מסכת פסחים דף ק״ג עמוד א׳

הכי גרסינן שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק:

ה"ג משל דרבי יהושע כו':

והלכתא כרבא דקדושא והדר אבדלתא דכי מבדיל ברישא מיחזי עליה קדושת שבת כמשאוי:

נר ומזון בשמים והבדלה היכא דאין לו אלא כוס א':

על המזון שהוא בתחלה כיון דגמר סעודתו בההוא איחייב ברישא ואין מעבירים על המצות:

אכסא קמא כשמתחיל לשתות על המזון שבתחלה:

והדר בריך בפה"ג אכסא דברכת המזון כמו שאנו עושין בכל סעודה וסעודה ובשאר סעודות עסקינן דלאו במוצאי שבת: לא הוי ידעיתו אי משקו לכו בתר כסא קמא אי לא ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:

רבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה רשב"ם מהפך הגירסא משום דרב ושמואל ולוי חברים היו ואין צריך להפך משום זה דגמ' נקט כל אותם שאומרים יין תחלה יקנ"ה ינה"ק יהנ"ק ואח"כ אותם שאומרים קידוש ברישא קני"ה קינ"ה ואח"כ נר תחלה נקי"ה ניה"ק ומיהו בירושל' משמע כפירוש רשב"ם:

קני"ה פירש רשב"ם דרוצה לסמוך יין להבדלה משום דמקדשין על הפת ואין מבדילין על הפת ולפי מה שפירש ר"ת לקמן (פסחים ד' קו: בד"ה מקדש) דאין מקדשין על הפת יש לפרש שאם הי' מרחיק יין מן הבדלה יאמרו שאינו בא אלא בשביל קידוש שהוא לכבוד יו"ט:

לא הוי ידעיתו אי משקו פרשב"ם כי ברכיתו אכסא קמא לא ידעיתו אי יהבו לכו כסא אחרינא והוה כל חד כתחלת סעודה ולפירושו משמע שהיו מברכין נמי תוך הסעודה וקשה דהא משמע שהיו עושים בי ריש גלותא כרבא דבריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ולא על כל כסא וזהו דוחק לומר שלא היו שותים בבי ריש גלותא יין באמצע הסעודה לכך נראה לפרש שלא היו מברכין תוך הסעודה כי היו יודעים שיתנו להם יין כל צרכן אבל בבהמ"ז לא היה כוס כי אם למברך והיו מסתפקים אם יגיע להם לשתות ממנו:

והלכתא כרבא משום [אינך] אמוראין אצטריך לפסוק כרבא ולא משום אביי דקיי"ל (ב"ק ד' עג.) בכולי גמרא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם:

ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל והשתא חולק רבי יוחנן אסתם משנה ואיכא למימר שבלשון יחיד היה שונה אותה והיה שונה בה דברי רבי מאיר בהדיא והאי נהגו לא הוי כהאי נהגו דבפרק בתרא דתענית (ד' כו:) דמפרש דאורויי לא מורינן ואי עבדי לא מחינן בידיהן:

בריך אכסא קמא של קידוש ואכסא דברכתא של בהמ"ז והא דתנן בכיצד מברכין (ברכות דף מב.) בירך על היין שלפני המזון פטר יין שלאחר המזון היינו לאחר הסעודה וקודם ברכת המזון שהיו רגילי' לשתות יין אחר הסעודה קודם ברכת המזון:

לא הוי ידעיתו אי משקו פרשב"ם כי ברכיתו אכסא קמא לא ידעיתו אי יהבו לכו כסא אחרינא והוה כל חד כתחלת סעודה ולפירושו משמע שהיו מברכין נמי תוך הסעודה וקשה דהא משמע שהיו עושים בי ריש גלותא כרבא דבריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ולא על כל כסא וזהו דוחק לומר שלא היו שותים בבי ריש גלותא יין באמצע הסעודה לכך נראה לפרש שלא היו מברכין תוך הסעודה כי היו יודעים שיתנו להם יין כל צרכן אבל בבהמ"ז לא היה כוס כי אם למברך והיו מסתפקים אם יגיע להם לשתות ממנו:

אנא דעבדי כתלמידי דרב פירש רשב"ם אף על גב דשמעינן מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא מכל מקום לא בעי לברוכי אחר יין שבסעודה מקמי דליבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא בברכה אחת מעין שלש סגי כל שכן בשלש ברכות והכי איתא בה"ג ומיהו אין זה ק"ו דהא פסקינן בברכות (דף מא:) דברים הבאים שלא מחמת הסעודה אחר הסעודה פי' וקודם ברכת המזון טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכן תאנים וענבים בתוך הסעודה לרב ששת ולא מיפטרו בג' ברכות דבהמ"ז ורש"י פירש בתשובה דצריך לברך אחריו כמו תאנים וענבים לרב ששת ואין נראה דהא מסקינן התם אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם לאחר הסעודה טעונין בין לפניהם בין לאחריהם והיינו דלא כרב ששת ואע"ג דרש"י פירש התם לאחר הסעודה כלומר דברים הרגילים לבא אחר הסעודה כגון תאנים וענבים אפי' באים בתוך הסעודה צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם אין נראה פירוש זה כדמפרש שם ועוד דלא דמי לתאנים וענבים דיין חשיב בא מחמת הסעודה ולא צריך לברך אחריו לכולי עלמא ואע"ג דאמר התם שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעוד' אין טעון ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שפת פוטרתן אי הכי יין נפטריה פת פירוש ואנן תנן הביאו להם יין תוך המזון כל אחד מברך לעצמו ומשני שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו התם לא מיירי אלא בברכה שלפניו אבל לענין ברכה שלאחריו לא אשכחן דחשיב ואין מנהג לברך אחר היין בתוך הסעודה ואפילו יין דלאחר הסעודה נראה שאין צריך לברך אחריו דלעולם חשוב מחמת הסעודה והא דקאמר דברים הבאים אחר הסעודה צריכין ברכה לפניהם ואחריהם היינו חוץ מיין ומיהו אנו אין אנו מסלקין ידינו מפת עד ברכת המזון והכל קרוי תוך הסעודה ואין שום דבר טעון ברכה אחריו דברכת המזון פוטר ובימי החכמים היו מסיחין מן הפת בעקירת שלחן קודם ברכת המזון ואז היו רגילין לשתות יין ולאכול פירות:

אמר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף לא נחלקו אלא על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואחר כך בשמים וב"ה אומרים בשמים ואחר כך מאור. אמר ר' יוחנן נהגו העם כב"ה אליבא דר' יהודה דבשמים ואח"כ מאור:

קניה"ז פרשב"ם ז"ל דלהכי סמיך יין להבדלה משום דמקדשים על הפת אבל הבדלה אינה כי אם על היין ע"כ ואיפסקא הלכתא בגמ' כרבא דאמר יקנה"ז:

היושב בסעודה ואוכל ושותה צריך לברך על כוס ראשון שהוא שותה בורא פרי הגפן ואם הוא נמלך ר"ל שכששתה כוס ראשון סלק דעתו מלשתות ונמלך לשתות צריך לברך פעם אחרת וכן בכל כוס כוס אחר שהוא נמלך בין כוס לכוס ומ"מ כל שאינו נמלך מברך על ראשון שהוא שותה ודיו עד שיברך ברכת המזון וכוס של ברכת המזון מיהא צריך לברך עליו בורא פרי הגפן שהברכה הפסיקה ולא עוד אלא מכיון שהסיחו דעתם מלשתות ונתנו עיניהם לברכה נאסר להם מלשתות אא"כ מברכין בורא פרי הגפן והוא שאמרו מכיון דאמריתו הבו נבריך איתסר לכו למשתי ור"ל בלא בורא פרי הגפן ואע"פ שגדולי הרבנים פרשו בה אתסר לכו למשתי עד שיברכו ברכת המזון ומשום קביעותא דברכת המזון ר"ל שאחר שאמרו כן הוקבעו לברכת המזון ואף בבורא פרי הגפן אסור אין הדברים נראין שהרי בשמועה זו לענין בורא פרי הגפן נאמרה ולראיה שצריך לברך על כוס של ברכה בורא פרי הגפן ואלמלא כן מה ראיה ממנה לברך בורא פרי הגפן על כוס של ברכה שמא אף הם לא היו מברכים בורא פרי הגפן על כוס של ברכה אלא ודאי כך פירושו אתסר לכו למשתי בלאו בורא פרי הגפן וכל שכן שאם ברך שצריך לברך על כוס של ברכה ומ"מ אע"פ שאמר הב ונשתי מותר לשתות בבורא פרי הגפן קודם ברכת המזון וכשמברך מברך בורא פרי הגפן בסוף מפני שהברכות הפסיקו ואע"פ שבקידוש של יקנה"ז ובברכות הבדלה משלשלין כמה ברכות אחר בורא פרי הגפן ואינם הפסק באלו אינו עוקר דעתו מאכילה ושתיה אדרבה התחלת אכילה ושתיה הוא וגדולי המפרשים נסכמים לפירוש גדולי הרבנים ומביאים ראיה שאם לא כן היאך אמר להם איתסר לכו למשתי ושמא אף הם דעתם היה לברך בורא פרי הגפן אלא בלא ברכת המזון קאמר וראיית בורא פרי הגפן חזקה היא שמשמען של דברים שהכנת הברכה אוסרת השתיה וכל שכן ברכה עצמה ומאחר שנאסרה הדין נותן שלא תחזור להיתרה בלא בורא פרי הגפן ועיקר הדברים כדעת ראשון ומ"מ יש שואלים בו ואפי' לא אמרו כן ר"ל הבו נשתי היאך היה מותר להם לשתות בלא בורא פרי הגפן והלא יין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון שהרי זה לשרות וזה לשתות ותירצו בו שמ"מ יין שלפני המזון הוזמן להם שפוטר את שלאחר המזון ומ"מ אנו תירצנו במסכת ברכות שלא נאמר כן אלא בשהפסיק הרבה ביניהם אבל כל שסמכה לסעודתו אף הוא קרוי לשרות:

גמרא ורבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה כו' כצ"ל לפי גירסת התוס' ורשב"ם מהפך לוי במקום רבה ורבה במקום לוי ולכל הגירסות צ"ל יהנ"ק קודם קני"ה וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה ורבה אמר יהנ"ק כו' דלוי אמר מעין שניהם כו' עכ"ל עי' במרדכי:

בד"ה קני"ה ס"ל כו' והאי דלא מקדים יין מקמי מאור כו' שא"כ היה נראה על הקידוש כו' עכ"ל דליכא למימר דא"כ הוה מקדמי ליה נמי מקמי קידוש דה"א דרוצין להבדיל בין קידוש להבדלה בכל היכולת וק"ל:

בד"ה נקי"ה כו' ה"נ קודם לקידוש שהרי נהנה בו תחלה והרי א"א לאומרו בין יין להבדלה כו' עכ"ל נראה דר"ל דבלאו טעמא שהרי נהנה בו תחלה נמי הרי א"א לומר נר בין יין להבדלה כו' דא"כ יש כאן הפסק בין יין להבדלה וכמ"ש לעיל דהשתא היה נראה היין על הקידוש ולא על הבדלה אבל במוצ"ש דבעלמא דליכא קידוש מקדמי ליה ליין ולקמן למ"ד נהי"ק נמי ה"מ רשב"ם לפרושי דמאור קדים מטעם שהרי נהנה בו תחלה ודו"ק:

תוס' בד"ה לא הוו ידעיתו כו' לא היה כוס כ"א למברך והיו מסתפקים אם כו' עכ"ל דבבית ריש גלותא היו רוב עם ולא היו סומכין כולן לשתות כך מפורש במרדכי ע"ש:

בד"ה אנא דעבדי כו' דהא פסקינן בברכות דברים הבאים שלא מחמת הסעודה אחר הסעודה כו' עכ"ל בפרק כיצד מברכין כתבו התוספות דל"ג הכי אלא לאחר הסעודה גרסי' ותו לא וקאי בין אדברים הבאים שלא מחמת הסעודה ובין אדברים הבאים מחמת הסעודה ומסוף דבריהם בדבור זה דביין אפילו לאחר הסעודה א"צ לברך דלעולם חשיב מחמת סעודה כו' מוכח דהוה גרסי' התם כמ"ש הכא ולא כמ"ש התם ודו"ק: