מסכת יומא דף פ״ח עמוד א׳

תנאי היא אי פטרה נעילה את של ערבית אי לא:

הכי גרסינן בתוספתא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים הנדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יוה"כ:

בעל קרי שאסור בדברי תורה כדקיימא לן (ב"ק דף פב.) עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין:

טובל והולך עד המנחה אם אירע לו קרי קודם לכן טובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול אלא ימתין עד שתחשך ויטבול דסבירא להו לרבנן דתפלת נעילה בלילה ולדידהו פוטרת את של ערבית כדרב והא דקתני אינה פוטרת ר' יוסי היא דאמר כל היום מותר לטבול ואפילו ראה קרי לאחר תפלת המנחה טובל ביום כדי להתפלל תפלת נעילה אלמא קסבר תפלת נעילה אין זמנה בלילה ולדידיה אינה פוטרת את של ערבית:

ה"ג בתוספתא הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול - קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי ורבנן אדרבנן:

לא קשיא הא דאמר ר' יוסי הכא מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול:

בדצלי תפלת נעילה ביום קודם שראה קרי והא דאמרינן לעיל כל היום בדלא צלי תפלת נעילה כשראה הקרי:

אי דצלי מאי טעמא דרבנן דמתניתא בתרייתא דאמרי כל היום:

מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת הקשה רבינו יעקב מאורליינ"ש ונכלליה מכלל כדאמרי' בתפלת השחר (ברכות דף כט.) כל השנה כולה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ופריך ונכלליה מכלל קשיא ותירץ ר"י דהתם דכל השנה מתפלל הביננו משום הבדלה לא היה לו לשנות הסדר כיון דאפשר לכוללו אבל הכא דסבירא ליה דכל השנה מתפלל שמונה עשרה שלימות בטעם כל דהו אין לשנות הסדר ולהכי במוצאי שבת מתפלל שמונה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

אי דצלי מאי טעמא דרבנן תימה לי אי מוקמינן נמי בדלא צלי תיקשי לך מאי טעמא דרבנן הא לעיל אמרי רבנן דרבי יוסי דוקא עד המנחה אע"ג דלא צלי ואם כן תיקשי דרבנן אדרבנן ולפי המסקנא דמוקמינן להא כרבי יוסי בר' יהודה ניחא שאין להקשות מדרבנן דרבי יוסי בר יהודה לרבנן דרבי יוסי בן חלפתא אבל למאי דס"ד השתא דתרוייהו רבי יוסי בן חלפתא תקשי דרבנן אדרבנן ונראה לי אי אמרת בשלמא אידי ואידי דלא צלי אז לא תיקשי לך דרבנן אדרבנן דאיכא למימר תפלת נעילה נתקנה כך להתפלל אותה או ביום מן המנחה ולמעלה או בלילה כמו שירצה והא דקאמרי' לעיל עד המנחה ותו לא כשדעתו להתפלל אותה בלילה והא דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה ואע"פ שיכול להמתין עד הלילה ולהתפלל התירו לו לטבול ביום הכפורים ולהתפלל כי לא אסרו אלא רחיצה של תענוג אבל בשביל תפלה וגם כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה מותר לטבול ולהתפלל אותה ביום אבל כיון דמוקמינן לה בדצלי מאי טעמא דרבנן:

קסברי טבילה בזמנה מצוה תימה לי דה"מ לאקשויי מדרבנן דלעיל אדרבנן דהכא דלעיל אמרי אע"ג דלא צלי אינו טובל מן המנחה ולמעלה והכא אמרי אפי' צלי כבר טובל וי"ל דאיכא למימר דההיא דלעיל דקאמר עד המנחה ה"פ בשביל התפלה אינו צריך לטבול אלא עד המנחה ואתא לאשמועינן דתפלת נעילה בלילה מיהו משום טבילה בזמנה מצוה יש לו לטבול ונפקא מינה היכא דאניס ולא מצי טביל ביום לא יבטל בזה תפלת נעילה ולר' יוסי אי לא מצי טביל ביום לא יתפלל כלל תפלת נעילה:

מכלל דרבי יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי סבירא להו לאו מצוה י"ל דלעיל אמרי מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי סבירא להו דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן אומרים שיש להן לחזר אחר גמי בזה לא תדחה בודאי הטבילה ועוד מפני כבוד השם אבל מר' יוסי פריך מכל שכן:

מפיש חיי סגי ומסגי ורמז לדבר יראה זרע יאריך ימים:

רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר אתה יודע עומקן של לב ולוי אמר ובתורתך כתוב לאמר ור' יוחנן אמר רבון כל העולמים ורב אמר רבו עונותינו מלמנות. ורב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' והיינו וידויא דרבה כוליה שתא וידויא דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו אבל אמר אנחנו חטאנו תוב אינו צריך. א' בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה יתיב כיון שהגיע ש"ץ לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה עמנא ש"מ עיקר וידוי הדין הוא. תנן התם בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילה בתעניות ובמעמדות וביוה"כ. מאי נעילה רב אמר צלותא יתירא מעין תפלתו של יום ושמואל אמר מה אנו ומותבינן לשמואל מהא דתניא אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה וכן שחרית וכן מוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע. ומשני שמואל תנאי היא דתניא יוה"כ עם חשכה מתפלל שבע ומתודה דברי ר' מאיר וחכ"א אין זקוק לשבע ואם בא לחתום בוידוי חותם. וקי"ל כותיה דרב דאיסורא היא. עולא בר רב נחת קמיה דרבה פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ושבחיה. כי האי תנא דאמר אם בא לחתום בוידוי חותם. ויחיד אומרה אחר תפלתו. אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר תפלת ערבית חובה. מ"ט צלותא יתירא היא. וכיון דצלי תוב לא צריך לצלויי תפלת ערבית. ומותבינן עליה אור של יוה"כ מתפלל שבע ומתודה וכן בשחרית וכן במוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה. ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל י"ח שלמות.

מפני שצריך למימר הבדלה בחונן הדעת ומשני תנאי היא דתניא כל חייבי טבילות טבילתן בלילה.

בעל קרי טובל והולך עד המנחה ר' יוסי אומר כל היום. פי' ת"ק דתני עד המנחה קסבר אין שם תפלת ערבית. ור' יוסי דתני כל היום קסבר צריך עדיין להתפלל תפלת ערבית.

איני דר' יוסי כל היום אמר והתנינן הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה.

וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה שוב אינו צריך. ושנינן הא דתני כל היום בדלא צלי עדיין. והא דתני מן המנחה אינו צריך בדצלי ואקשינן ואי צלי מ"ט דרבנן דתני כל היום ושנינן משום דקסברי טבילה בזמנה מצוה ואקשי' מכלל דר' יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה היא.

והתניא מי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו (טבילה) טבילת מצוה כורך עליו גמי או סמרטוט וטובל דמצוה לשפשף ואי איכא גמי כולי עלמא לא פליגי דכורך נמי ואח"כ טובל כי פליגי להדורי ואייתויי ר' יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא שבקינן מצוה ומהדרינן אגמי. ורבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומהדר עד דמשכח גמי. ושנינן האי דתני מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ר' יוסי בר' יהודה היא דתני בענין טועה שאמר [הת"ק] מטבילין צ"ה טבילות. אמר הוא דייה לטבילה שתהא באחרונה:

ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ועודנו השכבת זרע לח ואם מבערב ישפשף. פי' אם ראה קרי הלילה ויבש ש"ז על בשרו צריך לשפשף בשרו שלא ישאר על גופו.

תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביוה"כ עונותיו סדורין לימחל וידאג כל השנה אם ניצל אותה שנה מובטח לו שהוא בן העוה"ב מפיש חיי סגי ומסגי:

הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל בעוד שהקרי שעל בשרו לח ואין צריך שפשוף שהמים מעבירין אותו לשעתו ואין כאן חציצה ואם ראה מבערב שכבר נתייבש בשעת טבילתו ישפשף בידו על מקומו ואח"כ יטבול וגדולי המחברים כתבו שבזמן הזה אסור ולא נאמרה שמועה זו לדעתם אלא בזמן שתקנו טבילה לבעלי קריין שהיה בעל קרי אסור בדברי תורה ותפלה אבל עכשו שנתבטלה אסור לו לטבול לסבה זו ביום הכפורים אלא מעביר סודר על הלח ומשפשף במים את היבש ומתפלל שמאחר שאין טבילה זו אלא מנהג אין מנהג להתיר את האיסור ומ"מ רוב פוסקים מסכימים להתיר וכן שמענוה לחכמים גדולים שלחשוה לתלמידיהם על ידי מעשה מפני שלא היתה תפלת יום הכפורים חביבה להם אא"כ בטהרה יתירה ועוד שהרי מ"מ כל שאין כוונתו לתענוג מותר וזה אין כוונתו להקר אלא שהוא בא ליטהר וראוי לסייעו ואף גדולי הפוסקים הביאוה בהלכותיהם וכן הדברים נראין:

שמועה זו שהוזכרה כאן בחייבי טבילות נתבלבלו בה קצת מפרשים מתוך שינוי נוסחאות שבה ורוב מפרשים גורסין בה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים אם הוא יום זמן טבילה שלהם שהרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום ונדה יולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים ר"ל בכניסתו אם הגיע בו סוף שבעה שהרי נדה ויולדת אין טבילתן אלא בלילה והטעם לאלו אינו משום תפלה שהרי לא נאסרה תפלה לטמא אלא לבעל קרי אלא ודאי משום טבילה בזמנה ואמר אח"כ בעל קרי וכו' ופירושה בראה מאתמול שאין כאן דין טבילה בזמנה אלא משום תפלה ואמר על זה בעל קרי טובל והולך עד המנחה ר"ל אם ראה מאתמול ושכח ולא טבל ונזכר לו קודם המנחה וטובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה אבל אם נזכר מן המנחה ולמעלה לא יטבול אלא ימתין עד שתחשך מפני שהם סוברים תפלת נעילה בלילה ואף כשתאמר ביום מ"מ תפלת ערבית פוטרתה ר' יוסי אומר טובל והולך כל היום מפני שהוא סובר תפלת נעילה ביום וכן שאין נעילה וערבית פוטרות זו את זו שהרי צריך לטבול להתפלל נעילה ורוב פוסקים כתבוה כחכמים ומאחר שתפלת נעילה פוטרת של ערבית זמנה אף משתשקע החמה ומזכיר בה של יום הכפורים הואיל וזמן התוספת הוא או שמא יתפלל ערבית ולא יזכיר בה של יום הכפורים שהרי נעילה וערבית פוטרות זו את זו אבל שאר טמאים לענין פסק אין טובלין ביום הכפורים שאם משום תפלה הרי לא נאסרו בה ואם משום טבילה בזמנה הלכה פסוקה טבילה בזמנה לאו מצוה ובעל קרי כל שראה אחר שהתפלל מנחה אינו טובל שהרי משום תפלה אינו צריך וטבילה בזמנה אינה מצוה ואפי' ראה ביומו אינו טובל אבל אם ראה או נזכר קודם תפלת המנחה טובל מפני התפלה:

ומ"מ לענין ביאור גדולי הרבנים גורסין כגירסא שכתבנו אלא שמפרשין בבעל קרי שראה היום ויש כאן דין טבילה בזמנה ומתוך (כאן) [כך] גדולי קדמונינו מתמיהים שאר חייבי טבילות למה טובלין ביום הכפורים אם מטעם תפלה הרי יכולים להתפלל שלא אסרן אלא בבעלי קרי אם מטעם טבילה בזמנה הרי פסקנו שאין טבילה בזמנה וא"ת שהם סוברים שטבילה בזמנה מצוה כמו שכתבנו נאמר כן בבעל קרי לטבול אף מן המנחה ולמעלה מצד טבילה בזמנה אף לכשתאמר שזמן נעילה בלילה הואיל וראה ביומו עד שמתוך כך הם גורסים כל חייבי טבילות טבילתן ביום כלומר בכל ימות השנה נדה ויולדת טבילתן בלילה אבל ביום הכפורים לא ובבעל קרי הוא שמותר משום תפלה ולמה שפירשנו מיהא אין כאן קושיא ומ"מ אנו צריכים לישב את השמועה הסמוכה לה שהקשו ממנה דר"י אדר"י והוא שאמרו הזב והזבה וכו' ואף זו אנו גורסים בה הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ר"ל שאם חל שביעי שלהן ביום הכפורים טובלין כדרכן לאכול תרומה לערב וכן נדה ויולדת שטבילתן בלילה ר"ל שעבר שביעי שכך אמרו פסחים צ' ב' תהיה בנדתה שתהא בטומאתה כל שבעה טובלת כדרכה ר"ל שאם חל שביעי שלה ערב יום הכפורים טובלת בליל כניסת יום הכפרים ומדין טבילה בזמנה ונחלקו אח"כ בבעל קרי שלדעת תנא קמא טובל כל היום ולר' יוסי מן המנחה ולמעלה לא והיה סבור שאף זה בראה מאתמול ומשום תפלה וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי דרבנן אדרבנן מיהא אפשר שאחרים היו אבל דר' יוסי אדר' יוסי קשיא ותירצוה בצלי כלומר שכבר התפלל תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה ושאלו א"כ מאי טעמייהו דרבנן דהא משום תפלה ליכא ומשום טבילה בזמנה נמי ליכא ותירץ לו שבעל קרי הנזכר בברייתא אחרונה פירושו בראה ביומו והתירו חכמים אף בדצלי משום טבילה בזמנה ור' יוסי הנזכר בה הוא ר' יוסי בר' יהודה שסובר אין טבילה בזמנה מצוה וכן הלכה על הדרך שכתבנו:

וי"א שזה שכתבנו שחייבי שאר טבילות אין טובלין ביום הכפורים דוקא שלא לצורך כגון שאין שם טהרות אבל כל שהוא לצורך כגון בזמן טהרות וכדי להעריב שמשו אחריה טבילת מצוה היא ומותרת ומ"מ כל שמתכוין לטהרה ובלא כוונת תענוג נראה שמותר מתורת רשות אלא שאין מצוה בכך ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פוסקים שטבילה בזמנה מצוה מפני שר' יהודה סובר כן בסוגיא זו וכן בית שמאי ובית הלל במסכת נדה ל' א':

מי שהיה שם כתוב על בשרו אפילו לא היה הכתב חוצץ כגון שהיה הדיו לח לא ירחץ ולא יסוך מתורת רשות שמא ימחק ולא יעמוד במקום הטינופת מפני קדושת השם שעליו נזדמנה לו טבילת מצוה אין אומרים הואיל ואין טבילה בזמנה מצוה ימתין עד שימחק מאליו אלא כורך בגד או גמי עליו וטובל ואע"פ שאי אפשר לו להדקו משום חציצה וא"כ מה הועיל בכריכתו מ"מ מועיל הוא שלא לעבור עליו שטף מים בחזקה וצריך להזהר שלא לשפשף שהרי נמצא מוחק בידים וגדולי המחברים פירשו איסור זה מתורת סבה אחרת וכבר ביארנו הענין במסכת שבת פרק כתבי ק"כ א' וכן מה שאמרו באשה שיצתה מלאה ובאה ריקנית שמאחר שפסקנו שאין טבילה בזמנה מצוה דיה לטבילה באחרונה כבר ביארנוהו שם במסכת שבת בקצור אלא שתכלית הענין יתבאר במסכת נדה פרק המפלת כ"ט ב' בע"ה:

הרבה דברים היו ראויים ליכתב בפרק זה בענין התפלות ונסח שבהם ומנהגים ישנים שערערו עליהם קצת מפרשים כגון מנהג הכפרה על ידי תרנגול ונסח כל נדרי וכן בענייני התשובה אלא שנמנענו מלהזכירם מצד שכבר ביארנו הכל ביאור מרווח בילדותנו בחבור התשובה בע"ה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

ומהנה נשלם מה שנראה לכללו בפסקי מסכת יומא תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת סוכה בעזרת הצור ובישועתו

בפרש"י בד"ה קסברי טבילה כו' ותרתי פלוגתא כו' ובמתניתא בתרייתא פליגי בטבילה בזמנה מצוה עכ"ל יש לדקדק למאי דמסיק דתרתי ר' יוסי נינהו אימא דברייתא קמייתא כר' יוסי בן חלפתא אתיא דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומנלן דפליגי בזמן תפילת נעילה כלל ובתוס' פרק כל כתבי כתבו לתרץ בזה ע"ש:

תוס' בד"ה אי דצלי כו' דאיכא למימר תפילת נעילה נתקנה כך כו' כשדעתו להתפלל אותה בלילה והא דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה כו' עכ"ל יש להקשות דא"כ מאי קא קשיא ליה מעיקרא דר' יוסי אדרבי יוסי דאימא נמי כהאי תירוצא דהא דקאמר לעיל כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כו' ודקאמר הכא עד המנחה ותו לא היינו כשדעתו להתפלל אותה בלילה וי"ל דאין יכול לטבול דקאמר ר' יוסי לא משמע ליה דוקא כשדעתו להתפלל בלילה ועי"ל דסמך המקשה עצמו כיון דע"כ דרבנן אדרבנן בהכי מיתרצא א"כ דר"י אדרבי יוסי ע"כ לא מתרצא בהכי דאל"כ במאי פליגי וק"ל:

בד"ה קסברי טבילה וכו' ותימ' לי דה"מ לאקשויי מדרבנן כו' עכ"ל היא בעצמה תמיהא דלעיל ויש ליישב בזה דלעיל קשיא להו לדברי המקשה והכא לדברי המתרץ וק"ל:

בד"ה מכלל דר"י כו' הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה ובברייתא כו' עכ"ל גם בזה ניחא לפי המסקנא דאין להקשות מדרבנן דר"י בר יהודה לדרבנן דר"י בן חלפתא כמ"ש התוס' לעיל וק"ל:

רש"י ד"ה ולערב ישפשף משום חציצה עי' מג"א סי' עו ס"ק ז:

גמרא, האי ר' יהודא הוא הקשו בתוס' ישנים דלפ"ז ממילא לא קשיא דר"י אדר"י דהא י"ל דברייתא ראשונה דאר"י אפילו כל היום כולו (טובל בעל קרי ביוה"כ, ואפילו מן המנחה ולמעלה, דמיניה דייק רב דסבר תפלת נעילה ביום, מש"ה טובל כדי להתפלל, ומוקי ברייתא דאור יוה"כ כו' דסוברת דאין נעילה פוטרת ערבית כוותיה ורבנן דפליגי על ר"י וסברי דאינו טובל אחר מנחה, קסברי דזמן נעילה בלילה ופוטר של ערבית) היינו סתם ר"י דהוא ר"י בן חלפתא דתפלה בזמנו מצוה, וא"כ מנ"ל לרב להמציא דיש חולק על ברייתא דאור יוה"כ, וסבר דתפלת נעילה בלילה, כיון דלא מצינו תנא דחולק, די"ל דת"ק דסובר עד המנחה היינו בדצלי (כבר תפילת נעילה) וטעמא דר"י דטובל משום דתפילה בזמנה מצוה ודחק לתרץ. ולדידי לאו קושיא היא דנהי דלפ"מ דתירצו בתחילה (ע"מ דמקשה דר"י דאמר כל היום כולו) אדרבי יוסי (דאמר עד תפילת מנחה) הא דצלי הא דלא צלי, היינו מוכרחים לסבול הדוחק דמה דקתני בברייתא רי"א מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול, היינו מן תפלת נעילה ולמעלה, מ"מ לפי המסקנא י"ל דלא ניחא ליה לרב לסבול זה הדוחק, דהא דר"י אדר"י לא קשיא דההיא ר"י סתם דטבילה בזמנה מצוה, א"כ י"ל דמדאמר ת"ק עד המנחה והיינו ממש, דל"ש לפרש דמנחה היינו נעילה, ומוכח דסבר ת"ק דנעילה בלילה, וכן ר"י בר יהודא דאידך ברייתא דאמר מן המנחה ולמעלה, היינו ג"כ מנחה כמשמעו, ומוכח דס"ל ג"כ דתפילת נעילה בלילה:

מַפִּישׁ חַיֵּי סַגֵּי וּמַסְגֵּי נראה לי בס"ד מַפִּישׁ חַיֵּי בכמות סַגֵּי באיכות על דרך מה שאמר רבינו חיד"א ז"ל בביאור מספר ימיו כפלים כאותו פועל שעסק בבית השר ומה שעשו חביריו ביום שלם הוא עשה בחצי יום מפני שהיה לבו טוב עליו, נמצא היום נחשב אצלו לגבי אחרים בכפלים וזהו רבוי באיכות ואמר וּמַסְגֵּי לזרעו שגם זרעו יאריכו ימים כדי שישתמש בכתר אביו וכמו שאמרו בגמרא שאמר רבינו הקדוש לרבי חייא ברכני ואמר לו יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואמר לו עד כאן ותו לא? אמר לו והבאים אחריך בהמה ירעו ולכן כיון דאמר על האב נפיש חיי אמר ומסגי שגורם זכותו שגם זרעו יאריכו ימים. או יובן נָפִישׁ חַיֵּי במספר השנים סגי בתורה וּמַסְגֵּי במצות. והנה רש"י ז"ל פירש רמז לדבר (ישעיה נג, י) 'יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים' וצריך להבין היכא רמיז יום הכיפורים? ונראה לי בס"ד 'זֶרַע' במילואו [זי"ן רי"ש עי"ן =707] עולה מספר 'הַשַּׁבָּת' [707] בה"א הידיעה וקאי על יום הכיפורים שנקרא שבת דכתיב ביה (ויקרא כג, לב) 'שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם' ונרמז בה"א הידיעה כי הוא בהארת הבינה שהיא ה"א ראשונה שבשם ולזה אמר 'יִרְאֶה זֶרַע' רוצה לומר ביום כיפור הרמוז באותיות זֶרַע אז 'יַאֲרִיךְ יָמִים' וּשְׁנוֹת חַיִּים.