מסכת ראש השנה דף ט״ו עמוד א׳

מאן שמעת ליה כו' אלמא ר"ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה:

אתרוג קשיא ליה ידא קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו:

שבט דחדשים של לבנה:

או שבט דתקופה חמה לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה:

היתה שנה מעוברת מהו אימתי ר"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט:

אחר רוב שנים מי ששמו שבט:

אמר רבה אתרוג בת ששית שחנטה בששית:

פטורה מן המעשר לקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא:

או שבט דתקופה אמתני' נמי דקתני באחד בשבט קא בעי אע"ג דשאלו באתרוג (וקשיא אמאי לא בעי באחד באלול ר"ה למעשר בהמה או בקמייתא בו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ובאינך):

דחדשים אע"ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים ל״ג:י״ד) ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה:

בשלמא סיפא לחומרא תימה מאי חומרא הרי קולא היא לענין מעשר וחומרא לענין שביעית ואי הוה אזיל לחומרא בתרוייהו הוה שייך חומרא אבל השתא הוה ליה למימר בשלמא סיפא בתר חנטה וי"ל דהכי קאמר בשלמא סיפא אפילו מטעם ספק דבתר חנטה או בתר לקיטה אזלת לחומרא לענין ביעור וניחא הא דפטורה מן המעשר מאחר דחייבו חכמים להפקיר:

יד הכל ממשמשים בו ואת אמרת תתחייב במעשר לא נקט האי טעמא אלא למאן דאמר לעיל (ראש השנה דף יד:) שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפי' הכי פטורין מן המעשר מטעם יד הכל ממשמשין דלמאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים דאתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית לא הוה צריך לטעם זה דבין לענין חדש וישן בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דבכורים (פ"ב מ"ו) דאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד:

שאין דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב לענין חדש וישן מעשר שני ועני לא בעי גדל ונלקט בשנה אחת ואזלינן בתר חנטה והכא פטור משום יד הכל ממשמשין:

שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית וא"ת ומאי קשיא ליה סיפא בין לרבה בין לרב המנונא הא כולהו תנאי פליגי אדר"ש בהא דהא מילתא דפשיטא דבכל דוכתי בין למעשר בין לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ועוד קשיא דבפ' מקום שנהגו (פסחים נא:) קאמר רבי שמעון גופיה כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמידה רב נסים גאון בשל שביעית היוצאים בשמינית ונראה הני מילי לענין שאר דיני שביעית חוץ מלענין ביעור ועוד נראה דלא איירי הכא אלא באתרוג דוקא ושמא שום טעם יש ומיתוקמא שפיר השתא כרבי שמעון ההיא דבנות שוח שביעית שלהן שניה (שביעית פ"ה מ"א):

מ"ש התם בהוויה דתנן ולירקות דקתני ואם היתה שניה נכנסת לשלישית ומ"ש הכא גבי אתרוג דקתני אם היתה שלישית נכנסה לרביעית כו' ופשוטה היא.

פי' שבט דחדשים הוא מנין ימות הלבנה שנ"ד ימים לי"ב חדש שבט דתקופה לחשבון חמה והם שס"ה ימים לי"ב חדש. ושבט של חמה נקרא צוארוס בלשון יון פעמים שבאים ט"ו של שבט שנת הלבנה ביתר מחציו ומרובו של שבט שנת החמה. ופשטנה. שבט של חדשי הלבנה ואפילו אם היא שנה מעוברת ר"ה שלו שבט דבתר רוב שנים אזלינן.

אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר בתר לקיטה אזלינן לענין מעשר מפני יד הכל ממשמשין בה. והפקר פטור מן המעשר ופטורה מן הביעור דאזלינן בתר חנטה. והא בת ששית היא מיקל במעשר ובביעור. ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ופטורה מן המעשר ואוקימנא לחומרא.

ורב המנונא אמר בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית פי' שחייבת במעשר.

ובת שביעית שנכנסת לשמינית לעולם שביעית ואותבינן הא דתני ר"ש בן יהודה משום ר"ש אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעי' פטורה מן המעשר ומן הביעור. שאין דבר חייב במעשר אלא הגדל והנלקט בחיוב ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אלא הגדל והנלקט בפטור.

[סיפא] קשיא לרבה ולרב המנונ' דאמר לעולם בתר חנטה אזלינן קשיא ליה רישא וסיפא. רישא קתני אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר הנה בתר לקיטה [אזלינן] שאין לך נלקט בשביעית וחייב במעשר. וסיפא נמי דקתני בת שביעית שנכנסת לשמינית פטור מן הביעור גם זו בתר לקיטה אזלינן שאין לך נלקט בשמינית וחייבת בביעור. ולא מצא פירוק. סיפא קשיא לרבה דאמר בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור [דאזלינן] אחר חנטה ומתניתא תני פטורה מן הביעור קשיא ליה. ופריק רבה תנאי היא.

דתניא א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום ה' זקנים [אתרוג] אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית כרבה. ורבותינו שנמנו באושא חלקו בזה ופשוטה היא:

גירסת הספרים כך היא בדברי רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור ופטור מן המעשר בת שביעית הנכנסת לשמינית פטור מן המעשר וחייבת בביעור. ואקשי עליה אביי, בשלמא סיפא לחומרא, כלומר הא דקאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן ביה לשביעית בתר חנטה כרבן גמליאל ור' אליעזר או בתר לקיטה כרבותינו שבאושא דבסמוך, אפילו הכי אזלת ביה לחומרא ומחייבת ליה בביעור משום חומר שביעית דאורייתא, וכיון דמחייבת ליה בביעור לחומרין מספק משום הכי פטרת ליה מן המעשר דרבנן, דממילא איפטר ליה דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר. ואע"ג דברישא פטרת ליה נמי מן המעשר, לא קשיא לי ולא מידי, דהוה אמינא דהתם נמי משום דמספקא לך אי בתר לקיטה או בתר חנטה אזלת ביה לחומרא בתר לקיטה והוו להו כפירות שביעית, ומשום הכי פטרת להו מן המעשר. אלא השתא דאמרת ברישא דאינו חייב בביעור, אלמא קים לך דבתר חנטה אזלינן ביה, וסופא מחייבת ליה בביעור ופטרת ממעשר דפירות שביעית נינהו, אלא רישא אמאי פטרת ליה ממעשר, דאפילו לר"ג דאזיל ביה למעשר בתר לקיטה כירק, התם הוא דוקא לענין מעשר שני ומעשר עני, אבל פירות שישית הנכנסין בשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו ודהיתר נינהו אף הן חייבין במעשר, דהא לא פטרה התורה פירות שביעית ממעשר משום שביעית אלא מדין הפקר נגעה בהן, וכדדרשינן (מכילתא משפטים פרשה כ) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חיית השדה (משפטים כג, יא) מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין, ואם כן אמאי פטורה מן המעשר. ופריק, יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תתחייב במעשר, כלומר אע"פ שאין פירותיה הפקר מדין תורה ואף הבעלים אינן מפקירים אותה לדעת, מכל מקום כיון שהוא צריך לפרוץ שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך גם יד הכל ממשמשין באלו הוו להו כהפקר, והלכך פטורין מן המעשר כשאר פירות של שביעית. ורב המנונא סבר דשישית הנכנסת לשביעית לכל דבר היא שישית, דכיון דיש בה גזל ולבעלים היא אף היא חייבת במעשר, דמחמת גזל הרבים שממשמשין בה ונוטלין ממנה בגזל אינה פטורה דהא ליכא הפקר, אבל בסופא מודה ליה לרבה דפירות שביעית נינהו, דבתר חנטה אזלינן לכולי עלמא לענין שביעית, והלכך אפילו לר"ג דאזיל בתר לקיטה לענין מעשר הני מילי לשני ועני, אבל כאן פירות שביעית נינהו והפקר נינהו ופטורין מן המעשר. ואותבינן עליהו מדר' שמעון בן יהודה שאמר משום ר' שמעון, ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא, ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית, והלכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת ביעור כשנת חנטתו, ומינה דהיא פטורה מן המעשר דהא פירות הפקר נינהו, ואע"ג דלענין מעשר בתר לקיטה הני מילי בפירות דעלמא לאו דהפקר ונפקא מינה לשני ועני. ור' שמעון פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ומחלוקת שלישית היא. ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא, דרב המנונא סבר כיון דבתר חנטה אזלינן לשביעית, אם כן זו פטורה מן הביעור דבת שישית היא והלכך חייבת נמי במעשר דפירות שישית נינהו, ואע"ג דלענין מעשר לאבטולמוס בתר לקיטה הני מילי לענין מעשר שני ועני אבל בפירות שישית שנלקטו בשביעית לא וכדאמרינן לעיל, ואי משום דיד הכל ממשמשין בה גזל הוא ולא הפקר. ורבה סבר ממילא הוי הפקר, ואע"פ שהוא הפקר שלא מדעת פטור מן המעשר, ודאבטולמוס שאמר בתר לקיטה למעשר אפילו בבת שישית שנכנסה לשביעית היא ומשום דהכל ממשמשין, אבל בשל שביעית שנכנסה בשמינית לכולי עלמא פטורה דשל הפקר היא והפקר פטור מן המעשר, והא דאוקימנא לדרבה ורב המנונא בדאבטולמוס וכל חד מניהו מפרש לה לדאבטולמוס לטעמיה, הוא הדין דהוו מצי למימר אינהו דאמר כרבן גמליאל, אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר"ג מעדותו של אבטולמוס היא. והרב בעל המאור ז"ל גריס בדסופא דרבה, חייבת במעשר וחייבת בביעור, ובשלמא סופא לחומרא דקאמר ליה אביי היינו מדמחייב ליה במעשר כשעת לקיטתו אע"פ שהוא מחייבו בביעור כשעת חנטתו. ואינו נכון, דמכל מקום כיון שהוא מפקירו מחמת ספק שביעית ממילא איפטר ליה ממעשר, דלא יהא אלא בשאר שני שבוע אטו אי מפקר להו לפירותיו מי לא מיפטרי ממעשר.

הא דתני ר' שמעון שאין לך דבר שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית. על כרחין לא כללא כייל לכולהו אילני, דאם איתא מאי קא מותיב מינה תיובתא לרבה ורב המנונא, הא כולהו פליגי עליה וכולהו סבירא להו דאילן בתר חנטה לשביעית, אלא ר' שמעון באתרוג דוקא קא מיירי.

בעא מיניה ר׳ יוחנן מר׳ ינאי אתרוג ר״ה שלו אימת א״ל שבט כאילן. א״ל שבט דחדשים או שבט דתקופה. כלומר דימות החמה ולסוף שלשים של התקופה נכנס שבט דחמה וקמבעיא ליה הא משום דמסתמא עד שבט דתקופה שדינן לה שנכנס הרבה מן התקופה ועברו רוב גשמי שנה. ואפ״ה א״ל שבט דחדשים של לבנה שהוא שבט ממש:

היתה שנה מעוברת מהו פי׳ אימתי חשוב שבט לאילנות שבט ממש או אדר ראשון שהוא במקום שבט וקמבעיא ליה משום דבשנה מעוברת על הרוב אף הזמנים וסדרי בראשית משתנים על הרוב וגם חנטת האילנות ואפ״ה א״ל שהולכין אחר רוב שנים וכן הלכה:

אמר רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור ובת שביעית שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור כך הגרסא במקצת ספרים והיא גרש״י ז״ל:

א״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא וכו' וה״פ לפי גרסא זו בשלמא הא דאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן בה לשביעית בתר חנטה כר״ג ור״א או בתר לקיטה (ורבותינו) [כרבותינו] שבאושא דלקמן אפ״ה אזלת בה לחומרא לענין שביעית דאורייתא ומחייבת לה בביעור וכיון דמחייבת לה בביעור מספק לא סגיא דלא פטרת לה ממעשר דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר הילכך אזלת לענין שביעית דאורייתא לחומרא ואע״ג דאתי לידי קולא דפטרת ליה ממעשר לית לן בה דהא מעשר דרבנן ואע״ג דברישא נמי אזלת לקולא ופטרת ליה ממעשר לא קשיא דהתם נמי מספיקא משוית ליה פירות שביעית למיזל בתר לקיטה ופטורין מן המעשר אבל מאי דאמרת ברישא פטורה מן הביעור דקא מקילת בדינא דאורייתא הא קשיא לי דאלמא קים לך דבתר חנטא אזלינן ומאי דמחייבת בסיפא בביעור ופטרת מן המעשר לאו מספיקא הוא אלא מדינא וא״כ ברישא אמאי פטרת לה מן המעשר דהא אפי׳ לר״ג דאזיל לענין מעשר בתר לקיטה כירק התם הוא לענין שניה ושלישית אבל פירות שישית הנכנסת לשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו לענין שביעית ודהיתרא נינהו אף הם חייבים במעשר דהא לא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר אלא מדין הפקר וכדדרשינן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין מן המעשר וא״כ אמאי פטורין מן המעשר ופריק יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת מחייבי במעשר כלומר שאין פירות אלו הפקר מן הדין וגם אין הבעלים מפקירים אותן בדעת מ״מ כיון שהוא צריך (לפרק) [להפקיר] שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך יד הכל ממשמשין גם באלו ה״ל הפקר ופטורין ממעשר כאלו היו פירות שביעית:

ורב המנונא סבר דלעולם אזלינן בתר חנטה ולפיכך בת שישית הנכנסת לשביעית דין שישית יש לה לכל דבר ופטורין מן הביעור ומינה דחייבין במעשר משום טענה דיד הכל ממשמשין לא יהבינן לה דין הפקר לפוטרן מן המעשר. ובת שביעית הנכנסת לח׳ פטורה מן המעשר וחייבת בביעור דאזלינן בהו בתר חנטה דאפי׳ לר״ג דאזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית לדין מעשר שני ומעשר עני אבל לענין חיוב מעשר כיון דפירות שביעית נינהו לא סגיא דלא לפטרו ממעשר ואתיא דרב המנונא כרבה ממש אלא דרבה פוטר ברישא מן המעשה מטענה דיד הכל ממשמשין ורב המנונא לא חייש לההיא טענה ומחייב במעשר כדיניה ואותבינן עליהו מר׳ שמעון בן יהודה דאמר מש״ר שמעון ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית והילכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייב בביעור כשעת חנטתו ומינה דפטורה מן (הביעור) [המעשר] דהא פירות שביעית נינהו דאפי׳ ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא לענין שניה ושלישית דשאר שני שבוע ור״ש פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ודעת שלישית היא ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא דרב המנונא סבר כיון דאזלינן בה בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר א״כ זו פטורה מן הביעור וחייבת במעשר ולא פטרינן להו ממעשר (אלא) מטעמא דיד הכל ממשמשין בה ורבה סבר דאפ״ה לא סגיא דלא למפטרינהו ממעשר כיון דיד הכל ממשמשין בה ואע״פ שהוא אפקת שלא מדעת ומ״ש אבטולמוס דאזלינן בתר (חנטה) [לקיטתו] למעשר לענין שניה ושלישית היא ולא לענין שישית הנכנסת לשביעית והא דאוקימנא [אליביה] טעמא כדכתב הר״ז הלוי דכיון דקתני דהא שהעיד כן חשיב לה מלתא דסמכא ותו הא דאוקימנא לרבה ורב המנונא כאבטולמוס ה״ה דהמ״ל דאינהו דאמור כר״ג אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר״ג מעדותו של אבטולמוס היא. והא דתני ר״ש שאין לך דבר שחייב בביעור אא״כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית לאו כללא כייל לכלהו אילני דא״כ מאי מותבינן מיניהו לרבה ורב המנונא דהא כלהו תנאי פליגי עליה וכלהו ס״ל דאזלי׳ בתר חנטה לשביעית אלא ר״ש באתרוג דוקא קמיירי זהו פירוש שמועה זו לפי גרסא זו אבל יש ספרים שגורסין במימרא (דרבא) [דרבה] בסיפא בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור וכן גורס הר״ז הלוי ועל גרסא זו סומך מורי הרב הלוי קרובו ז״ל ומפרש השמועה כן דלכאורה הא דרבה דינא קאמר ומשום דסבר כר״ג דאזיל בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר הילכך בת שישית הנכנסת לשביעית פטורין מן המעשר כשעת לקיטה וכפירות שביעית ופטורין מן הביעור כשעת חנטה וכפירות שישית ובת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור כשעת חנטה כפירות שביעית וחייבת במעשר כשעת לקיטה כפירות שמינית. וא״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא כלומר דסבר אביי דלעולם ענין שביעית וענין מעשר א״א לפטור שניהם ולא לחייב שניהם מן הדין דאי פירות שביעית הן ע״כ חייבין בביעור ופטורין מן המעשר שכן דין פירות שביעית ואי לאו פירות שביעית נינהו ודאי חייבין במעשר ופטורין מן הביעור ואף על גב דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית אבל לענין שנה שביעית כל שיש לו דין שביעית פטור ממעשר וכל שאין לו דין שביעית חייב במעשר ולהכי קאמר בשלמא סיפא אע״ג דדינא הוא דפטרת להו מן המעשר כי מחייבת להו לא קשיא לי כיון דאזלת בהא לחומרא לחייבו במעשר כשעת לקיטתו וכדינו של ר״ג בשאר שני שבוע דדילמא עבדת הכי לחומרא גזירה אטו שאר שני שבוע ואע״ג דהפקר נינהו ופטורין ממעשר דאוריתא קמחייבת להו במעשר דרבנן דהא (תלמוד) כל פירות אילן מעשר שלהן מדרבנן הוא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי משום דאזלת בהו אחר חנטה א״ה תתחייב במעשר כדין פירות שישית דאפילו ר״ג מודה דלענין זה בתר חנטה אזלינן אף למעשר ולא הלך הוא בתר לקיטה אלא לענין חדש וישן ולענין שניה ושלישית. ופריק יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר דכיון דבשעת לקיטה מופקרין לכל על כרחך של בעלים שא״א למחות ביד באי עולם א״א לחייבו במעשר משא״כ כשנלקטין בשמינית שאין יד הכל ממשמשין בהן ואפשר להחמיר ולחייבם במעשר:

ורב המנונא אמר וכו' דסבר רב המנונא דודאי אדינא מוקמינן לה בתרויהו ומעשר בתר שביעית גרירא ובין למעשר דשביעית ובין לביעור בתר חנטה ומותבינן לתרויהו מדר״ש בן יהודא ואמרי רישא קשיא לרב המנונא דהא איהו דאמר חייבת במעשר ור״ש פוטר אף במעשר ואתיא כרבה וסיפא קשיא בין לרבה ובין לרב המנונא לרבה קשיא כלה דרבה מחייב בביעור ובמעשר ור״ש פוטר בשתיהן:

ולרב המנונא קשיא ביעור וכו' וא״ת ומאי קושיא דהא רבה בשיטתיה דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ובתר חנטה לשביעית ורב המנונא נמי ס״ל אלא שהוא סובר דאף ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא בשאר שני שבוע אבל בהא מעשר בתר שביעית גרירא וכל שפטור מן הביעור א״א לפטרו ממעשר וכל שחייב בביעור א״א לחייבו במעשר וא״כ תנאי היא דהא ודאי ר״ש בן יהודא הוא פליג על ר״ג דלא בעי גדל בפטור ונלקט בפטור וי״ל דהא ליתא דאנן לא מוקמינן כתנאי אלא מהכריחא והכא ליכא הכריחא דר״ג דאמר כרבה ורב המנונא דלעולם אימא לך דר״ג כר״ש בן יהודה דהא אנן ע״כ לא שמעינן ליה לר״ג אלא דקאמר דאתרוג שוה לאילן לשביעית אבל דיניה דאילן גופיה לא קתני דניזל בתר חנטה לענין שביעית לגמרי ודילמא ס״ל דחנטה ולקיטה בחיוב בעינן לשביעית ובלאו הכי לא מחייב ומ״ה לא משנינן דאינהו דאמור כר״ג ואוקימנא כתנאי מדאבטולמוס בתר חנטה אזלינן לגמרי לת״ק ופליג אדר״ש בן יהודה ורבה ורב המנונא תרויהו כת״ק אלא דסבר רב המנונא דמעשר בתר שביעית גריר למעשר והשתא אפשר לומר דר״ג כאבטולמוס ס״ל וג׳ מחלוקת בדבר ר״ש בן יהודה ואבטולמוס משוס ה׳ זקנים ורבותינו שבאושא ורבה ורב המנונא כאבטולמוס והלכה כותיה ואליבא דרב המנונא. ור׳ אליעזר דאמר לעיל אתרוג שוה לאילן לכל דבר אף הוא אפשר דסבר כאבטולמוס לענין שישית ושביעית ושמינית וכרב המנונא ומיהו לא אוקימנא לעיל לרב המנונא כר׳ אליעזר משום דלא אתפרש לן בהדיא סברת דר׳ אליעזר באילן וכדכתי׳ לעיל במאי דלא אוקימנא ליה כר״ג זהו פירוש שמועה זו למורי נ״ר והיא נוחה ומחוורת בעיני במה שהוספנו בה לקח וביאור והא דאמרינן שביעית מאן דכר שמיה חסורי מחסרא וכו׳ מסתברא דלאו דמחסרא ממש אלא לומר דה״ק אתרוג בתר לקיטה למעשר בלבד:

אחר שביארנו על האתרוג שהוא שוה לירק לענין מעשר ולאילן לענין שביעית אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית אפילו לא היתה בששית אלא כזית או שנחנטה לבד ונעשית בשביעית כבד ונלקטה בו פטורה מן המעשר שהרי נלקטה בשביעית ופטורה מן הביעור שהרי לענין ביעור פירות ששית הם ומגדולי המחברים מחמירים לדונה כשל שביעית ולילך בה פעמים אחר חנטה פעמים אחר לקיטה והכל להחמיר וכן יש פוסקים לגמרי שהאתרוג הולכין בו אחר לקיטה לענין שביעית כמו שיתבאר בסמוך ובת שביעית הנכנסת לשמינית ונלקטה בשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור שהרי לענין שביעית אחר חנטה הוא נדון וחייב לבערן כדין פירות שביעית בזמן הביעור ושאר אילנות נחנטה בששית ונכנסה בשביעית לעולם ששית ובת שביעית הנכנסה בשמינית לעולם שביעית ויש מורים בשנכנסה לעונת המעשרות בששית בתבואה ובקטנית ובאילנות כמו שכתבנו למעלה.

ושמועה זו של ששית הנכנסת לשביעית מבולבלת ביד מפרשים ורואה אני להעירך בביאורה דרך קצרה והוא שנראה לי שזה שאמר רבה אתרוג בת ששית ר"ל שנחנטה בששית ונכנסה לשביעית ונלקטה בו פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור הוא מפני שהוא סובר שאתרוג לענין מעשר הולכין בו אחר לקיטה והרי הוא של שביעית והוא הפקר ואין כאן מעשר אבל לענין שביעית הולכין בו אחר חנטה והרי הם פירות ששית ומותרין בשביעית ואין צריך לבערן ואתרוג בת שביעית שנכנסה לשמינית ר"ל שנחנטה בשביעית ולקטה בשמינית חייבת במעשר מן הדרכים שהזכרנו ובאה לדעת רבן גמליאל שאמר אתרוג שוה לאילן לשביעית ולירק למעשר ואביי היה סבור שלא הוחלט המאמר אצל רבה להוציא אתרוג מדין אילן לילך בו אחר לקיטה למעשר אלא להחמיר הואיל וגדל על כל מים אבל בזמן שהוא קולא לא אלא לדונו אחר חנטה כשאר אילנות ושלא כרבן גמליאל וזהו שהקשה בשלמא סופא לחומרא כלומר שאמרת עליה חייבת בביעור מן הדין ומתורת חנטה וכן שחייבת במעשר מתורת לקיטה ולחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור ומן הדין מתורת חנטה אבל מ"מ תתחייב במעשר מתורת חנטה והשיבו אף לדעתך היאך תתחייב במעשר והרי יד כל ממשמשין בה והיא הפקר ואע"פ שאין בה שביעית לדעתך מ"מ הרי הוא מתיאש מהם והאיך תחייבם במעשר ואע"פ שאין אומרין כן בשאר אילנות שאר אילנות אין הדבר מצוי ליכנס פירות ששית בשביעית ואם אירע כן לפעמים אינו מצוי ונכר הדבר לכל ואין ממשמשין בה אבל אתרוג שבכל השנים נחנטים בשנה אחת ונלקטים באחרת יד הכל מצויה בכל שנה למשמש בהם ואף אם תלך בהם אחר חנטה אין לך לחזר לחייבם במעשר ומ"מ לא הוצרך רבה לדעת עצמו לטעם זה שמאמר מוחלט הוא אצלו לילך בו אחר לקיטה למעשר אף לקולא ורב המנונא חלק עם שניהם ר"ל על ראש השמועה ועל סופה ולענין מעשר ולא חלק על הביעור והוא סובר שאתרוג שוה לאילן בכל דבר כר' אליעזר והילכך בת ששית הנכנסת לשביעית לעולם ששית וחייבת במעשר ופטורה מן הביעור ואינו סובר טעם יד הכל ממשמשין בה שהבעלים נוטלין אותם אחר שהם בני ששית ואוספין אותם בתוך הבית בשביעית ובת שביעית הנכנסת בשמינית לעולם שביעית ופטורה מן המעשר וחייבת בביעור והשיבו ממה שאמר ר' שמעון אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר וכו' שאין לך דבר וכו' ועקר הקושיא לדעתי על מה שהשוו רבה ורב המנונא את מדותיהם לענין ביעור לומר שהולכין אחר חנטה ובכאן אמר בסוף השמועה שבת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן הביעור אלמא שאינו הולך אחר חנטה ואע"פ שהקשה לרב המנונא מראש השמועה ולמעשר מ"מ מתוך שבאה לידו הזכיר כל מה שהוקשה לו מדברי ר' שמעון הן לשניהם הן לאחד מהם אבל לא היתה עקר הכונה אלא להקשות לשניהם במה שנשתוו שניהם לילך אחר חנטה לביעור ועל מה שהיתה עקר הקושיא בא התירוץ ואמר תנאי היא ויש בהם תנא שהוא אומר כמותו והוא ר' יוסי בן אבטולמוס שאמר בהדיא אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית וזהו שהוצרך לומר חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ואע"פ שהיה יכול לומר שרבן גמליאל ור' אליעזר פוסקין כדבריהם לענין שביעית או שרבן גמליאל אומר כדברי רבה מכל וכל ור' אליעזר כרב המנונא מכל וכל נוח לו להביא זו של ר' יוסי ממה שנמנו בה רבותינו להשמיענו שאין בדבר זה להקשות מתנא לתנא מפני שהדבר במחלקת גדולה בין התנאים שאף רבותינו חדשו בו שיטה אחרת שלא כדברי אחד מהם לומר שאף לביעור הולכין אחר לקיטה בין לקולא בין לחומרא וכל שכן למעשר ואם תשאל לעקר דבריו של ר' שמעון מה הוא שבראש שמועתו נותן טעם למעשר ובסופה נותן טעם לביעור יש לומר שראש שמועתו פטורה מן הביעור מן הדין אחר שנחנט בששית והוצרך ליתן טעם למה שפוטרו מן המעשר אחר שאין מחליט סברתו לילך בו אחר לקיטה ובסופה פטורה מן המעשר מן הדין הואיל ואף למעשר אינו הולך אחר לקיטה והוצרך הטעם למה שפוטרו מן הביעור ולענין פסק אין הולכין אחר לקיטה אף לאתרוג אף למעשר לבד אבל לערלה ורבעי ושביעית אחר חנטה כמו שכתבנו ומאחר שכן אין אנו צריכין לדקדק בדבריו אם הוא אומר כן לענין ערלה ורבעי אם לאו אלא שהדברים נראין שלא אמרה כן לענין שביעית.

זהו מה שנראה לי בביאורה של שמועה זו בקצור וגדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת ובנסחא אחרת וכן הרבה מפרשים האריכו בה בשיטה אחרת אלא שאין פסק שלה משתנה לבלבול הפירושים ומ"מ יש שפסקו בה כרבותינו שאף בשביעית הולכין בו אחר לקיטה והדברים נראין מסתם משנה האמורה בשלישי של סוכה ל"ט א' אלא שכבר ביארנוה לדעת האומרים שלא נאמר כן אלא להחמיר והוא עקר הדברים כמו שכתבנו שם:

בפרש"י בד"ה מיתיבי כו' לא גדל בחיוב הס"ד ואח"כ מ"ה אא"כ גדל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה או שבט כו' וקשיא אמאי לא בעי כו' מכאן עד סוף הדיבור בת"י אינו וק"ל:

בד"ה יד הכל כו' לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפי' הכי פטורין כו': בד"ה שאין לך כו' מלענין ביעור ועוד נראה דלא כו' כצ"ל:

בגמ' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבה בר רב הונא אע"ג דאמר ר"ג אתרוג בתר לקיטה ר"ה שלו שבט. לכאורה הדבר תמוה דהא אמרינן לעיל דעיקר מלתא דשבט ר"ה היינו משום שעברו רוב גשמי שנה ואין זה ענין אלא אי אזלינן בתר חנטה כמ"ש רש"י ותוספות לעיל משא"כ לענין לקיטה מאי אולמא דשבט יותר משאר חדשים ונ"ל דמילתא דרבה בר הונא היינו דוקא אליבא דר"ג דלענין שביעית דאורייתא אזיל בה בתר חנטה אלא לענין מעשר אילנות דרבנן לשיטת רש"י ותוס' ורוב הפוסקים אזיל בה בתר לקיטה משום אסמכתא דגורן ויקב וא"כ מ"מ לענין דר"ה שלו שבט אוקמא בדוכתא דכי היכי דשבט ר"ה באתרוג לענין שביעית ה"ה לענין מעשר מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שסובר דמעשר אתרוג וכל אילנות מדאורייתא ועוד שהרמב"ם ז"ל סובר דלענין שביעית אפילו באילנות ר"ה שלו תשרי לעולם וא"כ קשה ההיא דהכא ואפשר דמ"מ כיון דילפינן מערלה דפעמים שברביעית היינו עד שבט א"כ משמע דאין לחלק בין שאר אילנות לאתרוג דחייב נמי בערלה ונהי דבאילנות בתר חנטה ובאתרוג בתר לקיטה היינו משום דרשא דגרנך ויקבך דלהרמב"ם דרשא גמורה לעניין מעשר אפ"ה לענין דר"ה א' לכולם שפיר ילפינן מובשנה הרביעית דקאי בהדיא אהתחלת השנה כנ"ל ברור ודוק ועיין עוד בסמוך. ומתוך מה שכתבתי נתיישב לי היטב סוגיא דפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ט ע"ב) דמוקי התם למתני' דנותן לו אתרוג במתנה משום דאזיל בכל מילי בתר לקיטה ואכתי לא משני מידי לרבה בר הונא דהא אמר דר"ה שלו שבט וא"כ אמאי צריך ליתן לו אתרוג במתנה ותיפוק ליה שנלקט קודם שבט קודם חג הסוכות דשביעית וא"כ אתרוג בת ששית היא ולמאי דפרישית א"ש דרבה בר הונא גופא לא קאמר אלא אליבא דר"ג דלא אזיל בתר לקיטה אלא לענין מעשר לחוד משא"כ לתנא דהתם דאזיל בתר לקיטה אף לענין שביעית אין שום טעם כלל לומר דר"ה שלו שבט אלא תשרי וכ"ש דא"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי בסמוך דלענין שביעית לעולם ר"ה תשרי אף באילנות ודוק היטב כי נכון הוא:

שם א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כו' נראה דהא דלא מקשה בפשיטות ארישא היינו משום דאביי הוי ידע לברייתא דרבי שמעון בן יהודה ואם כן מילתא דרבה ברישא הוי לגמרי כר"ש ב"י ומשו"ה קאמר ליה מעיקרא מדקאמרת בסיפא פטורה במעשר וחייבת בביעור אלמא דלית לך הא דר"ש ב"י ואזלת בה לחומרא לענין שביעית ואפ"ה קפטרית ליה ברישא משביעית אלמא דלאו מטעם דר"ש ב"י אתית עלה אלא משום דאזלת בתר חנטה אם כן תחייב במעשר. ועוד נ"ל דאביי אסתם מתני' דפרק לולב הגזול קא סמיך דאזיל בתר לקיטה לשביעית והיינו דקאמר ליה לרבא בשלמא סיפא לא תיקשה אסתם מתני' דסוכה דאיכא למימר דנהי דמחייב ליה התם ואזיל בתר החנטה היינו לחומרא וה"נ לחומרא אלא רישא דאמרת פטורה ע"כ דלית לך כהאי סתמא דסוכה וא"כ תחייב במעשר כנ"ל נכון בא' מב' דרכים שכתבתי ונתיישב' גם כן קושיית התוספת. ובלא"ה נמי כבר נזהר רש"י ז"ל ליישב קושיית התוספת דדוקא לענין שביעית אזיל לחומרא כיון דמדאורייתא הוא משא"כ לענין מעשר דרבנן לא אזיל לחומרא ודו"ק:

בתוס' ד"ה בשלמא סיפא לחומרא תימא מאי חומרא היא זו קולא היא לענין מעשר כו' עכ"ל. לכאורה כבר נזהר רש"י ז"ל מזה ומפ' דמשום דמספקא ליה אזיל לחומרא לענין שביעית דהוא מדאורייתא וקיי"ל בספיקא דאורייתא לחומרא. ולפ"ז לא איכפת לן במה דהוי קולא לענין מעשר דכיון דמעשר פירות מדרבנן לשיטת רש"י ותוספת דלעיל וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דמעשר פירות מדאורייתא צריך לפרש הא דקאמר בשלמא סיפא לחומרא כלשון שני שכתבתי בסמוך. ועוד דבהא דפטור מן המעשר בלא"ה א"ש מהטעם שכתבו התוספת בסמוך בד"ה יד הכל למאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים ועיין בסמוך:

בד"ה יד הכל כו' דלמאי דסבר אבטולמוס כו' לא הוי צריך לטעם זה כו' בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה כו' עכ"ל. נ"ל פירושו דלפ"ז באתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית א"א לחייבו במעשר שני דהא הלקיטה לא היתה בששית. ובמעשר עני נמי אין לחייבו דהא בשביעית לא שייך שום מעשר עני בשום דוכתא כנ"ל ודו"ק. ומ"ש עוד ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דביכורים כו' צריך לעיין דהא למאי דמסקו התוספות בסמוך בד"ה שאין לך דבר שחייב בביעור מצינן למימר שפיר דכולהו תנאי דמסכת ביכורים אית להו נמי שפיר הא דר"ש ב"י כיון דלא אשכחן דפליגי בהדיא ואפושי פלוגתא לא מפשינן והא דנקטו סתמא היינו משום דאינהו לא איירי אלא במידי שחלוק דין ירקות מדין אילנות אבל לענין הא דרשב"ג אין חילוק בזה בין אילנות לירקות משו"ה איצטריך לאתויי הא דאבטולמוס דנקיט סתמא משמע דאיירי נמי לענין ביעור. ועוד דע"כ הא דרבותינו נמנו באושא איירי ודאי לענין ביעור דהא מוקמינן סתם מתניתין דסוכה דף ל"ט כוותיה ומתניתין דסוכה לא איירי אלא לענין ביעור וא"כ מסתמא ההיא דאבטולמוס איירי נמי לענין ביעור והרי דכל הנהו תנאי לית להו ההיא דר"ש ב"י ורבה סבר כוותייהו כנ"ל נכון ודו"ק: