דף ביאור

מסכת מועד קטן דף ד׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מועד קטן דף ד׳ עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף ד׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־383 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שלופי כשהירקות רצופין נוטל מהן מבינתיים לאוכלן מותר ליפותן אסור בשביל ליפותן אותם שנשארים:

המידל תולש בגפנים שישנן ביחד יותר מדאי:

בשל עניים בפאה א"נ עוללות שאין לו לא כתף ולא נטף:

בנכי בורות תחת הגפנים וזיתים ונותן בהם מים:

עוגיות עגול סביב כמו עג עוגה ועמד בתוכה (תענית דף יט.) ובדידין נמי הן גומות:

ציתאי מקום:

למעבד בנכי עוגיות והיכי שרי והא תנן אין עושין עוגיות:

הא בחדתי שמעולם לא היו שם עוגיות אסור לעשות בחולו של מועד דאיכא טירחא יתירא אבל עתיקי שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד:

ועוד 30 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Moed Katan 4b · Sefaria

תוספות

מדלין לירקות ממקום עמוק קרי דילוי ואע"ג דאיכא טירחא יתירא בשביל לאכול התירו אבל לייפות אפילו ליכא טירחא לא התירו:

כך מידל בשל עניים דכי אסר רחמנא ליקח עוללות ה"מ בשעת בצירה כדכתיב (דברים כ״ד:כ״א) כי תבצור כרמך לא תעולל איסור עוללות עלייהו:

מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ונראית חרישה ממש שסבורין הרואין שלכך מתכוין אי נמי חשיב ליה עבודת קרקע ממש ואע"ג שאינו מתכוין לכך מיהו מלאכה היא ואע"ג דאמר ר' שמעון דבר שאין מתכוין מותר הא אמרינן. מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות ורבנן סברי כיון דע"י שינוי עביד ליה לאו מלאכה היא ומותר דלא שמיה חרישה:

זבלו מוכיח עליו דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה (. לא) חזי ליה לזבל שבחפירה:

Tosafot on Moed Katan 4b · Sefaria · unknown

רבנו חננאל

ואסיקנא מדלין מים לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן אסור ולית האי מדלין מלשון שלופי כדתנן המדל בגפנים כו' [ואין עושין עוגיות] פי' עוגה והן בדידין שבעיקרי אילנות כדתנן במס' כלים פ' כ"ט יד הבדיד ד' והנ"מ בחדתא אבל בעתיקא למיעבד בנכי שרי: (מתני') [פיסקא] ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחלה בין [במועד ובין] בשביעית.

ומקשינן בשלמא במועד משום טירחא אלא שביעית אמאי לא ופרקינן כיון שחופר נראה כעושה מלאכה בשביעית בשדה.

וי"א מפני שמכשיר אגפיה לזריעה כלומר כיון שחופר נמצא כחורש באמצע ומכשיר הצדדין לזריעה כו'.

אמימר מתני לה מפני שנראה כעודר וקשיא ליה ומי א"ר אלעזר הכי שכל החופר ומעמיק נראה כעודר. והא איהו דאמר שחופר עד ג' ולא גזר משום עודר דתנן במס' שביעית פ"ג עושה אדם זבלו אוצר ר"מ אוסר עד שיעמיק ג' טפחים או עד שיגביה ג' או שיתן על הסלע ופרקינן ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן וחד אמר זבלו מוכיח עליו שאינו עודר: פיסקא.

וחכ"א עושה אדם אמת המים בתחלה בשביעית ומתקנין את המתקלקלות במועד.

מאי מקולקלות א"ר אבהו שאם היתה עמוקה טפח חופרה ומעמידה עד ששה טפחים נמצא מוסיף ה' טפחים. ומיבעיא לן אמה שיש בה טפחיים מהן לחפור ה' האחרות ולהעמידה על ז' טפחים דחמשה נמי הוא דקא מוסיף ועלתה בתיקו: ומתקנין קילקולי המים שברה"ר.

אביי שרא לבני בר הרמך לסחופי נהרא ור' ירמיה שרא לבני סכותא למכרא נהרא סתום ולפותחו ור' אסי שרא לאקדוחי נהר ביצין אמר כיון דשתו מיניה רבים כרבים דמי ותנן עושין כל צורכי רבים:

Rabbeinu Chananel on Moed Katan 4b · Sefaria

ריטב"א

מאי מדלין שלופי פי' ללקוט מהם בנתים כדי להרחיבן והוא טרח' זוטא והא קמ"ל דכיון דחזי לאכילה אע"פ שהוא מתקן הנשארו' להרוחה לאחר המועד מותר ליטול אחת מבנתים ואע"ג דלצורך אכילה הוא סגי ליה ללקוט מצד אחר:

כדתנן המדל בגפנים וכו' פי' שהגפנים רצופין מאד ובא לעקור דליין מקצתן כדי להרחיבן ויש בגפנים עוללות אינו נמנע מפני כן שלא להדל וכשם שמהדל בשלו מדל בשל עניים כן פירש רבי שמשון ז"ל:

הא בחדתי הא בעתיקי פי' ולאו חדתי ממש אלא כל שהוא כעין חדתי כגון שאין חריצן ניכר כלל:

והא דתנן אין עושין אמת המים בז' הווינן בה מ"ט דלאו עבודת קרקע נינהו ואיפלגו במלתא רבי זירא ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שנראה למראית העין כעודר וגזרו בהו רבנן משום אותן שהיו מקילין בז' וחד אמר שנרא' כמכשיר אגפי' לזריע' ובין למר ובין למר מיירי בשזו האמה היא בתוך השדה דחזי לזריעה או לעידור הא לאו הכי מותר ואוקי בפלוגתייהו דאיכא בנייהו כגון דשקיל ושדי לברא דמשום מכשיר אגופיה ליכא ובעודר הוא דאיכא למפלג מר סבר משום עודר נמי ליכא:

דעודר כי שקיל ליה לעפרא בדוכתיה מנח ליה ואידך סבר דזמנין דעודר נמי שקיל ושדי ליה לבראי כגון דאית ביה עפרא טובא דלא חזי לזריעה אי נמי דשקיל ממולא ושדי בנצא להשוות פני הקרקע שהיא עבודה:

מרימר מתני לה מפני שנרא' כעודר פי' מתני' במשנתי' בפי' רבי אלעזר בן עזריה או' אין עושין אמת המים בז' מפני שנר' כעודר והכי מוכח לישנא דמתני לה וכן הוא בפרש"י והיינו דקשי' ליה אדרבי אלעזר דמשמע דסבי' ליה באידך דלא חיישי' מפני שנרא' כעודר מדקתני עד שיעמיק ג' וההוא ודאי בנותן זבלו בתוך השדה מיירי והיינו דרבי מאי' אוסר מפני שנרא' כמזבל שדהו בז' ואלו כשהוא אוסרו הוא בתוך הבית היכי מחזי כמזבל אלא ודאי בתוך השדה ואפי' הכי שרי רבי אלעזר להעמיק בו ג' ולא חייש לנראה כעודר ואלו במתני' מתנינן דחייש לנראה כעודר דבשלמא אלו לא מתנינן ליה במתני' בהדיא הוה מפרשי טעמא דמתני' מפני שנר' כמכשיר אגופיה לזריעה ותו לא תקש לאידך דלא שייך ביה ההוא טעמא:

ופרקי רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קוד' לשביעית וא"ת והא עושה אדם את זבלו אוצר דקתני רישא היינו בשעומד כבר בז' וא"כ כי קתני עד שיעמיק היינו שיעמיק עכשיו י"ל דהכי קאמר הרוצה קוד' שביעי' שיוכל לעשות את זבלו אוצר בז' אינו רשאי עד שיעמיק קמי' שביעית ג' טפחים בקרקע או שיגביה בקרקע ג' דהשתא לא מחזי:

כעודר וא"ת יוקמה בהא להכי כדהוה מוקים לה לעיל למתני' ולוקים מתני' בדלא שדי לבראתו לא תקשי לאמימר כלל וי"ל דאין ה"נ דמצי לתרוצי הכי אלא דבעי למימר דבר מהני נמי לא קשיא ודכותה בש"ס דמתרגם מתני' אפי' אליבא דבר פלוגתא ועוד י"ל דאי מתני' בדלא שדי לבראי תקשי לר' אליעז' גופיה היכי קתני מפני שנרא' כעודר תיפוק לי מפני שנר' כמכשיר אגפיה לזרעיה דהא נמי טעמא דבהוא כמו חששא דנר' כעודר כדפרכי' לעיל ועוד י"ל דלפום האי לישנא דאמימר דמתני לה במתני' בהדיא לא איפליגו במתני' לעולם רבי אבא בר ממל ורבי זירא ומאן שמעת ליה דאמר דכי שקיל ושדי לבראי אינו נראה כעודר היינו מאן דמפ' טעמא דמתני' מפני שנר' כמכשיר אגפיה לזריעה ואלו לאמימר מעולם לא נאמרו דברים האלו על משנתנו דבהדיא תנן במתני' מפני שנר' כעודר והא דאמימר הכא דמי כמה דאמרי' בעלמא איכא דאמרי ואין זה מחוור:

ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Moed Katan 4b · Sefaria

מאירי

מי שהיה מידל בגפנים ופירשו גדולי הרבנים בענין זה כגון שהיו גפניו טעונות יותר מדאי עד שהם מכחישות והוא שומט אשכול אחד מבין שנים כדי שלא להכחישה כשם שמידל בשלו כך מידל בשל עניים ר"ל באותו רוח שהוא מיחד להניח לעניים לפיאה ואינו חושש לגזל עניים גדולי המפרשים חולקים בפירוש זה לא מפני הענין אלא מפני הלשון לומר שאין ענין זה נקרא מידל בגפנים אלא מידל באשכולות ופירשו בה שאם בצר בעל הבית את כרמו והניח לפאה רוח אחד ולא נטלוה עניים עדין ובעל הבית יורד לעבודת שדהו ורואה גפניו סמוכות זו לזו יותר מדאי ויורד ונוטל אחד על פני כל הכרם כשהוא יורד וזומר זומר בכלם ואינו חושש לפירות עניים שילכו לאיבוד שהם גרמו לעצמם שלא באו ונראין הדברים בשעבר זמן הגתות גדולי המפרשים שהזכרנו נסעדים בפי' זה ממה שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת פיאה המרבץ שדהו אע"פ שלא ירד העני לתוכה אם הזקו מרובה על של עני מותר ואם היזקו של עני מרובה משלו אסור ר' יהודה אומר בין כך ובין כך נוטל ומניח על הגדר והעני בא ונוטל את שלו וביאור ענין זה הוא שזה קצר את שדהו והניח שם לקט שכחה ופיאה ולא באו עניים ללקטן ועכשו הוא רוצה לרבץ שדהו במים ולהטיחו לעשות שם גורן או להשקותו לזרוע בו ירק ואם הוא מרבצו והשבלים עליו הרי השבלים נפסדים וחשש ר' יהודה להפסד עניים ומטריח בעל הבית ללקטן ולהניחן בראש הגדר וחכמים לא חששו בכך אלא אם הפסדו של בעל הבית בשהיית הרבוץ מרובה על של עני בהפסד הלקט והשכחה כגון שהגיע עונת השקאתו או שהוא צריך לגרנו מרבץ מיד והקשו שם מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן אמר כשם שמידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים וכו' ותירץ תמן הם גרמו לעצמם שלא באו הכא הרי באו כלומר שהרי עדיין ימי קציר הם וכל ימי הקציר הוא זמנם של עניים והוא צריך להמתינם:

י"מ בזו שאמרנו שאם היזקו של בעל הבית מרובה בשהיית הרבוץ יותר מהפסדם של העניים בלקט שכחה ופיאה הנפסדים מחמת הריבוץ שביארנו שמותר לרבץ ענינו ששמין לעני פסידתו וגובה אותה מבעל הבית ואם היזקו של עני מרובה שביארנו שאסור לבעל הבית לרבץ שמין לבעל הבית פסידת שהיית הרבוץ מתוך גורנן של עניים והביאו ראייה לזה ממה שאמרו שם ר' מאיר אומר אין מגלגלין בטופח ושמין לבעל הבית בהפסדו ורבנין אמרין מגלגלין ושמין לעניים בהפסדם ופי' טופח הוא מין ממיני הקטנית ודרכו להתלקט כשהוא לח ושוטחין אותו על פני השדה להתיבש וזהו ענין הגלגול וכמו שאמרו במנחות פ"ו א' מגלגלו בראש הגג ואם מתנות העניים עדיין מפוזרות בשדה הרי הן נפסדות בגלגולו של טופח ומתוך כך אמרו לדעת חכמים שמגלגלין ושמין לעניים ומכאן פסקו במה שאמרו למעלה אם היזקו של בעל הבית מרובה דוקא בשומא ושמין למי שהיזקו מועט מתוך דמי מי שהיזקו מרובה וכן כל כיוצא בזה:

כבר ביארנו שזבול הקרקע בשביעית אסור ומ"מ רשאי הוא לכנס את זבלו בתוך שדהו כדי למכרו ולעשות שם אשפה ממנו ואע"פ שמ"מ נזדבל מקום כנוסו הואיל ולא נתכון לכך מותר ובלבד שיהא הדבר ניכר שלאשפה ולכנוס הוא מכוין ולא לזבל את המקום וכיצד הוא דבר זה כגון שהעמיק מקום כנוסו בכדי שלשה טפחים או שהגביה בו שלשה בעפר או באבנים או שהעמידו על גב הסלע שבשדהו שאינו ראוי לזריעה ובאחד משלשה דברים אלו מותר אפי' במיעוט אע"פ שאין הדבר מוכיח כל כך במועט שלאוצר הוא מתכוין ואפי' עשה כן בפזור בכמה מקומות שבשדהו:

התחיל בכינוס זה קודם שביעית והיה לו שם מועט ממנו מוסיף עליו בשביעית בלא העמקה והגבהה שנתינתו על מה שהיה בו מוכיח שלא לזיבול הוא מתכוין אלא שבמקום אחר התבאר שבדרך זה לא הותר אלא בשלש מקומות בבית סאה:

במקום אחר התבאר שאם עשה אשפה זו אחר שעבר זמן הזיבול או שהרבה באשפה זו עד מאה וחמשים סאה של זבל מותר בכל ענין:

סחיפת הנהר וכרייתו וקדיחתו מותרת במועד אם היו רבים צריכין להם וענין שמות אלו יש מי שפירש בסחיפת הנהר נקויו מעפר וצרורות ויש מי שפירש העמקה בחפירתו להביאו בשטף דרך מורדו ובכח לצורך בתי ריחים:

וכרייתו הוא שהיה מקום מעברו נסתם והמים מתעכבים שלא לבא בשטף או שהיו מתפשטי' על שדותיהם:

וקדיחתו יש מי שפירש בו במעין היוצא מן ההר להרויח בנקב המעיין ויש מי שפירש שהנהר רחוק מן העיר וחופרין סמוך לעיר להביאו דרך שם וכל אלו צרכי רבים הם ולפיכך מותר ובלבד שיהיו רבים צריכים להם כמו שיתבאר בסמוך באלו אין הטעם אלא מפני שהוא מעשה אומן אבל כל מעשה הדיוטות מתירין אחר שהם צרכי רבים אע"פ שאין רבים צריכין להם כמו שרמזנו במשנה ואין הדברים נראין:

Meiri on Moed Katan 4b · Sefaria

חידושי רבי עקיבא איגר

ד"ה מפני שמכשיר, א"נ חשיב ליה עבודת קרקע ממש, דנראה ברור דמ"מ הטעם מפני שנראה כעודר היינו רק מפני הרואים, מדלא קאמר משום דהוי כעודר, וגם מדמשני אההיא דעושה את זבלו דזבלו מוכיח עליו מבואר להדיא דבעצמותו ליכא איסור אלא מפני הרואים [ולמ"ד מפני שמכשיר צ"ל דבלא"ה לא קשה משום דהתם דשדי לבראי]:

אולם תמיה לי, דא"כ מאי פרכינן למ"ד מפני שמכשיר ליחוש מפני שנראה כעודר הא כיון דרבנן לא חשו לרואים דלמא גם ר"א לא חש לכך, אלא דמחולקים בעיקר הדין דלר"א אסור דהוי עבודת קרקע דמכשיר אם פירש לזריעה אע"כ דגם מכשיר הוי רק מפני הרואים, מש"ה מדמי הש"ס דאם חיישינן להך ניחוש נמי להך, וצ"ע:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Moed Katan 4b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

״מַדְלִין״ — שַׁלּוֹפֵי. כְּדִתְנַן: הַמֵּידֵל בַּגְּפָנִים, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵידֵל בְּשֶׁלּוֹ — כָּךְ הוּא מֵידֵל בְּשֶׁל עֲנִיִּים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשֶׁלּוֹ רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל עֲנִיִּים.

קטע 2

אֲמַר לֵיהּ, וְהָתַנְיָא: מַדְלִין מַיִם לִירָקוֹת כְּדֵי לְאוֹכְלָן! אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.

קטע 3

וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים. מַאי עוּגִיּוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה: בַּנְכֵּי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵלּוּ הֵן עוּגִיּוֹת — בְּדִידִין שֶׁבְּעִיקָּרֵי זֵיתִים וְשֶׁבְּעִיקָּרֵי גְפָנִים.

קטע 4

אִינִי? וְהָא רַב יְהוּדָה שְׁרָא לִבְנֵי בַּר צֵיתַאי לְמֶעְבַּד בַּנְכֵּי לְכַרְמֵיהוֹן! לָא קַשְׁיָא הָא בְּחַדְתֵי, הָא בְּעַתִּיקֵי.

קטע 5

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה. בִּשְׁלָמָא מוֹעֵד — מִשּׁוּם דְּקָא טָרַח, אֶלָּא שְׁבִיעִית מַאי טַעְמָא?

קטע 6

פְּלִיגוּ בַּהּ רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל. חַד אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר. וְחַד אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה.

קטע 7

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָא אָתוּ מַיָּא בָּתְרֵיהּ. מַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה — אִיכָּא, וּמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר — לֵיכָּא.

קטע 8

וּלְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר, לֵיחוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה? אֶלָּא, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ וְשָׁדֵי לְבָרַאי. לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה — לֵיכָּא. לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר — אִיכָּא.

קטע 9

וּלְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁיר אֲגַפֶּיהָ לִזְרִיעָה, לֵיחוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר! עוֹדֵר נָמֵי, כִּי קָא שָׁקֵיל, בְּדוּכְתֵּיהּ מַנַּח לֵיהּ.

קטע 10

אַמֵּימָר מַתְנֵי לַהּ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר, וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה כׇּל שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹדֵר אָסוּר?

קטע 11

וּרְמִינְהִי: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. הָיָה לוֹ דָּבָר מוּעָט — מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.

קטע 12

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר עַד שֶׁיַּעְמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע!

קטע 13

רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל, חַד אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהֶעֱמִיק, וְחַד אָמַר: זִיבְלוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו.

קטע 14

וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. מַאי מְקוּלְקֶלֶת? אָמַר רַבִּי אַבָּא: שֶׁאִם הָיְתָה עֲמוּקָּה טֶפַח — מַעֲמִידָהּ עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים.

קטע 15

פְּשִׁיטָא, חֲצִי טֶפַח עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כֵּיוָן דְּלָא עָבַר מַיָּא — לָא כְּלוּם הוּא. טִפְחַיִים עַל שְׁנֵים עָשָׂר, דְּקָא טָרַח טִירְחָא יַתִּירָא — לָא.

קטע 16

טִפְחַיִים עַל שִׁבְעָה מַהוּ? הָכָא חֲמִשָּׁה קָא מַעֲמֵיק, וְהָכָא חֲמִשָּׁה קָא מַעֲמֵיק, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּאִיכָּא טֶפַח יַתִּירָא — אִיכָּא טִירְחָא טְפֵי? תֵּיקוּ.

קטע 17

אַבָּיֵי שְׁרָא לִבְנֵי בַּר הַמְדָּךְ לְשַׁחוֹפֵי נַהֲרָא. רַבִּי יִרְמְיָה שְׁרָא לְהוּ לִבְנֵי סָכוּתָא לְמִיכְרֵא נַהֲרָא טְמִימָא. רַב אָשֵׁי שְׁרָא לְהוּ לִבְנֵי מָתָא מַחְסֵיָא לְאַקְדּוֹחֵי נְהַר בּוּרְנִיץ. אֲמַר: כֵּיוָן דְּשָׁתוּ מִינֵּיהּ רַבִּים — כְּרַבִּים דָּמֵי, וּתְנַן: עוֹשִׂין כׇּל צוֹרְכֵי רַבִּים.

קטע 18

וּמְתַקְּנִין אֶת

מסכת מועד קטן דף ד׳ עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף ד׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

חידושי רבי עקיבא איגר

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור