דף ביאור

מסכת נזיר דף נ׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף נ׳ עמוד ב׳

מסכת נזיר דף נ׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 8 קטעים ממוספרים, כ־204 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בש"א אף נצוק מקפה של גריסין פולין שנכתשו במכתש ונחלקו לשנים:

[ושל פול] של פולין שלמות:

סולדת לאחוריה שבשעה שמריקין אותו מכלי אל כלי ופוסק את הנצוק חוזר ראש הנצוק ועולה לו למעלה כלפי אחוריו וכחוזר ונוגע לעליונים דמי והוו טמאין:

יש נצוק לאוכלין היה מריק מקפה של עדשים או של אפונים במקום מדרון למעלה ונטמאו תחתוני' בשעת שפיכה מי הויין העליוני' טמאין או לא גבי דבש הזיפים וצפיחית מ"ט אית בהו נצוק משום דאית בהו רירי דסולדות והני אוכלין לית בהו רירי והויין עליונים טהורים או דלמא גבי זיפים וצפיחית מ"ט נצוק שלהן טמא משום דסמיכין שהן עבים והני נמי סמיכין וליהוי נצוק שלהן טמא:

ת"ש חלב של מת טמא ויש בו כזית והתיכו במחבת אע"פ שנתגלגל במחבת לא נעשה מפורד וטמא:

היה מפורד אותו כזית מן המת והתיכו אע"פ שנתחבר ביחד טהור כיון דה"ל מפורד מעיקרא פרחה מיניה טומאה והאי דהדר חברו ביחד לא הוי חיבור דחיבור בידי אדם לא הוי חיבור:

ואי ס"ד אין נצוק לאוכלין כי הוא שלם והתיכו במחבת נמי ליטהר דכיון דמגלגל ליה מזוית זו לזוית זו נפרד זה מזה ולא הוי ביה כזית במכונס אי נמי לכשהתיכו והריקו מכלי אל כלי ליהוי כמפורד וליטהר אלא לאו ש"מ דיש נצוק וחיבור הוא:

א"ר זירא לעולם אימא לך אין נצוק לאוכלין והא מתני' דהכא אנא ומר בריה דרבינא תרגמינא דהכא במאי עסקינן כגון שלא הורק מכלי אל כלי ומעולם לא נענעו בכלי כלל:

ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 50b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

בית שמאי אומרים אף מקפה של גריסין שנכתשו בריחים של גרוסות ושל פול שלמים ועושה מהם תבשיל כמו כן חשיב אוכל והוי חיבור מפני שהיא סולדת לאחוריה כשנהפך התבשיל של מקפה ופוסק מלשפוך העמוד סולד וחוזר לאחוריו מתוך שהתבשיל עב [ואית] ביה רירי והם מחברים האוכל להיות יחד:

יש נצוק לאוכלין כגון המחה שומן ועירהו לתוך אוכלין טמאים ולרבנן קמיבעיא ליה מי אמרי' אינון משום דאית בהו רירי פירוש דבש הזיפים והצפיחית אמרו חכמים דהוו חיבור משום דאית בהו רירי כלומר שהן סולדים לאחוריהם ואע"ג דפליגי אמקפה של גריסין דאית להו רירי לא חשיב לת"ק וב"ש סברי אע"ג דלית להו כולי האי רירי חשיבי לחבר העליון לתחתון ושאר אוכלין לית בהו רירי והלכך לא שייך בהו נצוק או דלמא טעמא דת"ק משום דסמיכין משום שהם עבים ושאר אוכלים נמי סמיכין אבל לב"ש לא קא מיבעיא ליה דמדקאמר מפני שהן סולדין לאחוריהן אם כן טעמייהו משום רירי:

ת"ש חלב המת שהוא שלם פי' כזית שלם והתיכו טמא התיכו כמו חיתכו שהמחהו באור טמא כדמעיקרא דמעיקרא היה בו כזית שלם ועדיין ישנו כולו ביחד כדמפרש בסמוך או משום דנצוק הוי חיבור הלכך אפילו כי התיכו אפי' שאם לא היה מחובר ביחד [אלא] ע"י נצוק ואי משום שלא נפרד מעולם זה מזה כדמפרש בשינוייא:

היה מפורר פירורין של חלב המת שלא היה מעיקרא זית שלם אע"ג דהתיכן באור ונעשה הכל חתיכה אחת טהור כדמסיים בתוספ' דאהלות פרק רביעי מפני שחיבור אדם אינו חיבור וקודם שהתיכו לא היה כזית מחובר יחד ולא היה מטמא הנוגע במקצת [או] אפילו הנוגע בכולו למאן דלית ליה נוגע וחוזר ונוגע לכך כי התיכו נמי לא חשיב זית שלם כיון שחיבור זה בא ע"י אדם ואע"ג דרביעית דם הבאה משני מתים מטמא למאן דאית ליה [יש אם למקרא דכתיב על כל נפשות מת] (סנהדרין דף ד.) וכן שני חצאי זיתים משני מתים דטמא במס' אהלות (בתוספתא פ"ד) י"ל דהיינו דוקא לענין אהל לפי שראוי להאהיל על שני החצאין יחד אבל בנגיעה לא מטמא והא דאמרי' בפ' [שלישי] דאהלות [מ"ג] הנוגע בשני חצאי זיתים מן הנבלה טמא י"ל דהתם מיירי שיש בשר מרודד ביניהן המחברם יחד וכי האי גוונא משני בפרק העור והרוטב (חולין דף קכד:) וא"ת תפשוט מהכא דחיבורי אדם אינו חיבור וי"ל היינו דוקא בטומאת מת שהטומאה באה ממנו לצרפו לכזית לטמא אחרים ואפשר להיות שכן הקבלה אבל לצרף האוכלין לקבל טומאה בכביצה מעלמא התם חיבור אדם הוי חיבור כי הך דכל האוכלין מצטרפין לכביצה:

ואי ס"ד אין נצוק לאוכלין שלם והתיכו נמי ליטהר כזית חלב כשנותנין על האש א"א שלא נפרדה טפה אחת ממקום חיבורה מחמת ההתכה אי נצוק אין חיבור דאי אפשר שאותה טפה אינה מחוברת לשאר החלב ע"י נצוק דאי לא חשיב חיבור הרי נפרדה הטפה ואין כאן כזית:

כגון בהדי דמרתח ליה סליק עמוד לפומיה דמנא וקירש דאיתיה כוליה גבי הדדי - כשנתן ע"ג האש והרתיח עלה כזית לפומא דמנא בבת אחת מכח האש וקירש דהשתא איתיה כוליה גבי הדדי וצ"ל דקירש אפומא דמנא דאילו לא קרש אלא חזר ונפל למקומו אין נופל יחד אלא דרך נצוק שאין כח האש מסייע ליפול כמו שמעלהו וכי סליק סליק בבת אחת וכי נפיל נפיל דרך נצוק:

ת"ש אף מקפה של גריסין ושל פול מפני (שידים) [שהן] סולדים לאחוריהם [אלמא] טעמא דשמאי משום רירי הכי נמי מסתברא טעמא דת"ק משום רירי אלא דת"ק בעי רירי טובא ותפשוט דלשאר אוכלין דאין להם רירי אין נצוק:

מידי איריא התם משום דסמיכי דבש של זיפים וצפיחית דהוי חיבור לרבנן היינו משום דסמיכי ולא משום רירי ובהא פליגי דבית שמאי סברי אף כי לא סמיכי הוי חיבור כיון דאיכא רירי כגון מקפה של גריסין ולת"ק רירי לא מעלה ולא מוריד:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 50b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

כזית מן המת שחלקו לחלקים אם כל החלקים בתוך הבית האהל מקבצן ומטמא באהל וכן במשא והוא הדין למגע אם נגע הכל ביחד אבל אם נגע באחד מחלקיו אע"פ שהחלקים מוקפים זה לזה לא נטמא ובתוספות פירשוה אפילו נגע החצי ביד אחת והחצי ביד אחרת בבת אחת אבל כזית חלב מן המת שהתיכו מטמא לגמרי שאין ההתכה מפרדתו והרי הוא כזית שלם כשהיה ושאלו כאן והרי מ"מ כשהריקו מן המחבת לכלי נמצא מקצתו בכלי ומקצתו במחבת ואינם מתחברים אלא על ידי נצוק והרי הוא מפורד ונמצא חבורו אחר כן כשהורק כלומר על ידי אדם ואין חבור אדם חבור ופירשוה בשלא הריקו מן המחבת לכלי אלא דבהדי דארתח ר"ל תכף שהותך הטה את המחבת לצד אחד ועלה לו כל הזית לפומיה דמנא ר"ל בזוית הכלי וקרש לשם ומ"מ אין אנו צריכין לכך שכל שהוא טמא כלו אינו מתפרד על ידי נצוק שהנצוק אינו עושה חבור לחדש טומאה בטהור אבל מ"מ במה שהוא כלו טמא אין הנצוק מפריד ונמצא לא מחבר ולא מפרד היה כזית חלב מפורד והתיכו כדי לעשותו אחד טהור שאין חבור על ידי אדם חבור לענין שיהא מגע מקצתו ככלו אע"פ שלענין טומאת אוכלין להצטרף לכביצה כל האוכלין מצטרפין אף על ידי אדם ובטומאת נבלה כל שחצאי זתים מפורדין לגמרי אפילו במשא טהור אלא אם כן מחברות על ידי חוט בשר עד שינטלו שתיהן כאחת כמו שביארנו במסכת חולין פרק רוטב:

Meiri on Nazir 50b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

שיטה מקובצת

מעיקרי אצבעותיו ולמעלה קא סלקא דעתין דממקום שמתחילין האצבעות להתפצל עד סוף היד וקרי ליה למעלה לפי שכשאדם משתמש בידיו ומגביהם ראשי האצבעות הם כלפי מעלה. מלא פיסת יד מן האצבעות עד הזרוע. ומלא קשרי אצבעותיו מתחלת הפיצול ער סוף האצבעות. חד שיעורא הוא. ממאי דהאי מקשרי אצבעותיו ולמעלה לראש אצבעותיו דלמא למעלה לצד הגוף דהיינו מלוא פיסת היד. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubbetzet on Nazir 50b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

בן יהוידע

כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב אַדָא בַּר אַהֲבָה לָא אִתְקַיֵּם לֵיהּ זַרְעָא לְרַב הוּנָא עיין בקמא (בבא קמא פ.) שנזכר שם קללה לבנים בענין אחר? ונראה הא והא גרמא ובאחת היה זכות רב הונא מגין לעכב הפרענות וכיון שאמר זה פעם שנית נתקיימה הקללה מיהו בשלמא בגלוח הבנים שייכא הקללה לבנים אך בקמא דאיירי בענין שהיתה רועה בהמה דקה מה שייך זה לבנים ויש לומר דהבנים נמשלו לצאן וגידולם דומה למרעה הצאן שהם בהמה דקה.

Ben Yehoyada on Nazir 50b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הַמִּקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין וְשֶׁל פּוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹלֶדֶת לַאֲחוֹרֶיהָ.

קטע 2

בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: יֵשׁ נִצּוֹק לָאוֹכָלִין, אוֹ אֵין נִצּוֹק לָאוֹכָלִין. מִי אָמְרִינַן מִשּׁוּם דְּאִית בְּהוּ רִירֵי, וְהָנֵי לֵית בְּהוּ רִירֵי. אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם דִּסְמִיכִין הוּא, וְהָכָא הָא סְמִיכִין?

קטע 3

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: חֵלֶב הַמֵּת שֶׁהוּא שָׁלֵם וְהִתִּיכוֹ — טָמֵא, הָיָה מְפוֹרָד וְהִתִּיכוֹ — טָהוֹר. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֵין נִצּוֹק לָאוֹכָלִין, שָׁלֵם וְהִתִּיכוֹ נָמֵי לִיטְהַר!

קטע 4

אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא וּמָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא תַּרְגֵּימְנָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן דְּבַהֲדֵי דְּמַרְתַּח לֵיהּ, סָלֵיק עַמּוּדָא דְנוּרָא לְפוּמֵּיהּ דְּמָנָא וְקָרֵשׁ, דְּאִיתֵיהּ כּוּלֵּא גַּבֵּי הֲדָדֵי.

קטע 5

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הַמִּקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין וְשֶׁל פּוֹל — מִפְּנֵי שֶׁהֵן סוֹלְדִין לַאֲחוֹרֵיהֶן. מִידֵּי אִירְיָא? הָתָם, מִשּׁוּם דִּסְמִיכִין. הָכָא, מִשּׁוּם רִירֵי.

קטע 6

וְעַל מְלֹא תַּרְווֹד רָקָב. וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ? חִזְקִיָּה אָמַר: מְלֹא פִּיסַּת הַיָּד, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מְלֹא חׇפְנָיו. תְּנַן: מְלֹא תַּרְווֹד רָקָב שֶׁאָמְרוּ, יֶשְׁנָן מֵעִיקַּר אֶצְבָּעוֹת וּלְמַעְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְלֹא חׇפְנָיו.

קטע 7

בִּשְׁלָמָא רַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר כְּרַבָּנַן. אֶלָּא חִזְקִיָּה כְּמַאן? לָא כְּרַבִּי מֵאִיר וְלָא כְּרַבָּנַן! אָמְרִי: מְלֹא פִּיסַּת הַיָּד וּמְלֹא קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו לְמַעְלָה — חַד שִׁיעוּרָא הוּא.

קטע 8

אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אַדָּא לְרַב פָּפָּא: מִמַּאי דְּהַאי מִקִּשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו וּלְמַעְלָה לְרֹאשׁ? דִּלְמָא לְמַטָּה מִדִּידֵיהּ, דְּהָוֵה לֵיהּ מְלֹא פִּיסַּת הַיָּד? תֵּיקוּ.

מסכת נזיר דף נ׳ עמוד ב׳

מסכת נזיר דף נ׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור