בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת ראש השנה דף ל״א עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ראש השנה דף ל״א עמוד ב׳

    מסכת ראש השנה דף ל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־474 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ומיבנא לאושא כשהיה הנשיא דר בו כיון שהיתה סנהדרין עמו וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו יבנה בימי רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן שמעון בנו חזרו כדתניא לקמן בפרקין (ראש השנה דף לב.) וכשקידשו בית דין כו':

    בית שערים וציפורי וטבריא כולן בימי רבי הוו כדאמרי' (סנהדרין דף לב:) אחרי רבי לבית שערים ושוב כשחלה הוליכוהו לציפורי כדאמרינן בכתובות (דף קג:) ובטבריא היה בימי אנטונינוס:

    וטברי' עמוקה מכולן שפלים היו אז מכל המסעות שגלו:

    שש גלות השח חדא ישפילנה תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר ישפילנה עד ארץ ולעפר:

    מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה כו' שאפילו ראש בית דין בכל מקום - שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל (ראש השנה דף כד.) ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי:

    לא יהו צריכין עדי החדש להלך אחריו:

    אלא למקום הועד של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד:

    גמ' פתיחא שטר שמתא:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Rosh Hashanah 31b · Sefaria · CC0

    תוספות

    רובע לקינו פי' בקונטרס רובע שקל דהיינו חצי דינר וכן משמע לכאורה ביומא בפ' הוציאו לו (יומא דף נה: ושם) דאורחא דמילתא הכי הוי דקאמר ונשקול ארבע זוזי ונשדי בנהרא והיינו ארבע זוזי פשיטי חצי דינר צורי דדינר מדינה אחד משמונה בדינר צורי ומיהו בפ' שני דכריתות (דף י: ושם) מוכח בהדיא דהוי רובע דינר על ההיא דעמדו קנים ברבעתים דחס רחמנא עליה דדלות ולא מייתי אלא חד משיתסר בעשירות דהיינו כבש בסלע וסלע ארבע דינר הרי דאחד משש עשרה הוא רובע דינר והא דנקט ביומא ארבע זוזי נקט לפי היוקר שרגילין להתייקר פעמים עד כך: [וע"ע בתוס' מנחות קז: ד"ה כבש]:

    וביקש ר"א להפקירו לעניים בפ"ב דשבועות (דף טז. ושם) מספקא לן בר"א אי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה כו' או לא קדשה ומהכא לא מצינו למיפשט מידי דהוצרך להעלותו משום דהוי דבר שבמנין כדאמרינן בפ' קמא דביצה (דף ה: ושם) וא"ת ואם לא קדשה מה היו מרויחים עניים הרי לא יוכלו לאכול בירושלים אם בטלה קדושתה ויש לומר דיכולין לחלל שוה מנה על שוה פרוטה כדאמרינן (ב"מ דף נז.) הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ואע"ג דבפרק הזהב (שם) פליגי בשחללו אי דיעבד או לכתחילה הא מסקינן בסוף המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) דבזמן הזה אפילו לכתחילה ומיהו אין ראיה מהקדש למעשר שני וכרם רבעי דפ' התקבל (גיטין דף סה.) גבי מערימין על מעשר שני דמשני הכא במאי עסקינן במעשר שני בזמן הזה דרבנן ופריך ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא הוה לי' לאקשויי ממעשר שני בזמן הזה מה הערמה צריך והלא על שוה פרוטה יכול לחלל הכל קרן וחומש ומיהו בהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פסקו דבמעשר שני ובכרם רבעי יכול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה וההיא דהתקבל שפיר הוה מצי פריך עלה:

    Tosafot on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ועוד זאת התקין ריב"ז שאפילו ראש ב"ד בכל מקום לא יהו עדי החדש הולכין אלא למקום הועד. אבל זולתי עדי החדש אלא מזומנין לדין הולכין בכל מקום שהוא ב"ד שם. כגון דההיא איתתא דאזמנוה לדין קמיה דאמימר ואזל אמימר למחוזא ולא אזלא איהי בתריה.

    וכתבו עלה פתיחא וכדין עשו דעבד לוה לאיש מלוה ולא אמרו במקום הועד אלא בעדות החדש בלבד.

    ת"ר אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזו מט' תקנות שהתקין ריב"ז. חדא הא וחמש בהאי פירקא. ראשונה שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד. שנייה שיהא לולב ניטל במדינה ז'. ג' שיהא יום הנף כולו אסור. ד' שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. ה' שלא יהו עדים הולכין אלא למקום הועד. וחדא בפירקא קמאה הא דת"ר בראשונה היו מחללין על כולן. משחרב הבית אמר להן ריב"ז וכי יש קרבן התקין שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד. ואידך הא דאמירא בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה.

    דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקינו ארשב"ג. יש מי ששונה אמר ר' שמעון בן אלעזר. כבר נמנה עליה ריב"ז ובטלה מפני התקלה שמא יוציאנה לחולין. הנה ח' תקנות אידך מאי רב פפא א' כרם רבעי דתנן בפרק האחרון במעשר שני כרם רבעי היה עולה לירושלים.

    מהלך יום אחד לכל צד כו'.

    עד כבר נמנו עליך חביריך והתירוהו מאן חביריך ריב"ז רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית.

    דתניא התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בקרני שעיר המשתלח וכן התקין ריב"ז.

    ואקשינן ומי הוה בימיו לשון של זהורית.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    רשב"א

    אמר ר' יהושע בן קרחה עוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא ילכו העדים אלא למקום הועד. ירושלמי: כיני מתניתא למקום הועד של חדש.

    ובקש ר' אליעזר להפקירו לעניים ואם תאמר בפרק שני דשבועות (טז, א) דמספקא לן בר' אליעזר אי סבירא ליה קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא או לא, אמאי לא פשיט מהא דקדשה לעתיד סבירא ליה, דאי לא תימא הכין כי אפקרה לעניים מאי קא מהנה להו לעניים, והלא אינן יכולין לאכלן לפנים מחומת ירושלים שהרי בטלה קדושתה. ויש לומר דנפקא מינה שהיו יכולין לחלל כל הפירות על שוה פרוטה, וכדשמואל דאמר (ב"מ נז, א) הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, ואע"ג דבפרק הזהב (שם) פליגי בשחללו אי דוקא חללו בדיעבד או אפילו לכתחלה, הא אסיקנא בערכין פרק המקדיש שדהו (ערכין כט, א) דבזמן הזה אפילו לכתחלה נמי.

    Rashba on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    מאירי

    בית דין שהזמינו פלני לבא לפניהם לבית דין ביום ידוע במקום פלני ואירעה סבה שהבית דין הלכו להם באותו היום למקום אחר יראה מכאן שצריך זה המוזמן לילך אחריהם למקום שהם ואם אינו עושה כן יש לאותו בית דין לאלתר לכתוב עליו שטר פתיחה כך פירשו רבים ויראה לי שאם הבית דין עצמו הזמין את הפלני והלך לו אין זה חייב לילך לפניו למקום אחר והדברים אלו הנאמרים בכאן לדעתי אין נאמרים אלא בשבית דין שבעיר של אותו פלני הזמינוהו לדין לפני בית דין אחר גדול מהם וייעדו לו יום להיות לפניו במקום פלני שהיו סבורים שיהא מוצאו לשם ומאחר שכן היה לו לסבור שאלו ידעו בית דין שבעירו שהלך למקום אחר היו מזמינים אותו לפניו במקום שהוא לשם וכגון זו צריך הוא לילך לשם אבל אם הזמינו הוא עצמו אין בראוי לכתוב עליו פתיחה עד שיזמינוהו פעם אחרת באותו מקום שהוא בו.

    אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו אחת מתשע תקנות שתקן רבן יוחנן בן זכאי ובמסכת סוטה מ' א' פירשו הטעם שמא תפסק רצועה לאחד מהם וקושרה ויבאו לומר עליו שבן גרושה ובן חלוצה הוא.

    כבר ידעת שלא נכנסו אבותינו לברית אלא בשלשה דברים והם מילה וקרבן וטבילה שנאמר כי מולים היו וגו' וכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה מעתה אף מי שרוצה להתגייר אינו נכנס לברית אלא בשלשתם וכשהיה בית המקדש קיים היה מביא קן לקרבנו ר"ל קרבן עוף אחר שחרב בית המקדש שלא היה שם קרבן היה מפריש לקנו רובע של סלע כפול שהוא חצי שקל והוא שני דינרים שכך היה אצלם שער בינוני לקן ר"ל לשני תורים או לשני בני יונה והיה טעון גניזה מפני שאסור בהנאה ובימי רבן יוחנן בן זכאי נתבטלה תקנה זו והתקין שלא יפריש כלל ויכנס בברית במילה וטבילה לבד מפני שחשש שמא יבא ליהנות בו אח"כ.

    כבר ידעת על פירות שהם רבעי שצריך לילך ולאכלם בירושלם כדין מעשר שני ואם יש לו טורח בכך מחללן על מעות ומביא המעות בירושלם תקנו בית דין על ענבים שבכרם רבעי שמהלך יום אחד לכל צד שבירושלם לא יחללום אלא יביאום לירושלם כדי לעטר שוקי ירושלם בפירות ולא תקנו כן בשאר פירות אלא אף הסמוכים לחומה רשאין לפדותם משחרב בית המקדש בטל רבן יוחנן בן זכאי את התקנה ונפדין אף הענבים ואף הסמוכים לחומה למי שסובר שצריכות הן פדיון מטעם קדשה לשעתה קדשה לעתיד לבא כמו שהתבאר במסכת מגילה י' א' ובמסכת חגיגה ג' ב' או אם היו מכרכים שכבשום עולי בבל שחזר עזרא וקדשם שקדושתו קדושת עולם אף לעתיד כמו שהתבאר שם יש אומרים שאף במעשר שני היתה התקנה לעלות הפירות לירושלם מהלך יום לכל צד ולא מצאנוה כן בדברי גדולי המחברים.

    לעולם יהא בטחונו של אדם בשם יתברך ולא יהא לבו סמוך על דבר אחר שיתיאש בסימנו מן הטובה או מן הרעה וכל שחכמי הדור רואים בני דורם נכשלים בכך ראוי להם להשתדל להוציאם מכלל טעות זה והוא שאמרו לשון של זהורית היו קושרין ביום הכפורים על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו קושרין אותו מבפנים ועדין היו מציצין ורואין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח:

    Meiri on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם כו' כצ"ל כנראה מפרש"י דאל"כ לא הוי י' גליות וק"ל:

    שם דתנן כרם רבעי כו' לוד מן המערב וירדן מן המזרח כו' כצ"ל וכ"ה בסדר המשנה מסכת מעשר שני פ"ה:

    בפרש"י בד"ה ומיבנה כו' אושא בימי ר"ג וחזרו מאושא ליבנה ובימי ר"ש בנו חזרו כו' עכ"ל ר"ל דבימי ר"ג חזרו מאושא ליבנה כדאמרינן פ' זה בורר אחר ר"ג ליבנה ושוב בימי ר"ש בנו חזרו שוב מיבנה לאושא כדתניא לקמן בפרקין וכשקידשו כו' ודו"ק:

    בד"ה א"ר יהושע כו' שאפי' ראש ב"ד בכל כו' כצ"ל:

    בד"ה דאם כן אם אתה מטריחן הס"ד ובד"ה שית כו' חדא האי וחמש דמתני' התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל ז' ושיהא יום הנף כולו אסור ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה צריך שיפריש כו' ברבעתיים שהגר חייב בקרבן כו' אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים דכתיב ויקח משה את הדם ויזרק גו' כו' כצ"ל מיהו התם בפרק ד' מחוסרי כפרה לא הזכיר רק דבעי בגר מילה וטבילה והרצאת דמים ולא הזכיר הזאת דמים אלא כיון דטבילה יליף שם דבעי משום דאין הזאה בלא טבילה ע"כ דבעי נמי הזאת דמים גם מ"ש הרצאת דמים מדכתיב וחצי הדם זרק וגו' התם מייתי ליה מדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' ומילה מייתי ליה התם מדכתיב ואראך מתבוססת בדמיך וגו' ע"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה וביקש ר"א כו' וא"ת ואם לא קדשה מה היו מרויחים כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה עיין בתוס' פ"ק דביצה ובחדושנו שם:

    בא"ד אין ראיה מהקדש למעשר שני וכרם רבעי כו' דרב אחאי פסקו דבמעשר שני ובכרם רבעי יכול לחלל כו' וההיא דהתקבל שפיר ה"מ פריך עלה עכ"ל כצ"ל מת"י והגהת אשר"י ע"ש בתוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספות בד"ה רובע לקינו פי' בקונטרס רובע שקל כו' מיהו בפ"ב דכריתות מוכח בהדיא דהוי רובע דינר כו' הא דנקיט ביומא ארבע זוזי נקט לפי היוקר עכ"ל. ולא ידעתי דלפ"ז מאי קשיא להו ע"פ הקונטרס דה"נ מצי למימר דמה שפי' רש"י כאן שהוא רובע שקל היינו נמי מה"ט גופא דלפי שרגילין להתיקר מש"ה צריך להפריש כן לפי היוקר דשמא יבנה בית המקדש ויתיקרו ואפשר דאין ה"נ דלעיקר מילתא דהכא שפי' רש"י שצריך להפריש רובע שקל לפירוש התוספות נמי הכי הוא ולא קשיא להו ע"פ הקונטרס אלא ממאי שהביא רש"י ראיה מסוגיא דכריתות דבהא מקשי שפיר דהתם מוכח להיפוך שאינו אלא רובע דינר כן נ"ל בכוונתם אף דלפ"ז העיקר חסר מדבריהם שלא העתיק פירש"י הך ראייה דכריתות וצ"ע:

    בגמ' דתניא כרם רבעי היה עולה כו' ובקש ר"א להפקירו לעניים כל מה יש לדקדק בזה בלשון הגמרא ובפרש"י ובלשון התוספת ד"ה ובקש ר"א כתבתי הכל באריכות בחידושי ביצה ע"ש:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    בן יהוידע

    רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר שֵׁשׁ גָלֻיּוֹת גָּלוּ. נראה לי בס"ד בזה מובן היטב מאמר רבותינו ז"ל במדרש רבא פרשת וישלח (בראשית כח, א) 'וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ' אמר לו בא ואברכך ברכות של גליות שיחזור עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגליות ומה הן הברכות? 'בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע'! ולפי זה שש צרות אלו שש גליות שגלו סנהדרין. ונראה לי הטעם שגלו 'שֵׁשׁ גָלֻיּוֹת' כנגד מה שחטאו ישראל בכבוד תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים, ולכן בזכות המשנה נגאלין כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (הושע ח, י) 'גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם' יִתְנוּ לשון מתניתין.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמִשָּׁם עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נב, ב) "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם". 'קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם' כלומר מן טבריה יגאלו. והנה הרב אמת ליעקב ניניו ז"ל בדף צ"א כתב טעם נכון מדוע יתגלה המשיח תחילה בעיר הקודש טבריה תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] שהגאולה תהיה על פי סברת רבי מאיר ע"ה (קידושין לו.) דסבירא ליה גם באין עושין רצונו של מקום קרויין בנים, ולכך תועיל הצדקה דהוי משל למלך שכעס על בנו וכו' ובזה פירש הטעם דמנהג ישראל לנדור צדקה על שם רבי מאיר, ולכן המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] בזכות הצדקה יתגלה בטבריה דהוא אתריה דמור אף על גב דרבי יהודה פליג, ולכן אמר רבי מאיר בעת פטירתו 'הא משיחכון דידכון' (ירושלמי כלאים פ"ט, סוף ה"ג) דלא על עצמו אמר אלא על משיח העיקרי. ובזה פירש המאמר דאמר הקב"ה אני מדבר בעדם בזכות הצדקה שעושין זה בזה נגאלין הדא הוא דכתיב (ישעיהו סג, א) 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ', וקשה מיכאל למה נעלמה ממנו סנגוריא זו של צדקה? אך משום דהצדקה לא תועיל לסברת רבי יהודה בזמן שאין עושין רצונו של מקום וקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה לכך לא טען אותה מיכאל, יעוין שם, ודפח"ח [דברי פי חכם חן]. ואנא עבדא תרצתי בזה דקדוק גדול שיש במדרש הנזכר לעיל (מדרש שוחר טוב יט, יז) באותה שעה מיכאל סניגורן של ישראל משתתק שנאמר (דניאל יב, א) 'וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל' ואין יעמוד אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד, וכיון שהוא משתתק אומר הקב"ה מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד סנגוריא על בני? חייך שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען! שנאמר (ישעיהו סג, א) 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ' עד כאן לשונו, כנזכר בילקוט ישעיה ס"ו ס"ג, יעוין שם. ויש להקשות כיון דבאמת נשתתק, למה אמר לו הקב"ה מיכאל נשתתקת דנראין דברים אלו לשון יתר ח"ו ללא צורך? גם מה שאמר לו ואין אתה מלמד סנגוריא על בני מה צורך לומר לו כן אחר שאמר לו נשתתקת? ופרשתי בס"ד כי ידוע דמיכאל הוא שר החסד דאחוז במדת החסד, וידוע כל מלאך שמו מורה על מדה האחוז בה, ולזה אמר לו 'מיכאל נשתתקת?' פירוש כיון שאתה מיכאל שאחוז במדת החסד היה לך ללמד סנגוריא מצד החסד שעושין זה בזה שהוא מדה שאתה אחוז בה ואיך נשתתקת? ופירש לו טענה עוד ואין אתה הידוע שאתה שר החסד מלמד סנגוריא על בני דייקא שהיה לך לטעון שיש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ולפי זה הגאולה שתהיה בזכות הצדקה היא בנויה על פי סברת רבי מאיר דוקא ולא כפי סברת רבי יהודה ולכן הביא רבי יוחנן על זה פסוק 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר' דראש וסוף ב' תיבות אלו הוא 'הרים' וידוע אות ה"א תתחלף באל"ף ונמצא 'הרים' אותיות 'מֵאִיר' גם 'מאיר' [251] עם האותיות 'מֵאִיר' [251+4=255] 'הרים' [255] דעל פי סברתו 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי'. ובזה יובן (תהלים קכא, א) 'אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים' רוצה לומר אֶשָּׂא עֵינַי לצפות לגאולה בשביל הֶהָרִים הוא סברת רבי מאיר שרמוז בהרים, אך באמת 'מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי' מאחר דקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה לזה אמר עֶזְרִי מֵעִם הֳ' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ והאי כללא לא אתמר גבי שמייא וכמו שכתב הרב הנזכר משום דטעמא דלא קבעו הלכה כמוהו למטה מפני שלא ירדו חביריו לסוף דעתו ודבר זה לא שייך גבי שמייא נמצא מטבריא עתידין ליגאל. ונראה לי לכן טבריא אותיות אֲרִי טַב כלומר חודש אב שמזלו ארי יהיה טב לישראל כי יש לדרוש טבריא באל"ף דהמבטא שוה.

    Ben Yehoyada on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ראש השנה, דף ל״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־474 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא, וּמֵאוּשָׁא לְיַבְנֶה, וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא, וּמֵאוּשָׁא…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֵׁשׁ גָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי…״

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: וְעוֹד…״

    4. קטע 438 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ הַהִיא אִיתְּתָא דְּאַזְמְנוּהָ לְדִינָא קַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר…״

    5. קטע 520 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן עֵדוּת הַחֹדֶשׁ,…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בְּסַנְדְּלֵיהֶן…״

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״וְאִידַּךְ, דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בַּזְּמַן הַזֶּה, צָרִיךְ…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״וְאִידַּךְ פְּלוּגְתָּא דְּרַב פָּפָּא וְרַב נַחְמָן בַּר…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״רַב פָּפָּא אָמַר: כֶּרֶם רְבָעִי, דְּתַנְיָא: כֶּרֶם…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר…״

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״וְתַנְיָא: כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כְּבָר נִמְנוּ חֲבֵרֶיךָ…״

    13. קטע 1336 מילים

      נפתחת ב״רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לָשׁוֹן שֶׁל…״

    14. קטע 1425 מילים

      נפתחת ב״וַעֲדַיִין הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין, הִלְבִּין — הָיוּ…״

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי טַעְמָא לָא…״

    16. קטע 1654 מילים

      נפתחת ב״וְרַב פָּפָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב…״

    17. קטע 1737 מילים

      נפתחת ב״וְתַנְיָא: אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת לֹא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • עולא · אמוראים · דור שני לאמוראים

      נקרא עולא רבה, תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של רבה בר בר חנה.

      מקור: מסכת ראש השנה דף ל״א עמוד ב׳ · קטע 10 — “וְאָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    לשון המקור

    קטע 1

    וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא, וּמֵאוּשָׁא לְיַבְנֶה, וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא, וּמֵאוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם, וּמִשְּׁפַרְעָם לְבֵית שְׁעָרִים, וּמִבֵּית שְׁעָרִים לְצִפּוֹרִי, וּמִצִּפּוֹרִי לִטְבֶרְיָא. וּטְבֶרְיָא עֲמוּקָּה מִכּוּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי״.

    קטע 2

    רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֵׁשׁ גָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הֵשַׁח יוֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּמִשָּׁם עֲתִידִין לִיגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי״.

    קטע 3

    מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: וְעוֹד זֹאת הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁאֲפִילּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכׇל מָקוֹם, שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוַּעַד.

    קטע 4

    גְּמָ׳ הַהִיא אִיתְּתָא דְּאַזְמְנוּהָ לְדִינָא קַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר בִּנְהַרְדְּעָא. אֲזַל אַמֵּימָר לְמָחוֹזָא, וְלָא אֲזַלָה בָּתְרֵיהּ. כְּתַב פְּתִיחָא עִילָּוַהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר, וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֲפִילּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכׇל מָקוֹם, שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוַּעַד!

    קטע 5

    אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן עֵדוּת הַחֹדֶשׁ, דְּאִם כֵּן נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל הָכָא — ״עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה״.

    קטע 6

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בְּסַנְדְּלֵיהֶן לַדּוּכָן, וְזוֹ אֶחָד מִתֵּשַׁע תַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. שֵׁית דְּהַאי פִּירְקָא, וַחֲדָא דְּפִירְקָא קַמָּא.

    קטע 7

    וְאִידַּךְ, דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בַּזְּמַן הַזֶּה, צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ רוֹבַע לְקִינּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כְּבָר נִמְנָה עָלֶיהָ רַבָּן יוֹחָנָן וּבִיטְּלָהּ, מִפְּנֵי הַתַּקָּלָה.

    קטע 8

    וְאִידַּךְ פְּלוּגְתָּא דְּרַב פָּפָּא וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק. רַב פָּפָּא אָמַר: כֶּרֶם רְבָעִי, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית.

    קטע 9

    רַב פָּפָּא אָמַר: כֶּרֶם רְבָעִי, דְּתַנְיָא: כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם לְכׇל צַד, וְזוֹ הִיא תְּחוּמָהּ: אֵילַת מִן הַצָּפוֹן, וְעַקְרַבַּת מִן הַדָּרוֹם, לוֹד מִן הַמַּעֲרָב, וְיַרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח.

    קטע 10

    וְאָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָה טַעַם — כְּדֵי לְעַטֵּר שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּפֵירוֹת.

    קטע 11

    וְתַנְיָא: כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמִזְרַח לוֹד בְּצַד כְּפַר טָבִי, וּבִיקֵּשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהַפְקִירוֹ לַעֲנִיִּים.

    קטע 12

    אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כְּבָר נִמְנוּ חֲבֵרֶיךָ עָלָיו וְהִתִּירוּהוּ. מַאן חֲבֵרֶיךָ — רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.

    קטע 13

    רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, דְּתַנְיָא: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבַּחוּץ, הִלְבִּין — הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין — הָיוּ עֲצֵבִין, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים.

    קטע 14

    וַעֲדַיִין הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין, הִלְבִּין — הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין — הָיוּ עֲצֵבִין, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

    קטע 15

    רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא? אָמַר לָךְ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, חֲבֵרָיו דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִי הֲוָה? רַבּוֹ הֲוָה. וְאִידַּךְ? כֵּיוָן דְּתַלְמִידִים הֲווֹ — לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵימְרָא לֵיהּ לְרַבֵּיהּ ״רַבָּךְ״.

    קטע 16

    וְרַב פָּפָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק? אָמַר לָךְ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי — בִּימֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִי הֲוָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית? וְהָתַנְיָא: כׇּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אַרְבָּעִים שָׁנָה — עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא, אַרְבָּעִים שָׁנָה — לָמַד, אַרְבָּעִים שָׁנָה — לִימֵּד.

    קטע 17

    וְתַנְיָא: אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת לֹא הָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין אֶלָּא מַאֲדִים. וּתְנַן: מִשֶּׁחָרַב הַבַּיִת הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי! וְאִידַּךְ: אוֹתָם אַרְבָּעִים שָׁנָה דְּלָמַד — תַּלְמִיד יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ הֲוָה, וַאֲמַר מִילְּתָא וְאִסְתַּבַּר טַעְמֵיהּ.