מסכת קידושין דף ס״ד עמוד ב׳פרק 3 האומר לחברו

דְּמוּחְזָק לַן בְּאַחֵי וְלָא מוּחְזָק לַן בִּבְנֵי, דְּאָמְרִינַן: ״מָה לִי לְשַׁקֵּר״: מַאי קָאָמַר, לְמִיפְטְרַהּ מִיָּבָם? מָצֵי אֲמַר: פָּטַרְנָא לִךְ בְּגִיטָּא.

רַבִּי סָבַר: ״מָה לִי לְשַׁקֵּר״ כִּי עֵדִים דָּמֵי, וְאָתוּ עֵדִים עָקְרִי חֲזָקָה. וְרַבִּי נָתָן סָבַר: ״מָה לִי לְשַׁקֵּר״ כִּי חֲזָקָה דָּמֵי, לָא אַתְיָא חֲזָקָה וְעָקְרָה חֲזָקָה לִגְמָרֵי.

מַתְנִי׳ הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם – אֵין הַבּוֹגְרוֹת בַּכְּלָל. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּיתֵּי בָנוֹת מִשְׁתֵּי נָשִׁים, וְאָמַר: ״קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבַּקְּטַנּוֹת״ – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת.

״קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת״ – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.

גְּמָ׳ הָא קְטַנּוֹת בַּכְּלָל,

שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: קִידּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִים לְבִיאָה, הָווּ קִידּוּשִׁין! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּשֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה.

וְהָא ״בּוֹגְרוֹת״ קָתָנֵי! מַאי בּוֹגְרוֹת – בּוֹגְרוֹת דְּעָלְמָא.

פְּשִׁיטָא, בּוֹגְרוֹת מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּשַׁוִּיתֵיהּ שָׁלִיחַ, מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי מְקַבֵּל קִידּוּשֵׁי אַדַּעְתָּא דִידַהּ קָא מְקַבֵּל, קָא מַשְׁמַע לַן: לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ מִידֵּי דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ, וְעָבֵיד מִידֵּי דְּלֵית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ.

מִי לָא עָסְקִינַן דְּאָמְרָה לֵיהּ: ״קִדּוּשַׁיי לָךְ״? אֲפִילּוּ הָכִי, לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ מִצְוָה דְּרַמְיָא עֲלֵיהּ וְעָבֵיד מִצְוָה דְּלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּיתֵּי בָנוֹת. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא, בְּהָךְ קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא זוּטְרָא מִינַּהּ לְהָךְ גְּדוֹלָה קָרֵי לַהּ,

אֲבָל בְּהָא, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי דִּ״קְטַנָּה״ – לְהָךְ קְטַנָּה דְּכוּלְּהוּ קָרֵי לַהּ. וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲבָל בְּהָךְ, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר, צְרִיכָא.

לְמֵימְרָא דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַחֵית אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ לִסְפֵיקָא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא מַחֵית אִינִישׁ לִסְפֵיקָא. וְהָאִיפְכָּא שָׁמְעִינַן לְהוּ, דִּתְנַן: הַנּוֹדֵר ״עַד הַפֶּסַח״ – אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ, ״עַד שֶׁיְּהֵא פֶּסַח״ – אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא,

״עַד פְּנֵי פֶסַח״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּצֵא.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר רַב: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה. וְהָתַנְיָא: זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, וְאָמַר: ״עַד פְּנֵי״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּצָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

אָמַר אַבָּיֵי: מַחֲלוֹקֶת בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי בָנוֹת, אֲבָל בְּכַת אַחַת – דִּבְרֵי הַכֹּל גְּדוֹלָה מַמָּשׁ, קְטַנָּה מַמָּשׁ, אֶמְצָעִית בִּשְׁמָהּ קָרֵי לַהּ.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה לְאַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה,