דף ביאור
מסכת פסחים דף נ״ז עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת פסחים דף נ״ז עמוד ב׳
מסכת פסחים דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 3 קטעים ממוספרים, כ־103 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
אחוי בידיה בלשון צחוק:
אימתא דמלכותא לא דיו שלא אמר כמותי אלא שאמר אף בלשון צחוק:
דאשקליה שהשיא עונו וגמולו:
למיטרפסיה גמולו:
לא תנא לא שנה משנה וברייתא:
כבשים קודמין לעזים בכ"מ כתב כבש תחלה:
אם כבש יביא לחטאת כאן הקדים שעירה לכבשה דכתיב בפרשה עליונה והביא את קרבנו שעירת עזים וגו' והדר אם כבש יביא וגו':
אם כבש אם עז גבי שלמים מדלא הראה לך הכתוב רמז מובחר בזה מזה שמעת מינה ששניהן שוין:
Rashi on Pesachim 57b · Sefaria
מאירי
כל קרבן שהוא בא מן הכבשים ומן העזים כגון שלמים אע"פ שהכתוב מקדים ברוב מקומות כבש לעז שוים הם ואין אחד מהם קודם לחברו אלא יביא איזה שירצה והרי כתוב בשלמים אם כשב אם עז ובחטאת של יחיד בפרשת ויקרא הקדים שעירה לכשבה דכתיב והביא קרבנו שעירת עזים ואח"כ ואם כבש יביא וכו':
ונשלם הפרק תהלה לאל:
מסכת פסח שני בעזר הצור ובישועתו:
אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת פסח שני היא מסדר מועד וכבר ביארנו בפתיחת החבור שבסדור רבינו הקדוש ע"ה היו מסכת פסח ראשון וזאת המסכתא חוברות אשה אל אחותה נכללות במסכתא אחת נקראת פסחים ופרק ערבי פסחים היה אחרון לכל פרקיה ובימי הגאונים ז"ל חלקוה לשתים וקראו הראשונה פסח ראשון והעתיקו פרק ערבי פסחים ממקומו וסדרוהו בסוף פסח ראשון וקראו שם המסכתא הזאת פסח שני ועל זה הצד הורגלנו בלמודה אחר מסכת פסח ראשון על הדרך שסדרנו בפתיחת החבור והיא כוללת חמשה פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' תמיד נשחט ב' אלו דברים ג' כיצד צולין ד' האשה ה' מי שהיה טמא וענין המסכתא אמנם הוא סובב בביאור הלכות קרבן הפסח על תכלית שלמות עניניו ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לששה חלקים הראשון בענין שחיטתו והקרבתו הן בזמן שחיטתו הן בענין השחיטה על איזה צד ראויה ועל איזה צד אינה ראויה וכיצד היו נוהגין בעזרה בשחיטת הפסחים ואם חל ארבעה עשר בשבת אלו דברים שבו דוחין את השבת וכן ענין החגיגה הבאה עם הפסח השני בענין צלייתו ואכילתו השלישי בענין טומאה שאירעה בקרבן הרביעי בביאור הנמנין עליו כלומר על מי שוחטין אותו ומי הם הראוים לימנות עליו החמישי בענין הנדחין לפסח שני ודברים שבין ראשון לשני הששי בענין אם אירעו בו סבות כגון שאבד או נתערב עם אחרים החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון ר"ל פרק תמיד נשחט ובפרק אלו דברים החלק השני יתבאר בפרק שלישי ר"ל כיצד צולין החלק השלישי יתבאר בפרק שלישי גם כן החלק הרביעי יתבאר בפרק רביעי ר"ל פרק האשה החמישי והששי יתבארו בפרק חמישי ר"ל פרק מי שהיה טמא זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיבואו בה דברים הרבה על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והפרק הראשון ממנה אמנם יסוד ענינו לבאר החלק הראשון ורובו יסוב על שלשה ענינים הראשון בהודעת זמן שחיטת תמיד הערב כדי לידע ממנו זמן שחיטת הפסח שהיתה אחריו השני בענין אם שחטו שלא כראוי כגון שלא לשמו או שלא לשם הנמנין עליו וכיוצא בזה או על החמץ כיצד הוא דינו השלישי כיצד היו נוהגים בעזרה בשחיטת הפסחים זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו דברים שלא מן הכונה על הדרך שיתבאר:
Meiri on Pesachim 57b · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' אמר רב יוסף בריך רחמנא כעין זה יבמות קה ע"ב:
Gilyon HaShas on Pesachim 57b · Sefaria
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף נ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־103 מילים ב־3 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 3 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת פסחים דף נ״ז עמוד ב׳ · קטע 1 — “…וּפַסְקֵיהּ לְיַמִּינֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּאַשְׁקְלֵיהּ לְיִשָּׂשׂכָר…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת פסחים דף נ״ז עמוד ב׳ · קטע 2 — “…שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין כְּאֶחָד. רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ מִקְרָא נָמֵי לָא…”
לשון המקור
אַחְוִי בִּידֵיהּ: אִי גַּדְיָא יָאֵי, יִסַּק לִתְמִידָא. אֲמַר מַלְכָּא: הוֹאִיל וְלָא הֲוֵי לֵיהּ אֵימְתָא דְמַלְכוּתָא, נִיפְסְקוּ לְיַמִּינֵיהּ. יְהַב שׁוֹחַד וּפַסְקֵיהּ לִשְׂמָאלֵיהּ. שְׁמַע מַלְכָּא וּפַסְקֵיהּ לְיַמִּינֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּאַשְׁקְלֵיהּ לְיִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לְמִיטְרַפְסֵיהּ מִינֵּיהּ בְּהַאי עָלְמָא.
אָמַר רַב אָשֵׁי: יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לָא תְּנָא מַתְנִיתִין. דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּבָשִׂים קוֹדְמִים לָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁמּוּבְחָרִין בְּמִינָן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קׇרְבָּנוֹ״, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין כְּאֶחָד. רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ מִקְרָא נָמֵי לָא קְרָא, דִּכְתִיב: ״אִם כֶּבֶשׂ״, ״אִם עֵז״, אִי בָּעֵי כֶּבֶשׂ — לַיְיתֵיהּ, אִי בָּעֵי עֵז — לַיְיתֵיהּ.
הַדְרָן עֲלָךְ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ וּסְלִיקָא לַהּ פֶּסַח רִאשׁוֹן