מסכת תענית דף כ״ז עמוד ב׳

וחלקום לכ"ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק:

בללום ונתנום בקלפי כתבו על כ"ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד':

בא ידעיה משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה' חתיכות קלף דהוו להו שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן זו אחר זו:

וכך התנו שאפי' יהויריב שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות עולה מן הגולה:

לא ידחה ידעיה הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב אלא כל משמרות הנעשות מידעיה קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא ועובד אחריהן במקום משמר אחר וששה דידעיה עושין אותן ה' שלא להרבות במשמרות:

א"ר אסי לפי שאלמלא מעמדות עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו':

כאנשי דור המבול שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים והואיל שעל עיסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במעשה בראשית:

כבר תקנתי להם כו' כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי גמגום:

רב אמר דולג פי' הראשון קורא מראש הפרשה ג' פסוקים והשני שאין לו כי אם שני פסוקים מדלג פסוק אחד וקורא ממה שקרא הראשון וכן נמי בראשי חדשים מדלגין והקשה ה"ר יהודה בר נתן ואמאי מדלגין אמאי אינו קורא למעלה בפרשה דהא בשבת בחוש"מ קורא הוא מראה אתה אומר אלי (שמות ל״ג:י״ב) אע"פ שעיקר הפרשה אינה מתחלת כי אם מפסל לך (שם לד) וי"ל דמ"ה הוא קורא ראה בפרשה של מעלה לפי שכל אותה הפרשה משתעי בחד עניינא אבל פרשה דר"ח לעיל מינה לא משתעי כלל מחד עניינא ולכך אינו קורא בפרשה של מעלה אלא דולג ומזה ראיה למנהגנו אהא דלא קרינן בכל שבת ושבת פרשה של שבת כמו שאנו עושין בי"ט שאנו קורין פרשיות לפי המאורע לפי שאין בפרשה של שבת שלשה פסוקים דאין לומר שנדלג לעיל דלא הוי מחד עניינא:

גזרה משום הנכנסין והיוצאין פי' שהנכנסין שלא ראו הראשונים שקרא ג' פסוקים ויראו השני שקורא פסוק אחד מלמעלה יאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים והיוצאין כשהראשון קורא שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שני פסוקים איכא גזירת יוצאין דסברי האי שני סגיא ליה בשני פסוקים:

ת"ר ד' משמרות עלו מן הגולה ידעיה חרים פשחור אימר.

עמדו הנביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבירו שש וכן חרים וכן פשחור וכן אימר וכן התנו נביאים שביניהם שאע"פ שיהויריב ראש משמרה עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בתי אבות. משמר שהיה בו ה' בתי אבות ג' מקריבין ג' ימים וב' מקריבין ד' ימים. ומי שהיה בו ו' בית אבות כל אחד מקריב יומו וכן כולן. יש מי שקבעו עצמן לעולם. בית אב שהיה בשבת לעולם אינו מקריב אלא בשבת. ומי שהוא ביום ראשון לעולם ביום ראשון. ויש שמגדילין על כל משמר. ויש שהוא מגדילין בכל שבוע ושבוע:

ירושלמי ר' הוה ממני (מוציאין) [תרין מנויין] אי הוין כדי הוין מתקיימין ואין לא הוו מסתלקין מדדמך. תרגום ויישן ויחלום ודמוך וחלם. (ר') פקיד לבריה לא תעביד כן אלא מני כולהו כחדא ומני ר' חמא בר' חנינא בראש. ולמה לא מנייה ר' בגין שהשיבו ברבים. ומה השיבו ר' הוה יתיב מתני [יחזקאל ז] ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כולם (הומות) [הומיות אמר] ליה רבי חנינא (כלם) הומות א"ל הן קריתיה א"ל קומי רב המנונא דבבל. א"ל כד תיחות תמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומוי. מן דמך ר' א' איני מקבל עד דתמני ר' אפס דדרומא והוה תמן חד סב א"ר חנינא קדמאי אנא תניין וקביל עליה ר' חנינא מתמנן תליתאי שמואל ודבית שילה הוי עיילין שאלין בשלמא דנשיאה כל יומא והוו דבית שילה עלין ויתבין קדמאי פלגו יקר לשמואל ואותיביה קדמאי על רב לתמן פלג ליה שמואל יקר ואותיביה קדמאי אמרו דבית שילה אנן תניין וקביל שמואל עלויה מיתב תליתאי. המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אומנות גדולה היתה שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. תנא בתוספתא. אלו משמרות כהנים לוים וישראלים עמדו נביאים שביניהם וקבעום כ"ד משמרות שנאמר צו את בני ישראל אי אפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו הגיע זמן המשמר כהנים ולוים עולין בירושלים וישראל שבאותו משמר שאין יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהם וקורין בענין קרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין מן המלאכה (של) [כל] אותה שבת ולמה קורין בקרבנות ובמעשה בראשית ללמדך שאלמלא המעמדות שמתקבצין וקורין לא נתקיימו מעשה בראשית שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

וכתיב ויאמר ה' במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מתיירא אני שמא ישראל יחטאו כו':

ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. ואנשי מעמד מתענין ד' תעניות בשבוע. בשני על יורדי הים. שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו'.

בשלישי על הולכי מדברות שנאמר יקוו המים ותראה היבשה בד' על האסכרה שלא תעל בתינוקות שנאמר יהי מאורות. מארת כתיב חסר ו'.

בה' על עוברות שלא יפילו ועל המניקות שיגדלו בניהם שנאמר ישרצו המים שרץ [נפש חיה]. בע"ש לא היו מתענין מפני כבוד בשבת וכ"ש שבת עצמה. וסנהדרין לבתי אבות מתענין עמהם.

באחד בשבת מ"ט לא ר' יוחנן אומר מפני הנוצרים. פי' שיו"ט שלהם הוא. ר' שמואל ב"נ אומר מפני שהוא שלישי ליצירה. וכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. כלומר נברא האדם בששי הנה ששי ושבת ויום ראשון הרי שלש ליצירה והוא עדיין חלש. ר' שמעון בן לקיש אמר מפני נשמה יתירה שנתנת לאדם בשבת כדי לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג כגבור בשתיית היין ואם אין בו כח גדול אין בו יכולת לשתות ובמ"ש ניטלת מן האדם. ונשתייר תשוי כח לפיכך אין בו יכולת.

אנשי מעמד אלו שהזכרנו מתענים ד' תעניות רצופים בשבת שלהם יום ב' וג' ד' ה' ומאריכים בתפלות אבל בראשון ובששי לא היו מתענים בששי מפני כבוד השבת שלא יכנס בו מעונה ובראשון פי' בגמ' מפני הנצרים ונראה לי בפירושו מפני הבבליים שהיו הם מתיראים מהם הרבה והוא קורא אותם נצרים על שם נבוכדנצר כמו שביארנו בפסוק נצרים באים מארץ מרחק וידוע שהצלם הגדול לעבודת השמש היה נעבד באותו זמן בבבל והיו עושים יום אד ביום א' שהוא ממשלתו של שמש כמו שידוע חל"ם כצנ"ש ראשי ימים וכבר פרשתי כיוצא בזה במה שאמרו בראשון של ע"ז ז' ב' נצרים לעולם אסור ומ"מ בתלמוד המערב פירשו בשניהם מפני כבוד השבת:

פרשת בראשית אין בה אלא ה' פסוקים ומ"מ היא גדולה מן הסמוכה לה וביארנו במשנה שהגדולה נקראת בשנים א"כ האיך עושים בקריאתה שהרי אמרו הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים וכן ידוע שאין משיירים בפרשה ולא משיירים בפחות מג' פסוקים פי' בה שהראשון קורא ג' וחוזר השני וקורא פסוק ג' שקרא הראשון והב' הנשארים ואע"פ שיש לחוש בנכנסים ויוצאים לטעות במה שאמרו אין משיירים בפרשה יותר מב' פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים שהנכנסים רואים השני קורא פסוק ג' יאמרו שהראשון לא קרא אלא השנים והיוצאים בשעה שהראשון קורא פסוק שלישי יאמרו שהבא אחריו לא יקרא אלא ב' כמו שיתבאר במסכת מגלה אעפ"כ היכא דלא אפשר שאני ונוח לנו לעשות כן משיפסוק פסוק אחד לשנים שלא התירו לפסוק את הפסוקים אלא לתינוקות של בית רבן הואיל והם עשויים להתלמד ובמסכת מגלה יתבאר ענין זה יותר:

המשנה השלישית כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שהמעמד בטל בהם ר"ל אריכות תפלתם ולדעת גדולי הרבנים אף קריאת התורה במעשה בראשית ואמר על זה כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה כך היא גרסתנו ופירושה כל יום שיש בו הלל אע"פ שאין שם מוסף כגון חנכה אין בו מעמד בשחרית שההלל שהוא בתפלת שחרית דוחה מעמד של שחרית אבל אינו דוחה מעמד שבשאר תפלות קרבן מוסף כגון ר"ח אין מעמד במנחה מפני שהיו מאריכים בתפלה המוסף וכ"ש במוסף עצמו דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ"ש ונמצא שאין שם מעמד אלא בנעילה שהרי הלל שבו דוחה מעמד של שחרית ואם היה יום מוסף בלא הלל היה בו מעמד שחרית:

קרבן עצים הוא שאמרו בירושלמי שקלים פ"ד ה"א שכשעלו מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכת דיר העצים עמדו קצת משפחות והתנדבו משל עצמן ומסרום לצבור וקרבו מהם קרבן צבור והתנו עמהם ועם נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהו הם מביאים ופי' בתלמוד המערב שבפרק זה שיהו מקריבים משלהם תחלה והיה להם זמן ידוע לצאת ליערים להביא עצים למערכה ומקריבים בו ביום עולת נדבה ונקרא קרבן עצים והיה להם כיום טוב ואסורים בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ואותו היום היו כלם טרודים בחבוב מצותם של אלו לצאת לקראתם לעת ערב ולכבדם בכל מיני כבוד ומתוך כך היה קרבן זה דוחה מעמד נעילה וגדולי הרבנים פי' קרבן עצים בדרך אחרת שאינה מתישבת כמו שכתבנו בפירושינו דברי ר' עקיבא ואמר לו בן עזאי כך היה שונה ר' יהושע קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה כלומר שהמוסף דוחה עצמו ושל נעילה וקרבן עצים דוחה של מנחה וחזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי ושאלו בגמ' מה בין זה לזה ולשטתנו על בן עזאי נאמרה ששאלו טעם על זה שהרי לכאורה נראין הדברים כדעת ראשון והשיב שהמוסף הוא מן התורה ואין צריך חזוק ומתוך כך אין מתבטל בשבילו אלא מעמד נעילה שאין תפלת נעילה מן התורה אבל קרבן עצים שאינו מן התורה צריך חזוק ורוצים אנו שיבטל מעמד המנחה שתפלת המנחה מן התורה או שהיא קבועה בכל יום כשל תורה כך היא הגירסא במשניות של ספרד ויש גורסים דברי ר' עקיבא ובן עזאי בהפך ובמה ששאלו לבן עזאי מה בין זה לזה פירושו מפני מה מוסף דוחה של מנחה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של נעילה ותירץ הללו דברי תורה והללו דברי סופרים כלומר מוסף מן התורה ודוחה מנחה שהיא תורה וקרבן עצים מדברי סופרים ואינו דוחה אלא של סופרים וזהו נעילה ואין גורסים בה צריכה חזוק וראשון עקר וכן י"מ אותה בדרכים אחרים שאינם נראים וכבר כתבנום בפירושנו ואם לחשך אדם במשנה זו שבארנו בה שהמוסף דוחה מעמד של עצמו ואין בו קריאה במעשה בראשית ובמשנה שלפניה אמר שבשחרית ובמוסף היתה קריאה בספר תורה תירצו קצת מפרשים שמשנה זו אמורה במעמד של ירושלם אבל מה שנאמר בשלפניה נאמר במעמד שבכל עיר ועיר כמו שסדרנו למעלה ואותם שמתכנסים בעריהם לא היתה קריאה בטלה ומגדולי המפרשים פירשו שלא נאמרה דחיית מעמד לקריאת ספר תורה כלל אף בירושלם אלא להארכה יתירה של תפלה שהיו מאריכים בתפלה ובתחנונים והיו לפעמים יוצאים לרחובה של עיר וכמו שאמרו במסכת מגלה רחבה של עיר מאי קדושה אית בה הואיל ומתפללים שם בתעניות ומעמדות וי"מ שזו שאמרו בשלפניה שבמוסף קורים לא מוסף דוקא אלא בתפלה שהיו מוסיפים לשיטתם אנשי מעמד בכל יום בין שחרית למנחה כמו שכתבנו למעלה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה ומ"מ צריך שתדע שזה שאמרו בקרבן עצים שדוחה מעמד פירושו כשהוא משמרתם ומעמדם של מביאי עצים שהוא י"ט שלהם אבל אין אנשי מעמד מבטלים מעמדם בשביל קרבן עצים של מעמד אחר וכן כתבוה גדולי המפרשים ואע"פ שדברים ברורים הם יש ראיה ממה שאמר ר' אלעזר בר' צדוק פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו אלמא שאם לא היה י"ט שלהם היו מתענים וכן הדין לאנשי מעמד שאין מבטלים מעמדם:

המשנה הרביעית זמן עצי הכהנים והעם וכו' כונת המשנה לבאר זמנים שהוקבעו על המשפחות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ואמר על זה שהיה עקרן כהנים ומקצת ישראלים מתערבין עמהם והם היו ידועים גם כן ומפני זה היו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו ט' זמנים לח' משפחות ונמצא שמשפחה אחת שבהן היתה מביאה ב' פעמים והוא שאמר למטה בא' בטבת שבו בני פרעוש שניה והענין הוא שכך היתה הנדבה הקדומה וקבעום ימים טובים לעצמם לזכרון נדבתם הקדומה ועכשו מפרש הזמנים והמשפחות ואמר שבא' בניסן היו הולכים לעצים בני ארח בן יהודה עד כ' בתמוז ולא נשתוה זמן שבין זה לזה אלא אלו הולכים זמן מועט ואלו הולכים זמן מרובה על הדרך שהיתה נדבת קדומיהם מתחלה ועמהם כהנים לויים וישראלים ר"ל שעם משפחה זו ר"ל של בני זיתוא היו מתלקטים כהנים ולויים וישראלים אפילו מאותן שלא היו ידועים שיהיו מתמנים על כך וכן היו מתערבים עמהם כל מי שטעה בשבטו שלא היה מכיר מאיזו משפחה של מקריבי עצים הוא ונראה שבני משפחה זו היו מעטין והיו מתלקטין אלו עמהם וכן היו מתערבים עמהם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ופי' ענינם בגמ' שהיתה משפחה אחת נכבדת בזמן בית ראשון פי' שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא להביא בכורים לירושלם והושיבו גייסות על הדרכים למחות בהן מה היו עושים בני משפחה זו היו מביאים בכורים ומחפין אותם בקציעות ר"ל תאנים יבשים והיו מביאים העלי על כתפיהם כאלו היו רוצים לכתוש הקציעות לעשות מהן דבלה עד שהיו עוברים מהם ומביאים אותם לירושלם ובניהם של אלו התנדבו בזמן בית שני להביא עצים למערכה והיו מתערבים עם בני זתוא בכ' באלול וכו' ואע"פ שאמרו שמט"ו באב ואילך לא היו כורתים עצים למערכה אפשר שנלקטו מקודם ט"ו באב ולא היו מביאים אותן עד זמן הקבוע להם:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה החמשית באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל שהרי היה בו הלל ונדחה של שחרית והיה בו מוסף ונדחה של מוסף ושל נעילה והיה בו קרבן עצים ונדחה של מנחה:

בפירש"י בד"ה לא ידחה כו' וי"ו דידעיה עושין אותן ה' כו' עכ"ל כוונתו בזה לא אתפרש לי ודו"ק:

בד"ה ה"ג למ"ד דולג כו' קורא שני שלשה פסוקים כו' כצ"ל:

גמ' אמר רב אסי אלמלא מעמדות עי' תוי"ט פ"א מ"ב דאבות:

בְּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַגּוֹיִים. פירש רש"י משום סכנה. והקשה מהרש״א בחדושין, והלא זה נתקן בימי דוד ושלמה שיד ישראל תקיפה? עיין שם. ואין זו קושיא דצפו ברוח הקודש דגם בזמן שבית המקדש קיים יזדמן שיהיו מלכי אומות העולם שולטים בהם ולכן חשו בעבור זה ולא תקנו תענית ביום ראשון. ומלבד פירוש רש"י ז"ל יש לפרש הכונה מפני העכו"ם שעושים בו חג ואם ישראל יתענו בו אזלי ומודו בבית העכו"ם בשביל שרואין שיש צער בישראל באותו יום וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ב.) ביום אידם לא ימכור להם ולא יקנה מהם ולא יפרע להם ולא יפרע מהם וכל זה הוא משום דאזלו ומודו בבית עבודה זרה.

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשּׁוּם נְשָׁמָה יְתֵרָה. פירש רש"י משום צער פרידתה עיין שם, מיהו לפי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות הוא משום דביום א' ישאר תוספת מכל הנר"ן [נפש, רוח, נשמה] ובשני ישאר מרוח ונפש ובשלישי מנפש בלבד ולכן משום דאיכא ביום א' תוספת גם מחלק הנשמה לכן לכבוד זה לא יתענו.