מסכת ראש השנה דף י״א עמוד ב׳

עדות ביהוסף שמו בתריה דההוא קרא כתיב דכי חק לישראל:

הסירותי מסבל שכמו ביוסף כתיב בתר עדות ביהוסף:

המשומר ובא לגאולה:

ואזדו לטעמייהו רבי אליעזר ור' יהושע דלר' אליעזר בתשרי נברא העולם דמתשרי מתחילין מנין שני הדורות לפיכך מבול על כרחך במרחשון ירד וי"ב חדש היה ובחדש השני בשבעה ועשרים שיבשה הארץ במרחשון היה לשנה הבאה ובתשרי שלפניו חרבו המים מעל הארץ שנעשית הארץ כמין גריד ולא יבשה לגמרי ובו התחלת שנת שש מאות ואחת שנה כדכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש והוא תשרי ומדלא קרי ליה אחת ושש מאות עד השתא שמע מינה אין מנין הדורות מניסן שאם מניסן מתחילין למנותן היה לו לכתוב ותנח התיבה באחת ושש מאות שנה בחדש השביעי על הרי אררט שכבר נתחדשה שנה מניסן שהרי אותו חדש שביעי סיון היה והוא שביעי להפסקת גשמים כמו ששנינו בסדר עולם וההיא ר"א היא שכשאתה מונה משבעה עשר במרחשון מאה ותשעים יום ארבעים לימי הגשמים ומאה וחמשים שגברו על הארץ נמצאו כלים באחד בסיון ואותו יום התחילו לחסור שנאמר ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום והיו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב שהוא עשירי לירידת גשמים ובאחד באב נראו ראשי ההרים בשני חדשים חסרו ט"ו אמה שהיו ההרים מכוסים מים שנאמר (בראשית ז׳:כ׳) חמש עשרה אמה למדת שחסרה אמה לארבעה ימים והתיבה היתה משוקעת במים אחת עשרה אמה ולא היתה צפה על ראש ההר אלא ד' אמות גובה לפיכך נחה בי"ז בסיון ולר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם וממנו מתחילין מנין שני הדורות ירד המבול באייר ושביעי שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא מנה לך הכתוב חדוש שנה לפי שאין השנה מתחדשת אלא בניסן ויש פותרין ואזדו לטעמייהו מדאמר ר"א בחדש שני מרחשון אית ליה בתשרי נברא העולם והוי מרחשון שני לחדש שהתחילו בו שנת שש מאות דאי לאו הכי למאי קרי ליה שני אם לסדר חדשים הא אמרינן ניסן ר"ה לחדשים ולאו מילתא היא דאי מדקרי ליה שני שמעינן דבתשרי נברא העולם א"כ מאי פריך לקמיה בשלמא לר' יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי שני הא מהכא יליף שני לבריאת עולם הכי גרסינן בסדר עולם ר' יהושע ברישא והדר ר' אליעזר ר' יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ר"א אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום גלגל חמה עגול הוא חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע ושנים עשר מזלות קבועין בו וזה סדרן טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים וסימניך טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד ששה מהן שקועין למטה וששה מהם למעלה וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו שיהו כולן משמשין בכ"ד שעות של יום ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר מע"ק גד"ד למעלה בלילה טש"ת סא"ב למטה לאור הבקר מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע לסוף ב' שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע וכן כולן כל חדש ניסן באייר שור מתחיל לשמש ביום כל ימי אייר ובשתי שעות הראשונות גומר עלייתו שניות תאומים שלישית סרטן רביעית אריה חמישית בתולה וששית מאזנים וכן כולן נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע וכימה הוא זנב טלה והמבול ביום ירד ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה ומניין שהמבול התחיל לירד ביום שנאמר בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג) והוא מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שירדו מים ודחקוהו ליכנס שנאמר מפני מי המבול והוצרך לשנות סדר בראשית והעלה זנב כימה ביום ונטל שני כוכבים ממנו ומעיינות מתמעטין בחמה ימות החמה ופסקו הגשמים ושינה סדר בראשית ונתגברו המעיינות ושטפם:

יום שמזל כימה עולה ביום שבמרחשון עולה עקרב בתחלת היום ואחריו קשת נמצא טלה עולה בסוף היום:

לילה המשומר ובא מן המזיקין ורבי יהושע תרתי שמעת מינה דכולהו מודו דמשומר מן המזיקין כדמוכח בערבי פסחים (פסחים דף קט:) דתקון ד' כוסות ולא חייש אזוגות:

יום שמזל כימה שוקע ביום גרסינן במילתיה דרבי אליעזר גבי י"ז במרחשון ושינה הקב"ה עליהן מעשה בראשית והעלה כימה ביום ובמילתיה דרבי יהושע גבי י"ז באייר גרס יום שמזל כימה עולה ובקונטרס גריס איפכא ואין הסדר כן דבניסן טלה עולה בתחלת היום ושוהה שתי שעות עם חלק אחד משלשים בשעה אחריו שור שתי שעות שכן דרך כל מזל שוהה שתי שעות כדמשמע בפרק המקבל (ב"מ דף קו: ושם) דקא אמרינן עד אימת עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה להדי רישייהו ויש שש מזלות אחרות כנגדן מע"ק גד"ד די"ב מזלות יש שקבועין בגלגל ששה למטה ששה למעלה והגלגל סובב וכשמתחיל האחד לעלות מתחיל שכנגדו לשקוע וכל חדש ניסן טלה עולה לאור הבקר או מראשו או מזנבו ומאזנים שוקע כנגדו ושור שאחר טלה משמש באייר וכל ימי אייר עולה בתחלת היום ועקרב שוקע כנגדו וכן הולך סדר כולם דכל אחד משמש חדש ואמר בפרק הרואה (ברכות דף נח:) דכימה זנב טלה וכיון דשור מתחיל לעלות באייר בתחלת היום מכלל דכבר טלה עולה כולו עד כימה הבא בזנבו ובמרחשון עקרב עולה מתחלת היום מתחיל שור שכנגדו לשקוע ונמצא שכבר שקוע טלה כולו עם הבא בזנבו ולפי זה הסדר קיימי כימה ארישייהו דפרק המקבל (ב"מ דף קו:) היינו שבט ולא כמו שפי' שם בקונטרס דהיינו אדר וגבי מרחשון גרסינן מעינות מתמעטין וגבי אייר מתגברין דאע"פ שרביעה ראשונה יורדת במרחשון מ"מ הכי אורחייהו כדכתיב (יהושע ג) והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר ואמר בפרק במה אשה (שבת דף סה. ושם) ובפרק בתרא דנדה (דף סז. ושם) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי דניסן ומפצי ביומי דתשרי [וגרסי' בסמוך בשלמא לר"א היינו דשינה אלא לר' יהושע מאי שינה]:

בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים שנאמר בו ביוסף הסירותי מסבל שכמו ואוקימנא כי בר"ה יצא יוסף מבית האסורין וכתיב באבות והוצאתי אותם מתחת סבלות מצרים וגמר סבילה סבילה.

ואזדו ר' אליעזר ור' יהושע לטעמייהו דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש. ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה כו' מדקרי ליה חדש שני מכלל דבניסן נברא העולם. ואקשינן הניחא לר' יהושע אשכחינן ניסן דאקרי ראשון לחדשים נמצא אייר שני לחדשים. אלא לר' אליעזר אמר מרחשון למה נקרא שני. ושנינן שני לדין. דתנן בד' פרקים העולם נידון וזה אחד מהן. בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. כלומר מרחשון הוא שני לחדש שניגמר עליהן הדין.

לילה המשומר ובא מן המזיקין מכאן אמרו בתוס׳ כי כשחל פסח ביום שבת ש״ץ היורד לפני התיבה ערבית אין לו לומר אותה ברכה מעין ז׳ שסודר בלילי שבתות דהא מפני המזיקין תקנוהו תחילה ולילה זה משומר ובא מן המזיקין ואע״ג דאנן השתא לית לן חשש מזיקין שהרי בתי כנסיות שלנו ביישוב ואמרינן לה בשאר שבתות אפ״ה אנו תופסין מנהג אבותינו וכדאמרינן גבי קדוש דאמרינן לה בבי כנישתא ואע״ג דליכא אורחין דאכלי ושתי בבי *[כנישתא] הא כל היכא דאינהו לא הוה אמרי אנן נמי לא נימא וזהו שנהגו שלא לומר קדוש בבהכ״נ בלילי פסחים משום דההיא שעתא אפילו לדידהו לא אכלי אורחים בבי כנישתא אלא בבתים במסבה ודרך חירות כדאמרינן הא לחמא עניא וכו׳ כל דכפין ייתי וייכול:

ואזדא לטעמייהו דתניא וכו' כל הענין הזה מפורש בארוכה בפרש״י:

בפרש"י בד"ה ואזדו כו' ש"מ אין מונין הדורות מניסן שאם כו' שהרי אותו חדש שביעי סיון היה כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דתלא התניא בדלא תניא דמי הגיד לו בפשיטות דאותו חדש סיון הוא דהא לפום סברא דהשתא דמניסן מונין הדורות נימא דאותו חדש נמי כסליו כדסבר ר"י וכן משמע גם מתחלת דבריו שכתב דמתשרי מתחילין שני הדורות לפיכך המבול ע"כ כו' משמע דלא פסיקא ליה למנות המבול מתשרי אלא מדמונין שנות העולם מתשרי ודו"ק:

בא"ד לפיכך נחה בשבעה עשר בסיון ולרבי יהושע דאמר כו' הד"א שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא כו' ויש פותרין ואזדו כו' והוי מרחשון שני לחדש שהתחילה בו כו' דאל"ה למאי קרי ליה שני אם לסדר חדשים כו' עכ"ל ק"ק לפירוש זה דאכתי מאי קאמר דר"י אזיל לטעמיה אימא דקרי ליה שני לסדר חדשים ודו"ק:

בא"ד בשתי שעות אחרונות בלילה וכל יום הוא שוקע כו' עכ"ל כצ"ל ומ"ש התוס' על פרש"י וגרסתו ואין הסדר כן כו' נראה ליישב דודאי רש"י נמי כתב הסדר כן אלא דר"ל כמו שהוא עולה בב' שעות אחרונות בלילה כן הוא שוקע בב' שעות אחרונות מן היום ולזה קאמר לר"י דבאייר הוא שוקע ביום היינו בב' שעות אחרונות מן היום ובמרחשון הוא עולה ביום לר"א היינו נמי בב' שעות אחרונות מן היום ודו"ק:

תוס' בד"ה יום שמזל כו' חלק אחד משלשים בשעה כו' עכ"ל ר"ל דלאו בכל יומי ניסן מתחיל טלה תחלת עלייתו ביום דהיינו ראש טלה אלא בר"ח ניסן מתחיל תחלת עלייתו ביום ואח"כ בכל יום מימי החדש הוא פוחת מעליית ראשו ותחלתו ביום חלק א' משלשים שהוא עולה בשעה אחרונה מן הלילה כידוע לחכמי תכונה שהגלגל היומי יש בו ש"ס חלקים שלשים חלקים לשלשים ימי החדש ועד"ז כתבו ג"כ לקמן וכל חדש ניסן טלה עולה לאור הבוקר או מראשו כו' ודו"ק:

בא"ד ומפצי ביומי דתשרי כו' וגרסינן בסמוך בשלמא לר' אליעזר היינו דשינה אלא לר' יהושע מאי שינה כו' כצ"ל מת"י וכן הוא בקונטרס בסוף המסכת וק"ל:

בא"ד תימא דכל הני דס"ל בתשרי הוה היאך מקיים קרא דלמועד הזה בשנה האחרת כו' ואומר ר"ת דהני דאמרי בתשרי ס"ל כרבי יהושע דבניסן נברא העולם עכ"ל. שמעתי מקשים הא בשמעתין אמרינן להדיא דר"א גופא דס"ל בתשרי נברא העולם נמי סבר בפסח נולד יצחק ונפיק ליה מהאי קרא דלמועד אשוב דקאי בחג. וא"כ לדידיה הקושיא במקומה קרא דלשנה האחרת מאי עביד ליה דהיאך אפשר שנצטוה בפסח ולא נימול עד יוה"כ ואפשר דלא משמע להו להתוספת האי הכריחא דהאי דפירקי דר"א ר"א גופא קאמר לה אלא תנא אחרינא ואליבא דהאי תנא לחוד ואליבא דרבי חמא בפרק הפועלים דאמר שלישי למילתו היתה בשורת המלאכים ואית ליה נמי ע"כ סוגיא דהכא דקאי בחג לכך הוצרכו לפרש דסברי בניסן נברא העולם אבל ר"א גופא דסבר בתשרי נברא העולם וסבר נמי בפסח נולד יצחק היינו משום דס"ל דבפסח נצטוה על המילה. והיינו קרא דלשנה האחרת ובו ביום מל. אבל בשורת המלאכים ע"כ היה בפסח שאחריו דהכי משמע ליה קרא דלמועד אשוב שאמרו המלאכים דהיינו מועד ראשון ולית ליה לר"א דביום שלישי למילתו היה כן נ"ל נכון:

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם מְנָא לָן? אַתְיָא (שמות ו, ו) 'סְבִילָה' 'סְבִילָה' (תהלים פא, ז). אַתְיָא 'סְבִילָה' 'סְבִילָה' מִיּוֹסֵף נראה לי בס"ד לכך כתיב (תהלים עז, טז) 'גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה' שבחודש שגאלת את יוסף מבית האסורין בו גאלת בני יעקב מעבודה של מצרים ואמר בִּזְרוֹעַ על חודש תשרי כי שמו מורה על דין שהוא על סוד תשר"ק שהם דין כנודע וסתם זרוע הוא שמאל שהוא גבורה ודין.

וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִגָּאֵל, מְנָא לָן? אַתְיָא (תהלים פא, ד) 'שׁוֹפָר' 'שׁוֹפָר' (ישעיהו כז, יג). הקשה הגאון 'טורי אבן' הא תניא בעירובין (עירובין מג.) 'הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר בשבתות וימים טובים לשתות יין ואסור בימי החול' ואמאי אסור כל ימי החול, אי לרבי אליעזר לא יהיה אסור אלא בתשרי, ואי לרבי יהושע בניסן בלבד? ותירץ דשני קצין הוו כדאיתא בסנהדרין (סנהדרין צח.) זכו אֲחִישֶׁנָּה לא זכו בְּעִתָּהּ (ישעיהו ס, כב) ורבי אליעזר ורבי יהושע איירי בקץ של בְּעִתָּהּ למר בתשרי ולמר בניסן, אבל של אֲחִישֶׁנָּה אין לו זמן קבוע אלא כל יומא זמניה הוא וכדאמר (שם) משיח לרבי יהושע בן לוי 'הַיּוֹם' אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תהלים צה, ז) עד כאן דבריו. ועוד נראה לי בס"ד דרבי אליעזר ורבי יהושע לא איירי בביאת משיח בן דוד אלא בקבוץ גליות שזה יהיה אחר ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] דהכי משמע מקרא דמייתי מיניה והוא פסוק (ישעיהו כז, יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וכו' וכן רבי יהושע דיליף 'לַיְלָה הַמְשֻׁמָּר לֶעָתִיד לָבוֹא' גם כן איירי על גאולה דקיבוץ גליות שיהיו יוצאין מחוץ לארץ לבא לארץ ישראל דומיא דליל יציאתם מארץ מצרים וזה מוכרח נמי מגמרא דלקמן דף ל"א עשר מסעות וכו' ומצפורי לטבריה ואמר רבי יוחנן ומשם עתידין להגאל וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בפי"ד מהלכות סנהדרין) יעוין שם. ואם כן מלך המשיח יתגלה תחלה במקום ידוע בטבריה ואחר כך תתפשט מלכותו ונדר הנזירות יחול על יום שיתגלה בו בטבריה אך רבי אליעזר ורבי יהושע לא משתעו על יום ביאתו ממש שהוא יום גלויו בטבריה.