דף ביאור

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד ב׳

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־364 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ואלא אחמץ דאיסור חימוצו נוהג כל שבעה מכלל דלילה אחד דקתני מתני' בפסח מצרים אחמץ קאי וה"ק ואין חימוצו נוהג אלא לילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה:

יום א' משמע כל היום:

לא יאכל חמץ היום וסמיך ליה היום אתם יוצאים:

אלא הכי משמע ונאכל בחפזון בלילה אחד וה"ה דפסח דורות נמי לילה אחד ופסח מצרים חימוצו נוהג כל היום ופסח דורות כל שבעה:

מתני' שמעתי מרבותי:

שתמורת הפסח קריבה שלמים אחר הפסח:

ותמורת הפסח אינה קריבה ויש תמורת פסח שאינה קריבה היא עצמה שלמים אלא רועה עד שיסתאב במום ותמכר ויביא בדמיה שלמים דמותר הפסח קרב שלמים:

ואין לי לפרש שכחתי על איזה שמעתי תקרב ועל איזה שמעתי תרעה:

ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

נאכל בחפזון לילה אחד וה"ה לפסח דורות ואם תאמר א"כ אמאי תנייה כלל במתניתין כיון דשוים בזה ויש לומר דתנייה אגב דבעי למיתני וחמוצו כל היום ופסח דורות נוהג כל שבעה:

קודם שחיטת הפסח ירעה וטעמא דדחייה בידים כדפירש רש"י ואפי' רב דאמר אין בעלי חיים נדחין ופליג אר' יוחנן בפ' שני שעירי (יומא דף סד.) היינו דוקא כגון דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו ידיהם וא"ת והא משמע דפליג בפ"ק דקדושין (דף ז.) דא"ר יוחנן בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדיש חציה קדושה ואינה קריבה משום דנדחת בתחלה כשהקדיש חציה ודייק עלה ש"מ בעלי חיים נדחין משמע דרב פליג וי"ל כיון דדרך הקדש דחי לה לא מיקרי כל כך דחוי בידים ובתוספתא [פ"ט] פליגי רבי יוסי ורבנן איזה מהן יקריב לכתחלה ומייתי לה בפ' שני שעירי (יומא דף סד.):

קמ"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה דקבע לה חצות או שחיטה דס"ד דלא קבע הואיל ובאיסור הוקדשה ואין דעתו עליה לשוחטה לשם פסח קמ"ל דאפילו הכי קבע לה ור"י מפרש דס"ד הואיל ואינה קריבה לעולם לשם פסח מתחלתה שלמים היא קמ"ל ומתוך פרש"י דפי' אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחה משמע שסובר שלפי האמת ראויה לפסח:

ושלמים הבאין מחמת הפסח לפי אותו לשון דפירש בקונטרס דהנך שלמים היינו חגיגת י"ד אין לחוש מה (שפירש) באלו דברים (דף ע"א: ד"ה לימד) דשלמים הבאים מחמת פסח בפרק כל הפסולים (זבחים דף לו.) היינו מותר פסח דהא כדאיתא והא כדאיתא:

ואם עז הפסיק הענין פירש ריב"א מדלא כלל אותו בהדי כבש אלא הפסיק הענין וכתבו לבדו ולא שינה בו כלום אלא דלא כתיב ביה אליה להכי כתביה למעוטי מתורת אליה:

Tosafot on Pesachim 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רבנו חננאל

ופסח דורות נוהג כל ז' אוקמ' הכי פסח מצרים נוהג לילה א' וכן מצתו והוא הדין לפסח דורות וחמוץ מצרים אינו נוהג אלא יום אחד שנאמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים וחמוץ פסח דורות נוהג כל ז' שנאמר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם:

מתני' א"ר יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש אמר ר' עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטה וכו' והאי דקאמר רבי יהושע תמורת הפסח ולא שנה פסח אתא לאשמעי' דאיכא תמורת פסח דלא קרבה שלמים:

איתמר רבה אמר זה שפירש רבי עקיבא במשנתנו מי שאבד פסחו והפריש אחר אם זה הפסח האבוד נמצא קודם [שחיטת] הפסח שהפריש ירעה עד שיסתאב וכו' ואם אחר שחיטה נמצא יקרב הפסח שנמצא עכשיו שלמים כי בשעה שנמצא כבר נתכפרו בעלים ונסתלק שם פסח מעליו וכן תמורתו. ר' זירא אמר משנתנו בשנמצא קודם חצות והאי דקתני קודם שחיטה קודם זמן שחיטה הוא ועלתה כתנאי:

אחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אמר רבה לא שנו יביא שלמים וכן תמורתו אלא בפסח שנמצא אחר שחיטת הפסח שהפריש כיון שאבד זה דסתמו של זה לשלמים קאי שכבר יצאו הבעלים בפסח ששחטו אבל אם נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחויה קא אתיא דפסח עצמו שנמצא קודם שחיטה נדחה מלהקרב הוא בעצמו ולרעיה קאי והבא מכחו כח קדושה דחויה [הוא] לפיכך לא קרבה שלמים שלא מצינו הטפל עדיף מן העיקר ואותיב עליה אביי כשב מה ת"ל אם כשב לרבות תמורת הפסח וכו' ושני ליה לעולם כשנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה הוא דקרבה תמורתו שלמים והאי דאמרת הני שלמים מעלי נינהו ולא בעי קרא אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא הוא.

איכא דמתני להא דרבה ארישא הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה וכו' וכן תמורתו תרעה אמר רבה לא שנו אלא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר (תמורה) [שחיטה] דהאי תמור' מכח קדושה דחויה אתיא הלכך לא קרבה אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה תמורה זו קרבה שלמים מאי טעמא כי קבעה שחיטה קדושה בפסח שנמצא מידי דחזי להקרבה מידי דלא חזי להקרבה לא קבעה ומותיב עליה אביי מה ת"ל אם כבש לרבות הפסח שקרב שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת"ל וכו' ואסיקנא אלא לאו שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה קא ממעט לה תנא דלא קרבה (מיהא כלומר הנמצא) [מיהא שמעינן דהנמצא] אחר שחיטת הפסח הוא דקרב שלמים וכן תמורתו אבל הנמצא קודם שחיטה אינו קרב לא הוא ולא תמורתו תיובתא דרבה:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קרבה ותמורת הפסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמ' ר' עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אמר הר"ם עד שיסתאב ענינו עד שיפול בו מום ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי ר' עקיבא אמת אין חולק עליו:

אמר המאירי אמר ר' יהושע שמעתי מרבותי שתמורת הפסח פעמים קרבה שלמים לאחר הפסח ופעמים שאינה קרבה כלל אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' שלמים ואין בידי לפרש על איזו אמרו קריבה ועל איזו אמרו תרעה והוא הדין לפי הכרעתו של ר' עקיבא שחלוקה זו בעצמה היתה בפסח עצמו שאבד והקריב אחר ואח"כ נמצא שפעמים שקרב שלמים ופעמים שאינו קרב כלל ותרעה אלא שלפי דרכו לימד שיש תמורת פסח שאינה קריבה אע"פ שעיקרה שלמים היא כמו שיתבאר ואמר ר' עקיבא אני אפרש כלומר בין בפסח בין בתמורתו שכל שאבד הפסח והפריש אחר תחתיו ונמצא קודם שחיטת זה המופרש תחתיו והרי הוא בפנינו בשעת שחיטה וקבעתו שעת שחיטה לשם פסח ובשלא הקריבו דוחהו בידים ואפי' היה אבוד בשעת חצות כל שנמצא בשעת שחיטה שעת השחיטה קבעתו ונדחה מקביעותו ומתוך כך לא יקרב הוא עצמו שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן בתמורתו אם המיר בו עכשיו או אף לאחר שחיטה ואם נמצא אחר שחיטת הפסח יקרב הוא גופו שלמים הואיל והוא לא דחהו בידים שהרי לא היה לפנינו בשעת שחיטה שתהא השעה קובעתו לשם פסח ושיהא הוא דוחהו בידים וכן תמורתו:

ולענין פסק הלכה כר' עקיבא בתמורה אבל לא בפסח עצמו והענין הוא שכל שאבד פסחו והפריש אחר תחתיו ונמצא קודם שחיטת זה המופרש תחתיו והרי שניהם לפניו יקריב איזה מהן שירצה וחברו יקרב שלמים ואם המיר בזה הנמצא הואיל והיה ראוי להקריבו לפסח או שלמים כל שהמיר בו בין קודם שחיטת חבירו המופרש תחתיו בין לאחר שחיטתו אין התמורה קרבה אלא תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה שלמים ואם לא נמצא הראשון עד שנשחט המופרש תחתיו יקרב הוא גופו שלמים וכן אם המיר בו תקרב תמורתו שלמים ופסח עצמו שהמיר בו אם קדם חצות תרעה ויביא בדמי' שלמים ואם לאחר חצות תקרב התמורה עצמה שלמים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

הפסח כל שהוא מביאו טלה יש בכלל אימוריו האליה וניטלת ממקום הכליות עד קצת חוליות השדרה ככל שלמי הכבשים אבל אם הביאו גדי לא שאין קרבן העז ומינה טעונה אליה:

ופסח שעברה שנתו וכן שלמים הבאים מחמת הפסח כגון שאבד והקריב אחר תחתיו או תמורת הפסח הרי הן כשלמים לכל דבר לסמיכה ולנסכין ולתנופת חזה ושוק ולענין אכילה מיהא יש פוסקים שאין נאכלין אלא ליום ולילה כתחילת הקדישן וכן היא שנויה בתו"כ פ' ויקרא וי"מ שלמים הבאים מחמת הפסח חגיגת ארבעה עשר וזו ודאי נאכלת לשני ימים ולילה אלא שמה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן אינה נאכלת אלא כדין הפסח כמו שהתבאר אלא שבראשון של זבחים ט' א' ובספרא פ' ויקרא מוכח להדיא כפי' ראשון:

Meiri on Pesachim 96b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה אם כשב כו' גבי שלמים כתיב אם יתירא כו' מכלל דעד השתא בכשב איירי דאין כו' עכ"ל פירושו מגומגם דמה"ט מלת כשב נמי מיותר וכפרש"י גופיה לקמן כשב קרא יתירא הוא כדפרישי' כו' מכלל דעד השתא בכשב איירי ושוב מצאתי במהרש"ל שהגיה בזה ע"ש וק"ל:

תוס' בד"ה קודם שחיטת כו' דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו כו' עכ"ל הכי אמרינן ס"פ א"ד לרב גבי מתו בעלים וה"ה בנטמאו בעלים או שמשכו בעלים ידיהם ובשלא נשאר א' מבני החבור' כמ"ש התוס' שם מההיא דלקמן ודו"ק:

בא"ד ובתוס' פליגי ר"י ורבנן איזה מהן יקריב לכתחלה כו' עכ"ל ר"ל בנמצא קודם שחיטת השני אם מקריב הראשון הנמצא או השני המופרש אבל התמורה ודאי לא יקריב לשם פסח כפי' ר"י לקמן וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

אֶלָּא אַחָמֵץ. מִכְּלָל דְּפֶסַח מִצְרַיִם לַיְלָה אֶחָד וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן לְפֶסַח מִצְרַיִם שֶׁאֵין חִימּוּצוֹ נוֹהֵג אֶלָּא יוֹם אֶחָד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים״.

קטע 2

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: לַיְלָה אֶחָד, וְהוּא הַדִּין לְפֶסַח דּוֹרוֹת. וְחִימּוּצוֹ כׇּל הַיּוֹם, וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה.

קטע 3

מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁתְּמוּרַת פֶּסַח קְרֵיבָה, וּתְמוּרַת פֶּסַח אֵינָהּ קְרֵיבָה, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.

קטע 4

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

קטע 5

אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — קָרֵב שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

קטע 6

גְּמָ׳ וְלֵימָא: פֶּסַח קָרֵב וּפֶסַח אֵינוֹ קָרֵב. הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִיכָּא תְּמוּרַת הַפֶּסַח דְּלָא קָרְבָה.

קטע 7

אִיתְּמַר, רַבָּה אָמַר: קוֹדֶם שְׁחִיטָה וּלְאַחַר שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ. רַבִּי זֵירָא אָמַר: קוֹדֶם חֲצוֹת וּלְאַחַר חֲצוֹת שָׁנִינוּ.

קטע 8

וּלְרַבִּי זֵירָא, הָא קָתָנֵי קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח? אֵימָא: קוֹדֶם זְמַן שְׁחִיטַת הַפֶּסַח.

קטע 9

כְּתַנָּאֵי. הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטָה — יִרְעֶה, לְאַחַר שְׁחִיטָה — יִקְרַב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קוֹדֶם חֲצוֹת — יִרְעֶה, לְאַחַר חֲצוֹת — יִקְרַב.

קטע 10

אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח יָבִיא שְׁלָמִים וְכוּ׳. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא אַחַר שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ אַחַר שְׁחִיטָה. אֲבָל נִמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ אַחַר שְׁחִיטָה — תְּמוּרָתוֹ מִכֹּחַ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה קָא אָתָא, וְלָא קָרְבָה.

קטע 11

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: ״אִם כֶּשֶׂב״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם כֶּשֶׂב״? לְרַבּוֹת תְּמוּרַת הַפֶּסַח אַחַר הַפֶּסַח שֶׁקְּרֵבָה שְׁלָמִים.

קטע 12

הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא שֶׁנִּמְצָא אַחַר שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ אַחַר שְׁחִיטָה — פְּשִׁיטָא! לְמָה לִי קְרָא? אֶלָּא לָאו, שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ אַחַר שְׁחִיטָה!

קטע 13

לָא, לְעוֹלָם שֶׁנִּמְצָא אַחַר שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ אַחַר שְׁחִיטָה, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

קטע 14

אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא? כִּדְתַנְיָא: ״כֶּשֶׂב״ לְרַבּוֹת אֶת הַפֶּסַח לְאַלְיָה.

קטע 15

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אִם כֶּשֶׂב״, לְרַבּוֹת פֶּסַח שֶׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ, וּשְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח לְכׇל מִצְוַת שְׁלָמִים, שֶׁטָּעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.

קטע 16

וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְאִם עֵז״ — הִפְסִיק הָעִנְיָן, לִימֵּד עַל הָעֵז שֶׁאֵין טְעוּנָה אַלְיָה.

קטע 17

אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא: הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח — יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

קטע 18

אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ קוֹדֶם שְׁחִיטָה, אֲבָל נִמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטָה וְהֵמִיר בּוֹ אַחַר שְׁחִיטָה — תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. מַאי טַעְמָא — כִּי קָבְעָה שְׁחִיטָה מִידֵּי דַּחֲזֵי לֵיהּ. מִידֵּי דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ — לָא קָבְעָה.

קטע 19

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: ״אִם כֶּשֶׂב״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְרַבּוֹת תְּמוּרַת הַפֶּסַח אַחַר הַפֶּסַח שֶׁקְּרֵיבָה שְׁלָמִים.

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד ב׳

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור