מסכת קידושין דף נ״ג עמוד א׳פרק 2 האיש מקדש

נִמְנוּ וְגָמְרוּ: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבֵין קֳדָשִׁים קַלִּים – לֹא קִידֵּשׁ. וְרַב אֲמַר: עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת. אָמַר אַבָּיֵי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִסְתַּבְּרָא,

דְּתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁאֵין חוֹלְקִים מְנָחוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר... לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה״.

יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים, שֶׁלֹּא קָמוּ תַּחְתֵּיהֶם בְּדַלּוּת, אֲבָל יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד עוֹפוֹת, שֶׁהֲרֵי קָמוּ תַּחְתֵּיהֶן בְּדַלּוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת... לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה״.

יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד עוֹפוֹת, שֶׁהַלָּלוּ מִינֵי דָמִים וְהַלָּלוּ מִינֵי קְמָחִים, אֲבָל יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים, שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מִינֵי דָמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעַל מַחֲבַת״.

יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים, שֶׁהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיָּד וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בִּכְלִי, אֲבָל יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן״.

יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַחֲבַת, שֶׁזּוֹ מַעֲשֶׂיהָ רַכִּים וְזוֹ מַעֲשֶׂיהָ קָשִׁים, אֲבָל יַחְלְקוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת, שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם קָשִׁים, אִי נָמֵי מַעֲשֵׂיהֶם רַכִּים? – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַחֲרֵבָה לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה״.

יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אֲבָל יַחְלְקוּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ כְּאָחִיו״ וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״אִם עַל תּוֹדָה״ – כְּשֵׁם שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים כָּךְ אֵין חוֹלְקִים בְּקָדָשִׁים קַלִּים.

״אִישׁ״ אִישׁ חוֹלֵק, אֲפִילּוּ בַּעַל מוּם, וְאֵין הַקָּטָן חוֹלֵק וַאֲפִילּוּ תָּם. סְתָם סִפְרָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה, וְהוּא קָאָמַר דְּלֵית בַּהּ דִּין חֲלוּקָהּ כְּלָל. שְׁמַע מִינַּהּ.

אָמַר רָבָא: וּכְרַב מִי לָא תַּנְיָא? וְהָתַנְיָא: הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם, וְהַגַּרְגְּרָנִים חוֹלְקִים. מַאי חוֹלְקִים? חוֹטְפִים, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ: ״בֶּן חַמְצָן״ עַד יוֹם מוֹתוֹ.

אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: מַאי קְרָאָה? ״אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ״. רַבָּה אָמַר: מֵהָכָא, ״לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ״

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד – לֹא קִידֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹגֵג – לֹא קִידֵּשׁ, מֵזִיד – קִידֵּשׁ וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא: ״וְכׇל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה׳ הוּא קֹדֶשׁ לַה׳״ – לַה׳ הוּא, וְלֹא לְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה.

הֲרֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: ״כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה׳״, וּתְנַן: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה – מְקוּדֶּשֶׁת! – דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ ״לַה׳״.

וַהֲרֵי חַלָּה, דִּכְתִיב בַּהּ: ״תִּתְּנוּ לַה׳״, וּתְנַן: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת – מְקוּדֶּשֶׁת! – דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ ״קֹדֶשׁ״.

וַהֲרֵי שְׁבִיעִית, דִּכְתִיב בַּהּ: ״יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם״, וּתְנַן: הַמְקַדֵּשׁ בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית – מְקוּדֶּשֶׁת! – דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ ״לַה׳״.

וַהֲרֵי תְּרוּמָה, דִּכְתִיב: ״קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה׳ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה״, וּתְנַן: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה – מְקוּדֶּשֶׁת! הָהוּא בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב.