דף ביאור
מסכת מגילה דף י״א עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מגילה דף י״א עמוד א׳
מסכת מגילה דף י״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־795 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
כי עבדים אנחנו פסוק הוא בספר עזרא וסיפא ויט עלינו חסד לפני שרי פרס לתת עלינו מחיה:
באש בימי נבוכדנצר שהטילנו לתוך הכבשן:
אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי שהדבר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם:
מסורבלין מלובשין בבשר:
נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך כמי שלא היה יכול להושיע:
אדם ולא מלך זה המן:
רב מתנה [אמר] מהכא פתח פתחא:
[הדא דכתיב כו'] מה שכתב בתורה ואין קונה גזר המן שלא יהא אדם רשאי לקנות מהן לעבד:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Megillah 11a · Sefaria · CC0
תוספות
שלשה מלכו בכל העולם כולו והא דלא חשיב אלכסנדר מוקדון משום דלא איירי הכא אלא באותם הכתובים להדיא:
Tosafot on Megillah 11a · Sefaria · CC0
רבנו חננאל
ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' א"ר יהודה אורה זו תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יו"ט שנאמר ושמחת בחגך. וששון זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפלין שבראש:
אחשורוש אחיו של ראש ובן גילו של ראש פי' אחשורוש אח שוה לראש. אחיו של נ"נ כו' הוא אחשורוש הוא ברשעת מתחלתו ועד סופו:
ת"ר ג' מלכו בכיפה אחאב ונ"נ ואחשורוש כו'.
Rabbeinu Chananel on Megillah 11a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' אדם ולא מלך עי' ע"ז דף ג ע"א תד"ה כהנים:
רש"י ד"ה מסורבלין מלובשין עי' רש"י שבת דף קלז ע"ב ד"ה קטן המסורבל:
ד"ה את אוי עי' סנהדרין דף קב ע"ב וברש"י שם ד"ה אח לשמים. וברש"י הושע יג טו:
Gilyon HaShas on Megillah 11a · Sefaria
בן יהוידע
(משלי כח, טו) 'אֲרִי נֹהֵם' זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וכו'. נראה לי בס"ד אֲרִי נֹהֵם זה קטרוג הצלם של נבוכדנצר, וְדֹב שׁוֹקֵק זה קטרוג סעודת אחשורוש, ומחמת כן נעשה מושל רשע זה המן עַל עַם דָּל אלו ישראל, והוא דידוע שישראל נרמזו בגודל לכן 'הֶם עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן' (במדבר כג, ט), ואם לא יתעסקו בתורה שבכתב שהיא אוריין תליתאי שהם תנ"ך אז יחשך אות גימ"ל שמספרו שלשה מאותיות גודל, ואם לא יתעסקו בתורה שבעל פה שהיא ששה סדרים כמנין וא"ו אז יחשך גם אות וא"ו של גודל וישאר רק אותיות דל, ולכן קראם כן עַם דָּל כי אותו זמן נתרשלו בעסק התורה וכמו דדריש על פסוק (קהלת י, יח) 'בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה'.
(קהלת י, יח) 'בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת' בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה נַעֲשֶׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הקב"ה מָךְ. נראה לי בס"ד כי אות סמ"ך במילואו רומז להקב"ה דכתיב (תהלים קמה, יד) 'סוֹמֵךְ הֳ' לְכָל הַנֹּפְלִים' ואם ישראל יעסקו בתורה שבעל פה שהיא ששה סדרים שכל א' כלול מעשר הרי מספר ס' בסוד ס' מסכתות דנקיט בתיקונים, אז יתמלא אות ס' להיות סמ"ך ויתקיים 'סוֹמֵךְ הֳ' לְכָל הַנֹּפְלִים', ואם יתעצלו בלימוד התורה שהיא ס' מסכתות אז יחשך אות ס' מן סמ"ך וישאר מָךְ. או יובן על ידי עסק התורה ממשכין מוחין דגדלות ואם יתעצלו בזה נעשה מָךְ שהוא סוד הקטנות.
(משלי כט, ב) 'בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם' נראה לי בס"ד הנוקבא דקליפה נקראת אֲנָחָה כמו שכתוב בסידור רבינו הרב שלום שרעבי ז"ל בכונת 'וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה', וישראל כוחם להתגבר על הקליפה על ידי בירור רפ"ט נצוצין בסוד (במדבר כג, כד) לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל 'טֶרֶף' [289], ואם תוסיף רפ"ט על מספר נ"א ד' אֲנָ חָה' יהיה אותיות 'שם' [340] ותצרפם עם אותיות הנשארים ב'אֲנָ חָה ' ויהיה צירוף שִׁמְחָה [353]. ובזה יובן בס"ד 'מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה' (תענית כט.) שיתהפכו אותיות אֲנָחָה לאותיות שִׂמְחָה על ידי הבירור, וזהו שנאמר בִּרְבוֹת צַדִּיקִים זה מרדכי שנתרבו בבירור שעשו והצליחו בו אז יִשְׂמַח הָעָם כי על ידם נהפכו אותיות אֲנָחָה לאותיות שִׁמְחָה, וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם כי המן כוחו מן הקליפה שנקראת אֲנָחָה.
(אסתר א, א) 'וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ' אָמַר רַב [וַיְהִי] וַי וְהִי. הקשה טורי אבן למה הפסיק מסדר הגמרא בהאי דרשה דרב בין הפתיחות? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דבא מסדר הש"ס להודיע טעמו של רב אשי בפתיחה שעשה בפסוק (דברים ד, לד) 'לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי', מה שייכות יש לפסוק זה כאן והלא מדבר זה ביציאת מצרים? לכך הביא דרשה דרב שדרש וַי וְהִי, שהיה להם שתי צרות אחת לגופים שנמכר להמן, ואחת לנפשות שגזר עליהם כליה בי"ג אדר, ועל שתי צרות אמרו וַי על חדא וְהִי על חדא. וידוע כללות ישראל הם שלשה מינים שהם אנשים ונשים וטף וכנזכר בפסוק הקהל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף בפרשת וילך (דברים לא, יב), ולכן נקראים עם תליתאי ובמצרים היתה צרה לגופים דוקא אם כן אמרו שלשה פעמים וַי כנגד מה שמגיע מן הצרה לשלשה מינים הנזכר, ולזה אמר 'לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי' אלו ישראל 'מִקֶּרֶב גּוֹי' רוצה לומר ג' וַי ולכן הביא רב אשי פסוק זה פתיחה בצרת המן כי גם בצרה זו היה שלשה וַי אך היו שלשה כפולים שהם שלשה בצרת הגופים ושלשה בצרת הנפשות ועם כל זה גבר ישראל.
רַבִּי חִיְיָא אָמַר מֵהָכָא (במדבר לג, נו) 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם'. נראה לי דרבי חייא בא לפרש פתיחה דרבי לוי אתא לומר מרדכי חכם גדול היה שנשמר לבלתי ישפיל עצמו להמן כדי שלא יתגבר עליו, וכאשר אמרו רבותינו ז"ל על פסוק 'וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ' והיינו על ידי הכנעה שנכנע יעקב אבינו ע"ה לעשו בפרשת וישלח.
שֶׁהֻשְׁחֲרוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה יש להקשות למה דימה השחרות שלהם לשולי קדרה ודי לומר שֶׁהֻשְׁחֲרוּ פְּנֵיהֶם בסתם? ונראה לי בס"ד שבא ליתן טעם שניצולו מאותה השחרה וליהודים היתה אורה, דאיתא בגמרא (עירובין סה.) יכולני לפטור את כל העולם מן הדין דכתיב (ישעיה נא, כא) 'וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן' כלומר דנחשבים אנוסים כשכורין שעושין בלא דעתם, דבזה היתה הצלתם באותו זמן, וכמו שאמר רשב"י לתלמידיו הם עשו לפנים וכו', ולכן נמצא שדן את אומת ישראל כשכורה שאינה עושה מדעת, ולכן תמצא מספר שִׁכּוֹרָה [531] הוא מספר פְּתָאִים [531] דנידונו כפתאים שלא עשו בדעת ובהשכל. והנה תחת אותיות קְדֵירָה יש אותיות שִׁכּוֹרָה, לזה אמר שחרותם היתה כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, כלומר לא היתה שחרות העון בהם במדרגה גדולה, אלא במדרגת עון של שִׁכּוֹרָה הרמוזה בסוף אותיות קְדֵירָה.
כָּל שֶׁזּוֹכְרוֹ אָמַר 'אָח' לְרֹאשׁוֹ נראה לי בס"ד הכונה מצרף אותיות אח דאחשורש לאות ר' דאחשורש, נעשה בזה צירוף 'אחר' ונשאר 'שוש' והיינו אחר כמו (בראשית כב, יג) 'אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו' ורוצה לומר באחריתו נעשה שוש לישראל, והיינו אחר שוש שנתקיים לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן. או יובן 'אָח' ראשי תיבות א ף ח ימה הרמוזים בפסוק (תהלים עח, לח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וכו' נעשו בראשו, שמשם יצאה הסכמתו בדבר המעל הזה לכלות באומרו (אסתר ג, יא) 'וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ'.
(שמואל א' יז, יד) 'וְדָוִד הוּא הַקָּטָן' הוּא בְּקַטְנוּתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ עַד סוֹפוֹ. פירוש אף על גב דמעשים טובים צריכין כח גברא, וכפי הטבע הזקן יהיה חלוש, עם כל זה הוא שוה בצדקות מתחלתו הבחרות ועד סופו הזקנה. ונראה לי בס"ד לכך דוד המלך ע"ה ראש שמו דל"ת וסופו דל"ת ובאמצע ו', שרומז לתורה שבעל פה שהיא וא"ו סדרים, לרמוז בתחלתו ראה עצמו דל בתורה והיה מקטין עצמו ללמוד תורה אצל מי שגדול ממנו וכן סופו היה רואה עצמו דל בתורה והיה מקטין עצמו ללמוד אצל מי שגדול ממנו.
ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.
Ben Yehoyada on Megillah 11a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מגילה, דף י״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־795 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 117 מילים
נפתחת ב״״כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ…״
- קטע 230 מילים
נפתחת ב״רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא…״
- קטע 332 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח לֵהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא…״
- קטע 459 מילים
נפתחת ב״רֵישׁ לָקִישׁ פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא…״
- קטע 515 מילים
נפתחת ב״״מוֹשֵׁל רָשָׁע״ — זֶה הָמָן. ״עַל עַם…״
- קטע 649 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח לֵהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא…״
- קטע 730 מילים
נפתחת ב״רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק פָּתַח לַהּ פִּתְחָא…״
- קטע 839 מילים
נפתחת ב״רָבָא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא:…״
- קטע 921 מילים
נפתחת ב״רַב מַתְנָה אָמַר מֵהָכָא: ״כִּי מִי גוֹי…״
- קטע 1015 מילים
נפתחת ב״״וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״, אָמַר רַב: וַיי וְהֵי,…״
- קטע 1135 מילים
נפתחת ב״וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם״.…״
- קטע 1262 מילים
נפתחת ב״בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״לֹא מְאַסְתִּים״ — בִּימֵי כַּשְׂדִּים,…״
- קטע 1310 מילים
נפתחת ב״רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵהָכָא: ״וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ…״
- קטע 1411 מילים
נפתחת ב״רַבִּי חִיָּיא אָמַר מֵהָכָא: ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי…״
- קטע 1552 מילים
נפתחת ב״״אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״, אָמַר רַב: אָחִיו שֶׁל רֹאשׁ, וּבֶן…״
- קטע 1629 מילים
נפתחת ב״וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁהוּשְׁחֲרוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו…״
- קטע 1734 מילים
נפתחת ב״״הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״ — הוּא בְּרִשְׁעוֹ מִתְּחִילָּתוֹ וְעַד…״
- קטע 1845 מילים
נפתחת ב״״אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם״ — הוּא בְּצִדְקוֹ מִתְּחִילָּתוֹ…״
- קטע 1934 מילים
נפתחת ב״״הַמּוֹלֵךְ״, אָמַר רַב: שֶׁמָּלַךְ מֵעַצְמוֹ. אָמְרִי לַהּ…״
- קטע 2032 מילים
נפתחת ב״״מֵהוֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ״, רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר:…״
- קטע 2143 מילים
נפתחת ב״כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״כִּי הוּא רוֹדֶה…״
- קטע 2250 מילים
נפתחת ב״״שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה״, אָמַר רַב חִסְדָּא:…״
- קטע 2335 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה מָלְכוּ בַּכִּיפָּה, וְאֵלּוּ הֵן:…״
- קטע 2416 מילים
נפתחת ב״נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת מגילה דף י״א עמוד א׳ · קטע 4 — “…דָּמְיָה לְדוֹב״, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פַּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין…”
לשון המקור
״כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס״, אֵימָתַי — בִּזְמַן הָמָן.
רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם״, ״בָּאֵשׁ״ — בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. ״וּבַמַּיִם״ — בִּימֵי פַרְעֹה, ״וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה״ — בִּימֵי הָמָן.
רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח לֵהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ״, אֵימָתַי ״רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ״ — בִּימֵי מׇרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר.
רֵישׁ לָקִישׁ פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״אֲרִי נוֹהֵם וְדוֹב שׁוֹקֵק מוֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל״, ״אֲרִי נוֹהֵם״ — זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״עָלָה אַרְיֵה מִסּוּבְּכוֹ״. ״דּוֹב שׁוֹקֵק״ — זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָינָה דָּמְיָה לְדוֹב״, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פַּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב, וּמְסוּרְבָּלִין בָּשָׂר כְּדוֹב, וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב.
״מוֹשֵׁל רָשָׁע״ — זֶה הָמָן. ״עַל עַם דָּל״ — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם דַּלִּים מִן הַמִּצְוֹת.
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח לֵהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלוֹף הַבָּיִת״, בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ. וְאֵין ״מָךְ״ אֶלָּא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ״, וְאֵין ״מְקָרֶה״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לוּלֵי ה׳ שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל. לוּלֵי ה׳ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם״. ״אָדָם״ — וְלֹא מֶלֶךְ.
רָבָא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהָא פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשׁוֹל רָשָׁע יֵאָנַח עָם״, ״בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם״ — זֶה מׇרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, דִּכְתִיב: ״וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה״. ״וּבִמְשׁוֹל רָשָׁע יֵאָנַח עָם״ — זֶה הָמָן, דִּכְתִיב: ״וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה״.
רַב מַתְנָה אָמַר מֵהָכָא: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו״. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא: ״אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים וְגוֹ׳״.
״וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״, אָמַר רַב: וַיי וְהֵי, הָדָא דִּכְתִיב: ״וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאוֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְגוֹ׳״.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם״. ״לֹא מְאַסְתִּים״ — בִּימֵי יְווֹנִים. ״וְלֹא גְעַלְתִּים״ — בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר. ״לְכַלּוֹתָם״ — בִּימֵי הָמָן. ״לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם״ — בִּימֵי פָרְסִיִּים. ״כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם״ — בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג.
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״לֹא מְאַסְתִּים״ — בִּימֵי כַּשְׂדִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. ״וְלֹא גְעַלְתִּים״ — בִּימֵי יְווֹנִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְחַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו, וּמַתִּתְיָה כֹּהֵן גָּדוֹל. ״לְכַלּוֹתָם״ — בִּימֵי הָמָן, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מׇרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. ״לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם״ — בִּימֵי רוֹמִיִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שֶׁל בֵּית רַבִּי וְחַכְמֵי דוֹרוֹת. ״כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם״ — לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאֵין כׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלָה לִשְׁלוֹט בָּהֶם.
רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵהָכָא: ״וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״.
רַבִּי חִיָּיא אָמַר מֵהָכָא: ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם״.
״אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״, אָמַר רַב: אָחִיו שֶׁל רֹאשׁ, וּבֶן גִּילוֹ שֶׁל רֹאשׁ. אָחִיו שֶׁל רֹאשׁ, אָחִיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁנִּקְרָא ״רֹאשׁ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַנְתְּ הוּא רֵישָׁא דִּי דַהֲבָא״. בֶּן גִּילוֹ שֶׁל רֹאשׁ, הוּא הָרַג — הוּא בִּיקֵּשׁ לַהֲרוֹג, הוּא הֶחְרִיב — הוּא בִּיקֵּשׁ לְהַחְרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יוֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם״.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁהוּשְׁחֲרוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֹּל שֶׁזּוֹכְרוֹ אֹמֵר ״אָח לְרֹאשׁוֹ״. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: שֶׁהַכֹּל נַעֲשׂוּ רָשִׁין בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס״.
״הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״ — הוּא בְּרִשְׁעוֹ מִתְּחִילָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. ״הוּא עֵשָׂו״ — הוּא בְּרִשְׁעוֹ מִתְּחִילָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. ״הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם״ — הֵן בְּרִשְׁעָן מִתְּחִילָּתָן וְעַד סוֹפָן. ״הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז״ — הוּא בְּרִשְׁעוֹ מִתְּחִילָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ.
״אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם״ — הוּא בְּצִדְקוֹ מִתְּחִילָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. ״הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה״ — הֵן בְּצִדְקָן מִתְּחִילָּתָן וְעַד סוֹפָן. ״וְדָוִד הוּא הַקָּטָן״ — הוּא בְּקַטְנוּתוֹ מִתְּחִילָּתוֹ עַד סוֹפוֹ, כְּשֵׁם שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הִקְטִין עַצְמוֹ אֵצֶל מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה, כָּךְ בְּמַלְכוּתוֹ הִקְטִין עַצְמוֹ אֵצֶל מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה.
״הַמּוֹלֵךְ״, אָמַר רַב: שֶׁמָּלַךְ מֵעַצְמוֹ. אָמְרִי לַהּ לְשֶׁבַח וְאָמְרִי לַהּ לִגְנַאי. אָמְרִי לַהּ לְשֶׁבַח — דְּלָא הֲוָה אִינִישׁ דַּחֲשִׁיב לְמַלְכָּא כְּווֹתֵיהּ, וְאָמְרִי לַהּ לִגְנַאי — דְּלָא הֲוָה חֲזֵי לְמַלְכוּתָא, וּמָמוֹנָא יַתִּירָא הוּא דִּיהַב וְקָם.
״מֵהוֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ״, רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר: הוֹדּוּ בְּסוֹף הָעוֹלָם וְכוּשׁ בְּסוֹף הָעוֹלָם, וְחַד אָמַר: הוֹדּוּ וְכוּשׁ גַּבֵּי הֲדָדֵי הֲווֹ קָיְימִי; כְּשֵׁם שֶׁמָּלַךְ עַל הוֹדּוּ וְכוּשׁ, כָּךְ מָלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״כִּי הוּא רוֹדֶה בְּכׇל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה״, רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר: תִּפְסַח בְּסוֹף הָעוֹלָם וְעַזָּה בְּסוֹף הָעוֹלָם, וְחַד אָמַר: תִּפְסַח וְעַזָּה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הֲווֹ קָיְימִי; כְּשֵׁם שֶׁמָּלַךְ עַל תִּפְסַח וְעַל עַזָּה, כָּךְ מָלַךְ עַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
״שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה״, אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּתְּחִילָּה מָלַךְ עַל שֶׁבַע, וּלְבַסּוֹף מָלַךְ עַל עֶשְׂרִים, וּלְבַסּוֹף מָלַךְ עַל מֵאָה. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה״, מַאי דָּרְשַׁתְּ בֵּיהּ? שָׁאנֵי הָכָא, דִּקְרָא יַתִּירָא הוּא: מִכְּדֵי כְּתִיב ״מֵהוֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ״, ״שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לִדְרָשָׁה.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה מָלְכוּ בַּכִּיפָּה, וְאֵלּוּ הֵן: אַחְאָב וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּנְבוּכַדְנֶצַּר. אַחְאָב, דִּכְתִיב: ״חַי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדוֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְגוֹ׳״. וְאִי לָא דַּהֲוָה מָלֵיךְ עֲלַיְיהוּ, הֵיכִי מָצֵי מַשְׁבַּע לְהוּ?
נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעוֹל מֶלֶךְ בָּבֶל״. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הָא דַּאֲמַרַן.