דף ביאור
מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חגיגה דף ז׳ עמוד ב׳
מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־280 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
א"ל אביי האי נמי לא תיבעי לך קרא דבלאו קרא נמי פשיטא מאחר שחייב את כולן אנא ידענא דכל אחד צריך לזרז את עצמו דהיאך יאמר האב לאלו הוו זריזין ולאלו הוו עצלין:
אלא קרא לכדאחרים והיינו נמי אין נראין לחצאין דמי שאינו ראוי לעלות אלא בחבורה מועטת כגון אלו שיעשו חבורה לעצמן כך נראה בעיני וחביריי מפרשין דלאו אין נראין לחצאין אתא אביי לפרושי אלא למימרא דקרא לאו להכי אתא וקשיא לי סוף סוף הא דאין נראין חצאין מאי קאמר תנא ועוד ששיטת הש"ס כל היכא דאיכא סבר פלוני למימר הכי ואמר ליה פלוני הכי ההיא מילתא גופא דהוה מצי למימר קמא מתרץ בתרא ואמר ליה דלא תפרשיה הכי אלא הכי:
מתני' עולות במועד באות מן החולין משמע השתא עולות ראייה הבאות בחולו של מועד באות מן החולין ולא ממעות מעשר שני דקיי"ל כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין במסכת מנחות (דף פב.) ולקמן נמי בגמרא (דף ח.) תניא מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ובגמ' פריך אמאי נקט חולו של מועד כי מייתי לה ביום טוב נמי מן החולין בעי לאתויי:
ושלמים מן המעשר בגמרא מפרש שלמי שמחה דרבינהו קרא בכל מילי:
ויו"ט הראשון של פסח בגמרא מפרש מאי היא ומאי שנא פסח דנקט:
ישראל יוצאין ידי חובתן משום שמחה בכל ענין שיש להן בשר לשובע ואין זקוקין לזבוח שלמים לשם כך:
בנדרים ונדבות שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אימוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה משום דבעי למיתני סיפא והכהנים בחטאות וכו' נקט ברישא ישראל:
והכהנים שבאו להן חטאות ברגל חטאות ואשמות שהיו עולי רגלים מחוייבין ויש להן בשר לשובע יוצאין בהן משום שמחה ואין צריכין להביא שלמים לשם שמחה אלא בזמן שאין להן בשר לשובע:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chagigah 7b · Sefaria
תוספות
מביאין שלמים ואין סומכין עליהם דסבירא להו כשמאי רבם דאמר לקמן (חגיגה דף יז.) שלא לסמוך ביום טוב והלל אומר לסמוך אבל מעולות לא מצינו פלוגתא דפליגו בה הלל ושמאי ואמרינן בפרק קמא דשבת (דף טו. ושם) דלא נחלקו רק בשלשה דברים ומההיא דסמיכה פריך ומשני לה שפיר אלא התלמידים קבלו מרבם אף עולות ולא נחלקו בהא ובההיא דפרק שני דביצה (דף כ:) מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו בעזרה כו' ואמר לו אחד מתלמידי שמאי מה זו סמיכה הוא הדין דמצי למימר מה זו עולה שהם אומרים שלא להביא אלא לא הבין שהיה עולה אבל הסמיכה שראה לפניו הקפיד והא דלא הקפיד כמו כן בהלל עצמו בעובדא דמייתי לעיל מינה דשמא לא ראו הסמיכה ועוד שמא לא היו מוחין אלא לתלמידיו שהיו חולקין אבל הלל חלק עם רבם ואין בידם למחות:
עולות ונדרים ונדבות במועד באות ולא ביו"ט דאף בית הלל מודו דאין קריבין ביו"ט והא דקאמרי' בפ"ק דביצה (דף יב. ושם) השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה דאמר לך מני ב"ש היא ולא מוקי לה כב"ה דנהי דאיסורא איכא לאו ליכא. כיון דאית ליה מתוך כדקאמרינן התם וכן אמרינן התם פ' שני דביצה (דף יט.) בגמרא דהאי משנה אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על עולות שאינם של יו"ט שאין קריבין [והא] דהתם כי פריך על עולא דאמר מחלוקת ב"ש וב"ה בשלמי חגיגה לסמוך וכו' מברייתא דתני בה פלוגתא על שלמים שאינן של יו"ט כו' ולא אקשי ליה ממתניתין דהכא כי היכי דמתרצי לה עולות נדרים ונדבות במועד באות ביו"ט לא היינו טעמא דעדיפא ליה לאקשויי מברייתא דמתני בהדיא ולא ע"י דיוקא וחסורי מיחסרא והכי קתני והא דלא מייתי להו נדרים ונדבות לעולא דאמר לב"ה אין קריבין נדרים ונדבות משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה כדאמרינן בסמוך דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו והרב רבי אלחנן והר"י מתרץ דלא אמר בסמוך דנפיק בשלמי שמחה בנדרים אלא היינו היכא שהקריבום משום שמחה אבל הביאום לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם:
Tosafot on Chagigah 7b · Sefaria
רבנו חננאל
תניא נמי הכי כשנויא דריש לקיש ואין נראין חצאין פי' כל מי שאינו יכול לעלות בכלל ישראל כולו.
כגון המקמץ והמצרף נחשת והבורסקי מפני שריחו רע ומואסין אותו פטורין מן הראייה שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך:
מתני' עולות במועד באות מן החולין כו' ושלמים מן המעשר מעשר שני שאע"פ שהוכנו מעות מעשר שני לשמחת הרגל. שלמים לשמחת הרגל הן באין ומותר תריצנה למתניתין הכי חסורי מחסרא והכי קתני עולות ונדרים ונדבות במועד הן באות אבל לא ביו"ט ועולת ראייה באה אפי' ביו"ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר ממעות מעשר שני וחגיגת יו"ט הראשון של פסח בש"א מן החולין ובה"א מן המעשר.
תניא נמי הכי עולות נדרים ונדבות במועד באות ביו"ט אינן באות כו' אסיקנא קסבר ב"ש חגיגת יו"ט הראשון היא מן התורה.
Rabbeinu Chananel on Chagigah 7b · Sefaria
מאירי
המשנה השלישית עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר בי"ט הראשון של חג בש"א מן החולי' ובה"א מן המעשר ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרי' ונדבות ובמעשר בהמה והכהני' בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ובשוק אבל לא בעופות ולא במנחות אמר הר"מ פי' כבר שערו זאת המשנה ופרשוה כך עולות נדרים ונדבות במועד באות בי"ט אינן באות ועולת ראיה באה ואפי' בי"ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באה מן המעשר ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני וכבר ביארנו שלמי שמחה ומה שאומ' ב"ה מן המעשר רוצה בו שמותר לו להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר ביארנו כי חגיגה חובה והעקר אצלנו כל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין ומה שפרט י"ט הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת י"ד אינה חובה כמו שביארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת י"ט הראשון ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה בי"ט גזרה שמא יעשר בי"ט וזה אינו מותר לפי שצריך לרשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר בי"ט ישראל יוצאין ידי חובתן פי' ידי חובת שמחה והוא מאמר השם ית' ושמחת בחגך ובאלה יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה אבל חובת ראיה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שביארנו ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ובמנחות כי העקר אין שמחה אלא בבשר:
אמר המאירי עולות במועד וכו' כונת המשנה בענין החלק השני ג"כ לבאר על כל אחד משלש הקרבנות הנזכרים ממה הם באים ומעתה אתה צריך לזכור מה שביארנו ששלשה מיני קרבן אדם חייב להביא בכל רגל ורגל עולה ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה ועוד אתה צריך לידע שכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין ר"ל כל קרבן שהטילו הכתוב על אדם הן לכפרה על חטא שחטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעו ממעשרותיו ר"ל מעשר שני שהוא שלו או ממה שכבר נדר או נדב מצד אחר דהיאך יפרע את חובו במה שהוא זקוק להביאו מצד אחר ועל זה הוא אומר עכשו עולות במועד ר"ל בחולו של מועד באות מן החלין והוא סבור עכשו שעל עולה ראיה הוא אומר כן שאם הביאה במועד וכגון שלא הביאה ביום טוב ראשון אינה באה אלא מן החולין והקשו עליה בגמ' הא עולות הבאות בי"ט שהוא עקר הרגל באה מן המעשר והלא עקר חובת הבאת עולה ראיה ביום ראשון הוא אע"פ שאם לא הקריבה בראשון יש לה תשלומין כל שבעה ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומתרץ על משנתנו שהיא חסרה וכן היא שנויה עולות של נדרים ונדבות הן שנדרום בי"ט הן שכבר נדרם בשאר ימות השנה ומביאים עכשו בעלייתו לרגל במועד באות אבל בי"ט אין באות ר"ל שאינן קרבות כלל ביום טוב הואיל ואין בהם אוכל נפש הא עולה ראיה אע"פ שאין בה אוכל נפש באה אפי' בי"ט שעקר מצותה ביום ראשון והרי מן התורה נצטוינו בה ועליה אמרו מביאים שלמים ועולות וסומכין עליהם שמאחר שעקר הקרבתן דוחה י"ט אף הסמיכה שיש בה אסור שבות וסרך רכיבה מצד שהוא משתמש בבעלי חיים נדחית וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין שהרי דבר שבחובה הוא ושלמים ר"ל שלמי שמחה הואיל ואין עקר מצותן מפני הקרבן אלא מפני שמחה הותר בה שתהא כלה באה מן המעשרות הן מעשר בהמה הן מעות של מעשר שני או מנדרים ונדבות שאין דבר תלוי אלא בשמחה והרי שמח י"ט ראשון של פסח כלו' שלמי חגיגה שבו והוא הדין לשלמי חגיגה שבשאר הרגלים אלא שתפס בכאן י"ט הראשון של פסח להשמיענו שלא נאמר כן אלא בחגיגת ט"ו הא של י"ד אף מן המעשר היא באה לדברי הכל שלא היתה באה מצד עצמה אלא מפני מיעוט הפסחים שלא היו באים אלא שה זכר תמים והיו מרבין בחגיגת י"ד לאכול בה רוב אכילתם שיהא פסח נאכל על השבע ואמר על שלמי החגיגה שבית שמאי אומרין מן החולין ובית הלל אומרין מן המעשר ופי' בגמ' לדעת בית הלל דוקא בשיערב בקנייתו דמי חולין עם דמי מעשר שני שלו ושיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה שתאכל ממנה ר"ל לסעודה ראשונה שביום ראשון והוא שאמרו בטופל ופירש בה ר' יוחנן דוקא בטופל מעות למעות כגון שהיו לו דמי חולין בכדי שה קטן ויטפל עמהם דמי מעשר בכדי שיקנה מכלם פר גדול אבל בהמה בבהמה לא כגון שיקנה שה אחד בדמי חולין ויקנה בהמות אחרות בכדי מעשר לבשל את כלם ביחד כדי להספיק לו ולאכלו שהרי מכל מקום יש כאן בהמה אחת כלה מן [המעשר וחזקיה פירש דוקא בהמה לבהמה כדי שתהא בהמה אחת כלה מן] החולין והלכה כר' יוחנן ויש פוסקין שטופל באיזו שירצה ר"ל בין מעות למעות בין בהמה לבהמה וכמו שאמרו למטה אף טופלין בהמה לבהמה נמצא עולה ראייה מן החולין הגמורים ושלמי החגיגה ממעות של חולין אלא שרשאי לערב בה מעות של מעשרות ושלמי שמחה והוא הדין בי"ט של פסח בחגיגת י"ד רשאי להביאם כלם ממעות של מעשר או לפטור עצמו בבהמת מעשר והדומים לה והוא שאמר ישראל יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות שהבשר נאכל לכהנים ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ומנחות שאין שמחה אלא בבשר בהמה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנאמרו עליה בגמרא אלו הן:
חגיגות אלו כלן הן של חגיגה ושל שמחה שבכל הרגלים הן של י"ד ביו"ט של פסח כלן בדין שלמים ליאכל לשני ימים ולילה אחד אם כן מהו שאמרו בפרשת תודה בפרשת צו ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שנאכלין ליום ולילה פירושה במה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן שדינה כפסח שלא לטעות מזו לזו וכמו שכתבנוה בפסח שני בשם תלמוד המערב ובשם הבריתא אבל אם הצניע ממנה ולא העלה את כלה עם הפסח בשלחן כל מה שהצניע ממנה נאכל לשני ימים ולילה אחד והוא שדרשו בפרשת ראה אנכי אשר תזבח בערב בחגיגת י"ד הכתוב מדבר ולמד עליה שהיא נאכלת לשני ימים ולילה אחד וכבר ביארנו בפסחים שחגיגת י"ד שהצניע ממנה יוצא בה ידי חובת שלמי שמחה שביום ראשון ואין דעתי נוחה בדברים אלו שהרי בשר חגיגת י"ד העולה עם הפסח בשלחן לא דנוה לזמן הפסח אלא או מחשש חלוף או תערובת וכי הזהירה תורה על החששות הבאות מצד הגזרה ומטעם משמרת למשמרת ואפשר שמדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ומ"מ יש שאין גורסים בדרש של מקרא זה ר"ל ובשר זבח תודת שלמיו חגיגת י"ד אלא שלמים הבאים מחמת הפסח ור"ל פסח שאבד ונמצא לאחר זמנו שקרב שלמים או תמורת הפסח ואעפ"כ אינו נאכל אלא ליום ולילה כתחלת הקדשו וכדאיתא בתורת כהנים פרשת ויקרא והוא שאמרו שם ואם כבש לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח ר"ל תמורתו לכל מצות שלמים לסמיכה ולנסכים ולתנופת חזה ושוק אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן וכן מצאתי הגירסא בפרשת צו בתורת כהנים על פסוק זה ר"ל ובשר זבח תודת שלמיו ולשונם בזה מנין לרבות את הוולדות ואת התמורות ת"ל ובשר מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח ת"ל שלמיו:
Meiri on Chagigah 7b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה מביאין שלמים כו' שלא לסמוך בי"ט והלל אומר לסמוך כו' עכ"ל וכצ"ל:
בד"ה עולות ונדרים כו' השוחט עולות נדבה בי"ט כו' והתם כי פריך על עולא כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל מדתנא הכא עולות נדרים ונדבות אין קריבין הא נדרים ונדבות דשלמים קריבין ה"מ לאקשויי לעולא:
Chidushei Halachot on Chagigah 7b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חגיגה, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־280 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 114 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: פְּשִׁיטָא, הֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית…״
- קטע 233 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא? לִכְדַאֲחֵרִים. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים…״
- קטע 324 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחוּלִּין, וְהַשְּׁלָמִים…״
- קטע 419 מילים
נפתחת ב״יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר…״
- קטע 527 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ אֶלָּא: עוֹלוֹת — בַּמּוֹעֵד הוּא דְּבָאוֹת…״
- קטע 617 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא: הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעוֹלוֹת…״
- קטע 720 מילים
נפתחת ב״דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין…״
- קטע 851 מילים
נפתחת ב״חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עוֹלוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת…״
- קטע 950 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עוֹלוֹת, נְדָרִים וּנְדָבוֹת —…״
- קטע 1025 מילים
נפתחת ב״מַאי שְׁנָא חֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד ב׳ · קטע 1 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: פְּשִׁיטָא, הֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ פּוֹשְׁעִים,…”
לשון המקור
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: פְּשִׁיטָא, הֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ פּוֹשְׁעִים, וְהֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ זְרִיזִין!
אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא? לִכְדַאֲחֵרִים. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבּוּרְסִי — פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל זְכוּרְךָ״, מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ. יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ.
מַתְנִי׳ עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחוּלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּבִבְכוֹר, וּבְחָזֶה וָשׁוֹק. אֲבָל לֹא בְּעוֹפוֹת, וְלֹא בִּמְנָחוֹת.
גְּמָ׳ אֶלָּא: עוֹלוֹת — בַּמּוֹעֵד הוּא דְּבָאוֹת מִן הַחוּלִּין, הָא בְּיוֹם טוֹב — מִן הַמַּעֲשֵׂר? אַמַּאי, דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, הִיא! וְכׇל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.
וְכִי תֵּימָא: הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב אֵינָן בָּאוֹת, כְּמַאן — כְּבֵית שַׁמַּאי?!
דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת, וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עוֹלוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב, וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עוֹלוֹת, נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב. וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.
מַאי שְׁנָא חֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא קָא מַשְׁמַע לַן, חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר — אִין, חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר — לָא.