מסכת פסחים דף ק׳ עמוד א׳

משבשתא היא והכי איבעי ליה למיתני מט' שעות ומחצה ואילך:

וקא תנא קמיה להך מתניתא הכי מט' שעות ולמעלה אלמא מתרצתא היא:

אלא מחוורתא כרב הונא ומן המנחה דקתני מתניתא קמייתא סמוך למנחה קאמר:

הלכה מכלל דפליגי להפסקה הא דא"ר ירמיה הלכ' כר' יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בערב הפסח להפסקה הוא דפליג דאם התחיל לאכול אף בערב הפסח אינו מפסיק אבל להתחיל מודה ר' יוסי דאסור ומתניתין בהתחלה לרבי יוסי איצטריך דקמשמע לן דמודה רבי יוסי בערב הפסח דאין מתחילין:

דתניא דבהפסקה נמי פליגי:

אין הלכה כרבי יהודה דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן:

ולא כרבי יוסי דאמר אין מפסיקין כלל:

אלא פורס מפה על השולחן ומקדש היום וחוזר ואוכל:

דילמא משבשתא היא וברייתא קמייתא דקתני מן המנחה ולמעלה היא עיקר משום דלדידיה אתיא מתני' ככולי עלמא:

ה"ג והאמר ר' ירמיה א"ר יוחנן ואיתימא רבי אבהו א"ר יוסי בר ר' חנינא - ולא גרס רבי יוחנן א"ר אבהו דרבי אבהו תלמידיה דר' יוחנן הוה:

מכלל דפליגי בהפסקה כדתניא לא גרס דתניא דהא בברייתא לא פליגי בהפסקה דפסח אלא כדתניא גרס ומייתי כי היכי דפליגי בהפסקה דשבת הכי קים ליה דפליגי נמי בהפסקה דפסח ומורי רבינו יחיאל אמר דגרס דתניא ודייק מדקאמר ר' יוסי אין מפסיקין והיינו אפילו בערב הפסח דאין מתחילין דבע"ש שרי רבי יוסי אפי' להתחיל עוד נראה דאמר לקמן (פסחים ד' קב.) בני חבורה שהיו מסובין וקדש כו' וקתני פלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי והתם סתמא קתני וקידש בין שבת בין פסח:

מפסיקין לשבתות פי' בעקירת שולחן כדמוכח בסמוך והיינו שמברך ברכת המזון כדתניא לקמן (שם:) ראשון אומר עליו ברכת המזון והיו רגילין לסלק השולחן לפני ברכת המזון כדאמר בפרק [כיצד מברכין] (ברכות דף מב.) סילק אסור מלאכול ולכך קאמר בסמוך דבעי לר' יהודה עקירת שולחן ולספרים דגרסי לקמן ראשון אומר עליו קידוש היום ושני ברכת המזון היו עוקרין את השולחן לפני קידוש כדי להפסיק אלא שהקידוש עושה קודם לפי שאסור לשתות כוס של ברכת המזון בלא קידוש דע"כ עקירת שולחן אינו בין קידוש לברכת המזון מדקאמר פורס מפה ומקדש ופריסת המפה היא במקום עקירת שולחן לרבי יהודה:

רבי יוסי אומר אין מפסיקין וגומר כל הסעודה ומברך ברכת המזון ואח"כ מקדש כדמוכח בברייתא דלקמן (פסחים דף קב.) משמע דאין צריך לעשות סעודה לשם שבת דאי צריך מה לו להמתין יפסיק מיד וא"ת ואיך יעשו קידוש בלא סעודה הלא אין קידוש אלא במקום סעודה וי"ל דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת כדמוכח בתוספתא דקתני במילתיה דרבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון ומיהו קשה לר' יוסי איך יעשו ד' כוסות כיון שלא יקדשו אלא אחר ברכת המזון ולא יעשו סעודה אחרת וי"ל דיעשו ד' כוסות שלא כסדר הרגילין לעשות כוס ברכת המזון תחלה ואחריו כוס של קידוש וירקות ואחריו כוס שלישי למה נשתנה ואחריו מרור ועל כוס רביעי הלל:

אין מפסיקין בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר' יוסי דמפסיקין ולרבי יהודה נמי דמפסיקין היינו כשכבר קידש היום כדמוכח בעובדא דמייתי דקתני וקידש עליהן היום אבל הגיע שעת מנחה אין מפסיקין והלכה כרבי יוסי ובערבי שבתות וי"ט אפי' להתחיל שרי כר' יוסי דרבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי כדמוכח בעירובין (דף מו:) ובערבי פסחים אסור להתחיל ואם התחיל אפי' בהיתר מפסיקין בברכת המזון דבהא פסקינן כר' יהודה ומורי רבינו יחיאל אומר מדפסיק כר' יוסי בהפסקה בההוא עובדא מכלל דלכתחלה לא קי"ל כוותיה ועוד כתב בה"ג דבע"ש אין להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה דאפי' ר' יוסי לא קאמר אלא דלא יפסיק אבל לאתחולי לא וע"כ ה"פ דלא קי"ל כרבי יוסי אלא להפסקה אבל לא להתחיל:

שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי רבי יהודה היה שם ה"ג בתוספתא אמר לו א"כ לאל נפסיק וה"פ א"כ כיון שמחית לא נפסיק שמא יראו התלמידים:

אלא פורס מפה ומקדש פי' רשב"ם דאית ליה לשמואל דהלכה כר' יוסי אלא שבא להחמיר על דבריו שלא לגמור סעודה קודם קידוש דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן דברייתא דקתני פורס מפה ומקדש לא מיירי בהפסקת אכילה אלא בבא להתחיל לאכול ובחנם דחק דשמואל סבר כחכמים דהכי איתא בירושלמי רב יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים פורס מפה ומקדש וצריך לדקדק כמאן הלכה דאע"ג דאמר ר' יוחנן לעיל הלכה כר' יוסי ובמי שהוציאוהו (שם ד' מז:) משמע דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל איכא חד לישנא דלא א"ר יוחנן ורב נמי סבר לקמן (פסחים ד' קה.) כשמואל וקאמר שבת קבעה נפשה ואע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל היינו דוקא בשוין כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ג (ד' ז.):

ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך וכו' ואמרי' מאי איריא ערב פסחים אפי' ערבי שבתות וערבי ימים טובים דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ועוד תניא לא יאכל אדם מתשע שעות ולמעלה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך חשך ושקלינן וטרינן ואוקמ' רב הונא למתני' כר' יוסי ובערב הפסח משום חיובה דמצה אסור למיכל מן המנחה ולמעלה ומודה ליה לר' יהודה בערב הפסח והא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה בערב הפסח והלכה כר' יוסי בערבי שבתות ובערבי ימים טובים אוקימנה להפסקה דתניא מפסיקין לשבת ועוקרין את השלחן ומקדשין ומברכין ברכת המזון דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מפסיקין אלא גומרין סעודתן ומברכין ברכת המזון ואחר כך מקדשין ומעשה בר"ג ור' יוסי ור' יהודה שהיו מסובין בעכו וכו' עד לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי:

אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש תניא נמי הכי ושוין שאין מביאין השלחן אא"כ קדש ואם הביא פורס מפה ומקדש:

ואח"כ נחלקו בהפסק אכילה למי שהתחיל בה בהיתר בערבי שבתות וערבי ימים טובים וזהו לר' יהודה מקודם תשע שעות לדעת ברייתא אחרונה הנזכרת בסוגיא או מקודם תשע ומחצה ולמעלה לראשונה ולר' יוסי מקודם שתחשך שלדעת ר' יהודה אף בהתחילו בהיתר צריך להפסיק כמו שאתה למד ממעשה של רבן גמליאל ור' יוסי ור' יהודה שאין ספק שבהיתר התחילו אחר שר' יהודה היה עמהם ונחלקו בה:

ואחר שפסקנו כר' יוסי בהתחלה אתה צריך לברר דין הפסקה לכל מי שהתחיל בערבי שבתות וימים טובים מקודם שתחשך שהוא שעת היתר לר' יוסי ואע"פ שגדולי הפוסקים כתבו בזו וערבי שבתות וערבי ימים טובים היכא דאתחיל בה מקמי תשע שעות ואמשיך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא קבלנו עליהם שטעות סופר היה וענינו מקודם שתחשך ואף גדולי המפרשים מעידים שמצאו בהלכות מדוייקות מקמי דקדיש יומא אלא שיש מפרשים בדבריהם שאע"פ שלא הוזכרו ערבי פסחים בהפסקה במחלקתם מ"מ חלוקים הם בענין זה בערבי פסחים כשאר ערבים כל שהתחיל בשעת היתר וכדאמרינן הלכה כר' יהודה בערב הפסח דאלמא חולק היה ר' יוסי אף עליה שלא להפסיק ומשום ערבי פסחים כתבו הם מקמי תשע שעות ואין נראה כן שאם כן לא היה להם לפרוט ערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא לא דברו כאן כלל בערבי פסחים:

ונשוב לתורף הענין והוא שכל שהתחיל בערבי שבתות וערבי ימים טובים אף בהיתר אם לר' יהודה כשיעורו ואם לר' יוסי מקודם שתחשך ונמשך בסעודה וקדש היום לדעת ר' יהודה מפסיקין לגמרי ר"ל בברכת המזון ויתבאר למטה לדעתו שמקדש תחלה הואיל ולא גמר סעודתו נמצא שאינו שעת ברכת המזון והוא שעת קידוש ואח"כ מברך על מזונו בכוס אחר ואח"כ חוזר למזונו ומברך המוציא ומ"מ אינו מפסיק עד שיקדש היום וכמו שאמרו בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום הא קודם זמן זה אינו מפסיק ולדעת ר' יוסי אף לכשיקדש היום אין מפסיקין כלל הואיל והתחיל בהיתר אלא גומר סעודתו לגמרי ומברך על מזונו ואח"כ מקדש ואע"פ שאין קידוש אלא במקום סעודה הואיל ואכל קודם הקידוש וברשות מקום סעודה הוא וודאי כך הם חלוקים בערב הפסח אם התחיל בהיתר ר"ל קודם תשע שעות וע"ז אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה ובא שמואל ואמר שבזו אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש ר"ל שמפסיק מלאכול ואינו מברך ברהמ"ז אלא שפורס מפה להיכר הפסקת אכילה לכבוד שבת ומקדש ואח"כ חוזר לסעודה:

ויש מי שכתב בקידוש זה שאין מברך עליו בורא פרי הגפן שאותה של מזון פוטרו וכן היא בתלמוד המערב ויש מתמיהין בו דמשתא וברוכי לא אפשר והאיך ישתה ממנו ואף לדעת האומר שאין הגדה הפסק בזו מפני שיכול לשתות בתוכה משא"כ בקידוש ולדעת גדולי הפוסקים כשיחזור לסעודתו מברך המוציא אע"פ שלא ברך ברהמ"ז שמאחר שע"כ הוא מפסיק בקידוש שהרי נאסרה עליו אכילה בלא קידוש הפסק גמור הוא דהא משתא וברוכי כי הדדי לא אפשר ואין אומרין בו לקבעיה הדר ואע"פ שנמצאת ברהמ"ז אחת עולה לשתים של המוציא כבר מצינו שהיא עולה לאכילת הפת שטעון המוציא ולאכילת דברים הבאים בתוך הסעודה הטעונים בורא מיני מזונות וכן בנמלך שמברך בתחילה על כל דבר ודבר ואפי' בפת וכמו שאמרו בפ' כל הבשר ק"ז ב' שהשמש מברך על כל כוס וכוס ועל כל פרוסה וודאי נראה שאין מברך לבסוף לא ברכת שלש לפת ולא מעין שלש ליין אלא פעם אחת וכן אמרו למטה כיון דאמריתו הבו נברך אתסר לכו למישתי כלומר בלא ברכת היין ואינו צריך משום כך מעין שלש על מה ששתה כבר ואע"פ שבשנוי מקום אמרו למטה כשהוא יוצא טעון ברכה למפרע וכו' התם הפסק גמור הוא או שמא מחשש שמא לא יחזור למקומו וצריך שיברך במקום שאכל וכן ראיה שהרי ברכת המוציא עצמה אם הפסיק מקודם שיטעום כלום חוזר ומברך המוציא ויש חולקים להיתר בלא המוציא דלקיבעיה הדר ואין נראה כן:

ומ"מ למדנו לענין פסק שכל שהתחיל בהיתר וקדש עליו היום פורס מפה ומקדש וחוזר לסעודה אם בהמוציא אם בלא המוציא מר כדאית לי' ומר כדאית לי' אלא שהדברים נראים דוקא בהמוציא ואם גמר סעודתו בקדושת היום מברך על המזון ואח"כ מקדש ופי' בתוספתא בחמישי של ברכות שמזכיר של שבת בברהמ"ז אע"פ שלא קדש ולא סעד בשבת הואיל ומ"מ בשעה שברך שבת הוא:

ועדיין אתה צריך ללמוד אם ערב הפסח בדין זה אם לאו שלא הוזכרה מחלוקת זו אלא בערבי שבתות וימים טובים ואע"פ שבערב הפסח נחלקו מדפסק ר' יוחנן כר' יהודה בערב הפסח ולהפסקה לא נתברר בשמואל שפסקה בפריסת מפה אם אמרה אף בערב הפסח ודלא כר' יוחנן או שמא לא אמרה אלא בערבי שבתות וימים טובים ותדע שגדולי המפרשים סוברים שבערבי פסחים אע"פ שהתחיל בהיתר ר"ל מקודם תשע שעות צריך להפסיק שהרי מ"מ אין לדחות לגמרי מה שאמרו בסוגיא זו אמר ר' יוסי ב"ר חנינא הלכה כר' יהודה בערב הפסח וכר' יוסי בשאר ערבים ופרשנוה לענין הפסקה אלמא שבערב הפסח מיהא מפסיק לגמרי ומכיון שאתה מפריש בין ערב הפסח לערבי ימים טובים אף לענין הפסקה ואתה צריך לפרשה מפני חיבת מצה אי אתה יכול לומר יפסיק לכשיקדש היום כשאר ערבי שבתות וימים טובים שא"כ מה הועילה חיבת מצה אלא מכיון שהגיעה שעת האיסור צריך להפסיק וזהו דעת גדולי המפרשים והוא הנכון לדעתי ואף דעת גדולי הפוסקים נראה כן שכתבו בתחלת סוגיא זו וערבי שבתות וערבי ימים טובים היכא דאתחיל וכו' אלמא דוקא [ערבי] שבתות וערבי ימים טובים ואע"פ שכתבו בה מקמי תשע שעות ט"ס הוא כמו שכתבנו:

ומ"מ הרבה חולקים לומר שאף בערב הפסח אין מפסיקין עד שיקדש היום שהרי לר' יהודה ע"ש וע"פ שוים הם לאיסור התחלה מתשע שעות ולמעלה ואעפ"כ בערבי שבתות וערבי ימים טובים אם התחיל בהיתר אינו מפסיק עד שיקדש היום וכדתניא בני חבורה שהיו מסובים וקדש עליהם היום וא"כ אף לר' יוסי הדין כן בערבי פסחים שלא להפסיק כלל אלא גומר סעודתו ומברך ומקדש ועושה סדרו ואע"פ שאין עוד ארבעה כוסות שהרי אין כאן עוד ברהמ"ז אפשר שברהמ"ז זו עולה לו או שמא אחר ברהמ"ז חוזר לכסדרן לקדש ולברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת המזון ושמואל שפסקה בפריסת מפה אף בפסח כן והלך לו מה שפסק ר' יוחנן כר' יהודה בערב הפסח ונשאר פסקו של שמואל אף בערב הפסח ומותר לאכול עד שיקדש היום ואח"כ פורס מפה ומקדש ועושה סדרו שאין הפסקתו מועלת למצה יותר מפריסת מפה ולא עוד אלא שהרבה מפרשים פרשוה אף בהתחיל באיסור אלא שנראה שכל שהתחיל באיסור כגון ערב הפסח מתשע שעות ולמעלה ודאי צריך להפסיק אלא שאינו צריך להפסיק אף בזו עד שיקדש היום הא משקדש היום צריך להפסיק ואין צריך לומר שמשקדש היום אסור לו להתחיל עד שיקדש וזהו שאמרו ושוין שאין מביאין משחשיכה את השלחן אא"כ קדש והבאת השלחן ענינו התחלת אכילה ואמר שאין מתחילין לאכול עד שיקדש ואף בזו אמרו שאם הביא והתחיל אע"פ שעבר הואיל ושעת קידוש הוא פורס מפה ומקדש ויש מפרשים שבזו הואיל ובאיסור גמור התחיל מפסיק לגמרי ומפרשים בה ואם הביא מבעו"י לכשיקדש היום פורס מפה ומקדש ואף גדולי המפרשים כתבוה כן ואין נראה לי שאחר ששעת קידוש הוא מה הועלנו בין הפסקה גמורה לפריסת מפה ומ"מ בערב הפסח מיהא יש אומרין מאחר ששעת איסורו מתשע שעות ולמעלה שנמצא שהות ביום והפסקתו מועלת לתאבונו י"ל שיפסיק לגמרי:

וי"מ שמועה זו ר"ל ושוין שאין מביאים את השלחן אא"כ קדש בערב הפסח והם גורסים אא"כ קדש היום וענינו שאין מביאין את השלחן ר"ל התחלת אכילה מבעו"י ומתשע שעות ולמעלה עד שיקדש היום ואם הביא פורס מפה ומקדש ונמשכים לשיטתם שפירשו שאף בערב הפסח אינו מפסיק כלל ומ"מ דוקא בהביא מקודם תשע כמו שביארנו וכן י"מ שכל שהתחיל באיסור פוסק מיד הא כל שמתחיל בהיתר על דעת לגמור בהיתר ונמשך אינו מפסיק אלא לכשיקדש היום פורס מפה ובשאלתות פרשו הבאת שלחן שבשמועה זו ר"ל ושוין שאין מביאין את השלחן שלא על התחלת אכילה נאמר אלא על הבאת השלחן ממש וסדורו ועריכתו ובכל ערבי ימים טובים ואמר שאין עורכין אותו עד שיקדש היום שלא יראה כרוצה לאכול מבעוד יום וכמי שאינו מסדר לשבת ואם ערכו פורס מפה ומקדש בעוד שהמפה פרוסה וכן המנהג אלא שעיקר הסוגיא אינו מוכחת כן שהרי אמרו עלי' שהיא שנויה לדעת שמואל ולפי' זה אין לה עסק עם דבריו של שמואל כלל ופריסת מפה שנהגו עכשיו אין לה שורש לענין הלכה אלא שיש רומזים בה למה שאמרו במדרש שהמן כשהי' יורד הי' עליו טל מלמעלה וטל מלמטה ואחר שנתחייבו בלחם משנה זכר למן נהגו בה להניחה בין שתי מפות:

בפרשב"ם בד"ה א"ל רשב"ג כו' דר' יוסי אפילו להתחיל כו' שרי בהדיא לקמן כו' עכ"ל מהנך ברייתות דלעיל דקתני לא יאכל כו' ר"י אומר אוכל והולך עד שתחשך נמי מוכח דשרי ר"י אפילו להתחיל ואפשר דבהך דלקמן מפורש טפי וק"ל:

בד"ה לא כרבי יודא כו' כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם כו' א"נ משום סילוק כו' עכ"ל ר"ל כדין כל שבתות כו' וטעמו כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא א"נ משום סילוק פתורא דהיינו משום ברכת המזון שהיו רגילין לסלק שלחנות שלהן וק"ל:

תוס' בד"ה דילמא משבשתא היא וברייתא קמייתא כו' היא עיקר משום דלדידיה כו' עכ"ל דאי לאו הכי לית לן למימר דילמא משבשתא בתרייתא כיון דאפשר לקיימה ולפרש קמייתא נמי בסמוך משמע דהא אפשר לפרושי הכי דהכי מפרשינן לה לפי האמת וק"ל:

בד"ה מכלל דפליגי כו' והיינו אפילו בע"פ דאין מתחילין דבע"ש שרי ר"י אפילו להתחיל כו' עכ"ל ולפי שיטתיה כתבו התוספות לקמן ג"כ בשם ר' יחיאל מדפסיק כר"י בהפסקה כו' מכלל דלכתחלה לא קיי"ל כוותיה כו' ועי' ברא"ש שדחה סברא זו דתרי מילי נינהו דאפשר דאע"ג דשרי ר"י להתחיל כו' מ"מ לכשתחשך צריך להפסיק כו' וע"ש באורך ע"פ הרי"ף ודו"ק:

בד"ה ר"י אומר כו' וי"ל דיעשו ארבע כוסות שלא כסדר כו' ואחריו כוס של קידוש וירקות כו' ואחריו מרור כו' עכ"ל ולא נקט מצה דאם כן היה צריך לעשות סעודה והוה הדרן קושיין לדוכתא דאי צריך מה לו להמתין יפסיק מיד וצ"ל דאוכל מצת מצוה בסעודה ראשונה קודם קידוש וק"ל:

בד"ה אין מפסיקין בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר"י דמפסיקין כו' עכ"ל הא דנימא דפליגי בהתחילו בהיתר ואפ"ה ר' יודא קאמר דמפסיקין מוכח שפיר מהך עובדא דמייתי שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי ר' יודא היה שם אבל מ"ש דבהתחילו באיסור והיינו בע"פ מודה ר"י אין זה מוכרח אלא מסברא קאמרי הכי ומיהו לקמן בפרקין מהא דקאמרינן סוף סוף מאי רבותא דאגריפוס כו' יש להוכיח כן ועי' פירש רשב"ם שם ודו"ק:

תוס' ד"ה מכלל ודייק מדאמרינן אין מפסיקין וכו' דבע"ש שרי ר"י אפי' להתחיל. קשה לי הא ר"י אמר דאין מפסיקין אפי' אחר שתחשך דלהתחיל אסור קודם קידוש דמ"מ אין מפסיקין וצ"ע:

תוס' ד"ה מכלל דפליגי כו' דבע"ש שרי ר"י אפילו להתחיל קשה לי, הא ר"י אמר דאין מפסיקין אחר שחשכה אף דלהתחיל אסור קודם קידוש מ"מ אין מפסיקין, וא"כ אין ראיה דלהתחיל ביום אסור: