מסכת פסחים דף ק״ג עמוד ב׳

קאי עלייהו משמש עלייהו:

הב וניבריך ברכת המזון והדר אמליכו ואמרו הב ברישא ונישתי:

כיון דאמריתו הב וניבריך ברכת המזון אסחיתו דעתייכו משתיה ואסור למישתי עד לאחר ברכת המזון אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך:

ואמר רב יקנ"ה ולא בעי לברוכי ברכת היין תרי זימני חדא אקידוש וחדא אהבדלה וה"ה לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון:

כי מטא רבא לאבדולי במוצאי שבת ולעיל קאי אלא אגב גררא אייתינהו להנך תרתי עובדי ועובדא ראשונה בשבת הוה:

קא מתלי נורא בשרגא מדליק אבוקה בנר:

א"ל רב יעקב בר אבא למה ליה למר כולי האי הא איכא שרגא:

אדעתיה דנפשיה כלומר מעצמו אשר לא צויתיו:

כיון דאמר הב וניבריך איתסר למישתי וא"ת בפ' ג' שאכלו (ברכו' דמ"ח.) גבי ינאי מלכא כו' דקאמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן דהוי הב וניבריך היכי נצטרף תו עמהן ר"ש בן שטח הא אמרי' לעיל בההוא פרקין (פסחים דף מז.) דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על ואתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמרו ליה מאי דעתך לאצטרופי בהדן אנן אכלינן אלמא כיון דגמרו מלאכול תו לא מצטרפי וי"ל בלאו הכי אמרי' התם הוא דעבד לגרמיה שהוציאם אע"פ שלא אכל כזית דגן:

בריך אכל כסא וכסא אחריו לא היה מברך דברכת המזון פוטרת והא דשינוי מקום צריך לברך היינו דוקא לפניו ולא לאחריו כדפיר' לעיל:

רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך אע"ג דברכת המזון טעונה כוס לא היה מברך ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע"ש מבעוד יום אין צריך בקידוש לברך בפה"ג משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א"צ לברך בפה"ג היכא דלא הוי הפסק וא"ת א"כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפה"ג אפילו תהא הגדה טעונה כוס אין צריך לברך דלא הוי הפסק כדאמר הכא וי"ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק ואע"ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות ישתה מכיון דהתחיל אשר גאלנו אסור לשתות והוי כמו ברכת המזון דמסקינן הכא דצריך לברך ומ"מ חשיב קידוש במקום סעודה דלענין זה לא חשיבא הגדה הפסק ולמאי דפרישית דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות וגם נראה לברך אחר כל ארבע כוסות על הגפן חוץ מכוס שני הסמוך לסעודה וגם אחר ב' כוסות של אירוסין ונשואין נראה דצריך לברך אחר כל אחד על הגפן:

וקאמר רב יקנ"ה פי' בקונטרס דדייק מדלא מצריך לברך תרי זימני בפה"ג חד אקידוש וחד אהבדלה אלמא לא הוי קידוש הפסק והוא הדין נמי ברכת המזון וקשה דאיך יברך פעמים בפה"ג על כוס א' וזה לא מצינו ונראה דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף ש"מ דלא הוי הפסק הוא הדין נמי ברכת המזון:

ולא היא כו' והכי מסקינן דמברכין אכסא דברכתא וקשה דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פז.) דכוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל והשתא האיכא נ' זהובים בשביל ברכת בורא פרי הגפן וי"ל דהתם לא נקט נ' משום רב אשי דלא בריך אכסא דברכתא ועוד פעמים מברכין ברכת המזון בלא כוס:

רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה שטוף כסא הב ונבריך [הדר] אמרו ליה הב לן ונשתי אמר להו הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למשתי. אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב אחא בריה דרבא אמימר בריך אכל כוס וכוס דהוה שתי מר זוטרא בריך בורא פרי הגפן אכסא קמא ואכסא דברכתא רב אשי בריך אכוס ראשון בלבד אמר להו רב אחא אנן כמאן נעביד אמימר אמר אנא נמלך אנא כלומר כיון שאני שותה הכוס אני מסיים בדעתי שלא לשתות כוס אחר וכבר פסק השתיה ונאסרתי לשתות וכשמפצירין אותי אחר כך לשתות כאלו אני מתחיל לפיכך אני צריך לברך בתחלה מר זוטרא אמר אנא עבדי כתלמידי דרב כיון דאמרי הב ונבריך איתסרו למשתי רב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דלאו הברכה מפסקת וכל שכן אם אומר הב ונבריך דהא יום טוב אחר שבת ואמר רב יקנ"ה פי' כיון שברך בפ"ה בתחל' אע"פ שהפסיק וברך קידוש ונר וגם הבדיל שותה בלא ברכת היין פעם אחרת ש"מ כי הברכה אינה מפסקת והא דתלמידי [דרב] אינה ודחי' להא דרב אשי ואמרי' ולא היא בברכת המזון שהוא כוס אחר זולתי הכוס שברך עליו בורא פרי הגפן עקר דעתיה משתי' וצריך ברכה אחרת אבל יקנ"ה שהן כולן בכוס אחד לא עקר דעתיה משתיה וכלהו כברכה א' אריכתא דמו וקיימא לן כדמר זוטרא:

כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא אמר להו האמר ר' יוחנן אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואסיקנא הא דעבד [הכי] כר' אלעזר [עביד] דאמר הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' ואקשינן והא מר ארבעה הוא דאמר וליתנהו לא תלת ולא שבע ואמר להו תלת קאמינא אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימתה היא דאמר שמואל כל הברכות צריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן וקיי"ל כותיה.

אמימר ומר זוטרא ורב אשי וכו' עד מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא דברכת המזון הוא היסח הדעת וצריך לחזור ולברך. והיכא דבריך אדעתא דחד כסא והדר נמלך למישתי צריך לחזור ולברך דקיימא לן כאמימר דאמר אנא נמלך אנא וכן כתב רשב"ם ז"ל. וכן פסקו המפרשים ג"כ כתלמידי דרב דאמרי' כיון דאמריתו הבו נבריך אתסר להו למישתי ופרשב"ם עד דברכיתו ברכת המזון. ורש"י ז"ל פי' עד דמברכיתו בורא פרי הגפן. וכן פי' רב אלפסי ור"ח ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל וכן עיקר דהיסח הדעת מצריך ברכה ראשונה ולא לברך למפרע על מה שאכל ושתה והקשה הוא ז"ל מהא דאמרינן פי' כיצד מברכין רבא ור' זירא הוו אכלי סליקי תכא מקמייהו אייתו להו בוסתנא רבא אכל ור' זירא לא אכל אמר ליה לא סבר מר סילק אסור לאכול ואם אין צריך בהמ"ז תחילה יברך ברכה הראויה לאותו בוסתנא ויאכל ותירץ דאותו מאכל היה לחם מעורב בו והיה טורח עליו ליטול ידיו ולברך המוציא ע"כ. ועוד האריך הרא"ש ז"ל במס' חולין פרק כיסוי הדם:

רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך כתב הרא"ש ז"ל משמע הכא אעפ"י שברכה טעונה כוס לא היה מברך עליו בורא פרי הגפן אלמא מצינו שתיקנו חכמים כוס בלא ברכה וא"כ אמאי מברכין בפה"ג בכוס שלאחר ההגדה הא כבר בירך בכוס ראשון שלפני הגדה ואעפ"י שתקנו כוס על ההגדה ישתה בלא ברכה. וי"ל דהגדה הוי הפסק כיון שהסיח דעתו מלשתות יותר עד לאחר הגדה ואע"ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות שותה מ"מ אין רגילות לשתות ומיהו לענין קידוש חשבינן ליה שפיר מקום הסעודה הגדתא הפסק ולקמן יתבאר דין זה אם משנינן בורא פרי הגפן על כוס שני אם לאו:

כתב רשב"ם ז"ל ואע"ג דשמעינן דברכת המזון איפסוקי סעודתא היא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מקמי דבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא ברכה א' מעין ג' סגי כ"ש שלש עצמן ובהלכ"ג נמי כ' דלא צריך לברוכי ברכת היין לאחוריו עד אחר ברכת המזון ע"כ. והרא"ש דחה עצמו של הרשב"ם ז"ל. וכתב דהטעם משום דהיין בא לשרות המאכל והוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה דאין טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ומשום הכי פריך התם יין נמי נפטריה פת ומשני משום דיין גורם ברכה לעצמו אבל אחריו ודאי אין צריך לברך:

ולא סבר לה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פי' רי"ט ז"ל דפרק קמא גבי ביעור חמץ דטעמא משום דיש בה מאורות הרבה:

אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר מפני שטופס הברכה מאורי האש ורומז על מאורות הרבה כמו שפרשנו במסכת ברכות פרק דברים ובאבוקה ניכרין בה הרבה יותר מבנר:

עיקר הבדלה הוא המבדיל בין קדש לחול וכמו שאמרו המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של ר' יהודה הנשיא וכן במס' שבת פרק שואל אמרו כי הוינן בי רב כהנא אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סילתי ר"ל עצים שעל גבי האור והיו אומרין אותה בהזכרה ומלכות ובמטבע קצר בפתיחה בלא חתימה כמו שהתבאר למטה בשמועת עולא איקלע לפומבדיתא ומ"מ דברים אלו לא נאמרו אלא לענין היתר מלאכה וכשירצה לאכול חוזר ומסדרן על הכוס וכל שכן שאם התפלל מכיון שהבדיל בתפלה מותר במלאכה הא מ"מ לענין אכילה י"א שצריך להזכיר מהם יותר וגדולי הפוסקים נראה דעתם שאף לענין אכילה דיו בהבדלה בין קדש לחול אלא שהמנהג להזכיר מהם יותר ומנהגם של חכמים תורה היא ועל זה אמרו הפוחת לא יפחות משלש בין קדש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים והמוסיף לא יוסיף על שבע שלש אלו שהזכרנו ועוד ארבעה שנזכר בהם לשון הבדלה והם בין טמא לטהור בין מים העליונים למים התחתונים בין שבט לוי בכללו משאר ישראל ובין לוים לכהנים וכל אלו השבעה נזכר בהם בתורה לשון הבדלה וכדכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ויבדל בין המים אשר מעל לרקיע וגו' בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו' ויבדל אהרן להקדישו וגו' ונהגו העם בשלשה והם בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים ומה שאומרים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו בכלל הענין שהרי לא נכתבה בזה הבדלה בתורה אלא שאומרין אותה כמעין חתימה שבין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדש לחול הוא והוא שאמרו כל הברכות כלן ר"ל אותן שבמטבע ארוך צריך להזכיר מעין חתימה סמוך לחתימה ואין הלכה כדברי האומר מעין פתיחה סמוך לחתימה ומתוך כך בקידוש של יום טוב שחל להיות במוצאי שבת שמברכין בו יקנה"ז שמסיים בהבדלה בין קדש לקדש צריך לומר מעין חתימה ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת בא"י המבדיל בין קדש לקדש ושמא תאמר והיכן מצינו הבדלה בין קדש לקדש וכבר אמרו המבדיל צריך שיבדיל מעין הבדלות האמורות בתורה מצינו כיוצא בה והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ומתוך כך מסיים בה בין קדש לקדש ובשאר הבדלות המבדיל בין קדש לחול:

גמרא א"ל לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר כו' וא"ת אמאי לא השיב לו מתחלה האמת כמו שהשיב לו עתה לבסוף כו' עיין במרדכי באורך וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה אסור לכו למשתי כו' ובה"ג נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון עכ"ל מפירושו נראה דלדעת ה"ג בעי מיהת ברכה לאחריו לאחר בהמ"ו וליתא דלדעת ה"ג לא בעי ברכה לאחריו גם לאחר בהמ"ז כמ"ש הרא"ש והמרדכי בשמו וכ"כ התוספות לקמן וק"ל:

תוס' בד"ה רב אשי כו' וא"ת א"כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפ"ה כו' דלא הוי הפסק כדאמר הכא כו' עכ"ל אע"ג דבברכת המזון לא קי"ל כרב אשי והוי הפסק דעקר דעתי' ממשתי ס"ד לפי קושייתם דהגדה לא הויא הפסק לכ"ע ומדרב אשי גבי בהמ"ז נשמע לכ"ע גבי הגדה ועיין ברא"ש לקמן אדברי הרי"ף גבי ארבע כוסות וי"ס שהגיהו כל זה בדברי תוס' וז"ל אפי' תהא הגדה טעונה כוס א"צ לברך כיון שכבר בירך על כוס ראשון בשלמא בכוס בהמ"ז צריך לברך דהוי הפסק כדקאמר הכא כו' והיינו למאן דפליג ארב אשי ואין צורך להגיה דמדרב אשי נשמע לכ"ע גבי הגדה כפי סברתם דהשתא וה"ה דה"מ להקשות כן בכוס אחרון שלא לברך בפ"ה למאי דס"ד השתא דהגדה והלילא לא הוי הפסק ובתירוצם ניחא הכל דהגדה והלל מפסיק שפיר כמו בהמ"ז לדידן וק"ל:

בא"ד דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות כו' עכ"ל זהו לשיטתם לקמן דבורא פרי האדמה דירקות אינו פוטר את המרור אלא דברכת המוציא פוטרתו דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה ודלא כפי' רשב"ם עיין לקמן:

בא"ד וגם נראה לברך אחר כל ד' כוסות על הגפן חוץ מכוס שני כו' עכ"ל דכוס שני פוטר היין שבתוך הסעודה וכ"ה במרדכי משא"כ בשאר כוסות דהוי הפסק אחריו בהגדה כמו בבהמ"ז אבל הרא"ש חולק בזה ועיין דבריו לקמן על הרי"ף:

בד"ה וקאמר רב כו' דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף כו' עכ"ל משאר קידוש או הבדלה לא הוה קשיא ליה כיון דלא הוה הרבה ברכות ודאי דאינו מפסיק כמו בהמ"ז דאית ביה הרבה ברכות אבל ביקנ"ה הוי ס"ד דרב אשי דהוו נמי הרבה ברכות וה"ל לתקן יין לבסוף דלא להוי כ"כ הפסק בין בפ"ה לשתייה כמו בבהמ"ז ודו"ק: