מסכת זבחים דף ל״ה עמוד ב׳פרק 3 כל הפסולין

הָא חִישֵּׁב בָּאֵימוּרִין – נִתְפַּגְּלוּ אֵימוּרִין עַצְמָן.

תָּא שְׁמַע: פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וּבְלִינָה.

מַאי, לָאו לִינַת בָּשָׂר – וּשְׁמַע מִינַּהּ: מִגּוֹ דְּפָסְלָה בְּלִינָה, פָּסְלָה בָּהּ מַחְשָׁבָה?

לָא; לִינַת אֵימוּרִים. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: כּוּלָּן מוֹעֲלִין בָּהֶן עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיּוּתַּךְ הַבָּשָׂר – מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לִינַת בָּשָׂר! מִידֵּי אִירְיָא?! הָא כִּדְאִיתַהּ וְהָא כִּדְאִיתַהּ; רֵישָׁא אֵימוּרִים, וְסֵיפָא בָּשָׂר.

מוֹתֵיב (רָבָא) [רַבָּה]: וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מְפַגְּלִין וְאֵין מִתְפַּגְּלִין: צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְבָשִׂים, וּשְׂעַר שֶׁבִּזְקַן תְּיָישִׁים, וְהָעוֹר, וְהָרוֹטֶב, וְהַקֵּיפֶה, וְהָאָלָל, וְהַמּוּרְאָה, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַקְּרָנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, וְהַשְּׁלִיל, וְהַשִּׁילְיָא, וַחֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין, וּבֵיצֵי תוֹרִין.

[כּוּלָּן] לֹא מְפַגְּלִין וְלֹא מִתְפַּגְּלִין; וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא; וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ – פָּטוּר.

מַאי, לָאו לֹא מְפַגְּלִין הַזֶּבַח, וְלֹא מִתְפַּגְּלִין מֵחֲמַת זֶבַח?

לָא; לֹא מְפַגְּלִין אֶת הַזֶּבַח, וְלֹא מִתְפַּגְּלִין מֵחֲמַת עַצְמָן. אִי הָכִי, הָא דְּקָתָנֵי סֵיפָא: כּוּלָּן לֹא מְפַגְּלִין וְלֹא מִתְפַּגְּלִין – הָא תּוּ לְמָה לִי?

וְלִיטַעְמָיךְ, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל – הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא אַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנָא נוֹתָר וְטָמֵא, תְּנָא פִּיגּוּל;

הָכָא נָמֵי, אַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנֵי: הַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ, תְּנָא נָמֵי: וְכוּלָּן לֹא מְפַגְּלִין וְלֹא מִתְפַּגְּלִין.

רָבָא אָמַר, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁים לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁילְיָא בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל, וְהַמּוֹלֵק אֶת הַתּוֹרִים לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל;

וַהֲדַר תָּנֵי: חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִים – אֵין חַיָּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא; הָא שְׁלִיל וְשִׁילְיָא – חַיָּיבִים!

אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן מֵחֲמַת הַזֶּבַח, כָּאן מֵחֲמַת עַצְמָן? שְׁמַע מִינַּהּ.

תְּנַן הָתָם: וּבַעֲלֵי מוּמִין; רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִים.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן, הוֹאִיל וּכְשֵׁירִים בְּעוֹפוֹת. וְהוּא שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁהּ אֶת מוּמָהּ.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּעוֹלַת נְקֵבָה, דִּכְמַאן דִּקְדַם מוּמָהּ לְהֶקְדֵּישָׁהּ דָּמֵי.

מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: הַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ – פָּטוּר. הָא מֵאִימָּן – חַיָּיב; וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בְּעוֹלַת נְקֵבָה.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלַת נְקֵבָה אִם עָלְתָה לֹא תֵּרֵד, הָא מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִם עָלְתָה תֵּרֵד, הָא מַנִּי?

אֵימָא: הַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ – פָּטוּר, הָא מֵאֵימוּרֵי אִימָּן – חַיָּיב.

וְהָא ״מֵהֶן״ קָתָנֵי – וְאִימָּן דּוּמְיָא דִּידְהוּ! אֶלָּא אֵימָא: הַמַּעֲלֶה מֵאֵימוּרֵיהֶן בַּחוּץ – פָּטוּר, הָא מֵאֵימוּרֵי אִימָּן – חַיָּיב.

מַתְנִי׳ שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ אֶת דָּמוֹ אוֹ אֵימוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ – רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. עַל מְנָת לִיתְּנָן עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ; שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; וְלִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִים לְמַעְלָן – לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִים לְמַטָּה – לְמַעְלָן; וְאֶת הַנִּיתָּנִים