מסכת יומא דף ס׳ עמוד ב׳

רבי יהודה סבר אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה אבל אהיכל ואעזרות אפי' דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכהן גדול אלא אחת בשנה לא כתיבא חוקה:

דברים המתכפרים בהן אחת בשנה בין אמקום בין אבגדים:

כתיב זאת משמע חוקה על זאת כתיבה ולא על אחרת:

למעוטי שירים שפיכת שירים דלא מעכבי דבר המאוחר להם אם הקדימו להם ואע"פ שהן נעשין בבגדי לבן אין סדרן מעכב:

ור' יהודה אי מעכבי שאר דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ בכסדרן מעכבי אף שירים כסדרן:

ואי לא מעכבי שאר דברים הנעשים בבגדי לבן לא מעכבי הני דאינהו נמי עבודה המעכבת כפרה היא ומאי חזית למעוטה:

כדתניא דלרבי יהודה שירים מעכבי כפרה כשאר המתנות אי עקר להו לגמרי הלכך אי חוקה אשארא כתיבא אדידהו נמי כתיבא:

מפני מה לא נאמר מי מעכב על ידינו שלא נדרוש בלשון זה אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר:

תנא רבי נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי' משמע דוקא משום דמעכבי הא אי לא מעכבי לא מיחייב עלייהו בחוץ ותימה דמשמע בזבחים פרק בית שמאי (זבחים דף לט.) דרבי נחמיה בשירים החיצונים איירי והתם מייתי ברייתא דמים הנשפכים לאמה אין חייבין עליהן בחוץ ואין מחשבה פוסלת בהן ואין טעון כיבוס ופריך ליפלוג וליתני בדידה אפילו בדמים כשירים בשלש מתנות שבחטאת דאין טעון כיבוס ואין מחשבה פוסלת בהן ואין חייבין עליהן בחוץ ומשני הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ולא מיתני ליה תלתא פטורי בהדי תלתא חיובי אלמא לרבי נחמיה שלשה מתנות שבחטאת אין טעון כיבוס ואין מחשבה פוסלת בהן א"כ הוא הדין נמי דלא מעכבי ואפי' הכי הקריבן בחוץ חייב אם כן הוא הדין שירים אע"ג דלא מעכבי ליחייב עלייהו בחוץ ועוד איך יתכן זה דלרבי נחמיה שלשה מתנות שבחטאת לא מעכבי ושירים מעכבי ועוד דמשמע בריש פרק בית שמאי (זבחים לח.) ול בפ"ק (יומא דף טו.) דלא מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה בחד מקום שיהו מעכבין ולפי זה הרי מצינו לרבי נחמיה ועוד הקשה רבינו יעקב מאורליינ"ש דבפרק בית שמאי (גז"ש) משמע דבחיצונים איירי ובפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קיא.) אנן והשתא דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים דברי הכל אין מעכבין כי קאמר ר' נחמיה בשירים הפנימים ועוד דבסוף פרק השוחט והמעלה (זבחים דף קיב.) גחטאת שקיבל דמה בשני כוסות דמוקי לה כרבי נחמיה וקאמר משל למה הדבר דומה וכו' ומוקי לה בשעיר נשיא אלמא רבי נחמיה בחיצונים איירי דומיא דשעיר נשיא מיהו הא לא קשיא דאע"ג דהמשל הוי בשעיר נשיא איכא למימר רבי נחמיה בפנימיים איירי מכל מקום שאר הקושיות תיקשי לן ואין לתרץ דסוגיא דריש פרק בית שמאי (זבחים דף לח:) דכרבי יוחנן כיון דבפרק השוחט והמעלה (זבחים קיא.) בנא מיתוקמא מילתא דרבי יוחנן בתר דאמר רב אדא בר אהבה כו' ותירץ רבינו חיים כהן זצ"ל דה"ק רבי יוחנן תנא רבי נחמיה כדברי האומר שירים הפנימיים מעכבין ואילו היה עושה אותן בחוץ חייב א"כ יש לחייב בחיצונים בחוץ אע"ג דלא מעכבין דגמרינן מאיברים ופדרים דאי פרכת מה לאברים ופדרים שכן תחילת עבודה שירים הפנימיים יוכיחו ואי פרכת מה לשירים הפנימיים שכן מעכבין איברים ופדרים יוכיחו ולא נהירא לריצב"א דהיכי קאמר שירים הפנימים יוכיחו שהן סוף עבודה והלא תחילת עבודה קורא אותם בהשוחט והמעלה למאן דאמר פנימיים מעכבי על כן פירש ריצב"א דלמסקנא דמסקינן דשירים החיצונים לרבי נחמיה לא מעכבי ה"פ תנא רבי נחמיה כדברי האומר שיריים הפנימיים מעכבין וכיון דמעכבין מסתבר לעשות חיצונים כמו תחילת עבודה לכל הפחות ולדמות לאיברים ופדרים דכיון דרחמנא אחשבינהו כולי האי לפנימיים דמעכבי יש לנו לעשות חיצונים כתחילת עבודה כיון דלא הוו במקום המתנות אלא ע"ג איצטבת היסוד הוו להו תחלת עבודה אחרת ואין סוף עבודה ראשונה ואע"ג דלא מעכבי חייב עליהם בחוץ מידי דהוה אאברים ופדרים דלא מעכבי וחייבין עליהם בחוץ והיינו דאמר פרק בית שמאי (זבחים דף לח:) אימור דשמעת ליה לרבי נחמיה לענין העלאה בחוץ מידי דהוה אאיברים ופדרים דמאיברים ופדרים לחודייהו יליף כדפרישית ואע"ג דפרכיה רבי עקיבא לא אם אמרת באיברים ופדרים שכן תחילת עבודה ולא אהדר ליה ולא מידי היינו משום דלא צריך דפירכא דר' עקיבא לא הויא פירכא אלא אליבא דנפשיה דקסבר שירים הפנימיים אינן מעכבין והא דפריך ליה מעיקרא נמי רבי עקיבא והלא שירי הדם שירי מצוה הן אליבא דנפשיה קאמר פי' אפילו בפנימיים ורבי נחמיה השיבו איברים ופדרים יוכיחו ולדבריו דרבי עקיבא קאמר כדמפרש התם ולא לגמרי לדבריו דאפי' לדברי עצמו צריך ראיה מאיברים ופדרים אלא בהא הוא לדבריו דמשמע דמודי ליה במאי דקרי ליה שירי מצוה ואיהו לא ס"ל הכי אלא ס"ל דפנימיים מעכבין ומינייהו יליף חיצונים לחייב בחוץ כדפרי' והשתא אתי שפיר דקתני שירי הדם סתמא במתני' ובברייתא דחייב דמשמע דבכולהו מחייב ר' נחמיה ומאותו טעם שפירש' דתחילת עבודה חשיב לחייב בחוץ וגמרינן להו מאיברים לפי שאינן במקום תחילת המתנות אלא על גב היסוד מההוא טעמא הוה ס"ד מעיקרא דמעכבין חיצונים דאם לא כן מאיזה טעם הוה סבור לומר דמעכבי מקמי דאייתי מילתא דרב אדא והוה ס"ד דאפילו חיצונים מעכבי והא ליכא קרא אלא בפנימיים וכלה מכפר אם כלה כפר אלא ע"כ מטעמא דפרישית ור"ת פירש בע"א וקשה טובא לפי' לכן לא כתבתיו ובזבחים פרק בית שמאי (גז"ש) מפורש בתוספות:

אבל הנעשים בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי א"ר יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל אחת בשנה ר' יהודה סבר זו חקה היא כלומר זו עבודה שבפנים אם שינה מעכב דכי כתיבה חקת עולם אהא כתיבה אבל עבודה שבחוץ אפילו בבגדי לבן אחת בשנה נמי כלומר עבודה שאינה כשרה אלא פעם אחת בשנה והיא עבודה בבגדי לבן למעוטי עבודה הנעשית בבגדי זהב שאינה אחת בשנה ור' נחמיה חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירי הדם שאם איחר או שינה שפיכתן על היסוד לא מעכבי. ואקשינן ומי א"ר יוחנן בדר' נחמיה דסבר שירי הדם לא מעכבי והתנן בשחיטת קדשים פרק השוחט והמעלה בחוץ חייב ר' נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב וא"ר יוחנן בגמרא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי תני לה להא מתניתין ועלתה בקשיא לר' יוחנן מדבריו על דבריו דמוקי' ליה לר' נחמיה הכא דסבר שירים לא מעכבי והתם קאמר בהדיא דר' נחמיה סבר כמ"ד שירים מעכבי ומותבינן התם למ"ד כר' עקיבא סבר קרבן נסכים במדבר מיתיבי שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב דברי ר' נחמיה א"ל ר' עקיבא והלא שירי הדם שירי מצוה הן א"ל הקטר חלבים יוכיחו שהן שירי מצוה פירוש שכבר הקדימו זריקת הדם. והמקריבו בחוץ חייב. א"ל לא אם אמרת בהקטר חלבים שהן תחלת עבודה תאמר בשירי הדם שהן סוף עבודה כלומר כבר נזרק מן הדם הזה בעצמו ואלו נשארו. ואם איתא נסכים נמי תחלת עבודה נינהו תיובתא. ואסקנא התם כי קתני ר' נחמיה חייב בשירים הפנימים והא בשירים החיצונים ולדברי ר' עקיבא קאמר ור' יהודה שירים אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי מהך קרא נפקא. וכלה מכפר את הקודש. אם כיפר כלה ואם לא כיפר לא כילה דברי ר' עקיבא א"ל ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כילה כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום.

חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו זה אומר כך פירוש זה הפסוק וזה אומר כך פירושו אבל לדברי הכל שירים לא מעכבי וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו דר' עקיבא סבר שירים לא מעכבי ור' יהודה סבר מעכבי דהא בהדיא קתני שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום. דייקינן מינה דשירים מעכבי:

א"ר חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום [כמאן] דלא כר' יהודה דהא שחיטת הפר עבודת חוץ היא ולא מוקים ר"י ואמר כי כתיבה חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים. אבל עבודת חוץ לית בה חוקה ופרקינן אפי' תימא ר' יהודה צורך פנים כלפנים הוא ושחיטה צורך פנים הוא ושחיטה פנים הוא ואקשינן על ר' חנינא דאמר קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום תנן ואם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם כו' ומשני האי תנא בפר קא מיירי בקטורת לא קא מיירי:

וחד למעוטי שירים דלא מעכבי פרש״י. ז״ל דלא מעכבי בסדרן אם הקדים להם דבר המאוחר להם ואעפ״י שהם נעשים בבגדי לבן. ונראה מדבריו ז״ל דשירים מעכבי איעקר להו לגמרי דלא עבד להו שפיכה. ולא נהירא דהא פרכינן עלה בסמוך מהא דאמ״ר יוחנן תנא רבי נחמיא כדברי האומר שירים מעכבין ומאי קושיא נימא דנהי דמעכבי בגופייהו אבל כסדרן לא מעכבי לכך פי׳ בתוספות למעוטי שירים דלא מעכבי כלל:

ורבי יהודה אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי פרש״י ז״ל אי מעכבי שאר דברים הנעשים בבגדי לבן הני נמי מעכבי ואי לא מעכבי שאר דברים הני נמי לא מעכבי. ולישנא דאי מעכבי או לא מעכבי לא אתי שפיר דלא משמע לישנא דקאי אשאר דברים. אלא הכי פי׳ אי בלאו האי מיעוטא אית לך דמעכבי השתא נמי מעכבי דהאי קרא לאו להכי הוא דאתא ואי בלאו האי קרא לא מעכבי השתא נמי לא מעכבי כלומר דמהא ליכא למשמע מינה:

וכלה מכפר אם כפר כלה ואם לא כפר לא כלה דברי ר׳ עקיבא אמר לו רבי יהודה מפני מה הוא אומר אם כפר כלה אלא שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום. ואמרי׳ בפרק איזהו מקומן. מאי ביניהו ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי חד אמר משמעות דורשין איכא בנייהו. פי׳ דלכולי עלמא שירים לא מעכבי אלא דלר׳ עקיבא משמע ליה למדרש קרא מסופיה לרישיה וקאמר שאם כפר כל המתנות הרי הוא כאלו כלה הכל ונתן השירים אל היסוד דשירים לא מעכבי ואם לא כפר כל המתנות לא כלה מה שאין כן במתנות החיצונות דמתנה אחת בלבד מעכבת ואמ׳ ליה ר׳ יהודה שאין לדרוש בזה הלשון שמא ישמע השומע ויטעה שכך רוצה לומר שאם לא כפר כלל לא כלה הא כפר במתנה אחת בלבד כלה דומיא דמתנות החיצונות לפיכך יש לדרוש הכתוב מרישיה לסופיה שאם כלה כפר דהשתא משמע שאם לא כלה כל המתנות לא כפר:

וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו לר׳ עקיבא לא מעכבי כדפרישנא ה״ק אם כפר כל האמור בענין יום הכפורים כלה. ואין שירים מעכבין שאינם אמורין כאן אלא בפר כהן משיח וכדכתיבנ׳ לעיל. ואתא ר׳ יהודה לומר דלהכי כתב רחמנא וכלה מכפר שאם כלה כל צרכי עבודותיו ואף הלמדי׳ לו ממקום אחר דהיינו שירים כפר ואם לאו לא כפר. ואע״ג דלר׳ יהודה לא כתיבה חקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים ושירים מבחוץ הם. אפילו הכי כתב רחמנא וכלה מכפר לעשות השירים כעיקר הדמים שנעשין מבחוץ לעכב בגופן מיהת ואע״ג דסדרן לא מעכבי:

כבר ידעת שהשוחט קדשים או המעלה בחוץ במזיד חייב כרת ואינו חייב אלא בהעלאת דבר הראוי לאישים כגון זריקת הדם או איברי העולה או אימורין או קומץ ולבונה וקטורת ומנחת נסכים או שלשת לוגין של יין או של מים ומאחר שביארנו שהשיריים אין מעכבין אם זרק שירי הדם בחוץ פטור שזריקת שירי הדמים שירי עבודה הם ולא עבודה גמורה ואינם מעכבין ולא נאמר חייב אלא לדעת האומר שירים מעכבין והוא הרמוז בסוגיא זו ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין ואין הלכה כן כמו שביארנו:

קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום שהרי מצותה לאחר שחיטת הפר ואף על פי שבעזרה נעשית מ"מ בבגדי לבן היא וכל עבודה שבבגדי לבן הסדר מעכב בה כמו שביארנו לא הוצרכנו בשמועה זו לטעם צרך פנים כפנים אלא לר' יהודה שהיה סובר שאין סדר מעכב אלא בעבודת פני פנים ומ"מ גדולי המחברים פסקו שלא נאמר עיכוב בסדר אלא בלפני לפנים ובהיכל אבל בעזרות לא ובקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר הוצרכנו בפיסולה מפני שהוא צורך פנים ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן ומ"מ למדנו שכל שנשפך דם הפר עד שלא גמר מתנות שבפנים שצריך לחזור ולחפון אחר שחיטת הפר כמו שביארנו במשנה וכן אם שחט השעיר קודם מתנות דם הפר שבפנים לא עשה כלום ואע"פ שבעזרה נעשית מ"מ בבגדי לבן היא ולא הוצרכנו בה לטעם צרך פנים כפנים אלא לר' יהודה שהיה סובר שאין סדר מעכב אלא בעבודת לפני לפנים כמו שביארנו בחפינה אלא שגדולי המחברים הוצרכו לה על הדרך שביארנו בחפינה ולמדנו מ"מ שזה שאמרו במשנה שאם הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר כדי שתהא מאוחרת לדם הפר פירושה במתנות שבהיכל שאפשר שמ"מ נשחט השעיר אחר מתנות הפר שבפנים אבל אם במתנות שבפנים הקדים שעיר לפר צריך להביא בהמות אחרות שהרי על כל פנים נשחט השעיר קודם מתנות דם הפר ולא עשה כלום כמו שביארנו במשנה:

גמרא והאמר ר' יוחנן תנא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי קשיא כצ"ל:

בפרש"י בד"ה כדתניא כו' כשאר המתנות אי עקר להו לגמרי כו' ובד"ה מפני מה כו' לא כפר הס"ד ואח"כ מה"ד ואמרינן באיזהו מקומן הס"ד ואח"כ מה"ד משמעות כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תנא כו' איכא למימר רבי נחמיה בפנימיים איירי כו' כצ"ל:

בא"ד ואין לתרץ דסוגיא דר"פ ב"ש דלא כר"י כו' במסקנא מיתוקמא מילתא דר"י כו' עכ"ל ר"ל משום דמעיקרא בפ' השוחט ומעלה קאמר תיובתא לר"י וא"כ איכא למימר דודאי ר"י ס"ל דזה תולה בזה דהיכא דמעכב מחייב עלייהו בחוץ אבל הסוגיא דפ' ב"ש דלא כוותיה וסבירא להך סוגיא דאע"ג דלא מעכבי מחייב עלייהו בחוץ ואהא קאמר דליתא דהא במסקנא התם מיתוקמא מילתא דר"י שפיר ולא הוי קאי בתיובתא וא"כ אין סברא דסוגיא דב"ש דלא כוותיה ודו"ק:

בא"ד בתחילת עבודה כו' אלא על גבי איצטבא כו' ומינייהו יליף חיצונים ליחייב בחוץ כו' סתמא במתני' ובברייתא דחייב כו' כצ"ל:

בד"ה וכפר כו' מזבח כמשמעו כו' ולא שהה כשיעור השתחויה ועביד עבודה כו' עכ"ל דבשהה שיעור השתחויה כפרש"י לא ה"ל לתלות הדבר במזבח אלא בעזרה ומש"ה פירשו דנקט מזבח דאיירי בעבד עבודה על המזבח ומשום טמא ששימש ואפילו לא שהה כשיעור השתחויה ובפרק ב' דשבועות מפרש לה כגון שהפך בצינורא ומיהו בסוף פרק קמא דשבועות דחו זה משום דלא מצינו ששעיר פנימי יכפר על טמא ששימש ודו"ק:

גמרא, ואם איתא [דלר' חנינא דאמר קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום, א"כ הא דתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים], יחזור ויחפון מיבעי' ליה. תימא הא בלא דר"ח נמי קשה דיחזור ויקטיר מבעי' ליה, דהא הקטרה הוי עבודת פנים ממש. ולמ"ש הת"י בכוונת דברי רש"י דהקדים הוצאת כף לאילו דכשר, אף דהוצאת כף הוי עבודת פנים, מ"מ ההקדם של עבודת פנים אינו מעכב אלא האיחור דוקא מעכב, א"כ הא דר"ח דחפן קודם שחיטת פר דפסולה, היינו דשחיטה דהוי צורך פנים ואיחור שלה מעכב, א"כ ניחא דבלאו דר"ח א"צ לחזור ולהקטיר, דאי משום ההקדמה, הא הקדים אינו מעכב, ואי משום איחור דשחיטה הא שחיטה אינה עבודת פנים אבל לאידך תירוצא קשה. גם אף להך תירוצא יקשה, דהא מתני' ע"כ כר"נ מדקתני הקדים דם השעיר דמיירי ע"כ ממתנות דהיכל כדאוקמי לקמן, מדלא קתני יחזור וישחוט, וא"כ בלא דר"ח נמי קשה, דהא לר"נ קאי חוקה על כל עבודות בבגדי לבן. ולפי מ"ש הת"י לעיל פ' טרף בקלפי (דף מ') ד"ה נהי דכסדרן, דהדר ביה הש"ס, ואי מקדים מתנות דהיכל של פר למתנות דשעיר בפנים כשר, דדוקא היכא דתרווייהו עבודת פנים סדרן מעכב ניחא הכא דהאי דעולא דשחט שעיר קודם מתן דם דפסול, היינו מכח דר"ח דשחיטה עבודת פנים, כיון דהוא צורך פנים, א"כ בלא דר"ח מוקמינן דמתני' דהקדים דם שעיר במתנות פנימי והא דלא יחזור וישחוט דשחיטה לא עבודת פנים הוא וסדורן אינו מעכב מיהו לאינך שיטות קשה טובא: