דף ביאור

מסכת פסחים דף צ״א עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף צ״א עמוד א׳

מסכת פסחים דף צ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־425 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

והמפקח את הגל מעל אדם ואין ידוע אם ימצאנו חי או מת:

שוחטין עליו דמכ"מ עודנו בחזקת טהרה ואונן נמי לאורתא חזי כדאמרינן בגמרא דאנינות לילה ליתא מדאורייתא אלא אנינות יום כדכתיב (ויקרא י׳:י״ט) הן היום הקריבו יום אסור לילה מותר בשחיטת קדשים וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת:

שוחטין עליהן בחבורת אחרים:

שמא יביאוהו לידי פסול שמא יטמא אונן למתו ומפקח גל ימצאנו מת ונמצא שהאהיל על הטומאה והחבוש שמא לא יצא וחולה וזקן שמא יכבד חוליו ולא יוכל לאכול כזית:

לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראויין היו ונזרק הדם עליהן אם אירע בהן פסול כמו שפירשתי פטורין מלעשות פסח שני:

חוץ מן המפקח את הגל ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני:

שהוא טמא מתחלתו קודם שחיטה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ובגמרא מוקי לה בגל עגול שמתחלה האהיל את כולו:

גמ' לא שנו דאין שוחטין על החבוש בפני עצמו:

ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 91a · Sefaria

תוספות

שהיה טמא מתחלתו תימה לר"י מפקח הגל נמי נימא חי הוה כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן:

לא שנו אלא בבית האסורין של עכו"ם בירושלמי מוקי לה רבי יוסי בר בון בשם רבי יוחנן כשחבשוהו ישראל אבל חבשוהו עכו"ם אין שוחטין עליו אפי' עם אחרים אשר פיהם דבר שוא והיינו איפכא משמעתין:

עשרה ואין יכולין לאוכלו אין שוחטין עליהן בהא מודה אפילו ר' יהודה כדתנן שלא יביאוהו לידי פסול:

האי באחד מאי עביד ליה הוה מצי למימר דאיצטריך לכדאמרינן בכיצד צולין (לעיל פסחים דף עט:) שאין היחיד מכריע:

והתנן אין עושין חבורת נשים מעיקרא דקתני בפני עצמה לא קשיא ליה אלא השתא דקאמר אימא בפני עצמן משום דמשמע ליה דלא אסרה מתניתין חבורת נשים אלא כשיש נשים הרבה שסומכות זו על זו ואינן זהירין לשמור הפסח ומביאות אותו לידי פסול אבל יחידה שוחטין עליה:

Tosafot on Pesachim 91a · Sefaria

רבנו חננאל

מתני' האונן והמפקח בגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין כו' אוקמא ר' יוחנן בבית האסורין של עכו"ם ואף על גב דאבטחוהו לאפוקיה אין שוחטין עליו דעבידי דמשקרי שנאמר (תהלים קמד ח) אשר פיהם דבר שוא וגו' אבל בית אסורין של ישראל כיון שהבטיחוהו להוציאו לא משקרי שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב הלכך שוחטין עליו:

אמר רב חסדא וזה האסור בבית אסורין של גוים ששנינו אין שוחטין עליו בבית האסורין שהוא חוץ לחומת בית פאגי פי' מקום חוץ לחומות ירושלים שאין אוכלין שם קדשים קלים אבל אם הוא זה בבית האסורין לפנים מבית פאגי שוחטין עליו דאפשר דמעיילינן ליה פסחא התם ואכיל ליה ואלו ששנינו במשנתנו כגון האונן ומי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין והחולה והזקן שיכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהם בפני עצמן שלא יביאו הפסח לידי פסול כלומר אפשר שלא יאכלוהו כי אינם יכולין ויפסל בנותר אבל נפטרו בזריקת הדם מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שבודאי האהיל על המת והיה טמא מתחלה והני מילי בגל עגול אבל גל ארוך אימור טהור היה אני אומר נזרק הדם עד שלא הגיע לטומאה:

תניא נמי הכי ר' ישמעאל בר' יוחנן אמר מפקח בגל עתים חייב עתים פטור כיצד גל עגול כו':

אין שוחטין את הפסח על היחיד כו' תנו רבנן מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטין עליו עשרה ואין יכולין וכו' ורמינן אהא דר' יהודה הא דתניא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה בשני עושין אותה טפילה לאחרים דברי ר' יהודה ומשני' תריץ ואימא הכי נשים בראשון שוחטין עליהן בפני עצמן אקשי' וכי עושין חבורה כולה נשים והתנן אין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים ושני' לעולם עושין חבורה כולה נשים ומשנתנו נשים ועבדים יחדו משום תפלות והוא דבר עבירה כדגרסינן רוצה אשה בקב ותפלות ולא עבדים וקטנים משום פריצותא:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 91a · Sefaria

מאירי

המשנה החמישית והכוונה בה בענין החלק החמישי ג"כ והוא שאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר אפי' חבורה של מאה ואינם יכולים לאכול כזית אין שוחטים עליהם אין עושין חבורה נשים עבדים וקטנים אמר הר"ם זה מבואר ורוצה באומרו נשים ועבדים וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן והלכה כר' יוסי אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים השומע על מתו והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים גר שנתגייר ערב פסחים בית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב בית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר מה שחייב שנתיר לו אכילת הפסח לבדו ולא שאר קדשים לפי שאנינות לילה מדרבנן ולשון התורה ביום המות בלבד הוא והוא מה שאמר אהרן ביום מות נדב ואביהוא ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ולפי שאכילת פסח בכרת התרנו אכילתו בעת אנינות דרבנן אבל אכילת קדשים שהוא מצות עשה בלבד לא התירוהו וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת אבילותו וזה הוא ראוי כשמת לו מת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בה קודם שיחול אנינות אבל אם מת לו מת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו והמלקט לו עצמות ענינו כשמלקטין אותם לו אחרים לפי שהוא מין אנינות ולא חלקו בית שמאי ובית הלל אלא בגר בלבד לפי שנאמר שמא לשנה הבאה יהיה טמא נפש ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסחי לערב כמו כן עכשיו אטבול ואוכל פסחי אבל ערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב:

אמר המאירי אין שוחטין את הפסח על היחיד ר"ל מפני שהדבר קרוב לבא לידי נותר ר' יוסי מתיר הואיל ומ"מ יכול הוא לאכלו והלכה כר' יהודה לכתחילה וכר' יוסי בדיעבד והענין שראוי להם לשחטו כפי מה שהם משערים שאפשר להם לאכלו בריוח ואם מיעטו בחבורה הואיל ומ"מ אפשר להם לאכלו כשר וכן אם רבו באוכלוסין כל שיגיע כזית לכל אחד כשר וכל שמיעטו בפחות משיעור אכילתו או רבו בכדי שאין כזית מגיע לכל אחד פסול וכשם שצריך לשער בזה מנין בני החבורה כך צריך לשער בה טכסיס בני אדם שבה באכילתם שיש מועטים שאוכלין הרבה ויש מרובים שאוכלין מעט וזהו שאמר אפילו חבורה של מאה בני אדם שאינן יכולין לאכול כזית כלומר שאין כל אחד ואחד יכול לאכול כזית מרוב חולשתן ועל כל פנים יבא לידי נותר אין שוחטין עליהם:

ואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים פי' בגמ' לא נשים עם עבדים מחשש פריצות ולא עבדים וקטנים מחשש משכב זכור אבל נשים לבד ועבדים לבד מותר הואיל ועבדים ונשים חייבים בפסח וכן נשים עם קטנים אבל קטנים לבד לא שהרי אינן בני חיוב וכן התבאר בגמ' שאין עושין חבורה כולה גרים שמא מתוך שאינן בני תורה ומראין טלפיהן מדקדקים ביותר מדאי ומביאים אותו לבית הפסול שלא כדין:

האונן והוא שביארנו ענינו למעלה טובל ואוכל פסחו לערב שאע"פ שאנינות לילה אוסרת בקדשים מדברי סופרים דוקא בשאר קדשים אבל בפסח הואיל ומניעת אכילתו בכרת לא העמידו דבריהם עליו וטובל שאמרו היא היא הטבילה שהזכרנו למעלה שתקנו לו טבילה לקדש הואיל ומ"מ נאסרו בקדשים והיא אחת ממדרגות שבקדש על התרומה כמו שביארנו באחרון של חגיגה:

אבל לא בקדשים פי' מפני שמאחר שאין במניעת אכילתם כרת אלא עשה כדכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם העמידו בהם את דבריהם להיות אנינות של דבריהם אוסרתו בהם ואף בקרבן הפסח יתבאר במקום אחר שאין הדברים אמורים אלא במת לו מת אחר חצות שכבר חל עליו חיוב קרבן פסח אבל אם מת לו קודם חצות נדחה לפסח שני לכתחלה אלא שאם שחטו עליו וזרקו את הדם טובל ואוכל לערב:

השומע על מתו שמת כלומר שלא היה הוא שם ביום המיתה והרי יום שמועה אצלו כיום קבורה ופירשוה בתלמוד המערב אף בשמועה קרובה שיומה מן התורה שמ"מ הלילה מיהא אין בו אנינות כלל אף מדברי סופרים הואיל ואין שם עיקר אנינות וטובל בערב אף בקדשים:

והמלקט לו עצמות אביו פירשו בגמ' שלא לקטם הוא שאם כן כבר נטמא וטעון הזאה שלישי ושביעי אלא שלקטו במצותו ויום הליקוט הוא אונן מדברי סופרים אלא שבלילה אין בו אנינות כלל וטובל מדרבנן אחר שנאסר בקדשים ואוכל לערב אף בשאר קדשים:

גר שנתגייר ערב הפסח כלומר שמל וטבל לשם גרות טובל ואוכל וכו' פי' טובל פעם אחרת מדברי סופרים לאכילת קדשים ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ופירשוה בגמ' בערל עכו"ם שמא מתוך שאינו יודע לא נזהר מטומאת המת וצריך הזאה שלישי ושביעי ואע"פ שהעכו"ם אינו מקבל טומאה מ"מ גוזרין שמא לשנה הבאה יטמא ויאמר אשתקד מי לא טבלי ואכלי לאורתא השתא נמי וכו' אבל בערל ישראל כגון שמתו אחיו מחמת מילה ונמנעו מלמולו שהוא מ"מ אסור בקרבן פסח שנאמר בו וכל ערל לא יאכל בו ואם בא עכשיו למול טובל ואוכל הא בלא טבילה לא שטעון הוא לאכילתו טבילה והערב השמש:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Pesachim 91a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה עשרה ואין יכולין לאוכלו כו' בהא מודה אפי' רבי יהודה כו' עכ"ל לעיל אמתניתין דקתני נמי בכה"ג אפילו חבורה של מאה שאינן כו' ה"ל למימר הכי דמודה בהא אפילו ר"י כו' ואפשר דלמתניתין ודאי משמע דלאו אסוקי מלתא דרבי יוסי היא אלא סתמא היא אתיא ככ"ע וכההיא דקתני נמי בסיפא ואין עושין חבורת נשים כו' דאתי ככ"ע כדמוכח לקמן אבל בברייתא הוה משמע דאסוקי מלתא דרבי יוסי היא ולכך הוצרכו למימר דאינו כן אלא דר"י מודה מדקתני לעיל סתמא דמתני' שלא יביאוהו לידי פסול וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 91a · Sefaria

מהר"ם

ברש"י ד"ה מפרישנא שם מקום כצ"ל:

Maharam on Pesachim 91a · Sefaria

חידושי רבי עקיבא איגר

אפשר דאמטו ליה מאכיל לי' [אאב"ה, ע"מ דאיתא במתני' דאין שוחטין הפסח על מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים, איתא בגמרא לא אמרן אלא חוץ לחומת בית פאגי, אבל לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו בפ"ע, מ"ט אפשר דאמטו לי' ואכל ליה]. מכאן אני תמה על הרמב"ם ודעימיה, דבית פאגי הוא מקום סמוך להר הבית דאופין שם המנחות, וחוץ לחומה זו מקרי חוץ לחומת בית פאגי, דהא הכא מפורש דחוץ לב"פ היינו חוץ ממקום אכילתו, והיינו חוץ לחומת ירושלים, וצ"ע:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 91a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְהַמְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל, וְכֵן מִי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כְּזַיִת — שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

קטע 2

עַל כּוּלָּם אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן, שֶׁמָּא יָבִיאוּ אֶת הַפֶּסַח לִידֵי פְסוּל.

קטע 3

לְפִיכָךְ אִם אֵירַע בָּהֶן פְּסוּל — פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל, שֶׁהוּא טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ.

קטע 4

גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּית הָאֲסוּרִין דְּגוֹי, אֲבָל בֵּית הָאֲסוּרִין דְּיִשְׂרָאֵל — שׁוֹחֲטִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כֵּיוָן דְּאַבְטְחִינְהוּ, מַפֵּיק לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב״.

קטע 5

אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא דְּאָמְרַתְּ בֵּית הָאֲסוּרִין דְּגוֹיִם, לָא אֲמַרַן אֶלָּא חוּץ לְחוֹמַת בֵּית פָּאגֵי. אֲבָל לִפְנִים מֵחוֹמַת בֵּית פָּאגֵי — שׁוֹחֲטִין עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַאי טַעְמָא — אֶפְשָׁר דְּאַמְטוּ לֵיהּ וְאָכֵיל לֵיהּ.

קטע 6

לְפִיכָךְ אִם אֵירַע וְכוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גַּל עָגוֹל, אֲבָל גַּל אָרוֹךְ — פָּטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, אֵימָא: טָהוֹר הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.

קטע 7

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: מְפַקֵּחַ בַּגַּל — עִתִּים פָּטוּר עִתִּים חַיָּיב. כֵּיצַד? גַּל עָגוֹל וְנִמְצֵאת טוּמְאָה תַּחְתָּיו — חַיָּיב, גַּל אָרוֹךְ וְנִמְצֵאת טוּמְאָה תַּחְתָּיו — פָּטוּר, אֵימָא טָהוֹר הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.

קטע 8

מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וַאֲפִילּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כְּזַיִת — אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

קטע 9

וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.

קטע 10

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד״, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָחִיד וְיָכוֹל לְאׇכְלוֹ — שׁוֹחֲטִין עָלָיו, עֲשָׂרָה וְאֵין יְכוֹלִין לְאׇכְלוֹ — אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

קטע 11

וְרַבִּי יוֹסֵי, הַאי ״בְּאַחַד״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִין לַזּוֹבֵחַ אֶת פִּסְחוֹ בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה —

קטע 12

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ״. יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד.

קטע 13

וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי מְנָא לֵיהּ? תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ.

קטע 14

וּלְרַבִּי יוֹסֵי, מִמַּאי דִּלְהָכִי דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּילְמָא כִּדְקָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הוּא דַּאֲתָא? אָמַר לָךְ: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּהָא כְּתִיב: ״אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ״.

קטע 15

רָמֵי לֵיהּ רַב עוּקְבָא בַּר חִינָּנָא מִפָּרִישְׁנָא לְרָבָא: מִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד? וּרְמִינְהוּ: אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן — שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּבַשֵּׁנִי עוֹשִׂין אוֹתָהּ טְפֵילָה לַאֲחֵרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: לָא תֵּימָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֶלָּא אֵימָא: בִּפְנֵי עַצְמָן.

קטע 16

אֲמַר לֵיהּ: מִי עָבְדִינַן חֲבוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ נָשִׁים? וְהָתְנַן: אֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, מַאי לָאו — נָשִׁים לְחוֹדַיְיהוּ, וַעֲבָדִים לְחוֹדַיְיהוּ, וּקְטַנִּים לְחוֹדַיְיהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. נָשִׁים וַעֲבָדִים — מִשּׁוּם תִּפְלוּת, קְטַנִּים וַעֲבָדִים — מִשּׁוּם

מסכת פסחים דף צ״א עמוד א׳

מסכת פסחים דף צ״א עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

חידושי רבי עקיבא איגר

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור