דף ביאור

מסכת פסחים דף צ״ה עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף צ״ה עמוד א׳

מסכת פסחים דף צ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־346 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' מצה וחמץ יש לו בבית בגמ' יליף לה לטעמא דכולה מתניתין:

גמ' ככל חוקת הפסח וגו' בפסח שני כתיב:

אותו משמע גופו:

במצות שבגופו הכתוב מדבר לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור:

מצות שעל גופו מנין כגון מצה ומרור שהן דברים אחרים ובאין חובה לו:

יכול אף מצות שלא על גופו כגון השבתת שאור ולקמיה פריך מנא תיתי והאמרת אותו משמע מצות שבגופו:

מה שבירת העצם מיוחדת לקמן יליף לה בפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא והדר כלל על מצות ומרורים יאכלוהו וכן לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו פרטי ככל חוקת הפסח יעשו אותו כלל ולקמיה מפרש לה:

איסי בן יהודה אומר אינו צריך לא ישברו לכך אלא ללימוד אחר כדלקמן דאותו מצות שבגופו משמע:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 95a · Sefaria

תוספות

מה בין ראשון לשני בתוספ' (פרק ח) קתני נמי הראשון נשחט בג' כיתות ואין השני נשחט בג' כיתות והכא תנא ושייר דשייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאמר בגמ' (דף צו.) ובתוספתא דלא קתני ביקור דלא קחשיב אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו וביקור נוהג נמי בתמיד:

ואיסי בן יהודה עצם לא ישברו בו מאי עביד ליה תימה לאיסי לא ישאירו ממנו עד בקר מאי עביד ליה דהא לדידי' לא צריך למעוטי בל יראה דמאותו מפיק מצוה שלא על גופו:

מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד קשה לרשב"א דתיפוק ליה מככל חקת הפסח וראשון נפקא לן בפרק האשה (לעיל פסחים דף צא.) דאין שוחטין אותו על היחיד מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד וי"ל דלית ליה ההיא דרשה ובפסח ראשון נפקא ליה משום דלא גרע מפסח שני:

בכלליה דמצות ומרורים מאי קמרבי צלי אש משמע משום מצות ומרורים דקאי כללא עליה מרבינן צלי אש ותימה כיון דפרט וכלל הוא בלא מצות ומרורים מרבינן צלי אש וכל מילי אפילו השבתת שאור ומפרטי ממעטי מכל חד וחד חדא מילתא כדאמר בריש מרובה (ב"ק דף סב:) דמסיק על כל דבר פשע כלל ריבויא וכל הני פרטי למה לי חד למעוטי עבדים כו' ויש לומר דודאי בלא מצות ומרורים ידעינן צלי אש מכללא ומצות ומרורים לא אתא אלא למעוטי השבתת שאור ולא נקט האי לישנא בכלליה דמצות ומרורים מאי קמרבי צלי אש אלא משום דבעי למיפרך ואיפוך אנא:

לא תוציא מן הבית פי' בקונט' דלאו הניתק לעשה הוא דכתיב בבית אחד יאכל לא תוציא משמע לא תוציא לאוכלו בבית אחר אלא בבית אחד יאכל בעמוד והחזר קאי אם תוציאו וקשה לר"י היכי חשבינן ליה לאו הניתק לעשה והא לאו שקדמו עשה הוא ולא חשיב לאו הניתק לעשה כדאמרינן בפרק בתרא דמכות (דף טו.):

בפרטיה קא ממעיט בל יראה כאן משמע כמו שפירש ר"י בכל שעה (לעיל. כט:) דלא יראה הוי ניתק לעשה:

Tosafot on Pesachim 95a · Sefaria

רבנו חננאל

אמר ר' יוסי למה נקוד על ה"א לא מפני שרחוקה ודאי אלא אפי' מאסקופת העזרה ולחוץ: מתני' מה בין הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית:

ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו במצוה שבגופו כגון צלייתו מצוה שעל גופו ואינה בגופו עצמו מנין ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו יכול אף מצוה שנוהגת בפסח ואינה לא בגופו ולא על גופו של פסח כגון השבתת שאור ת"ל ועצם לא תשברו בו מה שבירת עצם כו' ואקשי' אמאי צריך קרא למעוטי (מצה) [מצוה] שלא על גופו כגון השבתת שאור והא כתי' ככל חקת הפסח יעשו אותו ואוקימ' במצוה שבגופו הכתוב מדבר כגון צלייתו מכלל שבמצוה אחרת אינה נוהגת בו ושני' הכי קאמר השתא דאתא על מצות ומרורים יאכלוהו ורבי אפי' מצוה שעל גופו אלמא האי דפשטנא ככל חקת הפסח במצוה שבגופו לאו דוקא הוא הואיל ואפקיה קרא אימא אפי' מצוה שלא על גופו תהא נוהגת בו קמ"ל ועצם לא תשברו בו מצוה שעל גופו אין מצוה שלא על גופו כגון השבתת שאור וחמץ וכיוצא בהן לא:

ואיסי בן יהודה האי ועצם לא תשברו בו מבעי ליה.

שאין שוברין בו כל עצם בין יש בו מוח בין אין בו מוח ות"ק סבר לה כר' דאמר מבעוד יום אין בו משום שבירת עצם הלכך כיון דאפשר ליה למיתבריה מבעוד יום ולאפוקיה למוחיה ולמכליה בלילא לא אתו עשה דאפשר לקיומיה כי האי גונא ודחי לא תעשה הלכך לא אתא ועצם לא תשברו בו אלא למעוטי מצוה שלא על גופו ותיפוק לי האי סברא מיעשו אותו ההוא בא ללמד דוקא רבים מכאן שאין שוחטין את הפסח על היחיד מבעי' ליה דוקא יעשו רבים אבל יחיד לא מכאן שאין שוחטין את הפסח על היחיד:

ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון כו' פי' מצאנו דפסח שני שכתב בין הערבים יעשו אותו זהו כלל פרט על מצות ומרורים יאכלוהו ועוד כתיב לא ישאירו ממנו עד בקר וכתיב עוד ועצם לא ישברו בו חזר וכלל ככל חקת הפסח יעשו אותו נמצא כלל כו' פרט וכלל ואנו דורשים בכל אחד ואחד כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט הלכך בין הערבים יעשו אותו כלל על מצות ומרורים יאכלוהו פרט ככל חקת הפסח יעשו אותו חזר וכלל עכשיו באין לדון כעין הפרט מה הפרט מפורש על מצות יאכלוהו דהיא עשה גרידתא אף אני ארבה דחייב לאכלו צלי דהוא עשה גרידתא וממעט השבתת שאור דאע"ג דהוא עשה גרידתא אינו על גופו מכלליה דלא ישאירו דהוא לאו שניתק לעשה שנאמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו ריבה לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה שהוא כעין הפרט שזה נפסל בנותר וזה נפסל ביוצא וממעט יראה לך שאור דדמי ליה.

Rabbeinu Chananel on Pesachim 95a · Sefaria

מאירי

המשנה השניה והכוונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר מה בין ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו וזה וזה טעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצת ומרורים ודוחין את השבת אמר הר"ם אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אלו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני בכל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אחר כך בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ לפי שלא צריך לאלו הביאורים כלם כי אמרו ככל חקת הפסח וגו' יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כלם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבה בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל זה ועל כיוצא בו אמרו אין רבוי אחר רבוי אלא למעט. הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות אם אכלו פטורין ר' אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש. כבר ידעת כי כשהם רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרי' שבא הפסח בטומאה שאין אוכלין אותו אלא טמאי מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שביארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבי' כרת כי כך קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורי' אין חייבין עליו משום טומאה ור' אליעזר אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמאי מת משתלחין זבין ומצורעים משתלחים אין טמאי מת משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין ואין הלכה כר' אליעזר. מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזייה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון לילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה. רוצה באמרו נוהג כל שבעה איסור אכילת החמץ אבל פסח מצרים לא נאסר בו החמץ אלא יום אחד בלבד לאמרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אשר אתם יוצאים ואמרו בכאן לילה אחת ר"ל כי ליל אותו היום גם כן היתה אסורה בחמץ:

אמר המאירי מה בין ראשון לשני ראשון בבל יראה וכו' טעם הדברים הוא שנכתב בשני ככל חקת הפסח יעשו אותו ואחר שכן הי' במשמע שכל שהוא חייב בראשון חייב בשני א"כ מה הוצרך לפרוט בו על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו ממנו עד בוקר ועצם לא ישברו בו דרשו רבותינו שלא באו הפרטים אלא ללמד שזה שנאמר ככל חקת הפסח וכו' לא השוה את שניהם אלא לדברים שבגופו דומיא דשבירת עצם שכתוב בסמוך לו ואחר שכן בכל שהיא מצות שבגופו כגון שבירת עצם וצלי ונותר שוים זה לזה אבל דברים שאינן בגופו לא השוה בהם זה לזה ומתוך כך הראשון אינו נשחט על חמץ והשני אינו טעון השבתת שאור אלא חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו דכתיב לחם עני ודרשו בו שעונין עליו דברים הרבה והשני אינו טעון הלל באכילתו וכן יש ביניהם דברים אחרים והם שהראשון אין מוציאים ממנו חוץ לחבורה ומביאין עמו חגיגה ובא בטומאה וטעון לינה והשני מוציאין אותו חוץ לחבורה כמו שיתבאר בגמ' ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא בטומאה ואינו טעון לינה ומ"מ שניהם טעונין הלל בעבודתו בשחיטתו שלא רצו למעט בשמחת עזרה והוא שאמרו אפשר ישראל שוחטין את פסחיהם ונוטלין לולביהן ואין אומרין הלל וכן שניהם נאכלין צלי שהרי דבר שבגופו הוא ושניהם צריכים מצה ומרור שהרי בתורה [נאמר] כן ומתוך שאינן דברים [שבגופו] הוצרך להזכירם וכן שניהם דוחין את השבת:

ונתגלגל במה שאינו מן הסדר לבאר שהפסח שבא בטומאה כגון שהיו רוב צבור טמאים במת אעפ"כ זבים ומצורעים ונדות ויולדות שביניהם אין אוכלין אלא שיתבאר בגמרא שאם אכלו אין חייבין כרת ואם נכנסו לעזרה חייבין על ביאת מקדש ור' אליעזר פוטר מפני שנאמר וישלחו וכו' בזמן שטמאי מת משתלחין שאר טמאים משתלחים ואין הלכה כדבריו:

ומה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים הי' מקחו מבעשור וכדכתיב בעשור לחודש הזה והי' טעון הזאה באגודת איזוב מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות והי' נאכל בחיפזון ולילה אחד פי' בגמ' שעל החמץ נאמר שלא נאסר בו חמץ אלא יום אחד כדכתיב לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כלומר היום שאתם יוצאים בפסח דורות אינו טעון מקח מבעשור אלא כל זמן שירצה ובלבד שיהא מבוקר מכל מום ארבעה ימים קודם שחיטה כדין כל קרבן על הדרך שיתבאר בגמ' ואין טעון הזאה על המשקוף ואינו נאכל בחיפזון ואיסור חמץ נוהג בו כל שבעה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כבר ביארנו שאע"פ שמותר לשחוט את הפסח על היחיד הואיל ואפשר לו לאכלו מ"מ כל שאפשר לחזר שלא לשחוט על היחיד עושין כדי שלא יבא לבית הפסול וכן ביארנו שאין בדין שבירת עצם אלא עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בתוכו כזית מוח:

Meiri on Pesachim 95a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה לא תוציא לאו הניתק לעשה הוא עכ"ל מפירושו נראה דלא הוה גרסי' כמו שהוא בספרים שלפנינו גבי לא תוציא דדמי ליה דהאי מיפסיל בנותר והאי מיפסיל ביוצא וגבי לא יראה ולא ימצא דדמי ליה דהאי אינו לוקה דה"ל לאו שניתק לעשה והאי אינו לוקה דה"ל לאו שניתק לעשה וכן מוכח מדברי התוספות שכתבו בפרטיה קא ממעיט בל יראה כאן משמע כמו שפר"י בכל שעה דלא יראה הוה ניתק לעשה עכ"ל דמאי קאמרי משמע כפר"י הא בהדיא איתא הכי בגמרא אי גרסינן כגירסת ספרים שלפנינו וע"כ נראה למחוק כל זה מתוך ספרים וה"ג בגמ' בכלליה דלא ישאירו ממנו וגו' מאי קא מרבה ליה לא תוציאו ממנו בפרטיה מאי קא ממעט ליה לא יראה ופרש"י דמאי דמשמע בברייתא לדמות ללא ישאירו דה"ל לאו שניתק לעשה היינו לרבות מכלליה לא תוציאו והתוס' פירשו למעט מפרטיה לא יראה דה"ל ניתק לעשה כפר"י בכל שעה וגירסת ספרים שלנו אינו אלא פי' ר"י נכתב בגמרא ודו"ק:

בא"ד בכיצד צולין האוכלו הרי זה בל"ת דובשר בשדה טריפה כו' עכ"ל לא מצאתיו שם וסתם אמרו שם המוציא בשר פסח כו' האוכלו עובר בל"ת ורש"י גופי' פי' שם ה"ז בל"ת כדאמר בפ' כל שעה לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו כו' ע"ש:

תוס' בד"ה בכלליה דמצות כו' וכל מילי ואפי' השבתת שאור ומפרטיה ממעטינן כו' ידעינן צלי אש מכלליה ומצות כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 95a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ מָה בֵּין פֶּסַח הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי? הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״, וְהַשֵּׁנִי — חָמֵץ וּמַצָּה עִמּוֹ בַּבַּיִת. הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ. זֶה וָזֶה טָעוּן הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּיתָן, וְנֶאֱכָלִין צָלִי עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים, וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

קטע 2

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״ — בְּמִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

קטע 3

מִצְוָה שֶׁעַל גּוּפוֹ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״. יָכוֹל אֲפִילּוּ מִצְוֹת שֶׁלֹּא עַל גּוּפוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״, מָה שְׁבִירַת הָעֶצֶם מְיוּחָד מִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ — אַף כׇּל מִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ.

קטע 4

אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״, בְּמִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

קטע 5

אָמַר מָר: יָכוֹל אַף מִצְוָה שֶׁלֹּא עַל גּוּפוֹ. הָא אָמְרַתְּ בְּמִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר?

קטע 6

הָכִי קָאָמַר: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״, אַלְמָא ״יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״ לָאו דַּוְקָא הוּא. אֵימָא הָוֵה לֵיהּ כִּפְרָט וּכְלָל, וְנַעֲשָׂה כְּלָל מוֹסִיף עַל הַפְּרָט, וַאֲפִילּוּ כֹּל מִילֵּי נָמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 7

אִיסִי בֶּן יְהוּדָה, הַאי ״עֶצֶם״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ, וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ.

קטע 8

וְרַבָּנַן, הַאי ״יַעֲשׂוּ אֹתוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְאַהְדּוֹרֵי מַהְדְּרִינַן.

קטע 9

תָּנוּ רַבָּנַן: ״כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״ כָּךְ שֵׁנִי אָסוּר בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ״.

קטע 10

וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה, מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״.

קטע 11

וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה. מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״. מָה הַפְּרָט — מְפוֹרָשׁ: מִצְוַת עֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר — אַף כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה, וְלֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר.

קטע 12

בִּכְלָלֵיהּ דְּ״מַצּוֹת וּמְרוֹרִים״, מַאי קָא מְרַבֵּי? צְלִי אֵשׁ. בִּפְרָטֵיהּ מַאי מְמַעֵיט לֵיהּ? הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר. אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִצְוָה דְגוּפֵיהּ עֲדִיף.

קטע 13

בִּכְלָלֵיהּ דְּ״לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״ מַאי קָא מְרַבֵּה לֵיהּ? ״לֹא תוֹצִיא מִמֶּנּוּ״ (דְּדָמֵי לֵיהּ. דְּהַאי מִיפְּסַל בְּנוֹתָר, וְהַאי מִיפְּסַל בְּיוֹצֵא).

קטע 14

בִּפְרָטֵיהּ מַאי קָא מְמַעֵט לֵיהּ? ״לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא״ (דְּדָמֵי לֵיהּ, דְּהַאי אֵינוֹ לוֹקֶה דְּהָוֵה לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה. וְהַאי אֵינוֹ לוֹקָה דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה). אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִצְוָה דְגוּפֵיהּ עֲדִיף.

קטע 15

בִּכְלָלֵיהּ דְּ״עֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ״

מסכת פסחים דף צ״ה עמוד א׳

מסכת פסחים דף צ״ה עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור