מסכת נזיר דף מ״ד עמוד ב׳

מתני' תגלחת טומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ואח"כ היה טובל שכך חובה על המזה מי חטאת כדמפרש בהו קרא בזאת חוקת התורה שלאחר הזאה טעונין טבילה והיה מגלח בו ביום דהיינו שביעי כדכתיב ביה וגילח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים:

ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום השמיני עצמו:

אמר לו רבי טרפון מה בין זה למצורע שאף כן שנינו במצורע שאף הוא תגלחת שניה בשביעי כדמפרש ביה קרא (ויקרא י״ד:ח׳-ט׳) וגילח את כל שערו ורחץ במים וטהר וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וביום השביעי יגלח את כל שערו ומביא קרבנותיו בשמיני בת"כ ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני:

אמר לו אין ביניהן כלום לענין הבאת קרבן:

אלא שזה הנזיר טהרתו תלויה בימיו בשביעי כיון שהוזה וטבל הוי טהור כדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח ואפילו אם אינו מגלח בו ביום:

ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו שאם טבל קודם שמגלח עדיין אינו טהור עד שמגלח דכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר ורחץ את בשרו במים וטהר:

ונזיר אינו מביא קרבנותיו אלא א"כ היה מעורב שמש שטובל בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני וכן אם לא טבל בשביעי עד לשמיני אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום עד התשיעי אבל מצורע המגלח וטובל ביום שמיני שלו יכול להביא קרבנותיו בו ביום ואינו צריך הערב שמש לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה ראשונה שטבל בתגלחת הראשונה דהא כתיב ביה וטהר:

גמ' קיבלה מיניה רבי טרפון שאם גילח נזיר בשמיני שיכול להביא קרבנותיו בו ביום ואינו צריך הערב שמש [שמיני עצמו] ואינו צריך להמתין עד התשיעי:

ומגלח בשביעי ויביא קרבנו בשמיני כדכתיב בפרשה וגלח (את) ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים וכבש לאשם:

א"ל ר' טרפון מה בין זה למצורע ששמעתי ממך שנאמר בפרשת מצורע בתגלחת שניה והיה ביום [השביעי] יגלח את כל שערו וכבס בגדיו במים וטהר וביום [השמיני] יקח שני כבשים וכבשה אחת וגו' שמעתי ממך דמצורע יגלח בשמיני ויביא קרבנו בתשיעי: א"ל שזה טהרתו תלויה בימיו אחר [הזיית] ג' וז' ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת אף כי טבל בז' צריך לטבול פעם אחרת אחר גילוח ואם כן הוי טבול יום לגלח עד ח' נקרא טבול יום ואינו מביא קרבנותיו אלא א"כ היה מעורב שמש שהרי הקפיד הכתוב שיטהר מטומאת מצורע בהבאת קרבנותיו [אם כן] אין בידו לשלח קרבנות:

קיבלה מיניה רבי טרפון מר' עקיבא נזיר שגילח בשמיני מביא קרבנותיו [בשמיני] או לא:

דתני הלל גילח בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי וקים ליה להש"ס דגבי נזיר מתנייא והשתא מדתניא בשלמא אי לא קבלה מיניה הא מני ר"ט היא אלא אי ס"ד דקבלה לכ"ע ליתי קרבנותיו בשמיני:

הא דלא טבל בשביעי הא דתני הלל שהמתין לטבול עד בשמיני הואיל וקפיד רחמנא שיביא נזיר קרבנו בטהרה ובעודו טבול יום לא יביא קרבנות גם לא ישלח קרבנות:

אמר אביי הא דתניא גבי זב כתיב בפרשת מצורע וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים וכבס בגדיו ורחץ במים חיים וטהר וביום השמיני יקח לו שתי תורים ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן וכפר עליו הכהן וטהר וגו' אימתי הוא בא כשטבל מבעוד יום ועשה הערב שמש:

(ובת"כ) מצאתי כך יכול יטבול בו ביום שמיני פי' שיוכל להמתין מלטבול עד יום השמיני ת"ל ובא לפני ה' כיצד הוא בא אלא טבל מבעוד יום ועשה הערב שמש ואל תתמה היכי פשיטא ליה לתנא דטבול יום אסור ליכנס למחנה לויה דקאמר כיצד נכנס אלא אם כן טבל מבעוד יום הלא טבול יום דמת מותר ליכנס במחנה לויה וכן משמע בסמוך דיש לומר דמשמע ליה קרא הכי ובא לפני ה' ביום השמיני מכלל דקודם יום השמיני אסור ליכנס:

אלמא קסבר טבול יום כזב דמי כך היו אומרים חברייהו דרבי נתן ברבי הושעיא אחרי שאנו רואין דס"ל לתנא דטבול יום דאסור ליכנס במחנה לויה אף כי טבול יום דמת ושרץ מותרין מכלל דסבירא ליה לתנא דטבול יום דזב כזב (דבפרק קמא) לענין דאין שוחטין וזורקין עליו ואם המתין וטבל עד יום השמיני לא יוכל לשלוח קרבנות דאין שוחטין וזורקין עליו דהכי איתא בפ' שני דכריתות (דף י.) דלמ"ד טבול יום דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו ואני שמעתי שמצי לדקדק טבול יום כזב הואיל דטומאה יוצאה עליו מגופו אפילו בבעל שתי ראיות שאינו מחוסר כפורים דאסור ליכנס במחנה לויה:

המשנה השלישית והכונה בענין החלק השני ר"ל ענין תגלחת טומאה וקרבנותיה אם נטמא בתוך ימי הנזירות והוא שאמר תגלחת הטומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי אם גלח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני ואם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר' עקיבא אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש אמר הר"ם פי' מה בין זה למצורע לפי שהמצורע לא יביא קרבנותיו אלא מחרת יום הגלוח השני כמו שיתבאר במסכת נגעים והשיבו ר' עקיבא שהמצורע טהרתו נתלית בגלוח הוא אמרו ואת כל שערו יגלח ולבש בגדיו ורחץ בשרו במים אולם הנזיר אשר נטמא במת הנה הטומאה נתלית בימים הוא אמרו וטמא ז' ימים הנה כאשר טבל בשביעי והעריב שמשו ואחר גלח בשמיני יביא קרבנותיו והם שתי תורים או שני בני יונה וכבש בן שנתו לאשם בשמיני אולם אם לא יטבול בשביעי אבל בשמיני הנה לא יביא קרבנותיו עד שיעריב שמשו ר"ל בתשיעי והוא מאמר ר' טרפון אינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב והלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי תגלחת טומאה כיצד היה מזה וכו' כלומר נזיר שנטמא במת באחת מטמאות שחייב לגלח עליהן על הדרך שיתבאר מזה שלישי ושביעי כדרך כל טמא מת ומגלח בשביעי וכדכתיב וביום השביעי יגלחנו ור"ל אחר ההזאה ואחר הטבילה ר"ל שמזה וטובל ואחר כך מגלח שנאמר ביום טהרתו ביום שביעי יגלחנו ואחר כך מעריב שמשו בטהרה ומביא קרבנותיו בשמיני שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם כדרך שכתוב במקראות ומפיל כל מה שמנה ומתחיל למנות ביום שמיני תחלת נזירותו משהקריב חטאתו כמו שהתבאר ואם שהה ולא גלח עד השמיני מביא קרבנותיו בו ביום הואיל והזה וטבל בשביעי הא כל שאיחר בהזאה וטבילה או בטבילה לבד אינו מביא קרבנותיו עד מחרת של טבילתו שמעריב שמשו בטהרה דברי רבי עקיבא והלכה כמותו אמר לו רבי טרפון וכו' פי' רבי טרפון בא לחלק במי שלא גלח עד השמיני שלא יביא קרבנותיו עד מחרת הגלוח ועל הדרך שמצינו במצורע שטעון הערב השמש אחר הגלוח והשיבו שהנזיר טהרתו תלויה בימים שכל שמנה שבעה והזה בשלישי ושביעי וטבל אפילו לא גלח טהור ורחמנא קרייה טהור כדכתיב ביום טהרתו יגלחנו והגלוח אינו מעכב את הטהרה אף בתגלחת טהרה כמו שהתבאר אבל מצורע טהרתו תלוי בתגלחתו ואינו טהור עד שיגלח שאין טבילתו כלום אלא אם כן לאחר הגלוח דכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וכבס בגדיו ורחץ הילכך כשטבל בשביעי ולא גלח עד שמיני צריך לחזור ולטבול בשמיני אחר הגלוח השני ויעריב שמשו ומחרתו יביא קרבנותיו אבל נזיר כל שהזה וטבל והעריב אם לא גלח עד השמיני מביא בשמיני ואם לא טבל עד השמיני מביא קרבנותיו בתשיעי כמו שביארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

מתני' תגלחת טומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי כדין כל טמא מת. ומגלח בשביעי. דכתיב וגלח ראשו ביום השביעי יגלחנו. ודוקא אחר הזאה שהזו עליו וטבילה דכתיב ביום טהרתו אחר שנטהר שאם לא הזו עליו לא היה מגלח. כך פירש רש"י ז"ל בפירוש התורה. ומביא קרבנותיו בשמיני. פירוש אחר שטבל והעריב שמשו בשביעי דכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה וכבש לאשם. דבשביעי אי אפשר לו להביא לפי שהוא מחוסר כפרה. ואם גילח בשמיני. פירוש שאיחר יום אחד וטבל והעריב שמשו בשביעי. מביא קרבנותיו בו ביום. כלומר בשמיני עצמו. שיטה:

גמ' וקים ליה לתלמודא דגבי נזיר מיתנייא וגם קים ליה דאחר המשנה נשנית לפי שהמשניות נשנו קודם הברייתות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל תירץ וז"ל: והא ליכא למימר דקבלה וברייתא זו קודם חזרה נשנית. שהרי ר' טרפון לא אמר דבריו אלא פעם אחת באותה שעה שחלק עם ר' עקיבא ואם כן אי קבל תשובת ר' עקיבא לייתי קרבנות בשמיני:

הא דלא טביל בשביעי עד יום השמיני ובעודו טבול יום לא יוכל להביא קרבנותיו. ותמיהא לי אמאי נקט גילח בשמיני אף אם גילח בשביעי נמי דבטבילה תליא מלתא. אלא דאורחא דמלתא נקט שדרכו לגלח ביום טהרתו:

אלמא דטבול יום דזב כזב דמי ואפילו טבול יום דזב בעל שתי ראיות הואיל וטומאה יוצאה עליו מגופו. דכיון דלא אסיק אדעתיה דחמיר האי טבול יום משום דהוי נמי מחוסר כפרה אם כן אין חילוק בין טבול יום דזב בעל שתי ראיות לבעל שלש ראיות. ובהאי קרא נמי כתיב מזובו דדרשינן מקצת זובו דהיינו זב בעל שתי ראיות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אלמא קסבר טבול יום דזב כזב דמי מה זב משולח חוץ לשני מחנות מחנה כהונה ומחנה לויה אף טבול יום דידיה כן ולכך אינו יכול ליכנס בעזרה. איכא דאמר דמשמע דסבירא דחמיר טבול יום דזב מטבול יום דבעל קרי דלא הוי אסור במחנה לויה אלא מדרבנן כמו שמפרש בסמוך והכא משמע דטבול יום אסור מן התורה. ואף על גב דזב ובעל קרי שוין גבי שילוח משתי מחנות כדאמר באלו דברים זב וכל זב לרבות בעל קרי. (אי) אפילו הכי טבול יום שלהן אינן שוין כו':

ואמינא להו אנא וכו' ויש לתמוה מאי פריך הא האי פתח אהל מועד דכתיב גבי וב על כרחך הוי שער ניקנור כדמפרש לעיל. דפתח ההיכל ממש ליכא למימר שהוא מחוסר כפורים. אבל האי פתח אהל מועד דנזיר היינו פתח ההיכל שהרי אינו מחוסר כפורים שאין מחוסר כפורים אלא מי שטומאה יוצא עליו מגופו. ולעולם אתא קרא לומר שאינו יכול ליכנס קודם לכן. ונראה להר"ם לפרש דחברים דר' נתן היו סוברים דמה שפירש בברייתא זו שער ניקנור כיצד הוא בא. אלא אם כן היינו מייתורא דקרא דהוה מצי למיכתב ונתנם אל הכהן ולמה ליה למיכתב ובא לפני ה'. כמו גבי מטמא מקדש דכתיב והביא אותה אל הכהן והקריב לאשר חטא. אלא מדכתב הכתוב ובא לפני ה' שמע מינה דאתא למדרש דקודם הערב שמש אינו יכול לבא. ועל כרחך לפתח אהל מועד ממש שהוא פתח ההיכל לא אתא לאשמועינן. דאפילו העריב שמשו נמי כיון שהוא מחוסר כפורים אינו נכנס. אלא ודאי שער ניקנור קאמר אלמא קסבר טבול יום דזב כו' כדפרישית לעיל. ופריך להם אביי אלא מעתה גבי נזיר נמי דכתיב אל פתח אהל מועד. ומייתו כמו כן דהוה מצי למימר יביא אל הכהן התם נמי תאמר דאתא לאשמועינן דאחר שגילח דוקא וטבל בשביעי יכנס למחנה לויה בשמיני. דעל כרחך פתח ההיכל לא אתא לאשמועינן דמטמא יהיה לרבות טבול יום נפקא לן בכל טבול יום אלא ודאי שער ניקנור קאמר. והכא על כרחך ליכא לפרושי הכי דאפילו קודם שטבל הוא מותר. תוספי הרא"ש ז"ל: