דף ביאור
מסכת מנחות דף צ״ז עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף צ״ז עמוד ב׳
מסכת מנחות דף צ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־450 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
וחיק האמה כלומר באלו אמות אני אומר שיהו בנות חמש:
וחיק האמה דהיינו יסוד דעלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ולקמן מפרש בהי אמות קאמר אי דגובהה אי דכניסה:
גבולה על שפתה סביב אלו הקרנות זרת חצי אמה האחד דמאמצעית האבן מודד והויא זרת לכל רוח דהיינו אמה על אמה זרת חצי אמה:
וזה גב המזבח כלומר ובאמה זו יהא נמי מזבח הזהב:
ר' מאיר סבר זה מזבח הזהב דהויא כלי יהא באמה בת חמשה והא שאר כלים באמה בת ששה:
קס"ד מיסוד ועד סובב אותה אמה של גובה היסוד ואותן האמה שבין יסוד וסובב באמה בת חמש מחיק האמה מן היסוד והיסוד בכלל ועד אמה רוחב דהיינו סובב באמה באמה בת חמש:
גובה מזבח העולה כמה הוי עשר אמות כדאמרינן בזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נט:) על המשכן ועל המזבח מה משכן עשר אמות אורך הקרש אף מזבח עשר אמות ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב עד מקום הקרנות:
שית דמן הרצפה ועד הסובב בני חמשה חמשה כדקאמר:
ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 97b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד זרת חצי האמה וכשתמדוד מאמצע הקרן זרת סביב עד השפה אישתכח דהוי אמה:
ותנן חוט של סיקרא כו' משנה היא במסכת מדות (פ"ג מ"א):
אל חיק האמה בגובהה מכאן יש לקיים גירסת הספרים בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף סג. ושם ד"ה חוץ) דאמרינן התם כל כבשים שהיו במקדש שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזכרות' ומחק שם בקונטרס חצי טפח דאז החשבון מכוון לט' אמות של מזבח ולדברי רבותיו שגורסין חצי טפח פי' בקונטרס שם דלאותו חשבון לא היה ראש הכבש שוה לראש המזבח אלא נמוך ממנו רביע אמה ולא דק בקונטרס דאינו נמוך אלא חומש אמה חסר משהו והקשה בקונטרס שהרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ותירץ רבי נתן [מדודא] דאמה של יסוד באמה בת ה' כדאסיקנא הכא ולפירוש הקונטרס קשה דנמצא ראש הכבש גבוה מראשו של מזבח ומיהו אין לחוש בזה אי נמי לגירסת הקונטרס אמות של כבש לפי האמות של מזבח וכגירסתו גריס רבינו חננאל בעירובין בפ' חלון (עירובין דף עו.):
Tosafot on Menachot 97b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
וגבולה אל שפתה סביב לא שנא הכי ולא שנא הכי, פי' לא שנא הגבהה לא שנא בכניסה הכל באמת בת ה', ל"ה. יש בספרים ולא איכפת לן, פי' אם נאמרד אמה דבמדה דקרנות באמת בת ה' אע"ג דישאר טפח יתר, ואיכא להקשות דאיכא טפי מעשרים וששה דחשיב במתני' בין קרן לקרן כדמקשי לעיל משום דכיון דלא הוי עולה לשיעור אמה דמעיקרא הוי סבר דבין כניסת היסוד ובין כניסת סובב ובין כניסת מקום הקרנות היה באמת בת ה' ועלה אמה בין שלשתן קשיא דלחשיב עשרים ושבע אבל כאן דלא הוי אלא ארבע טפחים יותר על כ"ו משום דכניסה דיסוד באמת ו' איכא למימר כיון דלא הוי אמה לא קא חשיב: וא"ת אמאי משני דיסוד באמת ו' והסובב באמת ה' נימא איפכא דיסוד באמת ה' והסובב באמת ו' משום דלא נפקא לן אלא שיהא אחת מהן באמת ו' כי היכי דלא נמעוט אמה כדפי': וי"ל לישב קרא מוקי לה הכי דהא קרא קאמר באמת ה' דהיינו יסוד ורוחב נמי דהיינו סובב באמת ה' והקרנות א"כ צריך דנשכח בא' מכולם אמת ו' או בכניסה או בעליה ואי מוקמת דיסוד בין בכניסה בין בעליה באמת ה' א"כ אצטר' בסובב באמת ו' כדפי' דצריך אחת מהכניסה באמת ו' כי היכי דלא לרווח בהו אמה א"כ לא משתכח קרא דקאמר דסובב באמת ה' לא בעליה ולא בכניסה הילכך צריך לאוקמי דכניס' דסובב באמת ה' כי היכי דלא לרווח אמה וקרא דקאמר דיסוד באמת ה' אאמה דעליה ודקרנות היינו יכולין לאוקמי קרא בעליה לבד ולא בכניסה ושיהיו נ' באמת ו' וכ"ש דניחא טפי דהשתא ליכא בין קרן לקרן אלא כ"ו אמה וב' טפחים אלא קאמר דלא איכפת לן דאף על גב דכניסה באמת ה' ונוקי לקרא בהו בין בעליה בין בכניסה לא קשי מדי משום דלא רווח אלא ד' טפחים כיון דלא הוה אמה לא חשיב אבל כ"ש אי נימא דלא הוי כניסה דידהו באמת ה' אלא באמת ו' דניחא טפי כדפי' דליכא אלא ב' טפחים יתרים: ומ"מ קשה דאמאי פשיטא ליה דכניסה יסוד באמת ו' ודקרנות אפשר באמת ה' לימא איפכא דקרנות דאמת ו' ודיסוד אפשר שתהיה באמת ה' כמו שפי': וי"ל דמחיק דייק כדקאמר בתר הכי כדשני קרא בדבורי' משמע דחיק לא קאי אלא אעליה ולא אכניסה אבל בקרנות לא משמע קרא דלהוי דוקא אעליה דאפשר דקאי גם אכניסה: ומ"מ הכרח הוא גבי קרנות דההיא דעליה באמת ה' דליכא לאוקמי קרא באמת ו' ונימא דתהוי דוקא דכניסה באמת ה' ודעליה אפשר באמת ו' משום דאי הויא באמת ו' לא משכחת לה דעשאה למטה מרגליו אמה כשרה משום דגובה המזבח חמשין ותשעה ועד סובב עשרין וארבע ופלגא דמזבח כמה הוי כ"ט וחצי וכמה בציר לפלגא דמזבח ה' וחצי והוי למטה מפלגיה חצי טפח הילכך צריך שהקרנות בעליה באמה בת ה' ואשתכח דעד סובב ליכא אלא כ"ג ופלגא כ"ט והוו פלגיה אמה למטה מרגליו ולא איכפת לן אי באמה בת ו' דקאמר תלמודא לא קאי אלא אכניסה ולא אעליה מפני שהוא הכרח שתהא באמת ה' כדפי':
ת"ר אלו נאמר כו', הפסוק הוא כך ואפית שתים עשרה חלות ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת ר"ל שבכל מערכה מהשתים יש שש לחמים וזהו שש המערכת שהמערכת תהיה משש ולכך קאמר אלו נאמר י"ב חלות שתי' מערכות ולא נאמר שש הייתי אומר אחת של ד' ואחת של ח' מפני שלא אמר הכתוב מכמה תעשה המערכת אלא שתים מערכות לבד ולכך נוכל לומר שאינם שוות אלא אחת תהיה מד' ואחת מז' לכך הוצרך לכתוב שש המערכת לומר שבכל מערכת מהשתים הנזכר תהיה משש ואלו נאמר שתים מערכות שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה חלות הייתי אומר שלש של שש משום דשתים מערכות משמע תרין ושש המערכת משמע מערכת שלישית, כ"ל רש"י: וקשיא מעט דאי שש המערכת פירושא דשתים מערכות ר"ל שבמערכת יהיה שש א"כ מנ"ל ג' מערכות, ואם נאמר דאינו פי' אלא ר"ל שתים מערכות ועוד מערכת של שש מנ"ל דהשתים להוו של שש אימא דלא: וי"ל דלעולם לאו פי' הוא ומ"מ מדלא כתיב שתים מערכות ומערכת שש משמע דר"ל דגם השתים יהיו של שש ור"ל שש המערכת שכל המערכת יהיו של שש ומשמע נמי מערכת שלישית מדלא כתיב שתים מערכות של שש לכך נאמר שתים עשרה ומדקאמר שאין שם כי אם י"ב חלות שיעשה מהם ב' מערכות ושאחת מהם משש א"כ האחרת ג"כ משש אם נפרש שש המערכת דקאי לאחת וגם נוכל לפרש שכל אחת מהשתים תהיה משש: וא"ת השתא נמי דכתיב י"ב חלות אימא אכתי דאיכא ג' מערכות הואיל ואמרת דמפרש' שתים מערכות תרין ושש המערכת מערכת שלישית כדקאמר אי לא כתיב י"ב חלות השתא ג"כ דכתיב י"ב חלות נפרש לה הכי דר"ל שלש מערכות ומ"מ לא יהיו של שש אלא אחת כדכתיב שש המערכת וב' של שלש: וי"ל למאי דפרי' לעיל ניחא דמשמע דהשתים מערכות הוו של שש כמו אותה של שש המערכת אע"ג דנדרשי' לומר דבעי' שלש מערכות מדלא כתיב שתים מערכות ומערכת שש משמע דכולם משש וכיון דליכא שם אלא י"ב חלות א"כ ע"כ אין שם אלא ב' מערכות ויצטרך עכ"פ דשש המערכת יהי' פי' אל המערכות מכמה הם כדפי' ואלו נאמר שתים עשרה ושש המערכת הייתי אומר שלש מערכות אחת של שש ושתים של שלש פי' משום דלא נימא דבעיא שש אלא במערכה אחת דכתיב שש המערכת אבל בהנך מערכות לא בעינן ו' וגם לא פי' כמה מערכות יעשה לכך הייתי אומר דיעשה מערכה משש דכתיב שש המערכת ומו' חלות הנשארות מהי"ב יעשה ב' מערכות של ג' ג' לכך הוצרך לומר שתים מערכות לומר שלא יעשה רק שני מערכות וכיון דבאחת שש כדכתי' שש המערכת א"כ אידך של שש: גם בספרים כתיב או אחת של ארבע ושתים של שש. וקשיא דא"כ הוי י"ו והרי כתיב י"ב. ונ"ל הגירסא או אחת של ארבע ושתים ואחת של שש דהוו י"ב ויהיו המערכות נוספות כל אחת על חבירתה ב' חלות דראשונה ב' חלות ובשני' ד' הרי יתירה על חברתה ב' חלות ובשלישית ו' חלות ונוספת ב' חלות על של ב': וא"ת א"כ דלא פי' כמה מערכות נימא דיעשה אחת של שש כדכתיב ומו' הנשארות יעשה ג' מערכות של ב' ב', די"ל הכי אלו נאמר י"ב שש המערכת שיכתוב כן ואפית אותם י"ב חלות ושמת אותם מערכות שש המערכת שהרי הכי משמע דלא קאמר דלשתוק אלא משתים לבד ולא ממערכות הילכך קאמר דמיעוט מערכות שתים ואותם שתים ו' ו', לכך נאמר שתים כדפרש"י דאין שם רק שני מערכות ואלו נאמר י"ב ולא נאמר שנים ושש הייתי אומר שיעשה מהן ג' מערכות של ד' ד', וא"ת ואי לא כתיב אלא י"ב חלות לבד הייתי אומר שישים אותם על השלחן ביחד בלא מערכה והי"ל לומר כן, לכ"נ מפירש"י דר"ל אי שתיק לבד משתים מערכות ושש המערכת אבל מ"מ משאר הכתוב לא היה שותק אלא היה כותב ואפית י"ב חלות כדקאמר אלו נאמר י"ב וגם כתב ושמת אותם מערכות על השלחן וכן משמע דקאמר ולא נאמר שתים ושש משמע דר"ל דלא שתיק רק משתים ושש ולא משאר הפסוק דושמת אותם מערכות ולכך קאמר דהייתי אומר שיעשה ג' מערכות מד' ד' ונר' דה"ה דיכול לומר דיעשה ד' מג' ג':
Rashba on Menachot 97b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף צ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־450 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 139 מילים
נפתחת ב״וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ…״
- קטע 223 מילים
נפתחת ב״רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״זֶהוּ״ – בְּאַמָּה בַּת…״
- קטע 325 מילים
נפתחת ב״קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִיְּסוֹד וְעַד סוֹבֵב בְּאַמָּה…״
- קטע 414 מילים
נפתחת ב״גּוֹבַהּ הַמִּזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? עֶשֶׂר אַמּוֹת: שֵׁית…״
- קטע 536 מילים
נפתחת ב״מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָה. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ…״
- קטע 637 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא גַּבֵּי עוֹלַת הָעוֹף: הָיָה…״
- קטע 77 מילים
נפתחת ב״הָא קָא יָהֵיב עֶלְיוֹנָה לְמַטָּה מִשְּׁנֵי טְפָחִים!…״
- קטע 815 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא, ״חֵיק הָאַמָּה״ – כְּנִיסָה, ״אַמָּה רֹחַב״…״
- קטע 932 מילים
נפתחת ב״מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵה לֵיהּ? שִׁיתִּין. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ…״
- קטע 1028 מילים
נפתחת ב״בְּמַאי אוֹקֵימְתַּאּ? בִּכְנִיסָה. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לָהּ…״
- קטע 114 מילים
נפתחת ב״שְׁלֹשִׁים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָוֵי.…״
- קטע 1220 מילים
נפתחת ב״וְתוּ: עָלָה חָמֵשׁ, וְכָנַס אַמָּה – זֶהוּ…״
- קטע 1322 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי אַמָּה, לָא…״
- קטע 145 מילים
נפתחת ב״עֶשְׂרִין וּשְׁבַע הָווּ! לָא דָּק.…״
- קטע 1519 מילים
נפתחת ב״מְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה…״
- קטע 1639 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי לָא דָּק, וְהָא…״
- קטע 1716 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא: שֵׁית מִינַּיְיהוּ מֵעִיקָּרָא בְּאַמָּה בַּת…״
- קטע 1855 מילים
נפתחת ב״דִּתְנַן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים…״
- קטע 1914 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא, ״חֵיק הָאַמָּה״ – בְּגוּבְהָה, ״אַמָּה רֹחַב״…״
לשון המקור
וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ״. ״חֵיק הָאַמָּה״ – זֶה יְסוֹד, ״אַמָּה רֹחַב״ – זֶה סוֹבֵב, ״וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד״ – אֵלּוּ קְרָנוֹת, ״זֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ״ – זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב.
רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״זֶהוּ״ – בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, הָא כׇּל אַמּוֹת כֵּלִים בְּאַמָּה בַּת שֵׁשׁ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כְּזֶה יְהוּ כׇּל אַמּוֹת כֵּלִים.
קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִיְּסוֹד וְעַד סוֹבֵב בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה בְּגוֹבַהּ. וּמַאי ״חֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב״? הָכִי קָא אָמַר: מֵחֵיק הָאַמָּה וְעַד רוֹחַב בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה.
גּוֹבַהּ הַמִּזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? עֶשֶׂר אַמּוֹת: שֵׁית בְּנֵי חַמְשָׁה חַמְשָׁה, וְאַרְבְּעֵי בְּנֵי שִׁיתָּא שִׁיתָּא.
מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָה. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִין וְשִׁבְעָה. מִקְּרָנוֹת וְעַד סוֹבֵב כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה. כַּמָּה בְּצִיר לְפַלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ? תְּלָתָא. וּתְנַן: חוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, כְּדֵי לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים.
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא גַּבֵּי עוֹלַת הָעוֹף: הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ, וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית [מִזְרָחִית], וּמוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עׇרְפָּה, וּמַבְדִּיל, וּמוֹצֶה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, וְאִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מֵרַגְלָיו אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – כְּשֵׁירָה.
הָא קָא יָהֵיב עֶלְיוֹנָה לְמַטָּה מִשְּׁנֵי טְפָחִים!
אֶלָּא, ״חֵיק הָאַמָּה״ – כְּנִיסָה, ״אַמָּה רֹחַב״ – כְּנִיסָה, ״גְּבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב״ – כְּנִיסָה.
מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵה לֵיהּ? שִׁיתִּין. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? תְּלָתִין. מִקְּרָנוֹת וְעַד סוֹבֵב כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה. כַּמָּה בְּצִיר לְפַלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ? שִׁשָּׁה. וּתְנַן: אִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מֵרַגְלָיו אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – כְּשֵׁרָה.
בְּמַאי אוֹקֵימְתַּאּ? בִּכְנִיסָה. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לָהּ בִּכְנִיסָה? וְהָא תְּנַן: מִזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה – זֶהוּ יְסוֹד, נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים.
שְׁלֹשִׁים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָוֵי.
וְתוּ: עָלָה חָמֵשׁ, וְכָנַס אַמָּה – זֶהוּ סוֹבֵב. נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה (וארבע) [וְאַרְבָּעָה] טְפָחִים הָוֵי!
וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי אַמָּה, לָא חָשֵׁיב לֵיהּ מְקוֹם קְרָנוֹת: אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה – נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ.
עֶשְׂרִין וּשְׁבַע הָווּ! לָא דָּק.
מְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה. עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁה הֲוַאי!
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי לָא דָּק, וְהָא כְּתִיב: ״וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ״, יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אַל אַרְבַּעַת רְבָעָיו״, מְלַמֵּד שֶׁבָּאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ.
וְכִי תֵּימָא: שֵׁית מִינַּיְיהוּ מֵעִיקָּרָא בְּאַמָּה בַּת חַמְשָׁה מַיְיתֵי לְהוּ, אִם כֵּן – רָוְוחָא לַהּ עֲזָרָה.
דִּתְנַן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע: מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל – אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים – אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, הַמִּזְבֵּחַ – שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ – עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה, הַהֵיכָל – מֵאָה אַמָּה, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת.
אֶלָּא, ״חֵיק הָאַמָּה״ – בְּגוּבְהָה, ״אַמָּה רֹחַב״ – כְּנִיסָה, ״גְּבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב״ –