מסכת סוכה דף מ״ט עמוד א׳

שכל מזבח כו' להכי אין כשר לעבודה שכל המזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול לעבודה הכי גרסינן קרן אבן אמה על אמה ברום אמה לכל קרן ויסוד דהיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו מרובע אם חסר אחד מכל אלו פסול וטעמא אמר רב הונא בשחיטת קדשים (זבחים סב.) כל מקום שנאמר המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו המזבח העשוי כן והנך בכולהו כתיב המזבח על קרנות המזבח באצבעך במלואים (שמות כ״ט:י״ב) ובכבש כתיב אל פני המזבח (ויקרא ו׳:ז׳) והכבש הוא פניו של מזבח שהוא פתחו ועלייתו וביסוד כתיב אל יסוד המזבח (שם ח) ובריבוע כתיב רבוע יהיה המזבח (שמות כ״ז:א׳):

רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב מעכבו דקסבר כרכוב המזבח זהו הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן סבירא להו זהו הכיור והכי אמרינן בזבחים בפרק קדשי קדשים (שם):

שיתין חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים:

חמוקי סתרי לשון חמק עבר (שיר השירים ה׳:ו׳) נסתר ונכסה ממני וכן עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״ב) תסתרי ממני שאת בושה ליקרב אלי על שמעלת בי חמוקי ירכיך לשון ירך המזבח (ויקרא א):

מעשה ידי אומנותו של הקב"ה גרסינן ועליהם כרה דוד וכו' לא גרסינן ליה בתוספתא והכא נמי לא גרסינן ליה דמאן דאית ליה שכראן לית ליה שמששת ימי בראשית נבראו:

לידידי הקב"ה בשבילו אני משוררו ובמקומו אני לקבול על זאת:

שירת דודי לכרמו על כרמו:

כרם היה לידידי בקרן בן שמן בארץ ישראל זוית השמינה מכל הארצות:

שכל מזבח שאין לו קרן וזה שקרנו נפגמה הוה ליה קרן כמאן דליתיה ולכך נפסל לעבודה דאין לו קרן דפגימה פוסלת באבני מזבח כדי שתחגור בה צפורן כדאמר פ"ק דחולין (דף יח. ושם) וטעמא פירש שם בקונט' משום דכתיב אבנים שלמות תבנה [ובסידא] פליגי בה תנאי התם ר"ש בן יוחי אומר טפח ר' אליעזר בן יעקב אומר כזית וי"ל דהטעם משום דלא חשיב ריבוע למר בהאי שיעורא ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב כדקתני הכא ומיהו במזבח ניחא דכתיב רבוע יהיה המזבח אבל קרן מנלן דסיד היה בקרן דאע"פ שפירש כאן בקונט' קרן אבן מרובע אמה על אמה ברום אמה לא יתכן דע"י מלבן נעשה כדאי' בפ' איזהו מקומן (זבחים נד.) ושמא רבוע דקרן ילפינן ממזבח וא"ת ואבני מזבח מאי איריא משום דנפגמה תיפוק ליה משום דחסרה האבן ואפילו לא נפגמה לא קרינן בהו שלמות כדמוכח פ' איזהו מקומן (שם) גבי מזרחית דרומית שלא היה לו יסוד דפריך היכי עבדי לה אי דגייז לה אבנים שלמות אמר רחמנא וי"ל דהכי קאמר ליה התם אי גייז לשבר האבן אי אפשר [לשבר] בלא פגימה ואין כאן שלמות ואם בא לפחות ולהחליק בסכין בלא פגימה איכא איסורא דלא תניף עליהן ברזל וכן משמע במסכת ע"ז פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נב:) גבי אבני מזבח. שקצצום וגנזום בית חשמונאי דקאמר היכי נעביד ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נסרינהו פי' לעשות בלא פגימות לא תניף עליהם ברזל כתיב וא"ת וליעבדו על ידי שמיר דבבית שני הוה שמיר כדמוכח במסכת סוטה בפ' עגלה ערופה (סוטה דף מח.) דקאמר משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל שמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו משחרב בית המקדש בטלו אורים ותומים ושמיר דמשמתו נביאים הראשונים היה חורבן הבית כדתניא בגמ' משחרב בהמ"ק בטלו אורים ותומים והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיתא ביומא (דף כא:) אלא בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רשב"ג התם משחרב בהמ"ק ניטל טעם הפירות מסתמא לאחר חורבן בית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירות מתברכין בימי שמעון בן שטח. שנעשין חטין ככליות של שור הגדול ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה דפ"ק דקידושין (דף לא.) ודפ"ב דע"ז (דף כג: ושם) שבקשו ממנו חכמי ישראל אבנים לאפוד ואבני אפוד בעו שמיר כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה ערופה (סוטה מח:) כדכתיב במלואותם ואפי' ר' יהודה דפליג עליה ואמר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק מודה נמי דאבני אפוד בעו שמיר כדמוכח פ' מי שאחזו (גיטין סח. ושם) גבי בנין בהמ"ק שעשה שלמה דקאמרינן היכי נעביד איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וההיא על כרחך רבי יהודה היא דלר' נחמיה לא הוה שמיר לבית המקדש ועובדא דדמא בן נתינה בבית שני הוה דקאמרינן התם לשנה נולדה לו פרה אדומה בעדרו ושבע פרות היו הראשונה שעשה משה שניה שעשה עזרא כדתנן במסכת פרה (פ"ג מ"ה) וכיון שהיה שמיר בבית שני כדפרישית אמאי גנזום בית חשמונאי וי"ל שמיר אין עושה אותן שלמות שלא תחגור בה צפורן וא"ת א"כ היאך בנו את המזבח דלא אפשר לומר שהיה מתקן מבחוץ ומכניסו מבפנים דאפילו כי האי גוונא במזבח אסור כדתניא במכילתא בסוף פרשת וישמע יתרו לא תבנה אתהן גזית בו אין אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקודש הקדשים ומה אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אלמא במזבח אפילו בחוץ אינו נשמע וכן יסד רבינו אליהו הזקן באזהרת אמת יהגה חיכי אבני מזבח תוך ובר כן נגוזו ועבר והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו אבל אין צריך דמשמע בפ' איזהו מקומן (זבחים נד. ושם) שבנו אותו באבנים החלוקות כגון חלוקי אבנים מן הנחל שבחול הים ובחול הים נבראו חלקות מששת ימי בראשית ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואמר ר' יהודה דהוה שמיר לבהמ"ק.:

אל תיקרי בראשית אלא ברא שית האי תנא ור' יוחנן סברי מששת ימי בראשית נבראו אבל אידך תנא דדריש וגם יקב חצב לית ליה דמההוא קרא דריש מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמילתיה גרסינן ועליו כרה דוד ומיהו קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן דהכא סבר מששת ימי בראשית נבראו דדריש מעשה ידי אמן מעשה אומנותו של מקום ולקמן בפרק החליל (סוכה נג.) א"ר יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ושמא אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן:

ויטעהו שורק זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב חצב בו אלו השיתין. כך כתוב בכל הספרים וזה גרסת הקונט' אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל בתוכו זה היכל וגם יקב חצב בו זה מזבח וקרי למזבח יקב לפי שמנסכין עליו את היין שמוציאין מן היקבים ומריבויא דגם דרשינן שיתין:

תניא א"ר אליעזר ב"ר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש פרחי כהונה אחת לע' שנה יורדין שם ומלקטין משם יין קרוש הדומה לעיגול דבילה.

אמר רבה בר בר חנא אר״י שיתין מששת ימי בראשית נבראו ק״ל דהא א״ר יוחנן לקמן שיתין שכרה דוד י״ל אמוראי נינהו אליבא דרב יוחנן א״נ שנבראו מששת ימי בראשית ונסתמו ובא דוד וכראן:

פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש ושורפין אותו בקדושה פי׳‎ שעדיין בקדושתו וצריך שריפה בקדושה:

נקבים אלו שהמים והיין המנסכים יורדין דרך שם לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים הוא קרוי שיתין ונחלקו בו חכמי ישראל מהם שאמרו שעד התהום היה חלול ויש אומרים שלא היה עד תהום אלא מקום עמוק רצוף קרקעיתו ברצפת שיש שלא ליבלע לגמרי ומזמן לזמן היו פרחי כהונה נכנסין שם (בלוש) [בלול] שבין כבש למזבח מפני שמתיראין שלא יתמלאו השיתין ומלקטין משם יין קרוש כעין עיגולי דבילה וי"מ שלא היה אדם יכול ליכנס לשם אלא שמכניס ומלקט מדפנותיו או לוקח קנה ארוך ומלקט היין הקרוש מן הקרקע ושורפי' אותו בעזרה משום שהוא קודש ואסור בהנאה ואין מוציאין אותו חוץ לעזרה לשריפה אלא ניסוכו בקודש ושריפתו בקודש ומ"מ הנהנה בהם לא מעל והוא שאמרו מעילה י' א' הנסכים מועלים בהם משהוקדשו ירדו לשיתין אין מועלין בהם ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ולדעת האומר חלולים היו עד תהום אתה מפרש שמועה זו כשהיה כלי בתוך השיתין ונקלט שם יין שאין מועלין בו או שכשנשפך בא כהן אחר והכניס ידו לשיתין וקלט ממנו בידו ונוהגים היו בשעת ניסוך לסתום מעטפי השיתין שלא ליכנס היין לשעתו אלא שיראה כמלא כדי שיראה הכל שבע ומלא ברכת ה':

תוס' בד"ה שכל מזבח כו' ובסידא פליגא בה תנאי התם רשב"י כו' עכ"ל וכצ"ל דהכי מוקמינן התם פלוגתייהו בסידא וההיא דחגירת צפורן באבני מזבח ע"ש:

תוס' ד"ה שכל מזבח שאין לו קרן וכו' דכתיב אבנים שלמות תבנה ובסיד פליגי בה תנאי וכו' כנ"ל להגיה ור"ל דכשנפגם האבן בעצמו הוי שיעורא כדי שתחגור בו ציפורן מדכתיב אבנים שלמות אבל כשנשבר במקום הסיד שבין האבנים ולא נפגם שום אבן פליגי בה תנאי ולא הוי מטעם הפסול דכתיב אבנים שלמות אלא מטעם דלא חשיב ריבוע וכו':

בא"ד ומיהו במזבח ניחא כו' אבל קרן מנא לן דסיד היה בקרן ר"ל דהקרן לא היה אבן אחת אלא היה עשוי בסיד ובאבנים קטנים וזפת וקנים וא"כ כשנפגם לא הוי פסולו מטעם דכתיב אבנים שלמות אלא מטעם דלא חשיב ריבוע ומנ"ל דצריך ריבוע אבל י"ל והלא כל המזבח נעשה ע"י מלבן כדאיתא לעיל (סוכה דף מ"ה) עלה אמה וכנס אמה וכו' וא"כ היכי מצינו דפגימות המזבח בכדי שתחגור בה ציפורן אלא ע"כ כשנמצא הפגם באבנים עצמן וא"כ הכי נמי נימא בקרנות המזבח וי"ל בדוחק דס"ל לתוס' דהכא קאי אמעשה דצרוקי שניסך המים על רגליו וכו' שנפגם המזבח מחמת שזרקו עליו באתרוגיהן מסתמא מאותן זריקות לא נעשה שום פגם באבנים עצמן אלא שנשברה חתיכה וחלק מהמזבח ומסתמא לא נשבר באמצע שום אבן אלא מקום השבירה היתה בסיד שבין אבן לאבן כי הוא דרך שבירה וא"כ לא נפסל אלא מטעם דלא הוי חשיב ריבוע וק"ל:

בא"ד וא"ת ואבני מזבח מאי אריא משום דנפגמה תיפוק ליה משום דחסרה האבן וכו' וי"ל מה מקשין התוס' הא על כל פנים צריך להשמיענו דאפי' לא נפגם אלא בכדי שתחגור בו הציפורן דנפסל וי"ל דלשון פגימה משמע שנעשה באבן רושם שאינו חלק אבל אם נשבר ממנו מקצתו ומקום השבירה נשאר חלק ואין בו פגימה לא היה נפסל דוגמת פגימת סכין של שחיטה דהיינו שנפנגם פיו באופן שאינו חלק אבל אם נשבר הסכין מארכו ונשאר בו כשיעור סכין וגם אינו פגום הוא כשר לשחיטה ולגבי אבני מזבח אינו כן שאפי' אם נשבר קצת מהאבן והנשאר אין בו פגימה במקום השבר אפ"ה הוא פסול מטעם דלא קרינן ביה שלימות וא"כ לא הוי ליה למימר לישנא דפגימת המזבח אלא הוה ליה למימר חסרון אבני המזבח בכל שהוא אפי' בכדי חגירת הציפורן והיה כולל בלשון זה כל עניני שבירה:

בא"ד וי"ל דה"ק התם אי דגייז לשבר האבן א"א לשבר בלא פגימה כצ"ל ור"ל דאין ה"נ דלא נפסל מטעם חסרון אלא מטעם פגימה ר"ל שאינו חלק והתם הכי קאמר א"א לשבר שום אבן שלא יהיה השבר פגום ואינו חלק:

בא"ד וא"ת וליעברו ע"י שמיר כו' פי' דאז יהיה מקום השבירה חלק בלי פגימה:

בא"ד דחמשה דברים חסר בית שני ר"ל דאורים ותומים הוא אחד מן החמשה דברים:

בא"ד ובטל השמיר היינו לאחר בית שני כו' נ"ל שכן צ"ל והא דקאמר משחרב בהמ"ק בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רשב"ג התם וכו' מסתמא בבית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירות מתברכין וכו':

בא"ד כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה ערופה וכו' ר"ל דשם פליגי ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה ס"ל דשמיר היה צריך כשבנה שלמה את הבית ור' נחמיה ס"ל דלבנין בהמ"ק לא היו צריכין לשמיר אלא מתקנים את האבנים מבחוץ ואח"כ מכניסין אותם לבית בפנים ולא היה צריך לשמיר אלא לאפוד:

(שיר השירים ז, ב) "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן", מַעֲשֵׂה יְדֵי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נראה לי בס"ד להכי נקיט לשון 'אמן' כי באותיות אלו רמוז שמו של הקב"ה בכתיבתו וקריאתו שהוא הוי"ה אדנ"י שעולים מספר אמן. גם אמן ראשי תיבות אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן.

"וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נראה לי בס"ד בית המקדש הוא סוד המלכות כנזכר בפרדס והוא נטוע על ידי היסוד אשר נקודתו שור"ק. 'וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ' זֶה מִזְבֵּחַ והיינו מ' של מִגְדָּל הוא מ' דְמִזְבֵּחַ וג"ד דְמִגְדָּל הוא ז' דְמִזְבֵּחַ כי 'גד' עולה ז' ולמ"ד דְמִגְדָּל הוא ב"ח דְמִזְבֵּחַ כי ב"ח מספר עשרה ועם נקוד צד"י שיש בה שהוא עשרים הרי מספר למ"ד. 'וְגַם יֶקֶב חָצַב בּוֹ' אֵלּוּ שִׁיתִין, דעל ידי הנסוך נעשה חיבור הוי"ה [26] אלהים [86] שמספרם יב"ק [112] אותיות יֶקֶב.