מסכת נזיר דף נ״ז עמוד א׳

גמ' איבעיא להו האי דקאמרי במתני' ר' אליעזר ור' יהושע דאין דנין ק"ו היכי קאמרי מי אמרינן עצם כשעורה הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו ורביעית דם קל וחומר מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו ואין דנין קל וחומר מהלכה אי לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא או דילמא הכי קאמר רביעית דם הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל ועצם כשעורה קל וחומר כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח וקאמר ליה אין דנין ק"ו מהלכה שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה אי לאו דאתיא ליה מן המקרא:

ת"ש עצם כשעורה [הלכה] שהנזיר מגלח עליו ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה:

מתני' שני נזירים שקיבלו עליהם נזירות ביחד:

שאמר להן אחד ראיתי את אחד מכם שנטמא ה"ז נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו דהא או הודע אליו חטאתו כתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) (או הודע אליו) מכל מקום:

ואיני יודע איזה מכם משלימין לנזירותן ומגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות:

ואומר אחד מהן:

אם אני הוא כו' ועדיין אינן מותרין לשתות ביין לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה ותגלחתו שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה אלא חוזרין וסופרין עוד שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בלבד מן השותפות:

גמ' אבל הכא כיון דהוו תלתא שנים נזירים והאי דקאי גבייהו אע"ג דקיימי ברה"י הויא ליה ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור:

עצם כשעורה הלכה דנזיר מגלח עליו דמקרא לא אתי כדכתיב על כל נפשות מת לא יבא מידי דמיטמא בביאה ורביעית דם בעי לאגמורי מיניה מק"ו או דילמא רביעית דם הלכה מה שהוא מטמא באהל דלית להו נפשות מת לרביעית דם דאדרבה משמע דם חצי לוג שהוא שיעור שתי נפשות והלכה למשה מסיני הוא דמטמא באהל ברביעית ועצם כשעורה קל וחומר כלומר מעצם כשעורה בעי ללמוד שיגלח על אהל רביעית דם ואין דנין קל וחומר מהלכה פי' מכח חומר שהוא הלכה למשה מסיני לא נעשה קל וחומר ת"ש רביעית דם קל וחומר ועצם כשעורה הלכה:

מתני' שני נזירים שאמר להם אחד וכו' צריך לומר שהן שותקין שאם היו מכחישין אותו לא היה נאמן כדאמרי' בקידושין בפ' האומר (ד' סה:) עד אחד בהכחשה מי מהימן:

מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר כו' לאו דוקא נקט ואומר אלא זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא:

אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שנעשה כבר שלי וקרבן טהרה שנעשה כבר שלך (וזה קרבן טהרתי):

וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן בשותפות קרבן טומאה חטאת העוף ועולת העוף אבל אשם לא מייתי על הספק (וקרבן טומאה בספק) עולת העוף תהא נדבה וחטאת ספק ולא תאכל ואשם שאינו מביא אינו מעכבו כרבנן דפרק ג' (לעיל נזיר דף יח:) וחכמים אומרים הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ועדיין אסורין לשתות ביין וליטמאות למתים ולכך סופרים עוד שלשים יום.

באומר ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם והוא עומד מרחוק דהוי ספק טומאה ברשות היחיד ואם תאמר אם כן יביא כל אחד קרבן טומאה ודאי דכל ספק טומאה. ברשות היחיד שורפין עליה [תרומה] ויש לומר דלא גמירי מסוטה אלא דבר שאפשר להיות כסוטה דאפשר שנטמאת אבל הכא לא אפשר לטמאות שניהם דודאי אחד טהור ואם תאמר אם כן מאי פריך מעיקרא והא ספק טומאה ברשות הרבים הוא כלומר ויביאו שניהם קרבן טהרה והא ספק טומאה ברשות הרבים דמטהרינן נמי מסוטה גמרינן לה ולא ילפינן אלא דבר שאפשר להיות והכא בודאי אחד טמא ויש לומר דספק טומאה ברשות הרבים לאו מסוטה גמרינן ליה אלא כל חד וחד מוקמינן אחזקתיה וילפינן ליה מקרא פרק קמא דחולין (דף י:) להעמיד כל דבר אחזקתיה אף על גב דודאי אחד טמא כיון דלא ידעינן ליה ואף על גב דבפרק קמא דחולין (ג"ז שם) למאי דקא סלקא דעתיה קאמר התם הילכתא גמירי לה ומשמע התם דספק טומאה ברשות הרבים לאו משום חזקה אלא נגמר מסוטה במסקנא לא קאי הכי ובמקום אחר [בריש מסכת נדה.] מפורש באורך:

שני נזירים שאמר להם אחד וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק החמישי שהותחל ענינו בששי ובשביעי ובפרט בענין ספיקי הטמאות שבנזיר על איזה צד הוא מתנהג בהם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון בענין ספק טומאת מת לבד והשני שנתערבה ספק טומאה אחרת שטעון עליה גלוח כגון ספק טומאת צרעת זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שעל ידי הגלוח שצריך לגלח כל הראש יתגלגלו בו דברים בענין פאת זקן והקפת הראש והעברת שער מבית השחי והערוה ושאר דברים וכן קצת שאר דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון ומה שנתגלגל עמו והוא שאמר שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי את אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם מביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טמאה שלי וקרבן טהרה שלך אם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרים שלשים יום ומביאים קרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טמאה שלך וזה קרבן טהרתך מת אחד מהן אמר ר' יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר ויאמר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום וסופרים שלשים יום ומביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה ספק שלשים יום ומביאים קרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה ספק וזה קרבן טהרתך אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר אלא מביא חטאת העוף ועולת הבהמה ויאמר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת ספק וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני אמר ר' יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו מחוצים אבל הודו חכמים לדברי בן זומא אמר הר"ם העקר אשר אצלנו יתבאר לך על השלמות במסכת טהרות ברשות הרבים ספקן טהור וברשות היחיד טמא ולמדנו זה מסוטה אשר אמר השם בה ונסתרה והיא נטמאה ופסוק בטומאה כשנסתרה ברשות היחיד זה כאשר היה ברשות היחיד איש אחד או שנים כמו שוטה אשר אין שם בלתי בועל אולם כאשר היו ברשות היחיד ג' אנשים או יותר והתחדש ספק טומאה ספקן טהור לפי שהוא בדמיון רשות הרבים הנה אשר אמר לשני נזירים ראיתי אחד מכם שנטמא לא היה אחד מהם שנטמא ואמנם היה חוץ מהם וזה אשר אמרו וסופרים שלשים מדבר על סתם נזירות שהיא שלשים יום וכן אם היה עליהם כמה סופרים עשר שנים וזה לא יביא גם כן אלא אם היה זמן אחד מהם כזמן חברו וכבר ידעת שקרבן טומאה היא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת וכבש בן שנתו לאשם וקרבן טהרה כבש בן שנתו לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים והלכה כבית שמאי:

אמר המאירי שני נזירים שאמר להם אחד וכו' צריך שתזכור מה שכבר ביארנו בג' של קדושין על עד אחד בהכחשה שאינו נאמן ר"ל שאם אמר לו אחד נטמאת ונכנסת למקדש ונתחייבת קרבן והלה אומר לא נטמאתי אין העד נאמן ואין זה מביא קרבן על פיו הא אם הלה שותק ועומד לו כמסופק על הדבר נאמן וכן התבאר בשלישי של כריתות שאף אם שנים אמרו לו כן בטומאה ישנה והוא אומר לא נטמאתי נאמן שמפרשים את דבריו לומר מאי לא נטמאתי לא עמדתי בטומאתי אלא שטבלתי ואין כאן הכחשה לעדים הא בטומאה חדשה כגון שאמרו לו עכשו נטמאת אינו יכול להכחישם ומ"מ בטומאת נזיר התבאר שם שאף בשנים כל שאומרין לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי אינו מביא קרבן על פיהם שהרי יש לפרש את דבריו מאי לא נטמאתי שאיני חייב בטומאה שכבר נשאלתי על נזירותי ואין כאן הכחשה ולמדת מכאן שמשנתנו שמחייבתו קרבן על פי אחד פירושו בשותק כמסופק על הדבר וכל שהוא כן מביא קרבן על פי אחד וכן צריך שתזכור מה שביארנו בכמה מקומות שספק טומאה ברשות הרבים טהור ושתצרף בה שכל ספק טומאה שאירעה במקום שלשה אפי' ברשות היחיד ספקו טהור שכל מקום שלשה כרשות הרבים הוא לענין ספק טומאה ואם כן משנתנו שהם ב' נזירים ואמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא שאנו מזקיקין אותו לידון בנזיר טמא אתה צריך לפרשה כמו שהעלו בה בגמ' שאין זה המעיד עם השנים במקום אחד אלא שהנזירים בבית וזה העד בחוץ ואומר ראיתי שנזרקה טומאה ביניהם ואיני יודע איזה הוא כלומר שרחוק הייתי ולא הרגשתי ויש מפרשים שלא נקרא רשות הרבים אלא כשכל השלשה בכלל ספק המגע ואפילו היה השלישי בבית כל שהוא רחוק מהם עד שאינו בכלל ספק המגע דיו וכן צריך שתדע שאע"פ שהתגלחת שבמקום מצוה כגון של נזיר ושל צרעת דוחה לאו של פאת הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שיתבאר מ"מ במקום שאתה מזקיק לתגלחת מחמת ספק אין תגלחת ספק דוחה לאו של פאה ואם כן משנתנו אתה צריך לפרשה בנזירות של אשה או של קטן שהדירו אביו והרי אשה הואיל ואינה בהשחתת זקן אינה בהקפת הראש וכן קטן כל שמתגלח על ידי עצמו או על יד אשה אין כאן איסור כמו שנבאר:

ואחר שתדע שלש הקדמות אלו אתה מתחיל בפי' משנתנו בדרך זה שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא והן שותקין לו וכן שהשני נזירים ברשות היחיד והעד מבחוץ ומעיד שראה טומאה נזרקה ביניהן לתוך רשות היחיד שספיקו טמא ואתה צריך לפרש שזמן הנזירות שוה אם שנדרו ביום אחד סתם נזירות או נזירות מרובה לכמה שנים אלא שזמן אחד לשניהם וכבר ידעת שקרבן נזירות טומאה הוא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה וכבש בן שנתו לאשם וקרבן טהרה כבש בן שנתו לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ואמר על אלו שמגלחין ר"ל לסוף נזירותם אלא שכבר הזה שלישי ושביעי שנזיר טמא יכול להשהות תגלחת טומאה וקרבן טומאה כמה שירצה ובסוף נזירותם מביאין קרבן טומאה של אחד וקרבן טהרה של אחד בין שניהם ומתנה כל אחד על חברו אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך והרי שמ"מ נשאר חיוב קרבן טהרה לטמא שהרי נפלו ימיו הראשונים וצריך למנות נזירות מתחלה ולהביא קרבן טהרה לבסוף ומתוך כך סופרים עוד שלשים ר"ל לנזירות סתם ואם הוא נזירות גדולה סופרים כל אותו זמן ובסוף נזירותם חוזרין ומביאין קרבן טהרה בין שניהם ואומר אחד לחברו אם אני הייתי הטמא שנמצא שקרבן הטומאה היה שלי וקרבן הטהרה היה שלך זהו עכשו קרבן טהרתי ואם אני הייתי הטהור שנמצא שקרבן הטהרה היה שלי יהא זה של עכשו קרבן טהרתך ונמצא עכשו שלא הפסידו כלום בקרבנותיהם ואסורין בכל דקדוקי נזירות עד שיעשו כל מה שהזכרנו ואם היו גדולים אין אחד משניהם מגלח תגלחת שניה שאין לאו של הקפת הראש נדתה שבסוף השלשים הראשונים ודאי רשאין לגלח ממה נפשך אי משום טומאה אי משום טהרה אבל תגלחת שניה הרי האחד היה טהור ויצא ידי גלוח בראשונה ואינו רשאי עכשו לגלח כל הראש אלא אם כן באשה וקטן כמו שהקדמנו אלא שהגדולים מגלחין בראשונה ומביאין קרבנותיהם על הדרך שהזכרנו ומה ששאלו בגמרא דילמא לאו טמאים נינהו וקא עביד הקפה על גלוח שני הוא אומר כן:

מת אחד מהם ר"ל אחר שנולד הספק יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו ר"ל שיהא נודר נזירות בדרך שיעשהו נזירות ספק והוא שיאמר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מעכשו ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים והרי זה השני צריך למנות שתי נזירות מן הספק וממתין עד שישלמו ל' הראשונים לזה השני ולסוף אותם ל' מביאין בין שניהם קרבן טומאה וקרבן טהרה ויאמר לאותו שבשוק אם טמא הייתי ונמצא שנזירותך חל מיד ונגמר עכשו ואתה חייב בקרבנות טהרה הרי קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני טהור שנמצא שלא חל נזירותך עד עכשו הרי קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה יהא קרב בספק ותהא עולת העוף קריבה בתנאי נדבה וחטאת העוף אע"פ שאי אפשר לה ליקרב בתנאי נדבה מ"מ כבר ביארנו שחטאת העוף קריבה בספק אלא שאינה נאכלת ומ"מ אינו מביא אשם שהרי אי אפשר לו ליקרב על תנאי נדבה ואין בהמה קריבה על הספק במקום שא"א לה ליקרב נדבה ואין אנו קפידים באשם שהרי משהביא חטאתו מתחיל למנות ואין עולה ואשם מעכבין כמו שביארנו בפרק שלישי ועדין שניהם בכל דקדוקי נזירות וסופרין עוד ל' יום אחרים ומביאים קרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא וחל נזירותך בל' שעברו והיה קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך זהו עכשו קרבן טהרתי ואם הייתי אני הטהור והיה קרבן הטהרה שלי וקרבן הטומאה הוקרב חטאת העוף בספק והעולה נדבה זה של עכשו יהא קרבן טהרתך אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו על הספק אלא כל שמת אחד מהם מביא האחר מקצת קרבן טומאה והוא חטאת העוף ומקצת קרבן טהרה והוא כבש בן שנתו לעולה כדי שיגלח על הדמים והוא הדין שמביא עולת העוף של טומאה בתנאי נדבה אלא שלא חשש להזכירה ואומר אם טמא הייתי הרי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי תהא עולת הבהמה מחובתי וחטאת העוף ספק וכן עולת העוף בתנאי נדבה ועדיין דקדוקי נזירות עליו שמא טמא היה וימים ראשונים נפלו וצריך למנות נזירות שניה וסופרה ומביא קרבן טהרה שלם ר"ל חטאת עולה ושלמים ואומר אם טמא הייתי תהא עולת בהמה שהבאתי נדבה כמו שהתניתי וזו חובה עם שאר הקרבנות ואם טהור הייתי תהא עולת הבהמה שהבאתי כבר עולת חובה וזו נדבה וזהו שאר הקרבן ונמצאו כל הקרבנות קרבין חוץ מאשם הבא על הטומאה אמר רבי יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו מחוצין ר"ל קרבנות טהרה שלו באין לחצאין שאם הוא טהור עלתה לו עולה ראשונה לחובתו ועכשו מביא חטאת ושלמים אבל הודו חכמים לבן זומא ולא חששו לקרבנות מחוצין ואף בגמרא שאלו לר' יהושע מה בכך אם יביא קרבנות מחוצין ותירצו שאף הוא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים וכן אמרו עליו דרך צחות מאי ליעבד רבי יהושע לדקיה דלא ליסרי ר"ל מה יעשה לבני מעין ואמורין שלא יסריחו שמאחר שיש אחר כנגדו צריך להשהות תנופות החלב עד שיגלחו שניהם וישהא יותר מדאי ויסריח ואף על פי שכשלא מת אחד מהם כך הוא הדין לדברי הכל שמביאין קרבן טומאה וקרבן בתנאי בזו אי אפשר בדרך אחרת אבל כשמת אחד מהם אפשר כבן זומא והלכה כבן זומא:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו בראשונה בסתמה ובשניה כבן זומא הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

או דילמא רביעית דם הלכה מה שהוא מטמא באהל דכתיב על כל נפשות מת דמשמע שיעור שתי נפשות דהיינו שיעור שתי רביעיות. עצם כשעורה קל וחומר ואתה בא ללמוד רביעית דם בקל וחומר מעצם כשעורה מתוך חומרא שיש ברביעית דם שמטמא באהל מה שאין כן בעצם כשעורה. וקאמר ליה אין דנין קל וחומר מהלכה. פירוש מתוך חומר אהל שיש ברביעית דם שבא בהלכה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. סליק פרק כהן גדול פרק שני נזירים

מתני' הרי קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך. קרבן טומאה אשם ושני תורים אחר לעולה ואחד לחטאת. וקרבן טהרה חטאת בהמה ועולת בהמה ושלמים. עולת העוף וקרבן טומאה תחת נדבה וחטאת העוף ספק ולא תאכל. ואשם אינו מביא דקסבר דאשם אינו מעכב כרבנן דאמרי בפרק שלישי הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה.

וסופרין שלשים יום פירוש אף על פי שעשו זה עדיין הם אסורין לשתות יין וליטמא למת דכל אחד מהם יש לומר שמא הוא הטמא ועדיין יש לו למנות ולהביא קרבן טהרה. שיטה: וסופרין שלשים יום. מיום שנדר השני:

גמ' באומר שנזרקה טומאה ביניכם שהיה מרוחק מהם ארבע אמות דהשתא לא הוו אלא תרי והוה ליה ספק טומאה ברשות היחיד. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

תוס' ד"ה וסופרין שלשים יום ציון זה שייך לקמן דף נט ע"ב: