מסכת תענית דף ל׳ עמוד א׳

מחגה כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר"ח שנקרא חג כדאמרי' לעיל (תענית דף כט.) קרא עלי מועד:

הלכה כר"מ דלפניו אסור ולאחריו מותר:

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאין איסור נוהג אלא באותה שבת:

תרוייהו לקולא כדמפרש ואזיל דבלפניו מוקי הלכה כר"מ דלפניו ולא לאחריו ובאותה שבת אבל קודם אותה שבת אפילו לפניו מותר:

משש שעות ולמטה כלפי השחר:

המפסיק בה דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה ואילך:

ה"ג כיצד ישנה א"ר יהודה אם הוא רגיל כו':

בעשרה שהיו סועדין עמו לכבודו:

ותרוייהו לקולא כלומר תרוייהו כדר"מ דאמר מר"ח ועד התענית וכרשב"ג דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד הלכה כתרוייהו לקולא כלומר דאינו אסור אלא אותה שבת בלבד כרשב"ג ודוקא התענית אבל לאחר התענית מותר דהלכה כר"מ דאמר דאינו אסור אלא עד התענית ואע"ג דשלחו משמיה דר' יוחנן דכלי פשתן מותר לכבס במועד מ"מ החמיר לנו מורינו רש"י לתת סדינין שלנו לכובס אותה שבוע שהיה בה ט"ב קודם התענית אבל היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת:

ערב ט"ב לא יאכל אדם ב' תבשילין פירוש ב' תבשילין ר"ל בשתי קדירות כגון שקורין העולם אכלנו ב' מינים שקורין מיישו"ן אבל אין לאסור לאכול תבשיל שעושין מבצלים ומגבינה ומביצים דאע"ג דאין רגילין העולם לאכול בצלים חיין כדאמר בעירובין (ד' כט.) אכל בצל והשכים ומת וכו' שקשין לכל גופו של אדם כחרבות אעפ"כ מאחר שאין עושין מהם תבשיל בעצמו אם לא ישימו או שומן או שום דבר שנותן בהם טעם אינו קרוי תבשיל כדי לאסור הביצים שמשימין עמהם אבל מן גבינה המבושל בקדירה אין חששא לאכול דכל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי כמו חלב כמו גבינה כמו תפוחים אין בהם תורת בשול כלל וכלל:

ואם היה רגיל לסעוד בעשרה יסעוד בחמשה צריך למעט בכבודו:

ואע"ג דקאמר הש"ס דבשר מליח מותר כל זמן שאינו כשלמים כלומר שעבר יותר מב' ימים משחיטתו אפ"ה לדידן אסור לאכול בשר אפי' מלוח מזמן מרובה כיון דאנו רגילים לאכול בשר מליח וכן צריך למעט בשתייתו שאם היה רגיל לשתות עשרה כוסות משכר או ממשקה אחר לא ישתה כי אם חמשה וצריך לשנות מקומו שהוא רגיל לאכול בו כמו שהיה מנהגו של רבי יהודה בר' אילעאי שישב ואכל ערב ט"ב בין תנור לכיריים מקום שהיה מנוול:

ערב ט' באב לא יאכל ב' תבשילין כו' ואפילו אורז ועדשים אבל אוכל תבשיל אחד בלבד שלא יהיה אותו תבשיל בשר ואם הוא בשר בן ג' ימים מותר. דא' כל בשר שאינו כשלמים בן ב' ימים ולילה אחד כדכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו' אינו קרוי בשר אלא מליח ויין תוסס נמי כגון שנסחט בתוך ג' ימים מותר שאינו עדיין יין.

אמר רב יהודה אמר רב ל"ש לא יאכל ב' תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בערב ט' באב משעה שיעברו שש שעות מן היום כגון שיקבע סעודתו משעה שביעית ולמעלה. והני מילי בסעודה שהוא מפסיק בה כלומר בתענית. אבל אם בדעתו לאכול עדיין פעם אחרת או קודם שעה ששית מותר (מתשתא מיבררי). הני מילי פשוטות הן. רשבג"א אם היה רגיל לאכול אחר סעודתו צנון או מלח הרשות בידו:

ת"ר כל שהוא משום ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ משעה שאסור לאכול אסור לרחוץ. ואע"ג דתנינן נוהג אבל עד התענית ואמרינן הלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל ז' אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר. הא גרסינן בפסחים פרק מקום שנהגו (דף נד ב) אין בין ט' באב ליוה"כ כו' מסייע ליה לר' אלעזר דאמר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביוה"כ. אע"ג דמותבינן עליה הא משני רב פפא חמורי לא קתני. וגרסינן בפ' יוה"כ (יומא עח א) מטפחת היה לו לריב"ל (ביוה"כ) [עיוה"כ] מקנח פניו ידיו ורגליו למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש. ערב ט' באב שורה במים ועושה כמין כלים נגובים למחר מעביר ע"ג עיניו ואינו חושש ש"מ מהני כלהו דרחיצת פניו ידיו ורגליו בט' באב אפילו בצונן אסור אלא אם היו מטונפות:

ת"ר כל מצות הנהוגות באבל נוהגות בט' באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. שלח רב הגאון בלשון הזה יהא בנדוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט' באב כל היום. וא' לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בתלמוד כו'.

ר' יהודה אומר אינו קורא אלא במקום שאינו רגיל לקרות מפני שצער הוא לו וקורא באיוב ובקינות פי' איכה ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטילים משום פקודי ה' ישרים משמחי לב.

תנא יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו ג' ימים. לפיכך בערב ט' באב מותר:

תני׳‎ ערב ט׳‎ באב לא יאכל אדם שני תבשילין כמה כתבו הראשונים ז״ל בזה ועיקרן של דברי׳‎ דהכא לענין ט׳‎ באב שהאיסו׳‎ משו׳‎ תענוג וחשיבות אין לומר שיהא דג וביצה שעליו נידון כשני תבשילין כמו שאמרנו לענין עירוב ולענין ליל פסחים וכמו שהיו סבורים קצת רבותי ז״ל אלא כל שהיא בשתי תמחויים ואפילו ממין א׳‎ כגון שהא׳‎ צלי והא׳‎ מבושל וכיוצא בזה הרי אלו שני תבשילין וכל שהם בתמחוי אחד וקדר׳‎ א׳‎ אפילו כמה מינים ביחד אינו אלא תבשיל א׳‎ וכן דעת מורי בשם רבי׳‎ נ״ר בשם רבותיו: ולענין מיני פירות נראה ג״כ דכיון דלענין בשולי עובדי כוכבי׳‎ ומזלות דכל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבי׳‎ ומזלות לפי שאין זה דרך חשיבות דאתי לידי חתנו׳‎ שאף לענין ט׳‎ באב כן ואע״פ שסומכין בהם לענין עירובי תבשילין כדאיתא בירושלמי אבל בתוספת אוסרי׳‎ בכל מני פירות מבושלי׳‎ וגם רבי׳‎ הגדול ז״ל לא התיר אלא בפירות חיים נראה שמדמין דבר לענין ערוב להחמי׳‎ והמחמיר תבא עליו ברכה: לא יאכל בשר ולא ישתה יין:

רבי יהוד׳‎ מחייב בכפיי׳‎ המט׳‎ ולא הודו לו חכמי׳‎ אסיק׳‎ בש״ס של׳‎ הודו לו כלל אפילו לכפות מטתו וכ״ש לשאר מטו׳‎ וכן הלכה וכ״ש שאין לנו שנוי מקום בבי׳‎ הכנסת מן הדין ומקום שנהגו בו עשאוהו כשבת ראשונה ומנהג חסידות הוא.

אמר שמואל לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה כבר פי׳‎ למעלה בפי׳‎ הנכון דהיינו סעודה שסומך עליה על תעניתו וזהו מה שאמרו בברייתא כל שהוא משום ט׳‎ באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ דקס״ד דמשעה שקביל עליו קצת אבלות זו היינו אכילת בשר ושתיית יין אסור לרחוץ ואע״ג דאכתי לא חייל ט׳‎ באב ולפירש אסור בה בלבד אבל לא בשאר ענויין ורבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו אמר כל זמן שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ והיינו עד בין השמשו׳‎ ונראה כדברי רבי׳‎ אלפסי ז״ל שהלכ׳‎ כר׳‎ ישמעאל שהוא מיקל וסתמ׳‎ דמתני׳‎ רהטא כותי׳‎ דלא קתני אלא איסור בשר ויין ולא איסור רחיצ׳‎ ולפי׳‎ לא הביא בהלכותיו בקבלה בא זו בברייתא זו וסמך על משנתי׳‎ ונראה כרבנן דרבים נינהו ויחיד ורבים הלכה כרבים וסתם מתני׳‎ מלתא דנהיגי טפי נקט ומאי דלא פריש במתני׳‎ פריש בברייתא הילכך מכיון שאכל אחר ו׳‎ שעות סעודה המפסיק בה אסור לרחוץ משום תענוג אפי׳‎ פניו ורגליו כדין ט׳‎ באב ובתוספת׳‎ אמרו ג״כ שאסור לסוך ואסיקנא דלא אתסר בבשר ויין עד דאיכא תרתי שתהא סעודה המפסיק בה ושיהא מו׳‎ שעות ומעלה גרסת הספרי׳‎ אמר רב יהודה כיצד משנה ואע״ג דרב יהודה מפרש מלתא דרשב״ג פי׳‎ בעלמא הוא דעבוד ולאו ס״ל כוותיה הילכך כרבנן דמתני׳‎ ורב שמואל פירשו מלתייהו שלא אמרו אלא מו׳‎ שעות ומעלה ובסעודה המפסיק בה. וכן פסקו כל הגאונים ז״ל. ויש נסחאות דגרסי׳‎ א״ר יהודה ולפי גרסא זו כ״ש דהלכתא דרבנן דסתם מתני׳‎ דרשב״ג ורבי יהודה יחידאי נינהו וליכא אימורא דמסתמיך במלתייהו כלל אבל בירושלמי גרסי׳‎ בנסחי דידן ת״ר כל הנוהגות באבל נוהגות בט׳‎ באב לאו כללא ממש היא דהא כפיית המטה ועטיפת הראש דאיתנהו באבל וליתנהו בט׳‎ באב אבל מצות עשה שבאבל אינם בט׳‎ באב שאינו חייב בכפיית המטה ולא בעטיפה ואין צריך לומר בקריעה שאינה ממצות אבלות כדאמר התם במשקין אבלות וקריעה לחוד ואפי׳‎ במצות לא תעשה אין לנו אלא מאי דפריט שאין נוהגות באבל כל ז׳‎ וכלל ופרט קתני ולפיכך חייב בתפילין שאין אסורו באבל אלא יום ראשון ולא חמיר ט׳‎ באב ליבטל מצוה משום אבלות שבה יותר מיום ב׳‎ של אבלות והרי ט׳‎ באב מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו שכן באבל שאין לו מה יאכל עושה בצנעה בתוך ביתו לאחר ג׳‎ וכן בשאלת שלו׳‎ משיב שכן באבלות לאחר ג׳‎ וכן בשאלת שלו׳‎ משיב לכל אדם עשו ט׳‎ באב לאחר ג׳‎ וחברים עושים אותו לאחר ג׳‎ ימים הראשונים ונוהגים איסור במלאכה ואין שאלת שלו׳‎ כלל שאין מתירין מלאכה באבל לאחר ג׳‎ אלא ע״י הדחק שאין לו מה יאכל ואין מתירין לו שלום אלא למי ששאל שלא צריך להודיעו שהוא אבל מיסודו של רבי׳‎ הגדול ז״ל ומה שאסרו לקרוא בתורה במשנה ובש״ס היינו בבא לקרוא דרך מקרא ומשנה וש״ס ואין סדר היום בכלל שהרי קורין בתורה ומפטירי׳‎ בנביא וקורין ק״ש. ומעתה אין להמנע מלקרוא פרש׳‎ את קרבני לחמי ואיזהו מקומן וקורא כדרכו ואינו חושש ורחיצה שאסרו דוקא לתענוג אבל להתפלל מותר בין בט׳‎ באב בין בי״ה כשם שהתירו לעבור במים כדי להקביל פני רבו וכ״ש להקביל פני השכינה ומה שאמרו בריב״ל ערב ט׳‎ באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ולמחר מעבירה ע״ג עיניו להסיר לכלוך שבעין אבל ידיו רוחץ אותן כדרכו לומר ברכות ותפלה ובחייבי טבילות שטובלין כדרכן בין בט׳‎ באב בין בי״ה וזה פשוט והלכה למעשה ושלא כדברי הרמב״ם ז״ל שכתב ט׳‎ באב וי״ה כיון שאין בהן רחיצה אינו מברך על נטיל׳‎ ידים ולא המעביר שינה מעיני ואינו נכון כלל וכבר כתבתי׳‎ בהלכות יומא שאע״פ שט׳‎ באב אסור בנעילת הסנדל חייב לברך שעשה לי כל צרכי שכל אותן ברכות שתקנו חכמים ברכות של שבח הן לפי שנוהגים באדם על הרוב ואע״פ שלא שמע קול תרנגול מברך ברכה הנותן לשכוי בינה וכן בברכת אשר יצר אע״פ שלא הוצרך לנקביו ויש מרבותי ז״ל חולקי׳‎ בזה בפרק הרואה כתבתי עקרן של דברים ואיסור נעילת הסנדל אינו אלא בדבר של עור או שהוא מחופה עור כמו שכתבתי בהלכות יומא. תוספתא אין שאלת שלו׳‎ לחביריו בט׳‎ באב ולהדיוטו׳‎ בשפה רפה. ופירש בירושלמי שמשיבין את ההדיוטות בשפה רפה וסיכה שאינה של תענוג אלא לרפואה מותר׳‎ וכן בכל דבר שהוא לרפואה ירושלמי רבי אחא אומר יחיד בט׳‎ באב צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו רחם יי׳‎ אלהינו ברחמך ובחסדיך הנאמנים על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה ההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונו׳‎ ויחללוה עובדי פסולי׳‎ ולבני ישראל נתנה לנחל׳‎ ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם יי׳‎ אלהים וגומר ע״כ. ויש קצת שנוי בנוסח זה בסדור תפלת שלנו. ובירושלמי אמרו שאומרה בעבוד׳‎ דכל שהוא להבא אומרה בעבודה כתב רבינו אלפסי ז״ל ונהוג עלמא לאומרה בבונה ירושל׳‎ וסמכי׳‎ לה אהא דאמר רב יהודה אבל בירושלמי סבורי׳‎ דההיא ביחיד השואל צרכיו אבל צורכי רבים כלומר של כל ישראל בעבודה ואין משנין מנהג בדבר זה:

דרש רבא עוברו׳‎ ומניקו׳‎ וכו׳‎ ובין השמשו׳‎ שלו אסור פירש ומינ׳‎ דקודם לכן מותר שאין תוספת לט׳‎ באב וכבר כתבוה לעיל בפ״ק כתב רבינו הגדול ז״ל דחיה כל ל׳‎ יום וכן חולה שהוא צריך אין צריכין אומד בי״ה אלא מאכילין אותו דבמקום חולי לא גזור רבנן ולענין ט׳‎ באב שחל להיות במוצאי שבת נתקשו הראשונים מהו לענין הבדלה דהא א״א למשתי מיניה ולא לאטעומי׳‎ לינוקא כדאמר לענין זמן בי״ה ואע״ג דהא איסורא דרבנן אפילו בהא איכא למיחש דילמא אתי ינוקא למסרך כיון שעושה לצרכיו כדחיישי׳‎ במזרע כשותא בכרמא ע״י ינוקא דילמא אתי למסרך במס׳‎ שבת פרק תולין ואע״ג דההיא איסורא דרבנן הלכך ליכא הבדלה ואפי׳‎ למאן דסב׳‎ במס׳‎ פסחי׳‎ שאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלה ה״מ היכ׳‎ דחזי לאבדולי בשעתיה דאי עבר זמניה יש לו תשלומין אבל בזה שאינו ראוי להבדל׳‎ בזמנו פטור מן התשלומין וכ״ש למ״ד שמבדיל והולך כל היום כלו בלבד כמו שפסק רבי׳‎ אלפסי ז״ל שאין לדבר תשלומי׳‎ ועיקרן של דברי׳‎ כמו שכתב רבי׳‎ הגדול ז״ל שלא תקנו על הבדלה לכוס במוצאי שבת שחל בו ט׳‎ באב שהרי בתחלה קבעוה בתפלה וכשהעשירו קבעוה על הכוס ובט׳‎ באב כזה שכל ישראל עניים מרודים לא תקנו על הכוס כלל אלא בתפלה בלבד ולא שאמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש שם כוס אבל כשאין שם כוס לא: ואם נזדמנה מילה ביום ט׳‎ באב י״א דמטעמי לינוקא שלא אמרו דחיישי׳‎ לסרכא אלא בזמן דאיתיה כל שתא אבל זה שהוא מקרה ואינו קבוע לא וקשיא עלייהו ההיא דכשות׳‎ דכרמא ונהגו בו במקומותינו לברך בלא כוס על ההדס בשר מליח עד כמה כל זמן שהוא כשלמים פירש שלאחר שהיה במלחו שני ימים ולילה חשוב מליח אמר רב יהודה כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי כו':

לא נאסרו ב' תבשילים ואכילת בשר ושתיית יין ערב ט' באב אלא בסעודה המפסיק בה ומו' שעות ולמעלה אבל בסעודה שאין מפסיק בה אפילו מו' שעות ולמעלה או מו' שעות ולמטה אפילו בסעודה המפסיק בה מותר בכלן:

וסעודה המפסיק בה פירושה שאין דעתו לאכל אחריה באותו היום סעודה אחרת דרך קביעות אע"פ שדעתו לאכל עראי ומה שנהגו עכשו לאכל בשקיעת החמה כזית לחם ופירות אינו מנהג נאה והעושה כן ראוי לאכל הראשונה מבעוד יום ויאכל באחרונה איזה תבשיל שלא יראה כדרך הערמה אעפ"כ המהודרים במדת החסידות אין דרכן לאכל בשר כל אותו היום ובמקומות הרבה נהגו לבטל בית השחיטה מר"ח עד התענית:

בשר מליח והוא שעומד במלחו ב' ימים ולילה אחד מותר לאכלה אף בסעודה המפסיק בה ויש אומרים בזמן הזה הואיל ואדם רגיל בה אסור ואין הדברים נראים לענין הלכה אלא שהם נראין לענין מנהג וכן מותר לשתות יין מגתו והוא תוך ג' ימים והרבה גאונים התירו ביין מבושל והקלו עוד לומר שכל שהעלה רתיחה אחת הוא נקרא מבושל לענין זה:

שני תבשילים שאסרנו במשנה נחלקו בפירושה הרבה מפרשים יש אומרים שלא נקראו ב' תבשילים אלא בב' מינין כגון גבינה ודגים או בצים ודגים וכל שהם ב' מינים אפילו בקדרה אחת אסור הא מין אחד אפילו בשני בישולים מותר כגון דגים במבושל ובצלי או במחבת ובמרחשת וכל כיוצא בזה שאין חלוק הבשולים גורם אלא חלוק המינים ויש אומרים בהפך הדברים שכל שהוא חלוק בבשולים אפילו ממין אחד נקרא ב' תבשילים וכל שהוא בקדרה אחת אפילו שני מינים מותר וכן הדברים נראים ואע"פ שלענין עירובי תבשילין דנו דג וביצה בשני תבשילין קל הוא שהקלו בעירובי תבשילין ואינו ענין לט' באב יש מי שאומר שכל שאין בו שני תבשילים אע"פ שהם שני מאכלים מותרים כגון שאכל תבשיל אחד ואח"כ הביאו לו פירות או צנון או ירקות הנאכלין בלא בשול מותר לאכל בהן:

הסכימו רוב מפרשים שאע"פ שלענין נדר אמרו שהנודר בבשר אסור בדגים על הדרכים שבארנו במקומו ובמסכת חולין לענין ט' באב אין דינו כבשר ומותר לסעוד בהן:

מכיון שהתחיל בסעודה זו המפסיק בה הואיל ונאסר בבשר ויין נאסר הוא ברחיצה וסיכה ופי' קצת מפרשים אפילו בפניו ידיו ורגליו אחר שהוא מכוין לתענוג מפני שהנאתן של אלו ישנה אף לאחר שעה והוא נראה כרוחץ וסך לצורך ט' באב אבל שאר עינויין שאין הנאתן אלא לשעתן כגון נעילת סנדל וחבריו אע"פ שפסק מלאכל מותר בהן עד שיעריב וגירסת השמועה ופירושה לשטתנו כך הוא כל שהוא משום ט' באב ר"ל שענינו בא מחמת ט' באב כגון סעודה המפסיק בה שנתחדש בה איסור על שאר סעודות שבתענית צבור אע"פ שצריך להפסיק בהן גם כן מבעוד יום וחדוש שלה הוא איסור בשר ויין ורחיצה וסיכה והוא שאמר אסור לאכל בשר ולשתות יין אסור לרחץ והוא הדין לסוך אבל כל שאינו מחמת ט' באב כגון סעודה המפסיק בה שבשאר תענית צבור מותר לאכל בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ אף משהפסיק ור' ישמעאל בא לחלוק על הראשונה לומר שכל שמותר לאכל אף בלא בשר ויין מותר לרחוץ והלכה כת"ק ומ"מ דוקא ברחיצה וסיכה שהנאתן לאחר זמן כמו שכתבנו ואם התנה הכל לפי תנאו עד שיעריב ויש בשמועה זו דרכים אחרים בגירסא ובפירוש וזה עקר ויש מתירים ברחיצה וסיכה עד הערב ממה שלא הביאו גדולי הפוסקים שמועה זו בהלכותיהם וכסתם משנתנו שלא הזכירה אלא איסור בשר ויין ומ"מ אין נראה לדחות בריתא שלימה בלא טעם:

זה שאסרנו ט' באב ברחיצה פירושו אף בצונן ואף פניו ידיו ורגליו ואע"פ שבאבל מותר בט' באב החמירו ומ"מ דוקא ברחיצה של תענוג אבל אם היו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר כדרך שאמרו ביום הכפרים ולפי ההלכה כל היום בדין איסור זה אלא שבנרבונה נהגו הנשים לרחוץ ראשן מן המנחה ולמעלה ושמענו שזקינים ורבנים שבה הנהיגום בכך על שאמרו במדרש שהמשיח נולד בו ביום ורמז לנחמה וגאלה:

כל שהאבל אסור בו אף בט' באב אסורים בו והוא שאסורים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה אבל יוצא הוא בסנדל של שעם ושאר מינים המותרים ביום הכפרים ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות ואף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלים בו שנאמר פקודי י"י ישרים משמחי לב יש למדין מכאן שלא לקרות בט' באב פרשת קרבנות ר"ל צו את קרבני ומשנת אי זהו מקומן ומדרש ר' ישמעאל ולא שירת הים ואיני רואה תועלת בדבריהם שאם כן אף כל פסוקי דזמרה אלא כל שהוא נאמר דרך שבח ודרך שיתעורר האדם בהם להכניע לבבו לתפלה אין בהם משום שמחה ומותר:

תוס' בד"ה ותרוייהו כו' דכלי פשתן מותר לכבס מ"מ החמיר כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ערב תשעה באב לא יאכל כו' ר"ל בשתי קדירות כו' מאחר שאין עושין מהן תבשיל בעצמו כו' עכ"ל הוא מגומגם קצת דמתחילת דבריהם נראה דדוקא משתי קדירות אסור ובס"ד נראה דב' מינין שעושין מכ"א תבשיל בעצמו אם אינן נאכלין כמות שהוא חי מקרו ב' תבשילין אף בקדירה אחת וק"ל: