מסכת יומא דף כ״ד עמוד א׳פרק 2 בראשונה

לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחָקִים.

״וְהִנִּיחָם שָׁם״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: רְאוּיִן הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִנִּיחָם שָׁם״ — שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר.

מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: עֲבוֹדָה הִיא, וּמָר סָבַר: לָאו עֲבוֹדָה הִיא.

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֲבוֹדָה הִיא, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: צְרִיכָא קְרָא לְרַבּוֹיֵי, וּמָר סָבַר: לָא צְרִיכָא קְרָא לְרַבּוֹיֵי.

בָּעֵי רַבִּי אָבִין: תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכַמָּה? מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר יָלְפִינַן לַהּ, אוֹ מִתְּרוּמַת מִדְיָן יָלְפִינַן לַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: נֶאֱמַר כָּאן ״וְהֵרִים״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״וְהֵרִים״. מָה לְהַלָּן — בְּקוּמְצוֹ, אַף כָּאן — בְּקוּמְצוֹ.

אָמַר רַב: אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת זָר חַיָּיב עֲלֵיהֶן מִיתָה: זְרִיקָה, וְהַקְטָרָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם, וְנִיסּוּךְ הַיַּיִן. וְלֵוִי אָמַר: אַף תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: אַף תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן.

מַאי טַעְמָא דְרַב — דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהוּנַּתְכֶם לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרוֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבוֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהוּנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״. ״עֲבוֹדַת מַתָּנָה״ — וְלֹא עֲבוֹדַת סִילּוּק, ״וַעֲבַדְתֶּם״ — עֲבוֹדָה תַּמָּה, וְלֹא עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה.

וְלֵוִי — רַבִּי רַחֲמָנָא ״לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״. וְרַב — הַהוּא לְאֵתוֹיֵי שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבִּפְנִים וְשֶׁבִּמְצוֹרָע.

וְלֵוִי — נָפְקָא לֵיהּ מִ״דְּבַר״ וְ״כׇל דְּבַר״. וְרַב — ״דְּבַר״ וְ״כׇל דְּבַר״ לָא דָּרֵישׁ.

וְאֵימָא: ״לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״ — כָּלַל, ״עֲבוֹדַת מַתָּנָה״ — פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט. אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט: עֲבוֹדַת מַתָּנָה — אִין, עֲבוֹדַת סִילּוּק — לָא! אָמַר קְרָא: