מסכת סוכה דף ח׳ עמוד א׳

הני מילי דבהיקף ג' איכא רווחא טפח:

בעיגולא רוחב טפח יש בו והוא עגול וכל עגול אין רחבו אלא באמצעו ואנן בעינן ד' אמות מרובעות שיהא ארבע בצידיה כמו באמצעה ובריבועא איכא הקיפא טפי:

מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע מתני' היא בארבעים ותשע מדות והדברים נראין לעינים דאילו אמה עגולה חוט שלש אמות מקיפה ואמה מרובעת צריכה חוט ד' לסובבה אמה לכל רוח:

בשיתסר היקף סגי:

ה"מ דסגי בשיתסר מהאי טעמא דמרובע יתר על עיגול רביע:

בעיגולא דנפיק מיגו ריבוע אם היקפת בחוט של ט"ז אמה בקרקע בריבועא תמצא בתוכו ארבע מרובעות ואם היית צריך לעגלו מבפנים ולהוציא קרנות ריבועו אתה עוגלו בחוט י"ב ונמצא חיצון יתר על הפנימי רביע אף כאן אם היתה מרובעת סוכה זו דיה להיות כדי שישבו בהיקיפה ששה עשר בני אדם:

אבל בריבועא מגו עיגולא בעינן טפי משום מורשא דקרנתא אבל עכשיו כשעשה אותה עגולה אם לא היה הקיפה אלא ששה עשר נמצא האמצע רוחב הרבה מארבע וצידיה הולכים וכלים עד לכלה ואין אתה מוצא בצידיה ארבע שאין לה זויות ורבי ארבע מרובעות בעי וצריך אתה לעשות על כרחך היקף עיגולה גדול כדי שתוכל לרבע מתוכה ארבע מרובעות שיש להם זויות:

מכדי כל אמתא בריבועא כו' כשאתה מודד אלכסון שלהם אתה מוצא לכל אמה שבריבוע תוספת שני חומשים כך שיערו חכמים:

כמה מרובע יתר על העגול רביע אין להוכיח דבר זה מהא דטבלא מרובעת של שלש על שלש וחוט של שתים עשרה יסוב אותה וטבלא עגולה של שלש חוט של תשע אמות יסוב אותה דכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח כדאמר בשמעתין דאין מביאין ראיה מחוט ההיקף הגדול רביע אצל רוחב המקום דאטו טבלא עגולה של ד' על ד' אמות סלקא דעתך שאינה מחזקת אלא כטבלא של ג' על ג' מרובעים לפי שהחוט המקיפו מדתו שוה והלא כשתחלוק טבלא של ג' על ג' מרובע על ג' רצועות לאורך ושלש רצועות לרוחב לא תמצא בה כי אם ט' [של] אמה על אמה וטבלא עגולה של ד' על ד' ע"כ יש בה י"ב רצועות של אמה על אמה שהרי (אם) ריבוע של ד' על ד' כשנחלק לד' רצועות של רחב אמה לארכו וכן לרחבו תמצא בו י"ו רצועות של אמה על אמה ומרובע אינו יתר על העיגול אלא רביע נמצאת אתה אומר שהעגולה היא י"ב אמה על אמה אלא ודאי אין ראיה מחוט של היקף כלל ועוד תדע דרצועה של ה' אמות אורך על רוחב אמה חוט של י"ב אמה מקיפה כשתבא לחלקה לרצועות של אמה על אמה אין בה אלא חמש אמות והיינו טעמא לפי כשאתה מניח חוט בריבוע הולך ומיצר לזויות וכשאתה מניחו בעוגל מרחיב והולך ואם באנו לכוין החשבון דמרובע יתר על העגול נוכל להוכיח בענין זה שתעשה נקודה של משהו ותקיפנה בחוטין הרבה סביב זה סיבוב אחר סיבוב עד שירחיבו ויגדל רוחב בעוגל טפח על טפח ואחר כך תחתך החוטין מן הנקודה ולמטה דהיינו מחצי רוחב עיגול ולמטה ואחר שיחתכו יתפשטו כל החוטין מימין ומשמאל ונמצא כל חוט הולך ומאריך מחבירו משהו מכאן ומשהו מכאן עד שאתה מגיע לחוט העליון דארכו ג' טפחים שהוא חוט החיצון שהוא מסבב טפח על טפח דכל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים נמצאו החוטין הללו סדורין כענין זה כמין רצועה רחבה באמצע חצי טפח והיינו כנגד הנקודה מכאן ומכאן כלה והולכת וצרה עד משהו ואם באת לחזור ולחלק אותה באמצע היינו כנגד הנקודה תמצא שתי רצועות שכל אחת ארכה טפח ומחצה ומצד אחת רחבה חצי טפח ומצד אחת כלה עד משהו ועתה תצטרף אלו שתי הרצועות ושים הארוך כנגד הקצר תמצא רצועה ארכה טפח ומחצה על רוחב חצי טפח תחלוק אותה לשלש רצועות תמצא בה שלש רצועות מחצי טפח על חצי טפח ואילו רצועה מרובעת של טפח כשתחלקנה שתי וערב תמצא בה ארבע רצועות של חצי טפח על חצי טפח הרי לך מרובע יתר על העיגול רביע:

כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה אין החשבון מכוון ולא דק דאיכא טפי פורתא שאם תעשה ריבוע של עשר על עשר ותחלק אותו שתי וערב נמצא בתוכו ארבעה ריבועים של חמשה על חמשה חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסונים ההולך לצד אמצע של ריבוע גדול תמצא בריבוע הפנימי חמשים אמה שהרי הוא חציו של חיצון שהרי חלקת הריבועים של ה' על ה' כל אחד לאלכסונו ואם לא היה בו אלא לפי חשבון אמתא ותרי חומשי דהיינו ז' על ז' נמצא דאין בו חציו של חיצון דריבוע של שבעה על שבעה אין בו אלא ארבעים ותשע רצועות של אמה על אמה וראוי להיות חמשים דהא הוא חציו של עשרה על עשרה דעולה למאה רצועות של אמה על אמה:

רבי יוחנן מקום גברי לא קחשיב על חנם דחק ליישב דברי ר' יוחנן דעל כרחך מקום גברי קחשיב דשמעינן ליה בהדיא בעירובין בריש חלון (דף טו.) דאמר חלון עגול צריך שיהא בהקיפו כ"ד טפחים ולא מיתרצא אלא כדייני דקיסרי וכו':

ש"מ שכל מי שיש בהיקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח בי"ב סגי כיון דאית בהיקיפו י"ב נמצא חללו ד' על ד' ודחינן הני מילי בעיגולא כלומר לא תמצא חללו ד' אמות אלא באמצע בלבד בצדדין אינך מוצא ד' אמות. ותנן באהלות (פי"ב מ"ו) כמה יהא בהיקיפה ויהיה בה טפח במרזב במרובעת ד' שהמרובע יתר על העיגול רביע. בי"ו גברי סגי דהא משכחת ד' על ד' אמות. ודחינן הני מילי דמרובע יתר על העיגול רביע בעיגולא דנפיק מגו ריבועא.

אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא בעינן טפי משום מורשא דקרנתא כאינו לרבינו הגאון פי' ואמר אינך מוצא ד' על ד' אמות אלא יש בעיגולו ט"ז אמה וה' שביעיים ושני שלישי שביע חסר מעט. ותוב אמרינן מכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא כלומר אם תעשהו באלכסון במתיחת זויותיו תמשוך בהן מורשא דקרנתא לא יוסיף יתר על כל אמה שני חומשין לי"ב אמה כ"ד חומשין משום שתרבעהו ותוציא מורשאות בקרנותיו נמצאו כ"ד חומשין. הנה ה' אמות פחות חומש ושתים עשרה הנה י"ז אמה פחות חומש. וזהו שאמרו בשיבסר נכי חומשא סגי כלומר בזה השיעור בי"ז נכי חומש בעיגולא תמצא ד' על ד' אמות אחרי שתמשוך מהן מורשא דקרנתא ודחינן לא דק כלומר הוסיף על שיעור ולא דקדק.

ומתמהינן אימור דאמרינן לא דק פורתא טובא [מי] אמרינן וחזרנו לחשבון אחר. כלומר אין כל אדם ישיבתו אמה אלא מקום ב' אמות ישיבת ג' אנשים הן אי הכי בכמה אמות יושבין כ"ד בני אדם. בי"ו אמות ואנו בשבסר נכי חומש בעינן ושנינן לא דק. הוסיף אמה אחת פחות חומש.

ואמרינן אימור דאמרינן לא דק לחומרא וזה קולא היא כי בי"ו אמה הסוכה פסולה היא. ואתה הכשרת אותה.

ושנינן לעולם גברא באמתא יתיב ור' יוחנן מקום גברי לא קחשיב פירוש בני אדם הללו חשבן ר' יוחנן במקום דופן וכשישב אדם נמצא ירכו עם שוקו אמה. והיושב כנגדו אמה כשיהיה האמות בעיגול נמצא מקום ישיבת זה אמה ומקום היושב כנגדו אמה אחרת כשתוציא מכלל השמונה אמות במקום ישיבתם נמצא פנוי ביניהם ו' אמות. וכל עיגול שיש בתוכו ו' אמות קו יסוב אותו י"ח אמה ודי לנו בי"ז נכי חומש נמצא שהוסיף אמה וחומש ושנינן לחומרא הוסיף והיינו לא דק ולחומרא לא דק וגרסינן בפרק חלון שבין ב' חצרות א"ר יוחנן חלון עגול צריך שיהא בהיקיפו כ"ד טפחים ושנים ומשהו [מהן] בתוך י' שאם ירבענו נמצא משהו בתוך י'. למה לי כולי האי מכדי כל שיש בהיקיפו ג' טפחים יש בו רחב טפח בי"ב טפחים סגי ושנינן הני מילי בעיגולא אבל בריבועא כו' ואסיקנא בי"ז נכי חומשא סגי. ושנינן ר' יוחנן דאמר כדייני דקיסרי דאמרי ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא. ואקשינן והא ליתא לדייני דקיסרי.

ומהדרינן הני מילי בעיגולא אבל בריבועא בעינן טפי פי' הני מילי דסגי בהיקף של (תליסר) [תריסר] אמות לסוכה שיש ברוחבה ד' אמות, כשהן ד' אמות על ד' אמות עגולות אבל כשהן ד' אמות על ד' אמות מרובעות בעי טפי, והשתא לא פריש ליה טפי עד דמפרש לה בסמוך.

ופריך מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע בשיתסר סגיא כלומר דאפילו ד' מרובעות בשיתסר סגי להו דהיינו ד' אמות לכל רוח שהוא רביע יותר על העיגול שהוא תריסר אע"ג דהא סוכה מרובעת ורבי יוחנן סוכה עגולה הוה עביד איהו, השתא שאין המרובע יתר על העיגול אלא רביע שהם י"ו אמה, ואין רבי יוחנן נותן בהקף סוכה העגולה אלא כשיעור סוכה מרובעת דיתבי בה מנין אנשים כמנין היושבים במרובעת, וכוליה שקלא וטריא לאו פירכא ופרוקי נינהו, אלא הויא דתלמודא לברורי דוקיא דחושבנא ושיבורא דיליה עד דמפרש לה.

ומהדרינן הני מילי בעיגולא מגו ריבועא הוי רביע טפי, אבל בריבועא דנפיק מגו עיגולא בעי טפי. פי' וסוכה עיגולא דר' יוחנן היינו שיש בתוכה סוכה מרובעת דרבי שהיא ד' אמות על ד' אמות, ועיגול המקיף את המרובע שבתוכו בעי טפי מאותו הריבוע ולא סגי ליה בשיתסר משום מורשא דקרנתא.

ואמרינן דאין הכי נמי דבעי טפי, מיהו אכתי לא בעי כ"ד אמות, דמכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ונמצא שמרובע של ד' אמות על ד' אמות אלכסונו רבה עליו ח' חומשים, וכשאתה עושה עיגול של מרובע זה הדבר ידוע שרחבו של עיגול הוא אלכסונו של מרובע החקוק בתוכו נמצא רחבו של עיגול הוא אלכסונו זה ה' אמות וג' חומשים, ורחבו של עיגול הוא שליש הקיפו כדאמרן אם כן תוסיף ב' חלקים של רוחב זה הוו שבסר נכי חומשא, כי החמש אמות ג' פעמים הם ט"ו אמות, והג' חומשי ג' פעמים (י"ט) [ט'] חומשים שהם שתי אמות פחות חומש, שהם י"ז פחות חומש, ואם כן בשיבסר נכי חומשא סגיא.

ומהדרינן דאין הכי נמי ורבי יוחנן לא דק בחושבניה ואוסיף עליה טפי ממאי דבעי לחומרא, ופרכינן אימר דאמרינן לא דק פורתא, פי' כדי שיבא חשבון שלם, אבל כולי האי משבסר נכי ח'[ד] חומשא לכ"ד אמות מי אמרינן לא דק.

ואתא מר קשישא בריה דרב חסדא ופריק פירוקא אחרינא וקאמר מי סברת גברא באמהתא יתיב. (דלהו) ומקום כ"ד אנשים כ"ד אמות, תלתא גברי בתרתי אמהתא יתבי. וסגי לכ"ד אנשים (בשבסר) [בשתסר] אמהתא, ואף על גב דלטובל מעומד נתנו אמה על אמה היינו בטובל בלחוד משום הכשר טבילה כדאמרן.

ופרכינן דאם כן בצר ליה שיעורא דהא אנן שבסר נכי חומשא בעינן לרחבו של עיגול שעל המרובע ואילו כ"ד אנשים (בשבסר) [בשיתסר] סגי להו.

ומהדרינן דלא דק רבי יוחנן בחושבנא ובצר משיעוריה פורתא כדי שיאמר חשבון שלם.

ואח"כ גלגלו בה דבריהם של דייני קיסרי שאמרו עיגולא דנפיק מגו ריבועא רבעא ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא ולדעתי לא הוזכרו בכאן דבריהם להעמיד דבריו של ר' יוחנן כדעת שמועתם שאילו כן היינו אומרים ר' יוחנן כדייני קסרי אמרה על הדרך שאמרוה כן בעירובין פרק חלון ע"ו ב' שלא מצאו שם צד להעמיד דבריו אלא על דעת דייני קסרי אבל בכאן לא הוצרכו לכך שהרי דבריו של ר' יוחנן כבר נתיישבו בכדי צרכם אלא שעל ידי גלגול הביאו דבריהם ואין ביאור דבריהם בהיקף החוט הסובב בריבוע או בעיגול אלא בענין התשבורת ופי' דבריהם עיגולא דנפיק מגו ריבועא שהוא ריבעא ר"ל שיש לו תוספת רביע בריבוע החיצון וכמו שאמרו כמה מרובע יתר על העיגול רביע אם אתה מרבעו מבפנים יהיה המרובע התיכון בשבורו חצי המרובע החיצון בשבורו והוא ענין רבועא מגו עיגולא פלגא כלומר חצי המרובע העליון שכשאתה גורע מן המרובע החיצון רביעית שהוא יתרון המרובע על העיגול ויתרון העגול על המרובע שבתוכו תמצא שיעור המרובע הפנימי חצי שיעור המרובע החיצון והגע עצמך שהמרובע העליון שש עשרה כשאתה בא לשבר העיגול אתה מוצאו שנים עשר וכשתבא לשבר המרובע התיכון אתה מוצאו שמנה ומה שאמרו ולא היא חוזר למה שאמרו עיגולא דנפיק מגו ריבועא ריבעא ואינו כל כך כמו שנבאר בסמוך ואע"פ שלדעת ר' יוחנן אין החשבון מכוון כל כך שהרי על דרך האמת לפי חכמת התשבורת כל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים ועוד שביעית טפח וכן שכל אמתא בריבוע יתר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא מ"מ לא נאמרה אלא בדרך מדידה וכל שהוא במדידה אין הכיוון מצוי בו כל כך כדי לדקדק בהם בדבר מועט אבל דייני קסרי שדקדקו הרבה בדבריהם ועל פי חכמת התשבורת ואעפ"כ לא דקדקו הדברים ולא כיונו החשבון מכל וכל אמרו עליהם ולא היא דהא חזינן דלא הוי כולי האי והוא שידוע בחכמת השיעור שהעיגול י"א חלקים מי"ד במרובע החיצון והמרובע התיכון שבעה חלקים מי"א בעיגול אבל המרובע התיכון חצי המרובע החיצון בדקדוק שהרי כשתעריך שבעה אל אחד עשר ואחד עשר אל ארבעה עשר יצא לך אל ארבעה עשר שהוא החצי והרבה מפרשים עשו דבריהם של דייני קסרי סובבים על דבריו של ר' יוחנן ומפרשים את דבריו והבינום בדרכים אחרים עד שהעמידו את דבריהם בשבוש ותמהים עליהם היאך נשתבשו כל כך וטרחו ליישב דבריהם כפי כחם ואין צורך בכך וכבר ביארנו עיקרי דבריהם בשמועה אחרת כיוצא בה במסכת עירובין פרק חלון:

גמ' א"ל מר קשישא כו' ג' גברי בתרתי אמתי יתבי כו' יש מקשים לפום הך סברא מצינן לאשכוחי שפיר בשיעור מצומצם ובתריסר בעיגולא כדבעי למימר מעיקרא דכיון דג' גברי בב' אמות יתבי ה"ל שיתסר ואתה מוצא בתוכו ה' אמות ושליש על ה' אמות ושליש ור"י מקום גברי לא קחשיב הוציא לך ד"ט לכל צד נמצא דאינו רחב אלא ד' על ד' דהוא תריסר בעיגול' ונראה דקושיא זו ארכביה אתרי רכשי דמאן דאית ליה ג' גברי בב' אמות יתבי לית ליה מקום גברי לא קחשיב ומאן דאית ליה מקום גברי לא קחשיב לית ליה ג' גברי בב' אמות יתבי ועוד הא דסגי בתריסר בעיגולא אינו אלא לפי סברת המקשה דמעיקרא דד' אמות על ד' אמות ודאי משמע בריבוע אך קשה למאן דאית ליה דמצינן למימר דג' גברי בב' אמות יתבי מכ"ש דמצינן למימר דד' גברי בג' אמות יתבי שזאת הסברא יותר קרובה לגברא באמתא יתיב וא"כ ה"ל תמני סרי ולחומרא לא דק וי"ל מאן דאית ליה ג' גברי בב' אמות יתבי ד' חומשין חשיבא ליה פורתא ולא דק אבל ו' חומשין חשיבא ליה טובא וק"ל:

בגמ' ור"י מקום גברי לא קא חשיב ופרש"י בתוך הסוכה אלא סביבותיה וכו' עד והוצא לך אמה מזה ואמה מזה לכל צד ר"ל הא דקאמר ר"י אם יש בהיקפה כרי לישב כ"ד בני אדם כשרה אין פי' שיהא הסוכה כ"כ גדולה שיוכלו כ"ד בני אדם לישב בתוכה מבפנים אלא ר"ל פי' שיהא מקום היקף ושטח הסוכה כ"כ גדול שיוכלו כ"ד בני אדם לישב מבחוץ סביב לאותו היקף ונמצא שאותו היקף מבפנים כשתמדוד אותו מפני האיש ר"ל מלבד גופו היושב בצד דרום עד פני האיש היושב בצד צפון שכנגדו אינו אלא ו"א שמתחלה כשחשבת עם הגופים היה הרוחב ה"א ועתה כשתחשוב ותמדוד לבד הגופים אין כאן כ"א ו' אמות כי כל גוף גברא אמה בעוביה כמו ברחבו וברחבו ג"כ באמה יתיב וא"כ חסר מן המדה אמה מגוף האיש היושב בדרום ואמה מגוף האיש היושב כנגדו בצפון ולא תמדוד כי אם השטח שביניהם מזה לזה:

בתוס' ד"ה כמה מרובע וכו' עד דאטו טבלא עגולה של ד' על ד"א וכו' ד"ל דאטו טבלא עגולה של ד' על ד' שחוט של י"ב מקיפה לפי חשבון דכל שיש בהיקפו י"ב יש בו רוחב ד' וטבלא של ג' על ג' מרובעים ג"כ חוט של י"ב מקיפה וכו' בשביל שחוט המקיפין מדתו שוה נאמר ג"כ שהטבלא עגולה של ד' על ד' לא תחזיק יותר מהטבלא המרובע שהיא ג' על ג':

בא"ד ואה"כ תחתוך החוטין מן הנקודה וכו' כזה א? ואח"כ שיחתכם יתפשטו כל החוטין ימין ושמאל כזה החוט הארוך הוא החוט העליון והב' הקצר קצת ממנו הוא השני:

ד"ה כל אמתא בריבוע וכו' עד שאם תעשה רבוע י' על י' וכו' כזה ב?:

בגמרא מכדי כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא בשיבסר נכי חומשא סגי. מכאן קשיא לי על שיטת ר"ת ז"ל בפרק מי שהוציאוהו דף כ"א גבי המעביר ד"א בר"ה דאינו חייב עד שיעבור הן ואלכסונן שכתב שם ר"ת דלכל צד רשאי להעביר בשיעור ה' אמות וג' חומשין שהוא עיקר השיעור וכתב ג"כ דלענין עמוד נמי צריך שיהא בו ה' אמות ושלשה חומשין בריבוע וכן בכל מקום שמזכיר ד"א היינו ה' אמות ושלשה חומשין והרא"ש ז"ל שם פי' דברי ר"ת להדיא כן דעמוד גבוה עשרה ורוחב ד' צריך שיהא הריבוע ה"א וג' חומשין על ה"א וג' חומשין. וא"כ לפ"ז לא הוי מקשה הש"ס הכא מידי דשפיר קאמר ר"י דבעינן בעיגולא קרוב לכ"ד אמות כדי שיהא הריבוע מתוכו ריבוע של ה"א וג' חומשין על רוחב ה"א וג' חומשין. דלפ"ז היה לנכון עולה קרוב לשמנה אמות שהוא שיעור רוחב העיגול באמצעיתו שהוא שיעור האלכסון של הריבוע של ה"א וג' חומשין. ומאי דפשיטא לי לדמות שיעור סוכה בזה לשיעורא דשבת דאיירי ר"ת היינו משום דלכאורה נ"ל פשוט דהא דקי"ל בכל דוכתא דבפחות מד' על ד' לא הוי בית ובעינן דווקא שיהא מרובע לגמרי דאפילו בשלש על שמונה לא הוי בית לענין מזוזה לכ"ע ולענין סוכה לרבי כמ"ש הפוסקים בהלכות מזוזה ובהלכות סוכה עיין בספר טורי זהב בהלכות מזוזה והלכות סוכה ולכאורה אין טעם בדבר אם לא שנאמר דשיעור ד' על ד' ילפינן מקרא דאל יצא איש ממקומו דשיערו חכמים מקומו של אדם ד"א ומסתמא דכ"ש דבפחות מהכי לא מיקרי בית כיון דלא מיקרי מקומו של אדם וכי היכי דהתם בעינן מרובעות ממש כדילפינן התם מקרא בפרק מי שהוציאוהו ה"ה לכל מקום לא מיקרי בית אלא בענין זה ואם כן כיון דלר"ת דבההיא דאל יצא ממקומו גופא בעינן ה"א וג' חומשין על ה' אמות וג' חומשין ה"ה בכל דוכתא לא מיקרי בית אלא בהאי שיעורא ולדעתי היא קושיא עצומה על שיטת ר"ת ז"ל לפי מה שפירש הרא"ש ז"ל דבריו אם לא שנאמר דלפר"ת סובר הש"ס בפשיטות דאין לדמות סוכה לשבת בהא מלתא. ולפ"ז נצטרך לומר דלא בעינן ד' על ארבע מרובעות אלא בארוכה שש ורחבה שלשה נמי הוי סוכה וכן במזוזה ובכל הנך דקחשיב לעיל בברייתא דבית שאין בו ד' על ד' אלא דלכאורה א"א לומר כן דהא קחשיב נמי לעיל אין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות דמיירי לענין תחומין והתם וודאי בעינן מרובע ממש דעיקר מילתא בתחומין וה"ה לר"ת לענין דבעינן ה' אמות וג' חומשין על רוחב ה"א וג' חומשין וצריך עיון ודוק היטב ועיין עוד לקמן בסמוך:

שם א"ל מר קשישא כו' מי סברת גברא באמתא יתיב תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי. אע"ג דלענין שיעור מקוה לכ"ע שיערו חכמים מים שכל גופו עולה בהן אמה על אמה ואף שטובל ערום בלא לבוש אפ"ה בעינן שיעור מורווח טפי משום הזרועות כמ"ש התוספות בפרק ע"פ ובפ"ק דחגיגה ולענין שיעור כוכין אשכחן להיפך דכוכין שיעורן אמה עם הדפנות כמ"ש גם כן התוספות ולכאורה היה נ"ל עוד לפרש דהא דקאמר הכא תלתא גברי בתרתי אמתי יתבי היינו בהך אמות דסוכה דאיירי בהו רבי שהן אמות גדולות בת ששה כדמשמע להדיא בריש פרק קמא דעירובין משא"כ הא דאמרינן בעלמא גברא באמתא יתיב היינו באמה בינונית או קטנה ה' טפחים עצבות וכדמשמע נמי בעירובין דף מ"ח ע"ש. דלפי זה אין כאן פלוגתא רחוקה כ"כ בדברים הנראין לעינים ודו"ק:

שם אימר דלא אמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן וקשיא לי טובא דלא אמרינן איפכא דהא דקאמר מר קשישא תלתא גברי בתרי אמות יתבי לא דק אלא דג' גברי ביותר פורתא מתרי אמות יתבי דהיינו לגמרי כשיעורא דרבי יוחנן דכ"ד בני אדם בשיבסר נכי חומשא יתבי והכי הוי שפיר טפי דלא הוי פלוגתא רחוקה כ"כ ממאי דהוי משמע ליה מעיקרא דגברא באמתא יתיב והשתא נימא דלתלתא סגי בתרי אמתא מצומצמות וזו הקושיא שהקשיתי הוא כעין קושיית מהרש"א ז"ל אלא דתירוצו אינו מספיק לקושייתי ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

שם ורבי יוחנן מקום גברי לא קחשיב ופירש"י דמבחוץ הוא אומר להשיבם כו' וקשיא לי טובא אם כן לפי זה ל"ל לרבי יוחנן כולי האי ליחשיב שיעור סוכה זו ע"י ישיבת כ"ד בני אדם ולא קאמר בפשיטות אם יש בהקיפו שיבסר נכי חומשא כשירה בשלמא למאי דס"ד מעיקרא דשיעורא דר"י מבפנים א"ש לפי שהדבר ידוע שדבר עגול ככבשן א"א למדוד מבפנים ע"י מדה בחבל וחוט המקיף ומש"ה הוצרך למדוד ההיקף ע"י בני אדם זה בצד זה אע"ג דאכתי יכול למדוד אם חוט השוה מן הקצה אל הקצה אם הוא חמשה אמות וג' חומשין אם כן בוודאי יש בהקיפו שיבסר נכי חומשי מ"מ רבי יוחנן שיעור ההיקף מיהא קאמר דזימנין שאין ההיקף עגול לגמרי משא"כ אם שיעורא דרבי יוחנן ע"י בני אדם בהקיפו היינו בהיקף שמבחוץ א"כ למה ליה למיתלי בגברי כיון דבטוב יכול למדוד ההיקף בחוט המקיף מבחוץ סביב הדפנות. והנראה בזה דרבי יוחנן לא איירי במי שעשה כבר סוכתו ככבשן אלא הכי קאמר מי שרוצה לעשות סוכתו ככבשן בעיגול כדי שישבו בה בני אדם הרבה בריוח ולפי ריוח הקרקע שלו וא"כ שעדיין אין כאן בנין לא יוכל לכוין במדה אם יעלה לו בהכשר שיעור סוכה אם לא שיעשה נקודה מאמצעית העיגול ובמחוגה ויתארהו בחבל של שני אמות וארבעה חומשין סביב סביב לנקודה שיעלה לרוחב חמש אמות וג' חומשין וכל כי הא טריחא ליה טובא וקאמר ר"י עצה טובה לעשות מחיצה של בני אדם סביב המקום שרוצה לעשות הסוכה אם יכול להקיפה ע"י כ"ד בני אדם יעשה אח"כ הסוכה תוך העיגול של בני אדם ובניקל לו ובאם לא יכול להכיל כ"כ בני אדם בחוץ ידע שא"א לו לעשות הסוכה בעיגול כ"א בריבוע וירויח בזה כנ"ל ודו"ק: