מסכת זבחים דף ס״ד עמוד ב׳

הַקָּפָה בָּרֶגֶל. אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״נוֹתְנִין לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ״, וְלָא קָתָנֵי ״אוֹמֵר לוֹ נַסֵּךְ״; שְׁמַע מִינַּהּ.

תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הָעוֹלִין לְמִזְבֵּחַ – עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, עוֹלִין דֶּרֶךְ מִזְרָח וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ מַעֲרָב; חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ – שֶׁעוֹלִים דֶּרֶךְ מַעֲרָב וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ מַעֲרָב, עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ יָמִין.

״דֶּרֶךְ יָמִין״?! דֶּרֶךְ שְׂמֹאל הוּא! אָמַר רָבִינָא: תְּנִי ״שְׂמֹאל״. רָבָא אָמַר: מַאי ״יָמִין״ – יָמִין דְּמִזְבֵּחַ, וּמַאי ״שְׂמֹאל״ – שְׂמֹאל דְּגַבְרָא.

וְנִיתְנֵי אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי דְּמִזְבֵּחַ, אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי דְּגַבְרָא! קַשְׁיָא.

מַתְנִי׳ חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיָה נַעֲשֵׂית? (עָלָה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית), הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עׇרְפָּה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד; וְאֵין לְמִזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ, וְכוּלָּהּ לַכֹּהֲנִים.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת״ – מִגּוּף הַחַטָּאת. הָא כֵּיצַד? אוֹחֵז בָּרֹאשׁ וּבַגּוּף, וּמַזֶּה עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא עַל קִיר הַכֶּבֶשׁ, וְלֹא עַל קִיר הֵיכָל, וְלֹא עַל קִיר אוּלָם. וְאֵיזֶה? זֶה קִיר הַתַּחְתּוֹן.

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קִיר הָעֶלְיוֹן? וְדִין הוּא: וּמָה בְּהֵמָה, שֶׁעוֹלָתָהּ לְמַטָּה – חַטָּאתָהּ לְמַעְלָה; עוֹף, שֶׁעוֹלָתוֹ לְמַעְלָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁחַטָּאתוֹ לְמַעְלָה?!

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ״ – קִיר שֶׁהַשְּׁיָרִין שֶׁלּוֹ מִתְמַצִּים לַיְסוֹד; וְאֵיזֶה? זֶה קִיר הַתַּחְתּוֹן.

וְנַעְבֵּיד מֵעִילַּאי, וַהֲדַר נַעְבֵּיד מִתַּתַּאי! אָמַר רָבָא: מִי כְּתִיב ״יְמַצֶּה״?! ״יִמָּצֵה״ כְּתִיב, דְּמִמֵּילָא מַשְׁמַע.

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: כֵּיצַד מוֹלְקִין חַטַּאת הָעוֹף? אוֹחֵז גַּפָּיו בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּמוֹתֵחַ צַוָּארָהּ עַל רוֹחַב גּוּדָלוֹ, וּמוֹלְקָהּ.

בְּמַתְנִיתָא תְּנָא: צִיפְּרָא מִלְּבַר; אוֹחֵז גַּפָּיו בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וּשְׁנֵי רַגְלַיִם בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּמוֹתֵחַ צַוָּארוֹ עַל רוֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמוֹלֵק. וְזוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

זוֹ הִיא – וְתוּ לָא?! וְהָאִיכָּא קְמִיצָה וַחֲפִינָה! אֶלָּא אֵימָא: זוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

מַתְנִי׳ עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד נַעֲשֵׂית? עָלָה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עׇרְפָּה, וּמַבְדִּיל, וּמִיצָּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. נָטַל אֶת הָרֹאשׁ וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, סְפָגוֹ בְּמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.

בָּא לוֹ לַגּוּף, וְהֵסִיר אֶת הַמּוּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִים הַיּוֹצְאִין עִמָּם, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן. שִׁיסַּע, וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל – כָּשֵׁר. סוֹפְגוֹ בְּמֶלַח, וְזֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.

לֹא הֵסִיר הַמּוּרְאָה וְלֹא הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִים הַיּוֹצְאִין עִמָּם, וְלֹא סְפָגוֹ בְּמֶלַח – כֹּל שֶׁשִּׁינָּה בָּהּ מֵאַחֵר שֶׁמִּיצָּה אֶת דָּמָהּ, כְּשֵׁירָה. הִבְדִּיל בַּחַטָּאת וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה – פָּסוּל. מִיצָּה אֶת דַּם הָרֹאשׁ וְלֹא מִיצָּה דַּם הַגּוּף – פְּסוּלָה. דַּם הַגּוּף וְלֹא מִיצָּה דַּם הָרֹאשׁ – כְּשֵׁירָה.

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ; מִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ; לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ; אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ – פָּסוּל. עוֹלַת הָעוֹף כְּשֵׁירָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לִבְעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה.

אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף, שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּיצָּה אֶת דָּמָן – לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ; פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת; וּבִלְבַד שֶׁיַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? מָלַק בִּשְׁתִיקָה, וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה; אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ – זֶהוּ שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ, מִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ;