דף ביאור
מסכת תמורה דף ה׳ עמוד ב׳פרק 1 הכל ממירין
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת תמורה דף ה׳ עמוד ב׳
מסכת תמורה דף ה׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־426 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וּלְרָבָא, הַאי ״הוּא״ לְמַעוֹטֵי בְּכוֹר, דְּתַנְיָא: בִּבְכוֹר נֶאֱמַר ״לֹא תִפְדֶּה״ וְנִמְכָּר הוּא, בְּמַעֲשֵׂר נֶאֱמַר ״לֹא יִגָּאֵל״ וְאֵינוֹ נִמְכָּר, לֹא חַי וְלֹא שָׁחוּט, לא תָּם וְלֹא בַּעַל מוּם.
וַהֲרֵי תְּמוּרָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ״, וְתָנָא: לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר, אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר — מוּמָר, וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. אַלְמָא מַהֲנֵי, תְּיוּבְתָּא דְרָבָא!
אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״.
וּלְאַבָּיֵי, אִי לָאו דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא תֵּצֵא זוֹ וְתִכָּנֵס זוֹ, קָמַשְׁמַע לַן.
וַהֲרֵי בְּכוֹר, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״לֹא תִפְדֶּה״, וּתְנַן: יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן, וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, אַלְמָא לָא מַהֲנֵי, תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״הֵם״, בַּהֲוָויָיתָן יְהוּ.
וּלְרָבָא, הַאי ״הֵם״ לְמָה לֵיהּ? הֵן קְרֵיבִין, וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבִין.
וּלְאַבָּיֵי — הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? ״אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַה׳ הוּא״ — לַה׳ קָרֵיב, וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה.
וְרָבָא, אִין הָכִי נָמֵי דְּמֵהָהוּא קְרָא, אֶלָּא ״הֵם״ לְמָה לִי? לִימֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב דָּמָן בְּכׇל הָעוֹלִין שֶׁקְּרֵיבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
וְאַבָּיֵי, הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? מִ״וְּלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, וַהֲלֹא דַּם הַפָּר מְרוּבֶּה מִשֶּׁל שָׂעִיר! מִיכָּן לָעוֹלִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה, דְּתַנְיָא: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״ — שֶׁיְּהוּ מְעוֹרָבִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
וְרָבָא, הָתָם — מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹנָתָן.
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״לֹא יִגָּאֵל״, וּתְנַן: יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, אַלְמָא לָא מַהֲנֵי, תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם, דְּיָלֵיף ״עֲבָרָה״ ״עֲבָרָה״ מִבְּכוֹר.
הֲרֵי הִקְדִּימָהּ תְּרוּמָה לַבִּיכּוּרִים, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר״, וּתְנַן: הַמַּקְדִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי!
אָמַר לָךְ רָבָא: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ תְּרוּמָה״.
וּלְאַבָּיֵי מִיבַּעְיָא לֵיהּ, כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֲפִילּוּ הִקְדִּימוֹ בִּכְרִי נָמֵי נִיפְּטַר!
אֲמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא ״מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ״.
מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַכְּרִי וּלְהוֹצִיא אֶת הַשִּׁיבֳּלִין? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַכְּרִי, שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלַל דִּיגּוּן, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַשִּׁיבֳּלִין, שֶׁאֵינָן בִּכְלַל דִּיגּוּן.
וַהֲרֵי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, דְּרַחֲמָנָא אָמַר ״אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה... לֹא יִקָּח״, וּתְנַן: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵירָה — הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם.
שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״.
וּלְאַבָּיֵי, נֵימָא קְרָא ״לֹא יַחֵל״, מַאי ״לֹא יְחַלֵּל״? אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לָהּ.
וַהֲרֵי הִקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לַמִּזְבֵּחַ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ״, וּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, תְּיוּבְתָּא דְרָבָא!
אָמַר לָךְ רָבָא: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״וּלְנֶדֶר לֹא יֵרָצֶה״ — רִצּוּי הוּא דְּלָא מְרַצֵּה, הָא מִיקְדָּשׁ קָדְשִׁי.
וּלְאַבָּיֵי, אִי דְּלָא אָמַר רַחֲמָנָא ״וּלְנֶדֶר לֹא יֵרָצֶה״, הֲוָה אָמֵינָא: כְּעוֹבֵר מִצְוָה וְכָשֵׁר, קָמַשְׁמַע לַן.
וַהֲרֵי מַקְדִּישׁ תְּמִימִין לְבֶדֶק הַבַּיִת, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: