מסכת יומא דף י״ג עמוד ב׳

אם מתה חבירתה קיימא הך דאין גיטה גט:

שלא תכנסי כו' ביום הכפורים:

אלא מעתה כיון דאמרן לעיל ביתו אין כאן שתים במשמע:

שתי יבמות הבאות מאדם אחד שהיה לו שתי נשים לא תתייבם אפילו אחת מהן דהא בית אחד כתיב:

ארוסה לא תתייבם דהא בית כתיב ואת אמרת לעיל כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא:

מקריב אונן דרחמנא שרייה דכתיב (ויקרא כא) לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו' ודרשינן לה בשחיטת קדשים (זבחים טז.) במת אביו ואמו ואינו צריך לצאת מקדושתו כלל להיות עומד ומקריב כי לא חילל עבודתו בכך ומינה ילפינן הא כהן הדיוט שלא יצא חילל:

ואינו אוכל שלא הותרה כאן אלא עבודה וקדשים אסורין לאונן קל וחומר ממעשר הקל שאמרה תורה (דברים כ״ו:י״ד) לא אכלתי באוני ממנו:

להביאו מתוך ביתו מצוה הוא שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום כדי לפכח צערו וה"ק ר' יהודה כל היום יהא עסוק בהקרבה:

ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לביהכ"נ דהשתא אי מייתא בפלגא דעבודה כיון דלא עיילא לביהכ"נ הוה מגורשת למפרע וליכא שני בתים:

ודילמא לא מייתא חברתה ולא עיילא לבית הכנסת נ"ל דל"ג דלא עיילא היא דהא מדלא קאמר על מנת שלא תיכנס חברתיך לבית הכנסת אלמא דמיירי דאמר ללאה ע"מ שלא תמות רחל ולרחל אמר על מנת שלא תיכנס היא עצמה לבית הכנסת וא"כ הכי פריך ודילמא לא מתה רחל ולא עיילא רחל לבית הכנסת ואי הוה גרס היא משמע ודילמא לא מתה רחל שהיא חבירתה של לאה ולא עיילא היא לאה הא דנקט גבי דידה על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ובסמוך גבי דידיה על מנת שאכנס י"ל דלא הוה מצי למימר גבי דידה על מנת שתכנס בשעה שהיא בריאה דאינה רשאה ליכנס לבית הכנסת דילמא מייתא חברתה וקם ליה בלא בית וכשתהיה חולה ונטויה למות אינה יכולה ליכנס אע"פ שהיה יכול. להתנות תנאי אחר שיוליכוה לבית הכנסת מ"מ השתא מיהת לפי תנאו לא הוה מצי למימר איפכא וגבי דידיה ניחא דמצי למימר על מנת שאכנס ניחא ליה טפי למימר מלומר שלא אכנס משום דפריך וקם ליה בלא בית ואהא ניחא ליה טפי לשנויי על מנת שאכנס דליכא למיחש כולי האי דילמא עביד מעשה ועייל וקם ליה בלא בית וקל להבין:

לחדא אמר לה על מנת שאכנס כו' פי' ולשניה אמר על מנת שלא תמות חברתיך דתו ליכא למיחש למידי דאי מתה השניה בפלגא דעבודה עייל לבית הכנסת והוה ליה גיטא למפרע וליכא שני בתים ואי לא מייתא לא הא ולא הא הויא ליה דקמייתא גט ולא ליעול לבית הכנסת ואי מייתא קמייתא בפלגא דעבודה כיון דשניה לא מייתא דלמיתה דתרתי לא חייש הויא לה מגורשת למפרע ולא ליעול לבית הכנסת אבל אי לא מגרש אלא לאה ואמר לה על מנת שאכנס לבית הכנסת ולא אמר לרחל מידי דילמא מייתא רחל בפלגא דעבודה והיכי ליעביד אי עייל לבית הכנסת קם ליה מכאן ולהבא בלא בית ואי לא עייל לבית הכנסת הרי עבד מקצת עבודה בשני בתים הלכך לא אפשר בע"א וגם הלשון משמע כן מדקאמר לחדא אמר לה מכלל דאף לשניה אמר והתנה עמה בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינין לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביום הכפורים שיקדש זאת ביוה"כ ופליג אגמרא דידן דפריך התם ויקדש מאתמול דמשמע ליה מתקינין בהזמנה בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא ט״ז:י״ז) ולא בעד שני בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש א"ר חנינא הדא אמרת הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת נ"ל לפרש בתולה שיש לה חופה מבעוד יום משעה שנכנסה לחופה קנאה לכל דבר להכי מותר לבא עליה בשבת אבל אלמנה שאין לה חופה ואינה נקנית לבעלה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה אלא ע"י ביאה צריך לבא עליה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ואפילו את"ל שיש לאלמנה חופה קודם ביאה נ"ל דיחוד שמתייחדת עמו היינו חופתה וזה יש לעשות קודם השבת אבל בתולה משיצתה בהינומא הויא חופה שלה וזה היו רגילין לעשות ביום אבל לא היו מייחדין אלא בלילה סמוך לביאה והשתא קאמר בירושלמי הלין דכנסין ארמלן צריך לייחדן מבעוד יום דיחוד שלה היינו חופה וכן נראה לי יותר לומר דאלמנה נמי אית לה חופה קודם ביאה ויש ליזהר במאי דפריש' שהכונס אלמנה צריך לייחדן מערב שבת אחר ברכת הנשואין:

היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת וכו' רש"י פירש בכהן הדיוט איירי ודחק עצמו לפרש לפי זה ול"נ דבכהן גדול איירי אף על גב דכ"ג מקריב אונן ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן ס"ל לרבי יהודה מניח עבודה ויוצא ואל תתמה דהא מסקינן גזירה שמא יאכל אלמא אע"ג דכ"ג מקריב מדאורייתא כל היום (מודו) ביה רבנן א"כ ברייתא נמי איכא למימר מעיקרא דבכ"ג איירי ומדרבנן ועוד לכאורה משמע היה עומד ומקריב אע"ג דאכתי לא התחיל בעבודה אלא עבודה בידו והיכי קאמר ר' יוסי יגמור והלא כהן הדיוט אונן מחלל עבודה וכן משמע בתוספתא דזבחים (פי"א) דתנא אבל כהן הדיוט שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודה ויוצא וליכא מאן דפליג והא דפליגי בשמעתא רבי יהודה ורבי יוסי איכא למימר בכ"ג פליגי:

ולרחל אמר לה הרי זה גיטיך ע"מ שאכנס בכנסת אם אכנס לכנסת הרי את גרושה ממני ואם לא אכנס לא יהא הגט גט אם מתה רחל בטל הגט ונשארה לאה אשתו. ואם מתה לאה נשארה רחל באישות אצלו שהרי לא נכנס בכנסת.

מאי איכא למימר דילמא מתה רחל בפלגא דעבודה ונמצא שהיתה בחצי העבודה רחל אשתו וכיון שמתה עכשיו בטל הגט ונמצאת לאה אשתו ונמצאת העבודה בשני בתים בהתחלה בעבודה כשרואה אם היא רחל גוססת מקדים ועייל לכנסת ונתקיים הגט ונמצאת לאה לבדה אשתו. ירושלמי ולא נמצא קונה אשה ביוה"כ משום שבות התירו במקדש.

מתקיף לה רבינא אם משום דכתיב ביתו [אינו] רשאי להיות לו ב' נשים יבמה דכתיב בה אשר לא יבנה את בית אחיו אם יש לו ב' נשים לא תתייבם אפילו אחת מהן. ודחי יבמתו יבמתו ריבה כלומ' היה לו לכתוב ועלתה יבמתו ועלתה יבמה השערה. יבמתו דכתב למה לי. אלא אפי' יש שם שתים ועלתה אחת מהן היא יבמתו והדין יבמה. ואקשינן תוב כיון דאמר כניס לה והדר מגריש לה על תנאי כלומר אינה נקראת בית עד דכניס לה ארוסה לא תתיבם דהא אינה בית. ודחי לא תהיה אשת המת החוצה כתיב החוצה לרבות הארוסה:

ת"ר כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל ר' יהודה אומר כל היום ובא רבה לומר כל היום כולו אפילו אם הוא בביתו מביאין אותו ומקריב כל היום איני והא תניא היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יגמור השתא לר' יהודה אפוקי מפקינן ליה ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו כדי להקריב אלא מאי כל היום פי' ר' יהודה בתימה אומר כל היום מקריב לומר שאינו עובד כל היום גזירה שמא יאכל:

אלא דאמר לה הרי זה גטיך על מנת שתמות חברתיך ופרכי׳ ודילמא מתה חברתה וקם ליה בלא בית ובהא ודאי הכי נמי דאיכא למיפרך דדילמא לא מתה חדא מינייהו ואיכא שני בתים אלא דתלמודא נקט חדא מינייהו. אלא דמגרש להו לתרוייהו ללאה אמר הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך רחל ביום הכפורים ולרחל אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ביום הכפורים הלכך אם לא תמות רחל הרי לאה מגורשת ואם תמות רחל הרי כאן לאה שאינה מגורשת ואין לו אלא אשה אחת ואם לא תמות אחת מהן אין כאן אלא רחל ותכנס רחל לבית הכנסת כדי שלא תהא מגורשת ואין כאן אלא רחל ופרכינן ודילמ׳ לא מתה רחל ותהא לאה מגורשת ולא עיילא לבית הכנסת רחל ותהא לאה מגורשת וקם ליה בלא ביתא שהרי שתיהן מגורשות. וא״ת מאי קושיא דהא אי איהי לא עיילא מעיילי׳ לה בעל כרחה דהא אשה מתגרשת בעל כרחה י״ל דכיון דאמר לה על מנת שתכנסי האי לישנא דעיילא מדעתה משמע. ובדין הוא דיכול לאתנויי תנאה דליהוי בעל כרחה אלא דניחא ליה לתלמוד׳ לאשמועי׳ אידך אוקימתא דבסמוך וק״ל דבלאו הכי נמי איכא בהאי אוקימתא פירכא אחריתי דדילמא עיילוה בצפרא לבי כנישתא ובטיל גיטא דידה ובתר הכי מתה בפלגא דיומא ובטלן גיטא ואשתכח דעבד למפרע בצפרא עבודה בשני בתים אלא שיש לו׳ בזו כדפרשי׳ לעיל דאין ה״נ וחדא מינייהו נקט תלמודא וכמו שרמז לנו רש״י ז״ל לעיל דוק ותשכח.

אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטיך ע״מ שאכנס אני לב״ה פי׳ לישנ׳ קלילא נקט וה״ק דלחד׳ דהיינו לאה אמר לה על מנת שלא תמות רחל חבירתיך ולחדא דהיינו רחל אמר לה ע״מ שאכנס אני לבית הכנסת הלכך אם לא תמות אחת מהן הרי לאה מגורשת ואם תמות לאה יכנס לבית הכנסת ובטיל גיטא דרחל: ואין לו אלא אשה אחת דהיינו רחל. מאי איכא למימר דילמא מתה חברתה דהיינו רחל בפלגא דעבודה פי׳ ואשתכח דגיטא דלאה לאו גיטא. ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעיא לממת קדים הוא ועייל לבית הכנסת הקשו בתוספות למה לן למימר דקדים ועייל לבית הכנסת מקמי דתמות רחל אפילו לבתר מיתתה מצי עייל ומקיים תנאה והוה ליה גיטא למפרע כאותה שאמרו הרי זה גיטיך מעכשו אם לא באתי לאחר י״ב חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט ולא חשיב גט דלאחר מיתה. ותי׳ דהתם ודאי הוא דאיקיים תנאה מחיים אבל הכא לא איקיים תנאה מחיים ולא חלו עליו גירושין מחיים ולא נהירא דהא כיון דאמר מעכשו הרי מתקיים התנאי וחל הגט למפרע מחיים דהא אם אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז למ״ד לי ואפי׳ ליורשי משמע נותנת לאחר מותו לאביו או לאחיו כדאי׳ במ׳ גיטין. וה״ה לאומר על מנת שאתן ליך שנותן לאחיה וליורשי׳ לאחר מותה דמאי שנא אבל הנכון דהכא ה״ה דמצי עייל לאחר מיתה אבל כדי שלא יהא התנאי תלוי ועומד ושמא מתוך אנינותו לא יוכל ליכנס לאחר מותה עבדי׳ מעלה בכפרה ומקיים תנאה מקמי דתימות.

אלא מעתה שתי יבמות מבית אחד לא יתיבמו כלומר דנימא את בית אחיו אמר רחמנא מי שיש לו בית אחד ולא מי שיש לו שני בתים. ואנן קיימא לן שמיבם את אחת מהם: ופרקי׳ יבמתו ריבה וק״ל ולמאן דדריש ליה התם לאתויי חייבי לאוין שחולצות ולא מתיבמות כדאיתא בפרק כיצד מאי איכא למימר וי״ל דלדידיה כוליה יבמתו מיותר. ומדלא כתב רחמנא יבמה וכתב יבמתו ש״מ תרתי:

אלא מעתה ארוסה לא תתיבם פי׳ דהא אמרת דכל כמה דלא כניס ליה לא קרינא בית אחיו אבל משום דכתיב לא תהיה אשת המת לא ממעטי׳ ארוסה דאשת המת אפילו ארוסה במשמ׳ וכדפרי׳ בפ״ק דיבמות בס״ד:

החוצה לרבות את הארוסה וא״ת לא ליכתוב רחמנא בית אחיו ולא מצטרי׳ למיכתב החוצה ולאו רבויא דיבמתו דאמרי׳ לעיל י״ל דאיצטריך למכתב בית אחיו למדרש בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים:

דתניא היה עומד ומקריב פירשה רש״י ז״ל בכהן הדיוט והיינו קושיין דלענין אנינות ר׳ יהודה לחומרא ור׳ יוסי לקולא. ותמי׳ מילתא דמאי קושיא דבכהן גדול דאקיל רחמנא ואמר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל אקיל ר׳ יהודה לומר שמביאין אותו מתוך ביתו ובכהן הדיוט דאחמיר רחמנא שלא יקריב אונן ואם הקריב חלל מחמי׳ ר׳ יהודה לומר שאפילו התחיל לא יגמור וי״ל דמ״מ כי מעיינת בה סתרי אהדדי דהא לית לן אסורא בכהן הדיוט שלא יקריב אונן אלא מדיוקא דכהן גדול דכתיב ביה ומן המקדש לא יצא ולא יחלל ודרשי׳ הא אחר שלא יצא חלל וא״כ לר׳ יהודה דאמר דכהן גדול מביאין אותו מתוך ביתו משמ׳ ליה קרא דמן המקדש לא יצא אף במי שלא התחיל בעבודה שלא יצא מקדושתו ויבא לעבוד עבודה ודכוותה אית לן למידק בכהן הדיוט שיצא מקדושתו ולא יתחיל עבודה אבל שאם התחיל קודם אנינות שלא לגמור אותה מנין לנו כן נראה מפי׳ רבי׳ ז״ל ובתוספות הקשו על פירושו דאי בכהן הדיוט היאך יאמר ר׳ יוסי יגמור דהא ליכא שריותא בכהן הדיוט להקריב אונן וזו אינה קושיא גדולה דדילמ׳ ר׳ יוסי משמ׳ ליה דמאי דאמרי הא אחר שלא יצא חלל בשלא יצא מקדושתו והתחיל לעבוד לאחר שהיה אונן ור״י ז״ל פיר׳ הברייתא בכהן גדול וא״ר יהודה שלא יגמור והשתא פריך שפיר דהשתא לר׳ יהודה אפוקי מפקי׳ ונראה דרש״י ז״ל לא פירשה כן משום דקתני מתנייתא סתמא היה עומד ומשמ׳ בכהן הדיוט:

שתי יבמות הבאות מבית אחד כגון שהי' לראובן שתי נשים ומת בלא בנים ונפלו לפני שמעון אינו מיבם אלא אחת מהם שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שנים ושלשה בתים ואם קדש את השנייה עבר בעשה כדין לאו הבא מכלל עשה וקדושיו תופסין כמו שיתבאר במקומו ולא סוף דבר שהנשואה חולצת או מתייבמת אלא אף הארוסה שנאמר החוצה כלומר אף זו שהיא עדיין בחוץ ולא נשאת לראובן הואיל ונתקדשה לו ומת ראובן חולצת או מתייבמת לשמעון ודברים אלו יתבארו במקומם בעזר השם במסכת יבמות:

כה"ג שמת לו מת מקריב אפי' בשעת אוננותו ר"ל קודם שנקבר המת אלא שאינו אוכל בקדשים ואף לערב אינו חולק בהן אבל כהן הדיוט אינו מקריב אונן ואם היה עובד ובאה לו שמועה בשעת עבודה שמת לו מת אינו צריך להפסיק אף קודם קבורה אלא יגמור ומגדולי המחברים כתבו שאינו עובד וכן אינו יוצא מבית המקדש ולא יראה לי כן:

בד"ה אלא לחדא כו' לפי שאינה תדירה בכאן לראות אם לא תמות חברתה כו' עכ"ל ר"ל שהרי אם תמות חברתה צריכה היא ליכנס לבהכ"נ שלא יהא גיטה גט והיה קם בלא בית אבל ק"ל להאי תירוצא אם נאמר שהיא אינה תדירה אצל חברתה ואטו בכפה תלו לה מכ"ש דהכהן גדול אינו אצלה ביוה"כ לראות דקא בעי למיחש ולהקדים ליכנס לבהכ"נ כדקאמר תלמודא ובת"י זה התירוץ אינו:

בד"ה ולחדא כו' פי' ולשניה אמר ע"מ שלא תמות חברתה כו' עכ"ל הלשון ולשניה שכתבו לכאורה הוא מגומגם דהא קמייתא קרו לה בסמוך בדבריהם וי"ל דקרו לה הכא שניה משום שלא הוזכרה בגמרא מיהו בכל הספרים שלנו כתוב בהך קמייתא לחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתך ולחדא כו' וק"ל:

בד"ה ולחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תיכנסי לבהכ"נ כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ודלמא לא כו' וא"כ הכי פריך ודלמא לא מתה רחל כו' תנאי אחר שיוליכוה לבהכ"נ מ"מ כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה היה עומד כו' לפרש לפ"ז ול"נ דבכ"ג איירי אע"ג כו' איכא למימר בכ"ג פליגי עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה שאינו עובד כו' כצ"ל:

בד"ה שאינו כו' ולא ה"מ לשנויי דכל היום אאינו אוכל כו' דיום מיתה דאורייתא ודיום כו' עכ"ל ר"ל דכל היום אאינו אוכל קאי ות"ק אינו אוכל אף בלילה קאמר משום דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא ודחו ליה דהא לר"י נמי אנינות לילה דיום מיתה נמי דאורייתא וליכא למימר נמי דאאינו אוכל קאי ר"י וקאמר כל היום דיום קבורה הוא דאסור מדאורייתא אבל אנינות לילה דיום קבורה אוכל מדאורייתא דא"כ ת"ק דקאמר אינו אוכל אפילו בלילה דיום קבורה מדאורייתא קאמר והא מלתא ליכא למאן דאמר דסבר אנינות לילה דיום קבורה דאינו אוכל מדאורייתא ודו"ק:

תוס' ד"ה אלא לחדא דאע"ג דכבר הקשה לו. לא זכיתי להבין הא אין אפשרות לה לילך לבהכ"נ דאזי דבטל גיטא והוי כלא גירשה כלל דהדרא החשש שמא תמות ועשה העבודות עד שעת מיתתה בב' בתים. ואם נאמר דס"ל לתוס' דלישנא דאמרינן ולא עיילא משמע דקאי על דלמא ומדלא פרכינן בפשוטו דהא א"א לה למיעל לבהכ"נ ע"כ דהתנאי היה דלא תכנס לבהכ"נ היום ומחר ואי לא מייתא גיטא דחברת' גיטא והיא הולכת אחר עבודת היום לבהכ"נ ובטל גיטה. אבל יקשה תירוצם לפי שאינה תדיר וכו' מה לה בידיעה מחברתה כל שהיא לא מתה ממילא חברתה מגורשת וצריכה היא לילך לבהכ"נ ומה לנו אם חברתה בחיים אם לא הא כיון דחברתה מגורשת צריכה היא לילך לבהכ"נ לבטל גיטה וה' יאיר עיני:

תד"ה אלא לחדא כו' לפי שאינה תדיר בכאן כו' לא זכיתי להבין, מה לה לחברתה, הא ממילא אינה יכולה לכנוס עד אחר שפנה היום מעבודתו, דמקודם החשש שמא תמות והוי העבודה שמקודם בשני בתים, ואח"כ כשנשארת בחיים כל היום ונגמר גירושין דחברתה תכנס לבה"כ לבטל גט דידה: