדם עצמו דלג עליו וספק הוא אם האהיל עליו שספיקו טמא לפי שמטמא מלמעלה כלמטה הואיל והוא מטמא שלא בנגיעה כגון ע"י אהל והאי דתני והמאהיל על פני טומאה דלא צריך למיתני אלא חוץ מכזית מן המת והמאהיל עליו לאיתויי זב וזבה שמטמא. נמי מלמעלה כלמטה באבן מסמא שאם ישב זב על האבן ועל הכלים ועל האדם שהן בתוך הבור תחת האבן נטמא האדם והכלים כמו במגע עצמו וכן אם הזב מלמטה והטהור יושב על אבן מסמא:

בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני המים ויודע ודאי שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו:

כתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור וכתיב יטמא (עד הערב) הא כיצד בכלים טמא - דדוקא דומיא דמעיין ובור שהם מים שעל גבי קרקע:

כל הניטלין אדם עומד במים וחברו היה משלשל שרץ [ספק] נגע בו אדם העומד במים או הנגררין שהיה חבירו גורר שרץ על פני המים ספק נגע ספקו טמא מפני שהן כמונחין כיון [שיד] אדם תופס בה אין כאן דין טומאה צפה:

והמאהיל על פני הטומאה כגון אדם ההולך במים ונמצא כזית מת קבוע במים ספק עבר הטהור עליו והאהיל על המת דבשרץ כי האי גוונא טהור או במת לטומאת מגע דכך לי [טהרה] צפה וטומאה קבוע כמו טומאה הצפה וטהרה קבוע מ"מ באהל לא מטהרינן דבר שהוא מטמא למעלה כלמטה לאיתויי זב וזבה שמטמא בהיסט וכן עליונו של זב וזבה (מלמעלה) כלמטה ממשכבו ואם זב וזבה עוברים במים וכלי אצלם ספק הסיטו אין לנו ליטהר משום טומאה צפה אלא במגע דוקא דומיא דשרץ וכן אם מדרסות שם וזב עובר ספק דרס אין לטהר משום טומאה צפה:

בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני המים מהו בתר כלי אזלינן - והא נח או דילמא בתר מיא אזלינן והא לא נח מת ע"ג שרץ מהו כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת ז' כמי דמחתא בכלי דמיא או דילמא כיון דהאי טומאה והאי טומאה סמיכתא היא ואת"ל כמאן דמחתא בכלי ודאי דמיא שרץ ע"ג נבילה ונבילה צפה על פני המים מהו כיון דתרוייהו טומאת ערב טומאה סמיכתא היא כחדא טומאה עבה ולא חשיב כמונחת או דילמא האי כזית והאי כעדשה שרץ על גבי שרץ מהו הני ודאי חד שיעורא הוא או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא אם תימצי לומר כיון דמפסקי לא נבילה שנימוחה מי הוי הך נבילה כי משקה והוי שרץ שעל גבה כטומאה צפה על פני המים או דילמא אוכלין הוא ואת"ל כי אוכלין הויין לה ואינן חשובים משקה וה"ל כמי שאינו צף על פני המים והא שרץ על גביו הואיל כשהנבילה שנימוחה צפה על פני המים כזית והאי בכעדשה כמאן דמנח דמי שרץ ע"ג שכבת זרע מהו מי הויא לה כי משקה ואת"ל כיון דמתעקר מגופיה לא חשיב משקה אלא כי אוכלין יש לדונו שרץ ע"ג מי חטאת שהיה שם אפר ומים וע"י האפר הוא עב ומי חטאת דנקיט אומר ר"י דהוא הדין דמצי למנקט אפר ומים בעלמא אי חשיב משקה אי לא אלא לרבותא נקט דאע"ג דאיכא למימר כיון דהאי טומאה והאי טומאה הויא ליה כי טומאה סמיכתא צפה על פני המים מ"מ כיון דהני מי חטאת הוו להו משקה עליהן והואיל כי צפה על פני המים:

זרק את השרץ ונסתפק אם נגע בטהרות דרך הלוכו אם לאו הרי זו טומאה צפה וספיקה טהור אבל אם היה השרץ נתלה או נגרר ר"ל שהיה השרץ בידו של אדם ומעבירו על גבי טהרות או גוררו למטה בקרקע אצל הטהרות או תחתיהן ואינו יודע אם נגע אם לאו ספיקו טמא שמאחר שהיא בידו הרי היא כטומאה מונחת ולא כטומאה צפה:

היה מאהיל בהלוכו על פני השרץ וספק נגע ספק לא נגע טהור שמאחר שהוא מהלך הרי חזר הענין כטומאה צפה ויש מפרשים דוקא שהטומאה נזרקה תחתיו והאהיל וספק נגע ספק לא נגע וזהו שאמר אחריה שאין לך דבר שמטמא מלמעלה כלמטה ר"ל באהל שבדרך זריקה חוץ מכזית מן המת שזרקו וספק אם נתאהל על הטהרות אם לאו ומה שהזכיר נצל ורקב אינו אלא כאומר כזית מן המת וחבריו המטמאין באהל וראויים לזריקה וספקן טמא שרא נאמר ספק טומאה צפה טהור אלא בשרץ ולשיטת התוספות בכל טומאת מגע אבל טומאת אהל ספקה טמא אף בטומאה צפה ומה שאמר כל ר"ל כל הנתלין והנגררין ספקן טמא אף בטומאה צפה לרבות זב וזבה שיש טומאה בספקן אף בטומאה צפה מפני שטומאתן בלא מגע כאבן מיסמא על גבי יתדות ותחתיה כרים וכסתות וישב על האבן ואע"פ שאין הכרים והכסתות נדרסות בישיבתו הכל טמא ואם נזרקו תחת האבן וספק אם עברו תחת מושב הזב אם לאו טמא ברשות היחיד שאין טומאה זו טומאת מגע:

היה השרץ בכלי וכלי צף על פני המים הואיל והטומאה מ"מ נחה בתוך הכלי הרי היא כמונחת על הארץ וספקה טמא וכן אם היה השרץ על גבי מת והמת צף על פני המים או שהיה מונה על גבי נבלה והנבלה צפה על המים הרי היא כמונחת על הארץ וספק מגעו טמא אפילו נימוחו בשר הנבלה או המת ונעשו כמשקה שאין מה שעליהם ראוי ליקרא מונח כ"כ לדונה כטומאה שבכלי אעפ"כ כמונחת דמיא ולא עוד אלא אף אם היתה מונחת בדבר שמעקרו כעין משקה כגון שכבת זרע והשכבת זרע צף על פני המים הרי הוא כמונח הואיל ושכבת זרע אינו כנוס במקום אחד כמי רגלים אלא נעקר ממותר הלחות שבאברים ידועים וכן שנקלט ומתעבה במעי האשה ומתוך מה שכתבנו יש ספרים שגורסין בהם כיון דמעיקרא והוא הפירוש הראשון ויש גורסין כיון דמיעכרא במעי האשה כלומר שנעכר ומתעבה:

היה השרץ על גבי שרץ והשרץ התחתון צף וספק נגע בעליון ספק לא נגע הרי זה טהור שמאחר שטומאתן ושיעורן שוה לגמרי הרי הוא כטומאה סמיכתא ר"ל טומאה אחת עבה ודנין אף העליון כטומאה צפה כתחתון ויש פוסקין אותה בספק:

היה שרץ על מי חטאת ומי חטאת עבים הם מאד מצד האפר הרי זה ספק אם דנין אותה כמונחת מצד האפר או כצפה מצד המים:

כל הניטלין והנגררין אם נטל שרץ בידו או גררו בארץ אצל טהרות ספק נגע ספק לא נגע ספיקן טמא. דלא חשיבא טומאה צפה כיון שהיא ביד האדם. והנזרקין. אם זרקו באויר אצל טהרות אף על פי שבא מכח אדם חשיבא טומאה צפה. חוץ מכזית מן המת. שזרקו ספק האהיל על הטהרות טמאים. דטהרת טומאה צפה מקראי דכתיבי בשרץ גמרינן הלכך לא מטהרינן אלא בטומאת מגע דשייכא בשרץ. והמאהיל על פני הטומאה. כגון שזרק טהרות ספק האהילו על המת. דבכי האי גוונא בספק מגע טהור בין שהטומאה צפה בין שהטהרה צפה. דהכי איתא בתוספתא דטהרות כשם שטהרו ספק טומאה צפה וכו'. כיצד עריבה שהיא טמאה טומאת מת וככר של תרומה כריך בסיב או בנייר נתון בתוכה וירדו גשמים ונתמלאת והרי הוא צף על פני המים בצידי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שזה ספק טהרה צפה. ומיהו פליגי בה ר' יהודה ורבנן בריש פרק רביעי דמסכת טהרות דקתני הזורק טומאה ממקום למקום ככר לבין המפתחות מפתח לבין ככרות טהור. ר' יהודה אומר ככר לבין מפתחות טמא מפתח לבין ככרות טהור. הרא"ש ו"ל בפירושיו:

מת בכלי וכלי צף על פני המים ויודע הוא שלא האהיל עליו ומספקא ליה אם נגע אם לא נגע. והוא הדין דהוה מצי למימר שרץ בכלי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

על גבי מי חטאת מהו מי אמרינן הא ודאי משקה או דילמא כיון דאפר מעורב בו אוכלא הוא. וקשה אם כן אמאי לא נקט בעלמא ואפר מעורב בהם. ושמא בעי ממי חטאת שמטמאין ואיכא תרתי והוי כטומאה בסמיכתא וגם לא הוי אוכלא. תוספות חיצוניות:

גמ' מת בכלי וכלי צף על פני המים כעין זה שבת דף ה ע"ב: