מסכת יומא דף ל״ג עמוד א׳

לכך שנינו כו' ממשנה יתירא חדא בחולין וחדא בקדשים מדקאמר ר"ש בן לקיש דלפרושה הך דסדר יומא תנן לה דשחיטת חולין שמע מינה קרצו דהכא ברוב שנים:

מצוה למרק כדי להוציא את הדם יפה:

אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא מנה סדר עבודות של כל יום ויום:

משמיה דגמרא דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא:

ואליבא דאבא שאול דאמר בפ"ק הטבת כל הנרות קודמות (לכל) לקטורת:

מערכה גדולה שעליה יקטירו כל הקטרות:

קודמת לסדר לפני המערכה שניה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ד' אמות לצד צפון כדתנן במסכת תמיד (דף כט.):

של קטורת שממנה חותין גחלים להכניס למזבח פנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים:

למה לי למרק תימה והלא אפי' בחולין מוכח בפרק השוחט (חולין דף כז.) שיש לשחוט לכתחילה כל הסימנין ולא סגי ברובא דילמא לא אתי למיעבד רובא וי"ל ה"מ בחד גברא אבל בתרי גברי דכבר שחט כ"ג ונסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה כשהייה ונראה כאילו נשחט הזבח בשנים הוה לן למיסר למרק ומשני מצוה למרק כדי לקבל כל הדם:

אביי מסדר מערכה כו' תימה לי אמאי לא קא חשיב נמי תרומת הדשן דהויא נמי תחילת עבודה דיממא וצ"ל משום דזימנין מקדימין אותה מאשמורת הראשונה ומחצות הלכך לא קא חשיב לה שהיה הפסק גדול בינה ובין הני דקא חשיב אבל הנך דקא חשיב היו רגילין לעשותן בזה אחר זה אי נמי יש לומר תרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם:

מכלל דאיכא חבירתה תימה לי אם כן למה לי קרא דלעיל ואש המזבח תוקד בו למערכה שניה תיפוק ליה מהאי קרא וי"ל דאי מהכא הוה אמינא יעשו מערכה שניה על מזבח הפנימי כדרך שעושין מערכה גדולה על מזבח החיצון כיון דאתיא לצורך קטורת דמזבח הפנימי להכי איצטריך ואש המזבח תוקד בו על מזבח החיצון במקום מערכה גדולה:

אפילו הכי מכשיר עדיף תימה לי לימא טעמא משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וסידור גזירין הוא תדיר טפי שהוא פעמים בכל יום ודישון מזבח הפנימי אינו אלא פעם אחת ויש לומר דלא גמרינן ממלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד דתדיר קודם אלא היכא דתרוייהו שוו דזו וזו מתנה דומיא דתמידין ומוספין אבל כל כי האי גוונא דחד הוי עבודת מתנה וחד עבודת סילוק לא:

אין מעבירין על המצות בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נא.) גבי שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי קאמר בגמרא מ"ט דכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה ברישא ומשמע משום דאין מעבירין על המצות אבל רש"י ל"ג ההוא דפגע ביה ברישא אלא מפתח אהל מועד קא גמר לה דיסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח וכן משמע התם בגמרא גבי שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ומפרש משום דילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי ואי מאין מעבירין על המצות קא יליף לפנימיים דנשפכין על יסוד מערבי אמאי פשיטא ליה [טפי] בפנימיים שהן ביסוד מערבי מבחיצון ביסוד דרומי הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות וכן משמע ר"פ קדשי קדשים (זבחים דף נח:) דפריך שירי הדם בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד ואם תאמר ולמה לי קרא אמאי לא נפקא מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר:

אביי מסדר מערכה משום דגמרא אליבא דאבא שאול דתניא מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת ומערכה שניה כו' עד עליה השלם כל הקרבנות. מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת ואוקימנא מערכה גדולה קודמת שכן כפרתה מרובה. פי' הקרבנות חטאות ואשמות וכיוצא בהן כולן למערכה גדולה עולין לפיכך קודמת. מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור ב' גזירי עצים מדהוה לקרא למכתב ובער עצים וכתיב ובער עליה שמעינן מינה מכלל שיש שם מערכה אחרת והזהירה התורה עליה ולא על האחרת שיש שם סידור ב' גזירין קודמין לדישון מזבח הפנימי ואע"ג דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה הנה [כתיב] ב' בבקר וכתיב נמי ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר ב' בקרים השקולין הן.

אפי' הכי המכשיר עדיף והם הגחלים שאילו אין הגחלים הקטורת לא היתה מתקטרת. לפיכך העצים אע"פ שהגזירין אינן עולין למערכה של קטורת.

אסיק שום עצים קודמין לדישון מזבח הקטורת ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות.

דקי"ל אין מעבירין על המצות וכהן הבא להיכל והולך ממזרח למערב בהיכל כי פגע ברישא במזבח הזהב פגע ברישא. כדתניא בהדיא כי השלחן בצפון והמנורה בדרום והמזבח נתון ביניהם. משוך קימעא כלפי חוץ. ולמה הוא משוך כלפי חוץ דבעינן שלחן נוכח המנורה. דחזו להדדי. וכיון שמושך המזבח מעט כלפי חוץ נמצא צד השלחן והמנורה הנוטה למערב רואין זו את זו. אמר רבא ש"מ מדריש לקיש אין מעבירין על המצות.

לכך שנינו ורוב שנים בבהמה פי׳ דאפילו בקדשים ברוב שנים סגי ואין בו אפילו פסולה דרבנן. ופרכינן דכיון דאפי׳ פסול׳ דרבנן ליכא למה לי למרק. פי׳ דאע״ג דאמרינן התם כי לכתחלה צריך לכוין היינו שישחוט כל השני סמנין ואפילו בחולין. מ״מ כיון שאין בו שום פסול אפילו מדרבנן הכא ביום הכפו׳ מוטב שלא ימרק כלל כדי שלא יהא אחר עושה בו שום מעשה דכל מאי דאפשר למיעבד הכל בכהן גדול טפי עדיף. ופרקי׳ מצוה למרק פי׳ מצוה למרק כדי שיהא מקבל כל הדם יפה:

מסדר מערכה משמיה דגמרא אליבא דאבא שאול והא דלא איירי בתרומת הדשן משום דלא מיירי אלא בעבודת היום. אי נמי דלא בעי לאורויי אלא מסדור מערכה ואילך.

מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת פי׳ כי שתי מערכות היו עושין אחת להקטיר עליה איברי הקרבנות והאימורין וחדא ליטול ממנה גחלים לצורך קטורת שבהיכל על מזבח הזהב. ופרש״י ז״ל כי מערכה של קטורת היתה נעשית במערבית דרומית של מזבח משוכה לצפון ד׳ אמות כדאיתא במסכת תמיד עד כאן. ובפרק קדשי קדשים מייתי לה לההיא מתני׳ דתנן ביררו משם עצי תאנה יפין לסדר מערכה שנייה לקטורת כנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי הצפון כו'. ושקלי׳ וטרי׳ עליה ואמרי׳ דקסבר האי תנא כולה מזבח בצפון קאי והני ד׳ אמות מאי עבידתייהו אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום קרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים פש ליה חדא אמתא דאי מסגי ביה לקמן תו ליכא כנגד הפתח דהא נפיק מכוליה פיתחא ע״כ. ופירושו דגבי גחלים של קטורת כתיב מן האש אשר לפני השם. ובעי׳ שתהא מערכה של קטורת רואה כנגד פתח ההיכל. ולמאן דאמר כוליה מזבח בצפון קאי מתחיל יסוד המזבח הדרומי כנגד חצי פתח ההיכל ששם אמצע עזרה בצמצום. הלכך כי מדלית אמה של יסוד ואמה של סובב ואמה של קטרת ואמה של מקום רגלי הכהנים אין לך מפתח ההיכל של צד צפון אלא אמה כי חצי פתח ההיכל רחבו חמש אמות הלכך צריך להתחיל המערכה באותה אמה שאם מתרחק כלפי צפון אותה אמה שוב לא תהא מערכה לפני ה׳ דהיינו פתח ההיכל דאלו למאן דאמר כוליה מזבח בדרום קאי אדרבה מתחיל יסוד מזבח הצפוני מכנגד חצי פתח ההיכל של דרום. וכי שקלת ד׳ אמות של יסוד וסובב וקרנות ורגלי הכהנים לא נשאר מן הפתח אלא אמה וצריך לעשות מערכה זו באמה חמישית של קרן מערבית צפונית. ולמאן דאמר מזבח ממוצע בעזרה צריך להתרחק מן הדרום כלפי צפון י״א אמות שהרי חצי המזבח מתחיל כנגד חצי פתח ההיכל וחצי המזבח י״ו אמות טול חמש כנגד הפתח פשו להו חד סרי. ומיהו איכא מאן דמוקים לה התם אפילו כר׳ יהודה דאמר מזבח ממוצע וכמאן דאמר קדושת ההיכל ואולם חדא היא דהוה ליה חצי רחב פתח האולם עשר אמות פשו להו ו׳ אמות עד הקרן והני ד׳ אמות דקתני ד׳ אמות ממש מראשו של קרן החיצוני והוו להו בר מאמה יסוד ואמה סובב. ולהאי לישנא אתייא כפשטה ד׳ אמות משוך מן הקרן. אבל ללישנא קמא דכתיבנא כנגדן בקרקע קאמר כדאיתא התם וכדכתיבנא לה להא לפרושי לישנא דכתב מרן רש״י ז״ל.

סידור שני גזירי עצים פי׳ דמצוה מן התורה לתת על המערכה הגדולה שני גזירי עצים והיינו דכתיב ובער עליה הכהן עצים ומיעוט עצים שנים.

קטורת קודמת לאיברים פי׳ להקטרת האיברים שעל גבי המזבח. ואיברים למנחה פי׳ למנחת נסכים של עשירית האיפה כדכתיב ועשירית האיפה סלת למנחה. ונסכים למוספים פי׳ בזמן שיש מוספי׳ נסכי היין של קרבן התמיד קודמין להם.

והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן פי׳ שאין שום דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים והכי מדריש קרא דהאי קרא מיירי במערכה של שחרית ואמ׳ שיקריב עליה עולת תמיד של שחר כדכתיב וערך עליה העולה ובתר הכי כתיב והקטיר עליה חלבי השלמים. כי על עולת התמיד של שחר דוקא מקריב חלבי השלמים ושאר כל הקרבנות ולא על עולה של בין הערבים כי אין אחריה כלום חוץ מן הפסח בי״ד דנפקא לן בפסח שני מקראי שהוא קרב לאחר תמיד של בין הערבים.

ואיפוך אנא פרש״י ז״ל ואיפוך אנא להקדים מערכה שנייה של קטורת למערכה גדולה וקרא לאו בסדרא איירי דהא בהקטר כל הלילה קאי. עד כאן. פי׳ דודאי לכולי עלמא סדורא דקרא כדאמרן הוי דמוקדה זו מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שנייה אלא שאנו באים לומר דקרא בסדרן לא מיירי אלא לאשמועינן מנינא וא״ת ומהיכא תיתי דלא ליהוו מערכות כסדר שכותבין. י״ל דמשמע ליה דתוקד בו מעיקרא משמע ולא נהיר. אבל הנכון דטעם כדמפרש בסמוך דמערכה שניה עדיפא לאקדומי שמכניסין ממנה לפני לפנים.

שכן כפרתה מרובה פרש״י ז״ל שעליה כל ההקטרות שעליה מקריבין כל החטאות ואשמות. והקשו בתוספות דהוה ליה למימר שכן תקרובתה מרובה. ולא קשיא דלתקרובת קרי כפרה בכמה דוכתי. ובתוספות פירשו שכן כפרתה של עולת התמיד דאיירי בהאי מערכה מרובה כ״ש שמכפרת על כל עשה ולא תעשה שניתק לעשה כדאי׳ בסיפא וכדבעינן לומר לקמן. מה שאין כן בקטורת שאינו מכפר אלא על לשון הרע:

שלש מערכות היו עושין בכל יום על המזבח הראשונה היו קורין לה מערכה גדולה והיא היתה עשויה ליקרב בה התמידין ושאר הקרבנות שניה לה מערכה אחת קטנה בצידה של גדולה שממנה היו לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת שבכל יום והיא היתה קרויה מערכה שניה או מערכה של קטרת ומ"מ אם לא היתה מערכה זו לשם לא פסל אלא לוקח מן הגדולה ומכניס והוא שאמרו בסוגיא זו אטו אי לא משכח עצים לשניה מי לא מעייל מגדולה אלא שכל שאפשר לו מצוה לעשותה ואחריה היו עושין מערכה שלישית ולא היו עושין בה כלום אלא שתתקיים בה אש תמיד תוקד על המזבח ר"ל שאם יכלו עצים שבמערכה גדולה מניחין בה מאלו וסדר העבודות בדרך קצרה הוא שסמוך לעלות השחר בא ממונה שעל הפייסות ומקיש בדלתות העזרה ופותחין לו והכהנים כבר טבלו קודם בואו ולבשו בגדי כהונה וכשבא הממונה באים כולם ללשכת הגזית ומפייסין פייס ראשון לתרומת הדשן והזוכה בה תורם ומסדר מערכה ראשונה ושניה ומעלה שני גזירי עצים על הגדולה והיו נותנים בה כדי להרבות אש כדכתיב ובער עליה וחותה מחתה מלאה אש מן המערכה השניה ומכניסה על מזבח הזהב ואח"כ מפייסין פייס שני לתמיד ונכנסין ללשכת הכלים ומוציאין כלל שרת הצריכים בענין ומשקין את התמיד והזוכה בשחיטתו מושכו לבית המטבחים והולכים אחריו הכהנים שזכו בענייני התמיד על הדרך שביארנו ועומדים שם עד שעת פתיחת השער וכשפותחין את השער שוחט מי שזכה את התמיד ומי שזכה בדישון מזבח הפנימי הולך ומדשן בשעת שחיטת התמיד והזוכה זורק את הדם ואחריו מטיב הזוכה חמש נרות והמתעסקים בתמיד מפשיטין ומנתחין ומעלה כ"א לכבש האיברים שזכה בהעלאתן ומולחין אותן ואח"כ היו מברכין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ואמת ויציב ושלום רב ואח"כ מפייסין לקטרת ונכנס הזוכה ומקטיר ואותו שכבר זכה במנורה הולך ומטיב שתי הנרות שנשארו וזה שמפסיקין בהטבת הנרות הוא להרגיש את העזרה ר"ל להרבות בה המייה או מדכתיב בה בבקר בבקר חלקה לשני בקרים ואח"כ מפייסין להעלאת האיברים מן הכבש למזבח והזוכה מעלה האיברים ומקטירן וכהנים עומדים באולם ומברכין ברכת כהנים בשם המפורש ואח"כ מעלה את מנחת התמיד ואחריה מקטיר חביתין של כהן גדול ואחריה מנסך את היין ואם היה שבת מקטירין אח"כ המוספין ומי שזכה באחד מן העבודות של תמיד השחר היה זוכה בכיוצא בה בכבשי המוסף והמקטיר את האיברים מקטיר אחריהן ואחריהן שני בזיכי לבונה להכשיר את הלחם באכילה ויש אומרי' ששני כהנים היו מקטירין אותם זה שהזכרנו והסמוך לו ומסלקין ומניחין וחולקין ואח"כ מתחילין להתעסק בתמיד של בין הערבים על הסדר שעשו בשחרית חוץ מהרמת הדשן שבמזבח החיצון וסידור המערכות שלא היו עושין אותם אלא בשחרית וכן לא היו מפייסין בו כלל אלא הזוכה בשחרית זוכה בערבית במה שזכה בו בשחרית חוץ מן הקטרת שאם היו שם כהנים שלא הקטירו מעולם מפייסין בו ואם היה שם אחד לבדו שלא הקטיר מעולם זוכה בו בלא פייס ואם כבר הקטירו כולם מפייסין בו בשחרית והזוכה זוכה בו אף לערב:

שלחן של לחם הפנים היה עומד באוהל מועד והוא ההיכל ובצד הצפוני שבו כדכתיב ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה ומשוך מן הכותל הצפוני אצל חלל האמצע שתי אמות ומחצה מפני ששני כהנים היו צריכים ליכנס שם בשבת בין השולחן ובין הכותל ושנים אחרים מצד האחר אלו ממשמר היוצא לסלק את הלחם הישן ואלו מן הנכנס לסדר את החדש והמנורה היתה כנגד השולחן ובצד הדרום וכדכתי' ונתת את המנורה נכח השלחן נגבה ומשוכה גם כן מן הכותל הדרומי לחלל האמצע שתי אמות ומחצה מפני שכהן גדול כשנכנס לבית קדשי הקדשים נכנס בין המנורה והכותל וצריך שיעבור בריוח עד שלא יגע בכותל ולא במנורה ומזבח הקטרת עומד בין השלחן והמנורה ולא ממש ביניהם דהא בעינן שיהי' רואין זה את זה כדכתיב את המנורה נכח השלחן אלא משוך היה קימעא לצד המזרחי ונמצא שהנכנס להיכל פוגע תחלה במזבח וזו היא הסבה שהי' (קטרת) [דישון המזבח] קודם להטבת חמש נרות אע"פ שאף בנרות כתיב בבקר בבקר שאין מעבירין על המצות כלומר שהפוגע בדבר הראוי למצוה לזכות בו אע"פ שלא התחיל עדיין להתעסק בה לא יעבור ממנה כדי להתעסק באחרת רמז לדבר ממה שכתוב במצות מצה ושמרתם את המצות קרי ביה מצוות ר"ל כל שאר מצות גם כן בחובת השימור כלומר שלא תמתין להם להחמיץ את קיומן עד שתתייאש מהן מכאן אמרו המניח תפילין מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש שהרי היד קרובה לו יותר מן הראש ואלו מניח של ראש תחלה נמצא מעביר על המצות:

בפרש"י בד"ה מערכה גדולה שעליה יקטירו כל הקטרת עכ"ל ר"ל קטרת דאימורים ואברים:

בד"ה לדם התמיד לשחיטה ולזריקה הס"ד:

תוס' בד"ה מכלל כו' א"כ למה לי קרא דלעיל ואש המזבח כו' וי"ל דאי מהכא ה"א כו' עכ"ל מיהו ק"ק ל"ל קרא היא העולה על מוקדה וגו' למערכה גדולה דתיפוק ליה מעליה ויש ליישב ודו"ק:

תד"ה אביי וכו' אי בעי למעבדינהו ביממא עיין לעיל דף כז ע"ב תוס' ד"ה איכא דאמרי:

שם ד"ה מכלל וכו' וי"ל דאי מהכא עיין לקמן דף מ"ה ע"ב וצ"ע:

שם ד"ה אין מעבירין וכו' וי"ל דלא שייכא דריש לקיש עיין מג"א סי' קמז ס"ק י"א:

וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, ה) " וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים " עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם. נראה לי בס"ד הטעם שיהיה התמיד אחרון לכל ההקרבות כי ידוע דעל ידי ההקרבות עולה בירור מן הדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] מתתא לעילא בסוד מ"ן [מיין נוקבין] וכנגדו יורד שפע מעילא לתתא בסוד מיין דוכרין, וידוע שכל עליה וירידה של מ"ן [מיין נוקבין] ומ"ד [מיין דוכרין] תהיה בקו האמצעי של העשר ספירות ולכן יעקב אבינו ע"ה שהיה אחוז בקו האמצעי שהוא בתפארת ראה בחלום (בראשית כח, יב) 'סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ' שהוא רומז אל עליית הבירורים וירידת השפע על ידי קו האמצעי שהוא אחוז בו. ולכן היה יעקב אבינו ע"ה אוהב את יוסף הצדיק ע"ה ביותר מפני שיוסף הצדיק ע"ה הוא ביסוד שהוא גם כן בקו האמצעי בג' ספירות נה"י [נצח, הוד, יסוד] והוא תחתיו ממש בקו שלו. והנה קו האמצעי בשלשה ראשונות הוא דעת ובשלשה אמצעיות הוא תפארת ובשלשה תחתונות הוא יסוד ואחרי היסוד עומדת המלכות נמצא קו האמצעי הוא אותיות תמיד שהוא ראשי תיבות דעת תפארת יסוד מלכות, ולכן קרבן האחרון בכל יום הוא התמיד לרמוז שכל עליות שהיו מן הקרבנות של כל היום הם עולים בקו האמצעי שרמוז באותיות 'תָּמִיד' וקודם התמיד מקריבין הבזיכין שהיא הלבונה הרומזת לאור מקיף כנודע.