מסכת חגיגה דף ט׳ עמוד ב׳

אלא למ"ד רגל בפני עצמו ועכשיו אין לך לתלות טעמו של רבי יוחנן בהואיל ויש לטומאה תשלומין לשני:

קסבר ר' יוחנן אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין:

ומי א"ר יוחנן אין לילה מחוסר זמן והא"ר יוחנן ראה אחת בלילה זב שספר שבעה נקיים כמשפטו וטבל והעריב שמשו וחזר וראה אחת בלילה ושתים למחר:

מביא קרבן על טומאה שניה זו לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה ויביא שני קרבנות כשיטהר הואיל ולא ראה השניה עד שיצא לשעה שהיא ראויה להביא קרבן יש לו תשלומין ואף על השניה יביא אע"פ שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה לא אמרינן חדא טומאה היא ופי' רב יוסף את הטעם במס' כריתות לפי שהראייה ראשונה של זב אינה אלא כקרי בעלמא וכי חזי אינך למחר מצטרפת בהדייהו ה"נ אע"פ שהיתה ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון כי הדר חזי אינך למחר מצטרפין בהדייהו:

ואי סלקא דעתך לילה אין מחוסר זמן אפילו ראה שלשתן בלילה זה כבר יצא מזמן ראשון ושתי זיבות הן אי לאו דסבירא ליה לילה מחוסר זמן הלכך אם ראה שתים בלילה הויא לה זיבה אריכתא:

כי א"ר יוחנן ההיא לדברי האומר לילה מחוסר זמן אמרה אבל לדידיה סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה מביא:

לדברי האומר פשיטא אי אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר זמן אלא אי לדברי האומר כו' קאמר מאי אשמעינן בה:

מהו דתימא כאתקפתא דרב שישא דאתקיף בכריתות על הטעם שנתן רב יוסף על הדבר כמו שפירשתי למעלה תדע דהא ראייה ראשונה של כל הזבים קרי בעלמא הוא וכי הדר חזי תרתי מצטרפין בהדייהו ה"נ לא שנא ומתקיף לה רב שישא מי דמי התם כולהו בזמן חיובא חזינהו הכא לאו בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה:

שני תשלומין דראשון הוא היינו ר' נתן אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא היינו רבי ואע"ג דאית ליה תנא דמסייע ליה פריך שפיר דמסתמא לא פליג ארבי דהתם דקי"ל הלכה כרבי מחבירו אבל לא מסתברא למימר דבעי לישבה ככולי עלמא:

או תפלה של ערבית אתיא כמ"ד תפלת ערבית חובה ואפילו למ"ד רשות בחנם אין לנו לבטלה אם לא ע"י אונס קצת וכן משמע ההיא דתפלת השחר (ברכות דף כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן (שם דף ל:) אם שכח ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה הא מקדשין מחזירין ולא מחלק כלל בין למ"ד רשות או בין למ"ד חובה דמשמע דליכא מאן דפליג וההיא דשבת (דף ט: ושם) אי שרא ליה הימייניה לא מטרחינן ליה וכן בירושלמי אי עלה למטתו לא ירד היינו אונס קצת ולא כפי' ה"ג שפירש' דאף למ"ד רשות אי שויה עליה חובה הויא כחובה והא ליתא דמי לא עסקינן בהכי שכבר התפלל בשאר לילות ואם היינו מפרשים שויה עליה חובה באותה לילה יתכן ההיא דטעה ולא התפלל ר"ח בלילה ובברכות הארכתי והבאתי ההיא דאמרו (יומא דף פז: ושם) דתפלת נעילה פוטרת של ערבית:

בר הי הי להלל יש מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א בשמן וכן בג בג דכולה הגמרא עולה ה':

כברזא סומקא רצועה ודומה לו מעיקרא משכא והשתא אברזא (ב"ק דף סו:) ובב"ר יש יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא:

כאן באחותו פנויה משמע לישנא דפסיקא ליה דיש ממזר מחייבי כריתות מדנקט אחותו טפי מכל שאר עריות והיינו כשמעון התימני (בקדושין בפרק האומר) (דף סח): [עי' קדושין עד:]

כיון דנטמא בשעה שהוא ראוי להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא ש"מ דלא כר' (אליעזר) ומקשה רב פפא אפירוקא דר' ירמיה הניחא לר' נתן דסבר פסח שני תשלומי דראשון הוא איכא לשנויי כדשנינן. אלא לר' דסבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא. מאי אית לך למימר דברי ר' ור' נתן מפורשין בפסחים פרק מי שהיה טמא או בדרך רחוקה בתחלתו. (ופריק שאני טומאה דאית לה תשלומין בפסח שני). ונדחה דברי ר' ירמיה ומשני לילי שמיני [שאני דהוי] כאלו נטמא יום שמיני שלו ואמרינן עליה כי כבר נטמא בעת שנתחייב בה קרבן לפיכך משלימין בעת טהרתן. ומקשינן עליה דרב פפא ומי סבר ר' יוחנן לילה אין מחוסר זמן.

והא"ר יוחנן בכריתות סוף פרק ראשון זב אם ראה ראייה אחת בלילה ושתים ביום שמיני שלו מביא קרבן אחר.

שתים בלילה ואחת ביום שמיני שלו אינו מביא קרבן אחר ואי ס"ד דר' יוחנן אמר לילה אינו מחוסר זמן אפילו שתים בלילה לילי שמיני ואחת ביום יביא דהא אמרת לר' יוחנן לילי שמיני כיום שמיני הוא ופריק רב פפא כי אמר ר' יוחנן שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר לילה מחוסר זמן ואמרינן הא פשוטה היא מאי אתא ר' יוחנן לאשמעינן. ופריק איצטריך למימר לן ראה ראייה אחת בלילה ושתים ביום מביא. מהו דתימא כיון דלילה מחוסר זמן הוא לא תצטרף הראשונה שראה בלילה בהדיה שתים שראה ביום כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי התם כיון דלאו בזמן חיובא הוא לא תצטרף. אתא ר' יוחנן לאשמעינן כרב יוסף דאמר תדע דאע"ג דלאו בזמן חיובא חזייה לראשונה מצטרפא דהא ראייה ראשונה של זב שכבת זרע בעלמא הוא וכדחזי אחרנייתא מצטרפא בהדייהו.

והא דרב שישא ודרב יוסף מיפרשא בכריתות סוף פרק ראשון ואיפכא התם:

עבר הרגל ולא חגג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן וגו' זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם.

תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית. וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה הוא עמהם.

א"ל בר הי הי להלל כתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים. א"ל הין. (א"ל) תרווייהו צדיקי נינהו. מיהו צדיק השונה פרקו ק' פעמים ועובד אלהים להשונה פרקו ק"א פעמים. ומשום פעם אחת יתירה היינו נקרא צדיק עובד אלהים.

א"ל הין ואתה למד דבר זה משכירות בהמות י' פרסי משכיר בזוזא. ואם הן י"א פרסי בתרתי זוזי.

ועקר הדברים כדעת גדולי המחברים ולדחק בפי' חסור זמן לענין טמא ולחגיגה כי קאמר ר' יוחנן משום דלילה אין מחוסר זמן כלו' מאחר שמצינו במקום שכלו ימי טומאה שאין לילה מחוסר זמן אף בתחלת טומאה נאמ' בה שאין דחיית טומאה נקראת דחייה הואיל והחיוב רבוץ עליו אלא שהטומאה פוטרתו שהטומאה ליטהר עומדת מה שאין כן בפטור הבא מצד החגרות והדומים לו ולשיטה זו יראה לנו שלא נחלקו חזקיה ור' יוחנן בנזיר כלל ונמצא שבענין טמא פוסקים כדעת חזקיה לענין חגיגה שהלילה מחוסר זמן וכן בענין זב אנו אומרין לילה מחוסר זמן והוא שהזב שראה שלש ופסק מונה ז' ורוחץ במים חיים ומביא קרבנו בשמיני ואם ראה תוך ז' סתר ואינו מביא ביום טהרתו אלא קרבן אחד ראה ג' אחר הבאת קרבנותיו אין ספק שמונה ומביא קרבן אחר ראה בשמיני קודם הבאת קרבנותיו אף זה מביא שתי קרבנות שכבר כלו ימי זיבה ראשונה ולא עוד אלא שאף אם ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא קרבן אחר הואיל ועקר הזיבה ביום והרי נכנס בשמיני בלא זיבה דחדא ראיה לאו זיבה הוא ושמא תאמר והיאך ראיית הלילה מצטרפת עם השתים של מחר לקרבן אחד עם האחרות שהרי אינה בזמן הראוי לקרבן אעפ"כ מצטרפת היא עמהם לחייב בקרבן שני שהרי ראייה ראשונה של זב אינה אלא קרי ונמצא שאינה ממין האחרות ואעפ"כ כשרואה אחריה שתים מצטרפות שהאחרונות נמשכות אחריה והיא אחריהן ואף כאן מצטרפות [לקרבן] שני וזהו טעמו של רב יוסף ואין חוששין למה שהקשה עליו רב שישא התם וכו' הכא לאו בזמן חיובא כלו' דלילה לאו זמן חיובא דהאי קרבן הוא והילכך לא יצטרפו לחייב בקרבן שני אלא מצטרפות וכדבריו של רב יוסף הא אם ראה שתים בלילה ואחת ביום וכ"ש אם ראה שלשתן בלילה אינו מביא אלא קרבן אחד שהרי בתחלת שמיני לא יצא מידי זיבה הראשונה שהרי בכנס בו בזיבה וכן לא כלתה זיבה ראשונה שהרי לילה מחוסר זמן הטומאה כאלו לא נשלם אחר שלא נראה לקרבן:

במס' כריתות התבאר שהיולדת אין הלילה מחוסר זמן בענין קרבן שלה ואם הפילה לאור שמונים ואחד מביאה אחר טהרתה שני קרבנות ואפשר שזה שיצתה מכלל האחרות הוא ממה שאמרו במסכת כריתות או לבת לרבות המפלת לאור שמנים ואחד:

בפרש"י בד"ה ומי אר"י אין לילה כו' מביא קרבן על טומאה שניה זו לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה ויביא ב' קרבנות כו' ולא ראה השניה כו' וכי הדר חזי אינך מצטרפא בהדייהו ה"נ אע"פ כו' עכ"ל כצ"ל:

זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה, וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם פירוש רצו שיצטרף עמהם למנין להתפלל וקדם והתפלל ביחיד דאז פרח מיניה מצות תפלה בציבור. או יובן כגון שנמנה עמהם בצירוף זימון והוא קדם ובירך ברכת המזון דאף על גב דגם עתה חביריו יעשו זימון בצירופו עם כל זה הם קיימו מצות זימון והוא לא קיים וכנזכר בשולחן ערוך סימן קצ"ד.

אָמַר לוֹ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל פירשו בתוספות 'גר היה ונקרא בר הי הי' רוצה לומר בן אברהם ושרה שנוסף ה"ה בשמם עיין שם. ונראה לי לכך שאל מן הלל [65] ששמו גימטריא שם אדנ־י [65] שהוא בסוד השכינה וכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל דהגר הוא תחת כנפי השכינה הנקראת צדק ונקראת אלקים ולכן שאל על פסוק זה של עֹבֵד אֱלֹקִים (מלאכי ג, יח) אשר שייך לו דחלוקה של צדיק ורשע קאי על ישראל צדיק ועל יהודי רשע וחלוקה ד'עֹבֵד אֱלֹקִים' קאי על הגר ו'לֹא עֲבָדוֹ' קאי על גוי גמור.

אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְשׁוֹנֶה מֵאָה וְאַחַת הנה רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים שער הזווגים פרק וא"ו) פירש שר של שכחה נקרא מס ולכן אמרו רבותינו ז"ל אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְשׁוֹנֶה מֵאָה וְאַחַת עיין שם. אמנם הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל כתב מיכאל [101] הוא שר התורה מספרו ק"א כמנין י־ה אלקים [101] וזה סוד אינו דומה שונה פרקו מאה דשר שכחה נקרא פוטה [100] מספר מאה ומיכאל מאה ואחד עד כאן לשונו ויתכן שיש לשר שכחה כמה שמות. ולפי דברי הרמ"ז ז"ל להכי קרי לשונה מאה ואחד כמנין מיכאל בשם עֹבֵד אֱלֹקִים כי י־ה אלקים מספר מאה ואחד שיתמתק שם אלקים בשם י־ה ושניהם מספר מיכאל כמו שכתב הרמ“ז [הרב משה זכות] ז"ל. והנה שני שמות אלו מס ופוטה מספרם מסמס שסופו להסתמס ולהתבטל שגובר כח הזכירה שהוא מאה ואחד הרמוז בשם משה רבינו ע"ה דמלוי משה כזה מ־ ם ש י ־ ן ה־ א [101] עולה מאה ואחד ושמו כפול שאמר לו הקדוש ברוך הוא 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה' (שמות ג, ד) כדי לבטל ממנו שתי שמות של מס ושל פוטה ולכן כפל שמו בתחילת נבואתו בסנה ולכן זכה לקבל כל התורה כולה גם מה שיתחדש בדורות הבאים. בשם המקובלים ראיתי דכתבו שר שכחה שמו פורה ויונק משם אלקים שמספרו פ"ו הרמוזים בשמו ואות ר' מספר רבוע שם אלקים ואות ה' רמז לחמשה אותיות שם אלקים עד כאן דבריהם. ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי (ישעיה סג, ג) דלעתיד יבטל הקדוש ברוך הוא לשר השכחה הנקרא פורה לגמרי כי הבטיחנו על ידי ירמיה הנביא ע"ה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה (ירמיה לא, לב) מה הכתוב לא ישתכח כן התורה לא תשתכח עוד מהם. ולזה אמר השם יתברך פּוּרָה זה שר השכחה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי בלתי סיוע מעשה התחתונים אלא במדת טובי וחסדי אתקן הדבר הזה! והנה דבר הנדרך יהיה עיסה אחת וחלק אחד, על כן כל אותיות פורה [291] יהיו עיסה אחת שהוא מספר רצ"א ובהפוך אתוון ארץ [291] לכן התורה נקראת ארץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש ורמז בזה שלסוף ידרוך את פורה ולא ישלוט עוד לשכח התורה מן ישראל!

צֵא וּלְמַד מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים נראה לי בס"ד לרמוז דרך צחות והלצה יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם (בראשית מט, יד) כי יששכר היה חכם שנתקיימה ונתייסדה בלבו התורה יותר משאר שבטים והטעם 'חמור גרם' רוצה לומר שכירות החמור בשוק של חמרים גרם לו להבין הפרש שיש בין שונה מאה לשונה מאה ואחד ולכן השתדל ונזהר להיות שונה מאה ואחד והצליח בלימודו.

לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה טוֹבָה אֶלָּא עֲנִיּוּת הקשה הרב עיון יעקב ז"ל ממה שאמר בבתרא (בבא בתרא קטז.) קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות עיין שם. ונראה לי בס"ד קשה בשביל עולם הזה אבל בשביל עולם הבא היא טובה שבה נעשה לו כפרת עונות יותר מכל יסורין! ועוד היא מדה טובה מצד קיום העולם אשר קיים על גמילות חסדים ואם לא יש עניות עם מי יעשו גמילות חסדים?! אי נמי איירי בעניות שאין מצוי לו לזון עצמו ובני ביתו ורוב הימים רעבים גם צמאים וכאן איירי ביש לו פרנסה בצמצום ומצויה לו ורק בהרווחה לא יש לו שגם זה נחשב בכלל עניות.