מסכת פסחים דף פ״ה עמוד ב׳

מחבורה לחבורה מנא לן חבורה של שני פסחים בבית אחד:

חוצה קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו:

תן חוצה לא גרסינן תן:

עד שיניח במקום חבורה האחרת:

דעבד ליה עקירה והנחה כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה (שבת דף צב:) והאי נמי אע"ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן:

היו סובלין אותם במוטות פרים הנשרפי' כגון פר ושעיר יוה"כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ לג' מחנות וילפינן בסדר יומא בפ' שני שעירי (יומא דף סח.) להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם ג' מחנות וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו' אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמא בגדים דהא כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין מן העזרה מטמא בגדים שעליהם מיד ואע"ג דלא נח והכא הוצאה כתיבא דכתיב והוציא את הפר וגו':

בנגררין על גבי קרקע דאיכא הנחה:

מתני' חותך עד שמגיע לעצם כדפרישית לעיל:

הוצאה כתיב ביה כשבת פי' אל יצא איש ממקומו והיינו אל יוציא דהא תחומים דרבנן ואפילו למ"ד תחומין דאורייתא היינו מדשני ולא כתב אל יוציא אבל לדידיה נמי קרא בהוצאה מיירי כדמשמע סוף פ"ק דעירובין (דף יז:) דתני רבי חייא לוקין על תחומין דבר תורה פי' מאל יצא ופריך לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא משמע דלהוצאה נמי אתא וא"ת דבריש הזורק (שבת צו:) דריש הוצאה מויכלא העם מהביא ואומר ר"י דאיצטריך חד להוצאה דעני וחד להוצאה דבעל הבית ומשום דהוצאה מלאכה גרוע היא איצטריך למיכתב בתרוייהו ולהכי חשיב להו נמי בריש מסכת שבת (דף ב.) בתרתי לפי שכתובות בשני מקראות ומסיק אבות מאי ניהו יציאות יציאות תרתי הווין:

בנגררין אומר ר"י דלאו דוקא נגררין אלא שיהיו תוך ג' לקרקע דאפי' לרבנן דר"ע דלית להו קלוטה כמו שהונחה דמיא בזורק במעביר תוך ג' מודו דהכי אמרינן בהמוציא יין (שם דף פ.) אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי אחרת דרך עליה חייב ופריך והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו ומשני לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר ולאו דוקא נקט התם דרך עליה דהוא הדין שלא דרך עליה תוך ג' אלא נקט דרך עליה דהשתא לא צריך שיהא תוך ג' רק שיהא תוך ג' דגרוגרת מיחייב ואם תאמר אכתי היאך ראשונים מטמא הא בשבת לא הויא הוצאה כענין זה הואיל ואגד הפר ביד האחרונים שבפנים כדמוכח בהמצניע (שם דף צא:) וי"ל דהכא מיירי שכל הפר חוץ לחומת העזרה ואפילו למאן דאמר התם אגד כלי שמיה אגד הנ"מ כלי שיש לו תוך דאינו חייב אם הוציא מקצתו שע"י מה שבפנים יכול להביאו מבפנים אבל ע"י משיכת המוט לא היו יכולים האחרונים להביאו אצלו:

וכן לתפלה פי' בקונטרס לענין צירוף ואין נראה דבאלו נאמרין (סוטה דף לח:) משמע סוגיא דגמרא דהלכה כר' יהושע בן לוי דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת ובפרק כל גגות (עירובין צב:) משמע סתמא דגמרא דמחיצה מפסקת לצירוף דקאמר ט' בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין ולענין שופר ומגילה נמי לא מצית לפרש דתנן בהדיא בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כז: ושם) היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או מגילה אם כוון לבו יצא ונראה לר"י דהכא מיירי לענין לענות יחיד קדושה ויהא שמיה רבא מברך דאין מחיצה מפסקת לריב"ל ולרב יהודה מפסקת כיון דהוי דבר שצריך עשרה וכי היכי דלא מצטרף לא נפיק ידי חובה אבל שופר לא בעי עשרה:

לא נתקדשה שער ניקנור וא"ת אם כן בשערי עזרה גופה ליפלוג כאן בשער ניקנור כאן בשאר שערים וי"ל דמתניתין בפסח קאי שאינו נפסל אלא חוץ לחומת ירושלים:

החלונות ועובי החומה כלפנים בפ"ב דשבועות (דף טו:) פליגי כיצד מהלכים שתי תודות שהיו מקדשין בהם חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר זו משמע התם דמבפנים היו מהלכין דפריך בשלמא למאן דאמר זו אחר זו אמטו להכי פנימית נאכלת שכבר קדשה ראשונה אלא למאן דאמר כו' ואי מבחוץ היו מהלכין היכי קאמר דקדשה ראשונה חוץ לחומה והא דקאמר התם למאן דאמר זו כנגד זו פנימית הך דמקרבה לחומה אע"ג דמבפנים היו מהלכים קרי לה פנימית שהיא לצד חוץ ירושלים מפני שהיתה בין ב"ד ובין החומה אי נמי דמקרבה לחומת עזרות קאמר והא דקתני הכא שנתקדשה עובי החומה הקידוש היה תלוי בדעת ב"ד וקדשה שפיר עובי החומה וחלונות אי נמי למאן דמסקינן בגמרא עובי החומה בבר שורא אתי שפיר דלשם ודאי יכולים לילך ולקדש:

ביוצא כזית הואיל והאוכלו בלא תעשה לא אפשר בפחות מכזית אמאי טהור ומותר ואסיקנא אלא יוצא דפסח דברי הכל לא גזרו בו טומאה דבני חבורה זריזין הן כי קא מבעיא לן יוצא דקדשים ועלתה בתיקו:

תניא לא תוציא מן הבית אין לי אלא מבית לבית מחבורה לחבורה מנין ת"ל מן הבשר חוצה לאכילתו ואינו חייב עד שיעשה עקירה והנחה ומותבינן עלה מהא דתנן בשחיטת קדשים פי"א פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין היו טוענין אותן במוטות ראשונים יצאו לחומת עזרה אחרונים לא יצאו ראשונים מטמאין בגדים אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו והא לא נח ואוקימנא בנגררים על הארץ ואינן (נעמסין) מגביהן מן הקרקע אלא נמשכין (מן) [על] הארץ דהיינו הנחתם:

פי' אבר שיצא מקצתו כו' מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה העומד בכנסת מן האגף ולפנים הרי הוא בכלל ברכה מן האגף ולחוץ כלחוץ ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ואקשי' הא גופה קשיא אמרת מן האגף ולפנים כלפנים האגף עצמו חוץ אימא סיפא מן האגף ולחוץ כו' ואוקימנא בשערי ירושלים אגף עצמו כלחוץ כי לא נתקדשו מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה כו' וכן שערי נקנור לא נתקדשו מפני שמצורעין עומדין שם ומכניסין ידיהם לבהנות כדי שיזו עליהם אבל שערי עזרה אגף עצמו כלפנים:

החלונות ועובי החומה כלפנים.

כל שביארנו ביוצא שהוא נפסל פירושו בכל אחד למחיצתו הראויה לו ושלש מינים הם קדשי קדשים חוץ לעזרה וקדשים קלים חוץ לחומת העיר ובשר הפסח אפי' בחוץ לבית שנאכל בו ולא סוף דבר בחוץ לבית אלא אפי' מחבורה לחבורה בבית אחד וכל שהוציא מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיעקור מזו ויניח בזו הוצאה כתובה בו כשבת ולפיכך צריך עקירה והנחה כשבת אבל פרים הנשרפים אע"פ שהוצאה כתובה בהם אין צריכין הנחה לטומאתם והוא שפרים הנשרפים היו נשרפים חוץ לשלש מחנות וסובלים היו אותם במוטות וכל שיצאו חוץ לחמת העזרה שהוא המחנה הראשון נטמאו הנושאים טומאת בגדים ואם יצאו הראשונים ההולכים לפי המוטות ולא יצאו עדיין האחרונים הראשונים שיצאו מטמאין בגדים והאחרונים שלא יצאו אין מטמאין עד שיצאו הא כל שיצאו טמאים אע"פ שלא הונח ואין צריך להעמידה בהוציאום דרך גרירה שיש שם הנחה אלא אף בלא הנחה ויש פוסקים דוקא בגרירה ולא יראה כן:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר אבר שיצא מקצתו חותך עד שהוא מגיע לעצם וקולף עד שמגיעו לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקפיץ שאין בו שבירת עצם מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ והחלונות ועובי החומה כלפנים אמר הר"ם קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשי קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפני' ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה ר"ל העזרה והמחנה וחבורת הפסח והשם אמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וקבלנו כי ענין זה הכתו' שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טריפה כאלו אמר ובשר שיצא לשדה טריפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשי' חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשי קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה וכשיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא מקצת האבר חותכין אותן כל מה שיצא מן הבשר והעצם וקופיץ הוא סכין גדול ואגף מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:

אמר המאירי אבר שיצא מקצתו וכו' כבר ידעת שכל בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו נאסר וטעון שריפה שכך מצינו בשעיר ראש חדש שבשמיני למלואים שאמר להם משה הן לא הובא את דמה כלומר ששאל להם אם הוזה מדמה בפנים שאלו כן היה ראוי לישרף שכל חטאת חיצונה שהזה מדמה טעון שריפה וכן שאל להם אם יצא לחוץ שאלו כן היה ראוי גם כן לישרף והם השיבוהו בשתיהן שלא הוזה מדמה בפנים ולא יצא לחוץ והוא שאמר הן לא הובא את דמה כו' כלומר אחר שלא הוזה מבפנים וכן שבמקום הקדש היתה ולא יצאה לחוץ למה נשרפה ומדוע לא אכלתם וכו' עד שהשיבוהו אם מפני טומאה אם מפני אנינות על הדרך שכתבנו למעלה וכבר ביארנו בסמוך ששלשה מקומות הם מוגבלים בקדשים שיציאתם משם מביאתם לידי כך והם חומת העזרה לקדשי קדשים וחומת העיר לקדשים קלים וחומת הבית לבשר הפסח שנ' לא תוציא מן הבית ולא בית דוקא אלא ממקום החבורה:

מעתה פסח שיצא מקצת אבר אחד ממנו חוץ למחיצתו ר"ל ממחיצת החבורה והוא צריך לחתוך היוצא לשריפה ולהתיר הנשאר ולחתכו אי אפשר שהרי אסור בשבירת עצם כיצד הוא עושה חותך את הבשר היוצא לחוץ בצמצום עד שמגיע לעצם ומניחו וקולף הבשר הנשאר בפנים על האבר מסביבות האבר עד שמגיע לפרק והוא מקום שמתחברים בו שני העצמות וחותך שם הגידים שמחברין אותם שאין בהם משום שבירת עצם ומשליך כל האבר ואוכל הבשר שקלף מעליו ושורף אותו שכבר חתך מעל מקצת היוצא לחוץ ואין צריך להעמידה בשאין כזית בשר על אותו עצם לומר שאלו כן טמא הוא ומטמא כל מה שבפנים שהרי יוצא בפסח אינו טמא כמו שביארנו בסמוך הואיל ובני חבורה זריזים הם לא גזרו בכך ובמוקדשין ר"ל בקדשי קדשים שיצא מקצת האבר חוץ לעזרה ובקלים חוץ לחומת העיר הואיל ואין בהם משום שבירת עצם קוצץ (בכפיס) [בקופיץ] במקום המצומצם ליציאת חוץ עצם ובשר כאחד:

ושמא תאמר בזו מיהא מה הועלנו והרי נטמא בו מספק שהרי היוצא בשאר קדשים נסתפקנו בו למעלה אם גזרו בו טומאת ידים אם לאו וכל שמטמא את הידים מטמא בקדש אפשר שמאחר שהופקעה ממנו טומאת ידים שהרי כל ספק טומאת ידים טהור הופקעה ממנו כל טומאה או שמא באבר שאין עליו כביצה בשר או מוח שאין טומאה לפחות מכביצה באוכלין כמו שביארנו:

מן האגוף לפנים וכו' פי' דרך העולם שעושים באמצע האסקופה העליונה שבפתח בחציה שכנגד חוץ בנין או עץ בולט על פני כל רוחב הפתח שהדלת דופק עליו והוא הנקרא אגוף וכשהדלת נסגר בשאר האגוף עם חצי עובי הכותל מבחוץ ומקצת עובי הכותל לפנים והדלת מבדלת בין חיצון לפנימי ואמר שאם יצא מן האגוף ולחוץ כלחוץ ונאסר וממנו ולפנים כלפנים ומותר ומקום האגוף עצמו אם הוא כלפנים או כלחוץ לא נתברר כאן ולפי מה שיתבאר בגמ' כל שבשערי חומת העזרה בקדשי קדשים כלפנים שכל שערי העזרה נתקדש עביין בקדושת עזרה חוץ משערי נקנור שלא נתקדשו ופירשו הטעם מפני המצורעים שעומדים שם תחת האגוף ביום שמיני לספירתם אלא שחייבים להביא כפרתם כדי להכניס שם בהונותיהם לחלל העזרה שמן הדלת ולפנים להזות עליהם כסדר הכתוב בהן בפרשת זאת תהיה שהתירה להם תורה לענין זה ביאה במקצת אע"פ שהם עדיין מחוסרי כפרה ושביאה במקצת שמה ביאה לחייב עליה בשאר מקומות שהרי אם היו עומדין חוץ לאגוף כלו לא היתה ידם משגת לפנים ואין קרוי לפני ה' אלא בחלל העזרה שמן הדלת ולפנים ולהוציא הדם אי אפשר שהרי נפסל הוא ביוצא אבל שערי ירושלים לקדשים קלים או של נקנור לקדשי קדשים תחת האגוף עצמו כלחוץ ששערי ירושלם גם כן לא נתקדש עביין לקדושת ירושלם מפני המצורעים שלפעמים מצטערים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ועומדין להם עד הדלתות ונמצאו עומדים תחת האגוף:

החלונות ר"ל שבחומת ירושלים ועובי החומה כלו כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים וזו של חלונות פרשוה בגמ' בשאינן גבוהות יותר מקרקע ההיכל שאלו כן הרי הן כגגין וגגות שבירושלים לא נתקדשו לאכילת קדשים אא"כ הם נמוכים כשיעור קרקע ההיכל ואף בחומה פירושה בבר שורה כלומר חומה קטנה שסמוכה לחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע העזרה אבל החיצונה שהיא גבוהה על קרקע העזרה לא נתקדש עביה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

פרש"י בד"ה שערי עזרה כו' בעודו מחוסר כפורים כו' מצורע משתלח חוץ לג' מחנות כו' עכ"ל אין ענין ג' מחנות לכאן דבמחוסר כפורים קמיירי דלא משתלח אלא ממחנה שכינה בין בזב בין במצורע [ב] וי"ל דאכתי למה לא נתקדש שער נקנור דהא בנתקדש נמי יכול היה לעמוד המצורע מחוץ לשער ולהכניס בהונותיו תוך השער לתת שם עליו דם אשם וי"ל דתוך השער לא מקרי לפני ה' אלא בעזרה גופה ולכך הוצרך לעמוד בשער להכניס לעזרה ודו"ק:

תוס' בד"ה וכן לתפלה כו' ולענין שופר ומגילה נמי לא מצינן לפרש כו' עכ"ל ק"ק דהיאך ס"ד לפרושי הכי דהא רב וכן לתפלה קאמר ואימא לתפלה ממש קאמר לענין צירוף ומאי קאמר ופליגא דריב"ל דאיירי בשופר ומגילה וק"ל:

גמרא גגין ועליות עי' מכות יב ע"א תד"ה אילן. ובמהרש"א שם ובמשנה למלך פי"ד ה"א מהל' שגגות: