דף ביאור
מסכת זבחים דף ל״ג עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ל״ג עמוד א׳
מסכת זבחים דף ל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־172 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
דתרוייהו אביי ורבא סבירא להו טומאה דחויה היא בצבור ונ"מ למיהוי מאן דאמר בפ"ק דיומא (דף ו:) דאמר הותרה היא בציבור יחיד במקום רבים:
[טומאה] דחויה היא כלומר בקושי נדחית אצלה דיחוי בעלמא על ידי נשיאות עון שהציץ מרצה ולא בהיתר גמור לטומאת מת אידחי ולא לטומאת זיבה:
לימא מסייע ליה לעולא דאמר ביאה במקצת שמה ביאה:
תכף לסמיכה שחיטה כדכתיב וסמך ושחט:
חוץ מזו של אשם מצורע:
שהיתה בשער נקנור הוא שער המזרחי כדתנן בשקלים (פ"ו מ"ג) שבמזרח שער נקנור וחלל שער לא נתקדש בקדושת העזרה כדאמרי' בכיצד צולין (פסחים פה:) לפי שהמצורע עומד שם ומכניס ידיו לעזרה ושם מוציאין לו את האשם וסומך עליו וחוזר ומכניסו למקום שחיטתו ושוחטו מפני שאין מצורע יכול ליכנס בעזרה ולסמוך:
עד שמזין עליו מדם חטאתו לא עליו ממש קאמר שאין נותנין על בהונות אלא מדם האשם אלא שזורקין בשבילו דם חטאתו ודם אשמו:
ליעייל ידיה לתוך הפתח ולסמוך ולישחטיה אצל הפתח דהא כל הפתחים שהיו שם רחבן עשר אמות וחמש מהן בצפון וחמש מהן בדרום שהפתח מכוון כנגד פתחו של היכל באמצע העזרה ויכול לשחוט לפני צפונו של פתח דהוה ליה צפון וקס"ד רבי היא דאמר כל צפון העזרה כשר לשחיט' קדשים ואף צפון שבמקום דריסת רגלי כהנים וישראל כדאמר לעיל:
ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 33a · Sefaria
תוספות
הגה"ה מכלל דתרוייהו סבירא להו טומאה דחויה היא בציבור והא דאמר רב תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת הותרה היא בציבור בפ"ק דיומא (דף ו:) זאת אומרת ולא סבירא ליה:
וליעבד פשפש הכל בכתב כו' והא דמוסיפים על העיר ועל העזרות היינו היכא דאיכא למימר קרא אשכחו ודרוש כי ההיא דסוכה (דף נא:) ומיהו קשה דהכא נמי אין לך קרא גדול מזה דניעביד פשפש לקיים מצות סמיכה דרחמנא אמר וסמך ולמאי דמסיק דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ניחא אבל לטעמא דשמא ירבה בפסיעות קשה דניעבד פשפש דליכא למיחש ומיהו דשמא ירבה בפסיעות גזירה דרבנן בעלמא היא וקרי כאן הכל בכתב והא דאמר בריש כיסוי הדם (חולין פג:) דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין משום דלא איפשר דהיכי ליעביד לבטליה קא מוסיף אבניין וכתיב הכל בכתב אין זה חשוב כמו קרא דכיון דלא כתב בהדיא בקרא שינהוג כיסוי הדם במוקדשין:
ניעול וניסמוך כיון דלא איפשר בענין אחר ולא מקיימין סמיכה בטהרה ולא דמי לשאר [טמאים] שמשלחין קרבנותיהם ולא אמרינן ניעול וניסמוך דמקיימא סמיכה דידהו בטהרה:
סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ואמרינן אקפו ידייכו דלא תיהוי עבודה בקדשים ומתוך הך שמעתא אתי שפיר הא דאמר בריש התערובת (לקמן זבחים דף עו.) גבי ספק מצורע שמביא אשמו ולוגו עמו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו כו' ואותו אשם טעון סמיכה ובהונות והשתא למה לי למיתני סמיכה בין יהא אשם בין לא יהא [אשם] בעי סמיכה אלא משום דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא וקאתי לאשמועינן דטעון סמיכה (דאורייתא) משום ספיקא דשלמים וכן לעיל בריש מכילתין (זבחים דף ד:) גבי אשם דפריך מה לשלמים שכן טעונין סמיכה משום אשם מצורע נקט סמיכה ולא כפי' הקונטרס דלא גריס סמיכה כדפרישית בפ"ק והא דתנן בפ' כל התדיר (לקמן זבחים צ:) כל אשמות באין בני שתי שנים ובכסף שקלים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע לא מצי למיתני כל אשמות טעונין סמיכה חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע כיון דמדרבנן מיהא טעון סמיכה והא דתנן בפ' כל המנחות באות (מנחות דף סא.) רבי שמעון אומר שלשה מינים טעונין שלש מצות שתים בכל אחד ואחד והשלישית אין בהן אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי ואין בו תנופה שחוט לאו משום שתהא סמיכה דאורייתא והא דפריך בגמ' ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט מקל וחומר ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין תנופה כו' לא שייך למיפרך מה לשלמי יחיד שכן טעונין סמיכה דאורייתא כיון דמתנופה אתנופה עביד קל וחומר ומיהו קשה דפריך התם ויהו שלמי ציבור טעונין סמיכה מקל וחומר ומה שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין סמיכה מקל וחומר כו' אמאי לא קאמר אשם מצורע יוכיח שטעון תנופה מחיים ואין טעון סמיכה ובתורת כהנים בפרשת צו את אהרן עביד נמי קל וחומר כי האי גוונא וקאמר אשם מצורע יוכיח ודבר תימה הוא אמאי:
איפוך סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא לעיל בפ"ק (זבחים דף יא:) ילפינן שאר אשמות מדכתיב כחטאת וכאשם מה חטאת טעון סמיכה אף אשם טעון סמיכה ואם כן קשה אפילו אשם מצורע נמי ומה שפירש בקונטרס דקסבר אינו בכלל שאר אשמות משום דאינו בא אלא להכשיר קשה הא אמרינן פרק קמא דיבמות (דף ז.) ולקמן בריש איזהו מקומן (זבחים דף מט.) לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבהן יד ובבהן רגל יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כחטאת כאשם הוא לכהן מה חטאת טעונה וכו' ואם כן נימא מה חטאת טעונה סמיכה ומתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם כו':
Tosafot on Zevachim 33a · Sefaria
גליון הש"ס
תוס' ד"ה סמיכת וכו' לא שייך למיפרך מה לשלמי יחיד שכן טעונים סמיכה. קשה לי הא בזה י"ל שלמי צבור יוכיחו דאין טעונים סמיכה ומכל מקום טעון תנופה שחוט. גם מ"ש אח"כ ומיהו קשה וכו' אמאי לא קאמר אשם מצורע יוכיח והא י"ל מה לאשם מצורע דאין טעון תנופה שחוט משא"כ שלמי צבור דטעונים תנופה שחוט. וגם הא יש למנקט הק"ו הכי מה שלמי יחיד דלא טעון תנופה רק פעם אחד צריך סמיכה שלמי צבור דטעון ב' פעמים תנופה לכ"ש דטעונים סמיכה וליכא יוכיח כלל מאשם מצורע דהא התם לא טעון תנופה ב' פעמים:
Gilyon HaShas on Zevachim 33a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ל״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־172 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 18 מילים
נפתחת ב״מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ: טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא…״
- קטע 213 מילים
נפתחת ב״לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: כׇּל הַסְּמִיכוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם…״
- קטע 328 מילים
נפתחת ב״חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁאֵין מְצוֹרָע…״
- קטע 414 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי – רַבִּי…״
- קטע 516 מילים
נפתחת ב״וְלֶיעֱבֵד פִּישְׁפֵּשׁ! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״הַכֹּל…״
- קטע 619 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: כָּל הַסּוֹמֵךְ…״
- קטע 718 מילים
נפתחת ב״מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר סְמִיכַת אֲשַׁם מְצוֹרָע…״
- קטע 825 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה: גְּזֵירָה שֶׁמָּא…״
- קטע 919 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: ״וְסָמַךְ... וְשָׁחַט״ – מָה סְמִיכָה בִּטְהוֹרִין,…״
- קטע 1012 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אֵיפוֹךְ – סְמִיכַת אֲשַׁם מְצוֹרָע לָאו…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת זבחים דף ל״ג עמוד א׳ · קטע 4 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף ל״ג עמוד א׳ · קטע 5 — “וְלֶיעֱבֵד פִּישְׁפֵּשׁ! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד…”
לשון המקור
מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ: טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִבּוּר.
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: כׇּל הַסְּמִיכוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם קוֹרֵא עֲלֵיהֶן אֲנִי תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה;
חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁאֵין מְצוֹרָע יָכוֹל לִיכָּנֵס לְשָׁם עַד שֶׁמַּזִּין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ בִּיאָה בְּמִקְצָת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה – לִיעַיֵּיל יְדֵיהּ וְלִסְמוֹךְ!
אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: מְרַחַק צָפוֹן.
וְלֶיעֱבֵד פִּישְׁפֵּשׁ! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל אֶת כׇּל מְלֶאכֶת הַתַּבְנִית״.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: כָּל הַסּוֹמֵךְ – רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ מַכְנִיס, מַאי טַעְמָא? כֹּל כֹּחוֹ בָּעֵינַן; הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר סְמִיכַת אֲשַׁם מְצוֹרָע דְּאוֹרָיְיתָא, וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה דְּאוֹרָיְיתָא – לֵיעוּל וְלִסְמוֹךְ לְהֶדְיָא, דְּרַחֲמָנָא אָמַר!
אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּפְסִיעוֹת. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה: סְמִיכַת אֲשַׁם מְצוֹרָע דְּאוֹרָיְיתָא, וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא.
מֵיתִיבִי: ״וְסָמַךְ... וְשָׁחַט״ – מָה סְמִיכָה בִּטְהוֹרִין, אַף שְׁחִיטָה בִּטְהוֹרִין. וְאִי אָמְרַתְּ לָאו דְּאוֹרָיְיתָא – בִּטְמֵאִין נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ!
אֶלָּא אֵיפוֹךְ – סְמִיכַת אֲשַׁם מְצוֹרָע לָאו דְּאוֹרָיְיתָא, וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה דְּאוֹרָיְיתָא.