מסכת קידושין דף ס״ג עמוד ב׳פרק 3 האומר לחברו

עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁתּוֹק אַבָּא. אֵימָא סֵיפָא: מֵת הַבֵּן – מְלַמְּדִין אֶת הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. אַמַּאי? וְהָא שְׁתֵיק! אֶלָּא אֲמַר לַהּ ״עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְמַחֶה אַבָּא״.

רֵישָׁא בְּחַד טַעְמָא וּמְצִיעֲתָא וְסֵיפָא בְּחַד טַעְמָא! אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אִין. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁמַע מִינַּהּ לִדְרַבִּי יַנַּאי דָּחֲקִינַן וּמוֹקְמִינַן מַתְנִיתִין בִּתְרֵי טַעֲמֵי וְאַלִּיבָּא דְּחַד תַּנָּא וְלָא מוֹקְמִינַן בִּתְרֵי תַּנָּאֵי וּבְחַד טַעְמָא.

רַב יוֹסֵף בַּר אַמֵּי אָמַר: לְעוֹלָם חַד טַעְמָא הוּא, וּמַאי ״עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא״ – עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְמַחֶה אַבָּא מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.

מַתְנִי׳ ״קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ״, וּבָא אֶחָד וְאָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ״ – נֶאֱמָן. זֶה אָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ״ וְזֶה אָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ״ – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד כּוֹנֵס.

גְּמָ׳ אָמַר רַב: – נֶאֱמָן לִיתֵּן גֵּט, וְאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס. נֶאֱמָן לִיתֵּן גֵּט, אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ. וְאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס? אֵימָא יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ.

רַב אַסִּי אָמַר: אַף נֶאֱמָן לִכְנוֹס. וּמוֹדֶה רַב אַסִּי בְּאוֹמֶרֶת ״נִתְקַדַּשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִתְקַדַּשְׁתִּי״ וּבָא אֶחָד וְאָמַר ״קִידַּשְׁתִּיהָ״ שֶׁאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס.

תְּנַן: רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס, תְּיוּבְתָּא דְרַב! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי הָתָם, דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא אַחֵר בַּהֲדֵיהּ – אִירְתוֹתֵי מִירְתַת.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אַסִּי: קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ, וּבָא אֶחָד וְאָמַר קִידַּשְׁתִּיהָ – אַף נֶאֱמָן לִכְנוֹס. כְּנָסָהּ וּבָא אַחֵר וְאָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ – לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ לְאוֹסְרָהּ עָלָיו.

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ״נִתְקַדַּשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִתְקַדַּשְׁתִּי״ וּבָא אֶחָד וְאָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּי״ – אֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְחַפָּה עָלָיו.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִסְקוֹל עַל יָדוֹ? רַב אָמַר: אֵין סוֹקְלִין. וְרַב אַסִּי אָמַר: סוֹקְלִין.

רַב אָמַר: אֵין סוֹקְלִין, כִּי הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב, לְאִיסּוּרָא, לִקְטָלָא לָא הֵימְנֵיהּ. רַב אַסִּי אָמַר: סוֹקְלִין, לְכוּלַּהּ מִילְּתֵיהּ הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב. אָמַר רַב אַסִּי: וּמוֹדֵינָא בְּאוֹמֶרֶת ״נִתְקַדַּשְׁתִּי״, שֶׁאֵין סוֹקְלִים.

וְאָמַר רַב אַסִּי: הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא דִּידִי מְרַפְּסָן אִיגָּרֵי. הַשְׁתָּא, וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאִם בָּא לִכְנוֹס כּוֹנֵס – אָמַרְתָּ סוֹקְלִים, מְקוֹם שֶׁאִם בָּא לִכְנוֹס אֵין כּוֹנֵס – אֵינוֹ דִּין שֶׁסּוֹקְלִין?

וְלָא הִיא, לְאָב הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא, לְדִידַהּ לָא הֵימְנַהּ.

וְרַב חִסְדָּא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – אֵין סוֹקְלִין. וְאַזְדָּא רַב חִסְדָּא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: ״בְּנִי זֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד״, ״בִּתִּי זוֹ בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד״ – נֶאֱמָן לְקׇרְבָּן, אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלֹא לָעוֹנָשִׁין.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: ״בְּנִי זֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד״ ״בִּתִּי זוֹ בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד״ –