מסכת זבחים דף צ׳ עמוד א׳

וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא; רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

מַאי, לָאו בְּדַהֲדַר עַיְּילִינְהוּ פְּלִיגִי? וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּמָר סָבַר מִיפַּסְלִי בְּיוֹצֵא, וּמָר סָבַר לָא מִיפַּסְלִי בְּיוֹצֵא.

אָמַר רַב פָּפָּא: בְּדַהֲדַר עַיְּילִינְהוּ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי; וְהָכָא בִּדְאִיתַנְהוּ אַבָּרַאי פְּלִיגִי, וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּמָר סָבַר אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא, וּמָר סָבַר זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא.

וְהָא רַב פָּפָּא הוּא דְּאָמַר: בִּדְאִיתַנְהוּ אַבָּרַאי – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, בִּדְעַיְּילִינְהוּ לְגַוַּואי פְּלִיגִי!

הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי שְׁתֵּי לֶחֶם – דְּלָאו גּוּפֵיהּ דְּזִיבְחָא; אֲבָל אֵימוּרִין, דְּגוּפֵיהּ דְּזִיבְחָא הוּא – בִּדְאִיתַנְהוּ אַבָּרַאי פְּלִיגִי.

עוֹפוֹת קוֹדְמִין כּוּ׳. אַדְּרַבָּה – מְנָחוֹת קוֹדְמוֹת, שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִבּוּר כְּבַיָּחִיד! אֲפִילּוּ הָכִי, מִינֵי דָמִים עֲדִיפִי.

מִנְחַת חוֹטֵא כּוּ׳. אַדְּרַבָּה – מִנְחַת נְדָבָה קוֹדֶמֶת, שֶׁכֵּן טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה! אֲפִילּוּ הָכִי, מִנְחַת חוֹטֵא הַבָּאָה עַל חֵטְא עֲדִיפָא, דִּמְכַפֶּרֶת.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִנְחַת סוֹטָה וּמִנְחַת נְדָבָה, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֶמֶת? מִנְחַת נְדָבָה קָדְמָה – שֶׁכֵּן טְעוּנָה שֶׁמֶן (אוֹ) וּלְבוֹנָה, אוֹ דִלְמָא מִנְחַת סוֹטָה קָדְמָה – שֶׁכֵּן בָּאָה לְבָרֵר עָוֹן?

תָּא שְׁמַע: מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה. מִנְחַת חוֹטֵא הוּא דְּקָדְמָה לְמִנְחַת נְדָבָה, הָא מִנְחַת סוֹטָה – לָא! מִי קָתָנֵי ״מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת״?! ״מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא״ קָתָנֵי, וְהָא נָמֵי בָּאָה עַל חֵטְא.

תָּא שְׁמַע: זוֹ קוֹדֶמֶת לָזוֹ, שֶׁזּוֹ בָּאָה מִן הַחִיטִּין וְזוֹ בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין. מַאי, לָאו מִנְחַת נְדָבָה לְמִנְחַת סוֹטָה? לָא, מִנְחַת חוֹטֵא לְמִנְחַת סוֹטָה.

תִּיפּוֹק לִי דְּהָא מְכַפְּרָא וְהָא לָא מְכַפְּרָא!

וְאֶלָּא מַאי, מִנְחַת נְדָבָה? תִּיפּוֹק לִי דְּזוֹ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה! אֶלָּא חַד מִתְּרֵי טַעְמֵי [נָקֵיט].

חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לְלַמֵּד שֶׁתִּקְרַב רִאשׁוֹנָה, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה״.

אֶלָּא זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת שֶׁיִּקְדְּמוּ (לְעוֹלָה) [לְעוֹלוֹת] הַבָּאוֹת עִמָּהֶן – בֵּין חַטַּאת הָעוֹף לְעוֹלַת הָעוֹף, בֵּין חַטַּאת בְּהֵמָה לְעוֹלַת בְּהֵמָה, וַאֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף לְעוֹלַת בְּהֵמָה.

הִלְכָּךְ, חַטַּאת הָעוֹף לְעוֹלַת הָעוֹף – מִ״וְּאֶת הַשֵּׁנִי״, חַטַּאת בְּהֵמָה לְעוֹלַת בְּהֵמָה – מִדְּרַבִּי רַחֲמָנָא, חַטַּאת הָעוֹף לְעוֹלַת בְּהֵמָה – מִזֶּה בָּנָה אָב.

תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנִּתְחַלְּפָה חַטָּאת – חַטָּאת קוֹדֶמֶת, וְכָאן (בְּיוֹלֶדֶת) – עוֹלָה קוֹדֶמֶת.

כׇּל מָקוֹם שֶׁבָּא עַל חֵטְא – חַטָּאת קוֹדֶמֶת, וְכָאן עוֹלָה קוֹדֶמֶת; וְכׇל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם בָּאִים תַּחַת חַטָּאת – חַטָּאת קוֹדֶמֶת, וְכָאן עוֹלָה קוֹדֶמֶת.

אָמַר רָבָא: לְמִקְרָאָהּ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב.

תָּא שְׁמַע: פָּרִים קוֹדְמִין לְאֵילִים, וְאֵילִים קוֹדְמִין לִכְבָשִׁים, כְּבָשִׂים לִשְׂעִירִים.