בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת ראש השנה דף כ״ג עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ראש השנה דף כ״ג עמוד ב׳

    מסכת ראש השנה דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־366 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אף חרים וכייר וגדר היו משיאין המשואות בראשי הרים שלהן:

    ביני ביני דהנך דמתני' הוו קיימין הנך:

    באידך גיסא א"י לצד בבל שני צדדים של א"י נמשכין לצד בבל:

    בין כל אחת ואחת דהנך דמתניתין:

    איסתתום דרכי ואחזו ההולכין דרך עקלתון:

    בסירים קוצים:

    מתני' חצר גדולה היתה בירושלים כו' כל העדים מתכנסין ביום השבת שחללוהו לבוא ולהעיד:

    לא היו זזין משם לפי שיצאו חוץ לתחום והיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    תוספות

    זו בירם משמע כאן שהוא מארץ ישראל וכן מפרש ר"ת בקדושין (דף עב.) גבי מיחסי דפומבדיתא מבירם נסבי:

    כמה הוו להו תלתין ותרתין תימה בזמן שבית המקדש קיים נמי מרחקי טובא כדמוכח בפ"ק דתענית (דף י.) שהיה מהלך ט"ו יום מירושלים עד סופה של כל א"י גבי כדי שיהא מגיע האחרון שבא"י לנהר פרת וזה היה לצד בבל דפרת לצד בבל הוא ואין לחלק בין מקדש ראשון למקדש שני כדמשמע בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כח. ושם) וצריך לומר דרצועה נפקא לא"י מצד אחד עד פרת חוץ מבבל וקשה היאך אפשר שירושלים הויא טבור של א"י שהיא ד' מאות פרסה על ד' מאות לכל צד הרי מהלך שני מאות לכל צד הרי מהלך עשרים ימים לאחרון שבירושלים ממהלך עשר פרסאות ועוד הרי ירדן מן המזרח מהלך יום אחד מן המזרח לירושלים והוא קצה א"י:

    לא היו זזים משם לפי שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מא:) נתנוהו בדיר וסהר וכו' והא דמשמע בההוא פירקא (דף מז: ושם) גבי דיכריא דאתו למברכתא שכל העיר חשובה להם כד' אמות היינו בעיר המוקפת מחיצות והכא בירושלים לאחר שפרצו בה יונים פרצות דחשיב' כרשות הרבים כדאיתא פרק המוצא תפילין (עירובין דף קא.) ומיהו אשכחן עיר דחשובה כד"א אף בלא מחיצות כדתנן בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נז.) נותנין קרפף לעיר עוד תנן (שם דף ס.) הנותן עירובו בתוך עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום ואם לענין יוצא חוץ לתחום נמי נותנין לו כל העיר כולה עם עיבורה כד' אמות אם כן בלא מחיצות נמי תחשיב כולה כד' אמות:

    שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח הא דלא חשיב לה בפ"ק דביצה (דף יא:) גבי דברים שהתירו סופן משום תחילתן משום דבהך לא קשה לן מידי דמתניתין היא דאכל הני דהתם פריך תנינא ומשני להו:

    או דילמא לישנא דצערא פירש בקונטרס משום שעל שם שאסורין כאילו בזיקין שאינן זזים משם כל היום כולו והיינו קודם דאתקין רבן גמליאל שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח וקשיא מאי מייתי מסעודות גדולות הא ע"כ קודם ר"ג הכי הוה לכך נראה דמיבעי ליה אי אותו מקום צר להם או מרווח ומייתי ראיה דמרווח ואם תאמר כיון דאיסור שבת עלייהו היאך יוצאין מחצר לחצר י"ל כיון דקודם דפרצו בה היו יכולים ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שהיו [רשאין] להלך בהן כארבע אמות:

    Tosafot on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    רבנו חננאל

    בלתין זו בירם גולה זו פומבדיתא ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שיתברר לרואה שהן משואות ולא היו זזין עד שהיו רואין בני פומבדיתא שעושין בגגותיהן כך. תניא בראשונה היו משיאין משואות בראש ההרים הגבוהין בהר המשחה ובסרטבא ובגרופינא ובתבור ובחוורן ובלתין ר' שמעון בן אלעזר אומר אף חרים וכייר וגדר וחברותיה איכא דאמרי ביני ביני הוו קיימי.

    ר' שמעון בן אלעזר חשיב להו על הסדר ת"ק לא חשיב הני דביני ביני. איכא דאמרי הר המשחה סרטב' והני כולהי דת"ק קיימי בחד גיסא דא"י והני דתני ר' שמעון קיימי באידך גיסא ות"ק חשיב באידך גיסא ורבי שמעון בן אלעזר דתני אף חרים כו' חשיב דהאי גיסא ודהאי גיסא א"ר יוחנן ובין כל אחד ואחד ח' פרסי. ל"ב מילי והאידנא טובא איכא בינייהו אמר אביי איסתומי איסתתום כלו' הדרך הנכוחה נסתתמה שנאמר הנני שך את דרכך בסירים וכתיב נתיבותי עוה:

    מתני' כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כו' ואקשינן לפני החמה היינו לצפונה וכיון שפני החמה לצפונה אחר החמה לדרומה. ופריק אביי תנא אפגימת הלבנה קאי. והכי קאמר פגימת הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה או לא ואם אמר לפני החמה היתה והפגימה כנגד החמה היא עד שקר הוא כר' יוחנן דאמר מ"ד עושה שלום במרומיו מעולם [לא] ראתה חמה פגימתה של לבנה משום חלישות דעתה ואם אמר פגימתה אחר החמה דבריו קיימין וכן הלכתא הקשת אין פגימתה אחר החמה והיא היתה מכוונת כנגד החמה שלא יאמרו המזלות מורין בחצים.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    רשב"א

    מתני' לא היו זזין משם כל היום. פירוש, לפי שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות בלבד וכל החצר חשובה כארבע אמות. ואע"ג דמשמע בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין מז, ב) דכל העיר נמי כארבע אמות בעיר המוקפת מחיצות, אפילו הכי שאני ירושלים דלאחר שנתפרצו בו פרצות חשיבא כרשות הרבים, כדאיתא בפרק המוציא תפילין (עירובין קא, א).

    גמרא לישנא דצערא הוא. פירש רש"י ז"ל: על שם שלא היו זזין משם קודם תקנת ר"ג והיו כאלו אסורין בזיקין. והקשו בתוס', דאם כן מאי קא מייתי מסעודות גדולות, הרי אפילו קודם תקנת ר"ג היו עושין שם. ואינה קושיא דאדרבה משום הכי קא מוכח דאפילו קודם ר"ג כך היתה נקראת והיו עושין שם סעודות, אם כן לא על שם שמצטערין שם נקראת כן. ובתוס' פירשו דהכי קא מבעיא ליה, אם אותו מקום צר להם או מרווח. ירושלמי (שם, הלכה ג): מהו בית יעזק ששם היו עוזקין את ההלכה דכתיב (ישעיה ה, ב) ויעזקהו ויסקלהו.

    Rashba on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    מאירי

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה היאך היו סנהדרין מתנהגים עם העדים ואמר על זה חצר גדולה היתה בירושלם והיו מכניסין שם את העדים המעידים על ראיית הלבנה ובודקין אותם שם וקורין לה בית יעזק ומפרש בגמ' מלשון היקף בגדר אבנים כענין ייעזקהו ויסקלהו והיו עושין להם סעודות גדולות כדי שיהו רגילים לבא בראשונה אם באו עדים בשבת מחוץ לתחום לא היו זזים משם פי' לא היו רשאים לצאת מירושלם אלא ארבע אמות חוצה לה כדין הנאמר בעירובין במי שיצא חוץ לתחום שלא מדעת כגון הוציאוהו גוים או רוח רעה שאין לו אלא ארבע אמות ואם הכניסהו בדיר או בסוהר או בחצר שיש שם ארבע מחיצות מהלך את כלה וירושלם כחצר אחת היא נדונת הואיל ודלתותיה נעולות בלילה והיו יכולים לילך את כלה שמאחר שלצורך מצוה יצאו היו דנין אותם כמי שיצא שלא מדעת אלא שהתקין רבן גמליאל הואיל וברשות חכמים יצאו ולדבר מצוה שיהא הדבר להם כהיתר גמור וכמי שבאו מתוך התחום שיהא להם אלפים אמה לכל רוח כבני העיר וכן התירו בחכמה הבאה מחוץ לתחום לילד או מי שבא להציל נפשות מן הגייס ומן הדליקה הואיל וכל אלו בהיתר גמור הם באים וי"מ שבראשונה לא היו זזים מתוך החצר שהיו דנין אותם כיצא חוץ לתחום לדעת שאין לו ארבע אמות אע"פ שנכנס לו בדיר או בסהר וכן נראה יותר ומ"מ התקינו להיותם כבאים מתוך התחום וכן הלכה.

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר.

    המשנה הרביעית כיצד בודקין את העדים וכו' כונת המשנה לבאר שבית דין של ירושלם היו מחשבין בינם לבין עצמם אם אפשר שיראה הירח אם לאו ואם היו מוצאים שאפשר שיראה היו חוקרין בחכמתם על איזה צד ועל איזו תכונה ראוי שיראה ומתוך כך היו בודקין את העדים אם הם אמתיים לפי מחקרם היו בודקין בהם אם דברי כלם מכוונים זה כזה ואמר על זה שמכניסין את הגדול ואומרין לו כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה וזה שידוע שתנועת החמה ההכרחית שסובבת כל הגלגל בעשרים וארבע שעות היא מתנועעת עם תנועת הגלגל המקיף ממזרח למערב וכשמתנועעת בתחלת היום מצד המזרח לצד המערב נוטה תחלה לצד דרומי כל היום ומן הצד ההוא סובב לצד מערב ומן המערב לצד צפון וסובב בצפון כל הלילה ומפני שהחמה הולכת בקירוב שקיעתה לצד מערבית צפונית ונראה כאלו היא משתדלת כל היום לילך לה לראש הצפון לשקוע בסוף המערב הסמוך לצפון אדם קורא רוח צפון פני החמה וכנגדו אדם קורא רוח דרום אחורי החמה ואע"פ שתנועת החמה משתנה מיום ליום בשקיעתה ובזריחתה מ"מ צד הצפון הוא לילה בכל זמן וזה שבתחלת תקופת תמוז החמה זורחת בקרן מזרחי צפוני והולכת כל רוח מזרח ודרום ומערב ושוקעת כנגד מקום זריחתה בקרן מערבי צפוני והולכת בו כל הלילה ובבוקר היא שבה מן המזרח ולא מחודו של קרן מזרחי צפוני כיום אתמול אלא סמוך לו ומתמעט היום בכדי מה שלא זרחה בחודו של קרן וכן שוקעת במערב כנגד מקום זריחתה וכן בכל יום מתרחקת מן הקרן עד שבתקופת תשרי זורחת באמצע צד מזרח ושוקעת כנגדו באמצע צד המערב והיום והלילה שוים בו ומתחיל לזרוח סמוך לאמצע צד מזרח ולשקוע כנגדו במערב והימים מתמעטים עד שבתקופת טבת זורחת בקרן מזרחי דרומי ושוקעת כנגדו בקרן מערבי דרומי וסובבת בלילה מערב וצפון ומזרח ובבוקר היא שבה מן המזרח ולא מחדו של קרן מזרחי דרומי כיום אתמול אלא סמוך לו אחורנית לצד מזרח ושוקע כנגדו במערב ומתארך היום עד שבתקופת ניסן זורחת באמצע צד מזרח ושוקעת כנגדו במערב והיום והלילה שוים והוא שאמרו בתלמוד ב"ב כ"ה ב' הולך אל דרום וסובב אל צפון הנה שייחס ההליכה לדרום והסבוב לצפון שהדרום לעולם ביום והצפון לעולם בלילה וזהו חום הדרום וקרירות הצפון הולך סובב הרוח אלו מזרח ומערב שפעמים מהלכתם ר"ל ביום ארוך ופעמים מסבבתם ר"ל ביום קצר והלבנה החדשה נראית לעולם עם השמש במערב למקום תחלת תנועתה הרצונית ויצאה לה מתחת מבט השמש והלכה לה לפניו לצד המזרח ובעוד שהיא חדשה כל כך אינה נראית בתוקף אור החמה לרוב דקותה ואי אפשר לראותה בשעת דקותה אלא בשקיעת החמה ואם הוא יום ארוך וחמה שוקעת בקרן מערבי צפוני ראויה להראות בצד צפון שהוא פני החמה ולפי סמיכות שקיעתה לקרן היא נראית אם לצפון אם לצד מערבי צפוני ואם הוא יום קצר ושוקעת במערבי דרומי ראויה הלבנה להראות לפניה לצד מערבי דרומי ועם כל זה הוא קוראו לאחריה אחר שגבול דרום נזכר בגדר מקומה לפי מה שעולה בדעתנו עכשו בפי' לפניה ולאחריה ומפני זה חוקרין אם ראוה לצפונה או לדרומה לפני החמה או לאחר החמה והקשו בגמרא לצפונה היינו לפניה לדרומה היינו לאחריה וכמו שפירשנו ופירשו על לפניה ואחריה שחקירה אחרת היתה ולא על צפון ודרום היא סובבת אלא שהם חוקרים אותם בענין פגימתה אם ראוה לפני החמה או לאחר החמה אע"פ שדבר זה ידוע אפשר שאין הכל בקיאים וידוע שפגימת הלבנה אינה לצד השמש לעולם ר"ל קרניה אבל גבנוניתה הוא לצד השמש לעולם ואם אמרו בהפך הוכחשו וחקירת צפון ודרום היא חקירה שפירשנו והוא שביום הארוך אם אמרו לדרומה הוכחשו לצפונה הוחזקו וההפך ביום קצר והוא שאמרו בגמרא תני חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום ותניא איפכא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים בימות החמה לצפונה ובימות הגשמים לדרומה ר"ל לצד מערבי דרומי וקורא לה דרומה כנגד האחרת שהיא בצפון ובכל חדש לפי קרבתם וריחוקם מן התקופה הם משתנים על הדרך שהזכרנו ומחשבים לפי הזמן והוא שאמרו בתלמוד המערב בכאן ימות החמה מתמוז עד טבת ימות הגשמים מטבת עד תמוז נראה שאמר כן להודיע שימות החמה האמור כאן הוא על היום הארוך והוא תקופת תמוז וימות הגשמים על היום הקצר והוא תקופת טבת.

    זו היא שטה שקבלנו בפירושה מבעלי חכמת התלמוד אע"פ שאין מלות צפון ודרום מתישבים בה כהוגן שהרי נראה לפרש בה לצפונה של חמה ולדרומה של חמה ואחר שהלבנה לעולם לפניה אין הלשון נופל לומר בה לדרומה ומ"מ בעלי חכמת התכונה אין מודים בשטה זו ולדבריהם עגלה זו שהירח סובב בה תמיד היא נוטה מעל העגלה שהשמש סובב בה חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום ויש בה שתי נקודות זו כנגד זו שבהם פוגעות שתי העגולות זו בזו כשהיה הירח באחת משתיהן הוא סובב בעגולה של שמש כנגד השמש בשוה ואינה לא לצפון השמש ולא לדרומו אלא מכוון לו ואם יצא הירח מאחת משתי הנקודות הוא לצפון השמש או לדרומו והחקירה באה על זה.

    וראיתי בזה דרך אחרת קרובה לזו והוא שהמזלות אינם סובבים את הגלגל ביושר אלא משתפעים ומעלה ראשונה מטלה וממאזנים הולכת החמה ביושר ומתוך כך הימים והלילות שוים ומאותה מעלה ואילך משתפעים טש"ת לצד צפון והיום מתארך וסא"ב חוזרין ומשתפעין כנגד היושר עד מאזנים ואחר כך מע"ק לנגד דרום והלילה מתארך וגד"ד חוזרין ומשתפעין כנגד היושר עד מעלה ראשונה של טלה ונמצא שבשתי נקודות של טלה ומאזנים אין בה לא צד צפון ולא דרום ושאר הימים כלם נוטה או לצפון או לדרום ומה שאמרו היינו צפונה היינו פני חמה מפני שהחמה בתנועתה הרצונית המזלות הצפוניים מושלים ביישוב והוא הענין שבקיץ החום ביישוב.

    כמה היה גבוה כלומר למראית העין הם חוקרים כמה היה גבוה בעיניהם מאופק המפריש של אותו מקום שראוה בו ולאן היה נוטה אם לא היה מכוון בצמצום לצפון השמש או לדרומו אלא שנוטה מעט לאיזה צד היה נוטה כמה היה רוחב וכו' כלומר בדקות הלבנה נראה לו לאדם למראית העין שאין בה רוחב כי אם מעט ושואלין לו כמה רוחב נראה להם למראית עיניהם שתהא לה אם כאצבע אם כשתי אצבעות לראות אם דבריהם מכוונים זה כזה ולחכמי התכונה דעת אחרת והוא שהנטייה שהירח נוטה לצפון השמש או לדרומו היא נקראת רוחב הירח ואם היה נוטה לצפון נקרא רוחב צפוני ואם לדרום נקרא רוחב דרומי ואם היה באחת מן הנקודות לא יהא לו רחב כלל ולעולם לא יהא רוחב הירח גדול מחמש מעלות ודרכים ידועים להם כמה רוחב יש לה באיזה יום ועל רוחב זה היו בודקין בהם אמר לפני החמה לא אמר כלום פי' על פגימתה כמו שביארנו אח"כ היו מכניסין את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ואם לאו עדותן בטלה ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים ולא שצריכין להם אלא שלא יצאו בפחי נפש כלומר שיאמרו לשוא טרחנו ולא חששו לכבודנו לשאול לנו דבר.

    זהו ביאור המשנה ומה שפירשו עליה בגמרא על חקירת העדים כך הוא:

    Meiri on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה כמה הוו כו' דרצועה נפקא לא"י כו' חוץ מבבל כו' עכ"ל לשון מגומגם הוא וע"כ ר"ל דרצועה יוצאה מא"י עד ט"ו יום עד פרת בתוך בבל ור"ל מחוץ חוץ לגבול וק"ל:

    בא"ד ועוד הרי ירדן מן המזרח מהלך יום כו' עכ"ל הכי איתא לקמן בפרק יו"ט כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד כו' וירדן מן המזרח וק"ל:

    בד"ה לא היו זזים כו' שהיוצא חוץ לתחום כו' בפרק מי שהוציאוהו נתנוהו כו' דחשיבא כר"ה כו' כצ"ל:

    בא"ד עוד תנן כו' הנותן עירובו בתוך עיבורה של כו' עם עיבורה כד' אמות כו' עכ"ל בתוס' ישנים זו הראיה אינה ודו"ק:

    בד"ה שיהו מהלכין כו' משום דבהך לא קשה לן מידי כו' עכ"ל ר"ל דמשום הכי לא חשיב הך דהכא התם משום דלא קשה לן מידי כיון דמתני' היא הכא וליכא טעמא אחרינא דאכל הני דהתם פריך לה הכי תנינא ומשני לה שפיר דאיצטריך למיתנינהו משום דאיכא טעמא אחרינא ויש מגיהין משום דבהנך לא קשה כו' וק"ל:

    בד"ה או דלמא כו' וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו האיך יוצאין מחצר לחצר כו' עכ"ל הך קושיא בת"י אינו גם קשה מי הכריחם לומר שהיו יוצאין מחצר לחצר דהא לא קתני אלא חצר גדולה היתה כו' ולא היו זזין משם כו' ויש ליישב דבריהם בדוחק לפירושם דהכי קמבעיא אי אותו מקום צר להם דהיינו שלא היה החצר זה פתוח לחצרות אחרים או שהיה מרווח שהיו חצרות אחרים פתוחים לה ואהא קשיא להו ואם תאמר כיון דאיסור תחום שבת עלייהו האיך יוצאין מחצר כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספות בד"ה כמה הוי להו כו' וקשה היאך אפשר שירושלים הוי טבור של א"י הרי מהלך עשרים יום לאחרון שבירושלים כו' עכ"ל. בפרק אלו מציאות מקשו בפשיטות אפילו אי לא הוי ירושלים טבור של א"י דא"כ קשה טפי משאר צדדי א"י שהיה רחוק הרבה והנראה מזה דהכא משמע להו דלא חששו לגשמים אלא לאותן עולי רגלים של בבל לנהר פרת לפי שבבל היא ארץ מצולה. ועוד דמיטרא במערבא סהדא רבא פרת שהולך וגדל. משא"כ שאר צדדי א"י מירושלי' לא חששו מש"ה הוצרכו להקשות הכא כיון דירושלים הוי בטבור א"י א"כ לצד פרת גופא מהלך עשרים יום. מיהו זה לי ימים רבים חפשתי ולא מצאתי מבואר בש"ס דירושלים היא באמצע א"י אלא באמצע טבור העולם כדאיתא בסנהדרין וכן במה שהקשו עוד הרי ירדן מן המזרח מהלך יום אחד כבר כתבתי בפרק אלו מציאות שלא ידעתי מהיכא פסיקא להו דעבר הירדן והלאה לא היה בכלל אותן ת' פרסאות וכל זה צ"ע:

    בד"ה לא היו זזין כו' ומיהו אשכחן כו' עד סוף הדיבור נראה דמה שכתבו תחלה דבעינן דוקא עיר המוקפת מחיצה לא פסיקא להו כ"כ מסברא פשוטה דשם בפרק מי שהוציאוהו כתבו כן בשם רש"י ז"ל אלא דכאן משמע להו הכי מדקתני במתני' לא היו זזין משם וע"ז כתבו מיהו כו' וא"כ אם נאמר דלענין יוצא חוץ לתחום נותנין לו העיר עם עיבורה א"כ ע"כ דלא בעינן מחיצה דהא עיבורה של עיר ודאי חוץ למחיצת העיר היא ולמאי דמספקא להו קצת בהא א"כ צ"ל דממתני' לא מוכח מידי דאיכא למימר דאותו חצי היה חוץ לעיבורה של עיר או דהא דקתני לא היו זזין משם היינו שלא היו זזין לצאת חוץ לעיבורה של ירושלים כן נ"ל בכוונתן:

    בד"ה או דלמא כו' וקשיא מאי מייתי מסעודות גדולות הא ודאי שקודם התקנה הכי הוי כו' עכ"ל ולא ידענא מאי קשיא להו הא מצינן לפרש בפשיטות הא דמיבעיא ליה מעיקרא היינו דמספקא ליה אם נקראת בית יעזק וא"כ קודם התקנה היתה נקראת כך או בית יזק תנן ולאחר התקנה קאמר דהיתה נקראת כך ופשיט שפיר מההיא דסעודות גדולות היו עושין להם דקתני בהאי בבא גופא דהיתה נקראת א"כ משמע דבזמן שהיו עושין סעודות גדולות כך היתה נקראת:

    בא"ד וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו כו' עד סוף הדיבור נ"ל בכוונתן דהא דפשיט מסעודות גדולות היינו דמסתמא כיון שעשו להם סעודות גדולות היה המקום מורווח מקום סעודה ואהא דחי הש"ס דלמא תרתי עבדי בהו פיר' דאפשר דמקום סעודה לאו באותו חצר הוה אלא בחצר אחרת וא"כ מקשו שפיר א"כ היאך יצאו מחצר לחצר כן נ"ל בכוונתן וכן נראה ממה שכתבו ומייתי ראיה דמרווח היה ובחנם נדחק המהרש"א ז"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אסתתומי אסתתום ע' פסחים צג ע"ב תוס' ד"ה רב יהודה אמר:

    תוספות ד"ה שיהו מהלכין וכו' דאכל הני דהתם פריך. עיין יומא עז ע"ב. מו"ק ז ע"א:

    Gilyon HaShas on Rosh Hashanah 23b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ראש השנה, דף כ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־366 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״זוֹ בֵּירָם.…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״מַאי גּוֹלָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: זוֹ פּוּמְבְּדִיתָא.…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף…״

    4. קטע 424 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת…״

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״דִּכְתִיב: ״לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים״,…״

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם וּבֵית יַעְזֵק…״

    7. קטע 717 מילים

      נפתחת ב״בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כׇּל הַיּוֹם.…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד, אֶלָּא אַף חֲכָמָה הַבָּאָה…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״בֵּית יַעְזֵק״ תְּנַן, אוֹ…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: סְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת הָיוּ…״

    11. קטע 1148 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים? זוּג שֶׁבָּא…״

    12. קטע 1236 מילים

      נפתחת ב״וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין…״

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ הַיְינוּ לִפְנֵי הַחַמָּה, הַיְינוּ לִצְפוֹנָהּ; הַיְינוּ…״

    14. קטע 1436 מילים

      נפתחת ב״דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״הַמְשֵׁל וָפַחַד…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת ראש השנה דף כ״ג עמוד ב׳ · קטע 2 — “מַאי גּוֹלָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: זוֹ פּוּמְבְּדִיתָא. מַאי כִּמְדוּרַת…

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת ראש השנה דף כ״ג עמוד ב׳ · קטע 4 — “…טוּבָא הָווּ! אָמַר אַבָּיֵי: אִסְתַּתּוֹמֵי אִסְתַּתּוּם לְהוּ דַּרְכֵי.

    לשון המקור

    זוֹ בֵּירָם.

    מַאי גּוֹלָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: זוֹ פּוּמְבְּדִיתָא. מַאי כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ? תָּנָא: כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל אֲבוּקָה בְּיָדוֹ וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ גַּגּוֹ.

    תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף חָרִים וּכְיָיר וּגְדֹר וְחַבְרוֹתֶיהָ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בֵּינֵי וּבֵינֵי הֲווֹ קָיְימִי. אִיכָּא דְּאָמְרִי: לְהָךְ גִּיסָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲווֹ קָיְימִי. מָר חָשֵׁיב דְּהַאי גִּיסָא, וּמָר חָשֵׁיב דְּהַאי גִּיסָא.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת שְׁמוֹנֶה פַּרְסָאוֹת. כַּמָּה הָווּ לְהוּ? תְּלָתִין וְתַרְתֵּין, וְהָא הָאִידָּנָא טוּבָא הָווּ! אָמַר אַבָּיֵי: אִסְתַּתּוֹמֵי אִסְתַּתּוּם לְהוּ דַּרְכֵי.

    דִּכְתִיב: ״לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים״, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״נְתִיבוֹתַי עִוָּה״.

    מַתְנִי׳ חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כׇּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִין. וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.

    בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כׇּל הַיּוֹם. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ.

    וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד, אֶלָּא אַף חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַילֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַגַּיִיס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפּוֹלֶת — הֲרֵי אֵלּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם לְכׇל רוּחַ.

    גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״בֵּית יַעְזֵק״ תְּנַן, אוֹ ״בֵּית יָזֵק״ תְּנַן? ״בֵּית יַעְזֵק״ תְּנַן — לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ״, אוֹ דִלְמָא ״בֵּית יָזֵק״ תְּנַן — לִישָּׁנָא דְצַעֲרָא הוּא, כְּדִכְתִיב: ״וְהוּא אָסוּר בָּאזִיקִּים״?

    אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: סְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶם שָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבוֹא. דִּלְמָא תַּרְתֵּי הֲווֹ עָבְדִי בְּהוּ.

    מַתְנִי׳ כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים? זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִין לוֹ, אֱמוֹר כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה: לִפְנֵי הַחַמָּה, אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה? לִצְפוֹנָהּ, אוֹ לִדְרוֹמָהּ? כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ, וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב. אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה — לֹא אָמַר כְּלוּם.

    וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוּוֹנִים — עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. וּשְׁאָר כׇּל הַזּוּגוֹת, שׁוֹאֲלִין אוֹתָן רָאשֵׁי דְבָרִים. לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לָהֶם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבוֹא.

    גְּמָ׳ הַיְינוּ לִפְנֵי הַחַמָּה, הַיְינוּ לִצְפוֹנָהּ; הַיְינוּ לְאַחַר הַחַמָּה, הַיְינוּ לִדְרוֹמָהּ! אָמַר אַבָּיֵי: פְּגִימָתָהּ — לִפְנֵי הַחַמָּה, אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה? אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה — לָא אָמַר כְּלוּם.

    דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו״, מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה חַמָּה פְּגִימָתָהּ שֶׁל לְבָנָה, וְלֹא פְּגִימָתָהּ שֶׁל קֶשֶׁת. פְּגִימָתָהּ שֶׁל לְבָנָה — דְּחָלְשָׁה דַּעְתַּהּ. פְּגִימָתָהּ שֶׁל קֶשֶׁת — דְּלָא לֵימְרוּ עוֹבְדֵי הַחַמָּה