דף ביאור
מסכת סוכה דף ה׳ עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוכה דף ה׳ עמוד ב׳
מסכת סוכה דף ה׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־334 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בר יוכני עוף גדול הוא מאד ובבכורות (דף נז:) אמרינן פעם אחת הטילה בר יוכני ביצה במקומנו וטבעה ששים כרכים ושיברה ש' ארזים:
פני פני גמר ג"ש גמר ובציפרתא לא כתיב פני:
תפשת מרובה במקום שאתה שומע אף המועט במרובה לא תפשת דיש להקשות תפוס את המועט והרי אתה שקרן בדבריך:
ונילף מפני הכרובים דזוטרי מטפח:
היינו פני כרוב היינו אדם הלא שניהן שוין ולמה חלקם הכתוב ומשני לעולם כרוב נמי פני תינוק הוא וזהו חילוקם פני אדם אפי רברבי פני הכרוב אפי זוטרי:
וממאי דחללה עשרה כיון דמארון וכפורת ילפת עשרה ממאי דחללה עשרה לבד מעובי סככה דלמא בהדי סככה כי ארון וכפורת:
בשליש הבית היו עומדין שהיו הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ על רגליהם וכתיב קומת הכרוב עשר נמצא קומתו כלה בשליש גובה הבית שהוא שלשים אף כאן במשכן כשהיו הכרובים שעשה משה על הכפורת היה גבהן כלה בשליש גובה הבית:
משכן כמה הוי גבהו:
ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
תפשת מרובה לא תפשת יש מפרשים לפי שמדה מרובה אין לה סוף וכאן אי אפשר לומר כן דעל כרחיך לא אפשר ללמוד אלא מפנים שיכולין ליכנס במשכן וכן בפרק קמא דר"ה (דף ד: ושם) ובחגיגה (דף יז.) גבי עצרת דיש לה תשלומין כל שבעה דיליף מחג המצות ופריך ונילף מחג הסוכות ומשני תפשת מרובה לא תפשת והתם יש לדבר סוף ועוד מוכח בהדיא בתורת כהנים דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ה) כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים יכול ימים הרבה אמר ר' עקיבא כל שמשמעו מועט ומשמעו מרובה תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת רבי יהודה בן בתירה אומר שתי מדות אחת מדה כלה ואחת מדה שאינה כלה מודדין במדה כלה ואין מודדין במדה שאינה כלה אמר רבי נחמיה וכי למה בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא לנעול אלא לפתוח אם אתה אומר ימים עשרה או אינו אלא מאה או מאתים או אלף או ריבוא וכשאתה אומר ימים שנים פתחת וזהו פירושו של תפשת מרובה דאם אתה תופש את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה אבל באת לתפוש המרובה אומר לך הבא ראיה וטול ורבי יהודה בן בתירה בא ללמוד ממנהג העולם שתופסין את המדה כלה ומניחין את המדה שאינה כלה אף כאן תופסין החשבון המועט שיש לו סוף ור' נחמיה בא ללמוד מדרך המקראות שלא בא לסתום אלא לפרש והכא גבי תשלומין צריכין כולן לטעמיה של רבי עקיבא: [ועי' תוספות יומא עב. ד"ה נעביד]
בשליש הבית הן עומדין דקומת הכרובים עשר אמות והבית שלשים אמות והא דכתיב (מלכים א ו׳:כ׳) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו היינו משפת הכרובים ולמעלה כדאיתא בפ' המוכר פירות (ב"ב צט:) ולא כמו שפירש בקונטרס בפירוש מלכים (שם) דעליית בית קדשי הקדשים נמוכה משל היכל: [ועי' תוס' יומא נב. ד"ה ועשרים]
Tosafot on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רבנו חננאל
ושנינן תנא מבית עולמים גמר לה דכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה וגו' ודברי' פשוטי' הן. נמצאו הכרובים על גבי הכפורת במשכן עומדים בשליש הבית שהוא כ' טפחי' דל מיניה עשרה טפחים לארון וכפורת כדאמרינן פשו להו עשרה וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם. נמצאו כנפי הכרובים למעלה מעשרה וקרי להו סככה. ש"מ כי חללה עשרה זולתי הסככה. ואקשינן ממאי דכנפיהן למעלה מראשיהן היו פורשין שנמצא החלל עשרה טפחים דלמא בהדי רישייהו הוו קיימו ונמצאת הסככה למעלה מכלל עשרה. ושנינן מדכתיב פורשי כנפים למעלה ש"מ למעלה מראשיהן.
הניחא לר' מאיר דתני במס' כלים בפרק ט"ז כל האמות היו בבינוניות ומפורש דאמה של משה היתה קטנה ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע ואחרת יתירה עליה חצי אצבע. נמצאת האמה שהיא ששה טפחים וחצי אצבע היא הבינונית שיש פחות הימנה חצי אצבע ואחרת יתירה עליה חצי אצבע אלא לר' יהודה דפליג עליה דר"מ דאמר אמה של בנין ו' טפחים ושל כלים ה' נמצא ארון ז' טפחים ומחצה כי כלי הוא וכפורת טפח הרי ח' וחצי נשארו קומות הכרובים י"א טפחים וחצי הנה צריכין להיות שיעורי י"א טפחים חצי הסוכה ושנינן לר' יהודה גמרא גמיר לה שיעור דסוכה י' טפחים דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצות הל"מ. מחיצות הא דאמרן. שיעור מחיצות של סוכה עשרה טפחים הל"מ. הניחא לר' יהודה דצריך הלכה אלא לר"מ מדאורייתא היא כדאמרן ארון ט' טפחים וכפורת טפח הרי עשרה והכרובים סוככים על הכפורת ושנינן לר' מאיר מדאורייתא גובה הדפנות אתאי הלכתא לגוד אסיק מחיצתא ולדופן עקומה ד' אמות ופחות מג' כלבוד דמי ואקשינן שיעורין דאורייתא נינהו דכתיב ארץ חטה ושעורה א"ר אבין כל הפסוק הזה לשיעורא נאמר חטה דתנן בנגעים פרק י"ג מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו הוא והן טמאין מיד כו'.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
ריטב"א
ודילמא מידלו טובא פי' ואע"ג דאמרינן כרובים בשליש הבית עומדין, היינו גוף הכרובים אבל כנפיהם מידלו טובא.
Ritva on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Ritva on Sukka 4d-9a based on manuscripts, Friedlander ed.
מאירי
אמות של מדת גובה המזבח מהם באמה בת ששה ומהם באמה בת חמשה כמו שביארנו בראשון של עירובין אבל שאר האמות כולן באמה בינונית שהיא של ששה טפחים בין באמות הבנין בין באמות הכלים ויש פוסקין באמות הכלים שבשל חמשה היו ולמה נקראת של ששה בינונית מפני שיש אמה בת חמשה כמו שביארנו ויש בת שבעה וכמו שאמרו פסחים פ"ו א' שתי אמות היו בשושן הבירה אחת יתרה על של משה חצי אצבע וכו' ופירושו ששני מקלות הם עשויים למדוד בהם את האמות ושושן הבירה הוא מקום על חומת שער מזרח של הר הבית ושושן הבירה היה מצוייר לשם:
מקרא זה שנאמר בתורה לענין ארץ ישראל ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש יש בו רמז לשיעורין חטה לבית המנוגע שעורה לעצם כשעורה לטומאת מגע גפן לכדי רביעית יין לנזיר תאנה לכגרוגרות להוצאת שבת רמון לטהרת כלי בעלי בתים בניקב כרמון זית לרוב שיעורין שבתורה דבש ר"ל תמרים לכותבת הגסה יום הכפורים וכבר ביארנו פרטי הענינים במסכת ברכות פרק כיצד מברכין וכן מה שנאמר כאן לענין חציצה בקשור שער וענין רובו ומיעוטו מקפיד ושאינו מקפיד ומענין מחיצה בגוד ולבוד ודופן עקומה כבר ביארנו הכל בראשון של עירובין וכן מה שנזכר בסוגיא זו מענין יש אם למקרא ויש אם למסורה ביארנו יפה במסכת סנהדרין בפרק ראשון:
Meiri on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
גמ' אלא מבית עולמים גמר כו' יראה דהך ילפותא דלא ירדה שכינה למטה דשמעינן מיניה דלמעלה מי' מפסקא רשותא ודאי קיימא ואינו סותר הך דיליף הכא דלא הוי רשות אחרת אלא בחללה עשרה לבר מסככה דלענין דלהוי ע"ג רשות אחרת אפילו בגבוה י' עם סככה קאמרינן לעיל דמפסקא רשותא והכא דלהוי תוכה רשות אחרת כמו סוכה קאמר דלא הוי אלא בחללה י' לבר מסככה והכי אמרינן בפ"ק דשבת דבית שאין תוכו י' וקירויו משלימו לי' על גגו מותר לטלטל בתוכו אין מטלטלין כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מהר"ם
ד"ה בשליש הבית הן עומדים וכו' עד והא דכתיב ולפני הדביר פי' בית קדשי הקדשים שהוא לפני הדביר:
Maharam on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
פני יהושע
בגמרא ונילף מפנים של מעלה נ"ל דהכי פירושו דכי היכי דפנים של מעלה אין לו שיעור כלל ה"נ נימא בכפורת דמה שלא נתנה התורה שיעור למדת קומתו היינו משום דאין לו שיעור וא"כ צריך לעשות גובה קומת הכפורת עד לגג המשכן. ונראה עוד דשפיר שייך למילף הכי כיון דכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת וכתיב נמי ודבר ה' עם משה פנים אל פנים ובהכי א"ש לשון התוס' בד"ה תפשת כן נ"ל ואע"ג דהכרובים סוככים על הכפורת וא"כ ע"כ היה חלל בין הכפורת לגג מ"מ אפשר דלצד המזרח היה גובה הכפורת כגובה הכרובים למאי דס"ד השתא דהכרובים נמי עד לגג המשכן היו מגיעין והיינו דכתיב מן הכפורת תעשה את הכרובים ועיין בפירוש מהר"א אבן עזרא:
שם אלא מבית עולמים גמר כו' פירוש דלענין סוכה וודאי מצינן למילף מבית עולמים לחוד אבל לענין שבת וכלאים אכתי איצטריך הך ילפותא מארון לכפורת דאשכחן דמפסקו רשותא בהדי סככה וכמ"ש ג"כ מהרש"א ז"ל אלא דאכתי קשה א"כ בסוכה נמי נימא דאפילו בהדי סככה עשרה סגי דנהי דאשכחן בכרובים דמיקרי סככה ע"י עשרה לבד מסככה אכתי איכא למימר דבפחות מכן נמי מיקרי סככה. ויש ליישב דכיון דלא נתנה התורה מדה בכרובים ע"כ היינו משום דלא איצטריך דממילא ידעינן כיון דאין סכך פחות מעשרה ע"כ היו הכרובין גבוהין עשרה וא"כ מצינו למידק דאין סכך פחות מעשרה לבד מסככה דאל"כ אכתי לא הוי ליה לסתום אלא לפרש כן נ"ל והשתא א"ש נמי הא דקאמר אלא מבית עולמים גמר דלענין כפורת טפח נמי שפיר ידעינן מהכא כיון דכרובים בשליש הבית עומדין ואין סכך פחות מעשרה בהדי סכך א"כ ע"כ דהארון וכפורת היו גבוהין עשרה והיינו כפורת טפח כן נ"ל:
Penei Yehoshua on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
גליון הש"ס
גמ' שיעורין חציצין עי' לקמן דף לד ע"א רש"י ד"ה עשר:
Gilyon HaShas on Sukkah 5b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוכה, דף ה׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־334 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 135 מילים
נפתחת ב״דְּבַר יוֹכָנִי! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ…״
- קטע 216 מילים
נפתחת ב״וְנֵילַף מִפָּנִים שֶׁל מַעְלָה, דִּכְתִיב: ״כִּרְאוֹת פְּנֵי…״
- קטע 38 מילים
נפתחת ב״וְנֵילַף מִכְּרוּב, דִּכְתִיב: ״אֶל הַכַּפּוֹרֶת יִהְיוּ פְּנֵי…״
- קטע 416 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: גְּמִירִי אֵין…״
- קטע 511 מילים
נפתחת ב״וּמַאי כְּרוּב? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּרָבְיָא, שֶׁכֵּן…״
- קטע 622 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: ״פְּנֵי…״
- קטע 78 מילים
נפתחת ב״וּמִמַּאי דַּחֲלָלַהּ עֲשָׂרָה בַּר מִסְּכָכַהּ? אֵימָא בַּהֲדֵי…״
- קטע 846 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מִבֵּית עוֹלָמִים גָּמַר, דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר…״
- קטע 945 מילים
נפתחת ב״מִשְׁכָּן כַּמָּה הָוֵי — עֶשֶׂר אַמּוֹת, דִּכְתִיב:…״
- קטע 1023 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי דְּגַדְּפִינְהוּ עִילָּוֵי רֵישַׁיְיהוּ קָיְימִי, דִּלְמָא לַהֲדֵי…״
- קטע 1124 מילים
נפתחת ב״הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: כׇּל הָאַמּוֹת הָיוּ…״
- קטע 1219 מילים
נפתחת ב״אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת כַּמָּה הָוֵי לְהוּ? תְּמָנְיָא וּפַלְגָא,…״
- קטע 1320 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא, לְרַבִּי יְהוּדָה הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ. דְּאָמַר…״
- קטע 1422 מילים
נפתחת ב״שִׁיעוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה…״
- קטע 1519 מילים
נפתחת ב״חִטָּה — לְבַיִת הַמְנוּגָּע, דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבַיִת…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת סוכה דף ה׳ עמוד ב׳ · קטע 1 — “…דְּזוּטַר טוּבָא! אֲמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: רַב הוּנָא…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת סוכה דף ה׳ עמוד ב׳ · קטע 6 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: ״פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי…”
לשון המקור
דְּבַר יוֹכָנִי! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ. וְאֵימָא כְּאַפֵּי דְּצִיפַּרְתָּא דְּזוּטַר טוּבָא! אֲמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: רַב הוּנָא ״פְּנֵי״ ״פְּנֵי״ גָּמַר. כְּתִיב הָכָא: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפּוֹרֶת״, וּכְתִיב הָתָם: ״מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו״.
וְנֵילַף מִפָּנִים שֶׁל מַעְלָה, דִּכְתִיב: ״כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי״! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ.
וְנֵילַף מִכְּרוּב, דִּכְתִיב: ״אֶל הַכַּפּוֹרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרוּבִים״!
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: גְּמִירִי אֵין פְּנֵי כְרוּבִים פְּחוּתִין מִטֶּפַח, וְרַב הוּנָא נָמֵי מֵהָכָא גְּמִיר.
וּמַאי כְּרוּב? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּרָבְיָא, שֶׁכֵּן בְּבָבֶל קוֹרִין לְיָנוֹקָא רָבְיָא.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: ״פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם״, הַיְינוּ כְּרוּב הַיְינוּ אָדָם! אַפֵּי רַבְרְבֵי וְאַפֵּי זוּטְרֵי.
וּמִמַּאי דַּחֲלָלַהּ עֲשָׂרָה בַּר מִסְּכָכַהּ? אֵימָא בַּהֲדֵי סְכָכַהּ!
אֶלָּא מִבֵּית עוֹלָמִים גָּמַר, דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״. וּכְתִיב: ״קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי״, וְתַנְיָא: מָה מָצִינוּ בְּבֵית עוֹלָמִים כְּרוּבִים בִּשְׁלִישׁ הַבַּיִת הֵן עוֹמְדִין. מִשְׁכָּן נָמֵי — כְּרוּבִים שְׁלִישׁ הַבַּיִת הֵן עוֹמְדִין.
מִשְׁכָּן כַּמָּה הָוֵי — עֶשֶׂר אַמּוֹת, דִּכְתִיב: ״עֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ״, כַּמָּה הָוֵי לְהוּ — שִׁיתִּין פּוּשְׁכֵי, תִּלְתֵּיהּ כַּמָּה הָוֵי — עֶשְׂרִים פּוּשְׁכֵי, דַּל עַשְׂרָה דְּאָרוֹן וְכַפּוֹרֶת, פָּשׁוּ לְהוּ עַשְׂרָה, וּכְתִיב: ״וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפּוֹרֶת״, קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא סְכָכָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה.
מִמַּאי דְּגַדְּפִינְהוּ עִילָּוֵי רֵישַׁיְיהוּ קָיְימִי, דִּלְמָא לַהֲדֵי רֵישַׁיְיהוּ קָיְימִי! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: ״לְמַעְלָה״ כְּתִיב. וְאֵימָא דְּמִידְּלֵי טוּבָא? מִי כְּתִיב ״לְמַעְלָה לְמַעְלָה״?
הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: כׇּל הָאַמּוֹת הָיוּ בֵּינוֹנִיּוֹת. אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר, אַמָּה שֶׁל בִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת כַּמָּה הָוֵי לְהוּ? תְּמָנְיָא וּפַלְגָא, פָּשׁוּ לְהוּ חַד סְרֵי וּפַלְגָא, אֵימָא סוּכָּה עַד דְּהָוְיָא חַד סְרֵי וּפַלְגָא!
אֶלָּא, לְרַבִּי יְהוּדָה הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: שִׁיעוּרִין, חֲצִיצִין, וּמְחִיצִין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
שִׁיעוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ״, וְאָמַר רַב חָנִין: כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשִׁיעוּרִין נֶאֱמַר!
חִטָּה — לְבַיִת הַמְנוּגָּע, דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבַיִת הַמְּנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ — הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד.