דף ביאור
מסכת מנחות דף צ״ה עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף צ״ה עמוד א׳
מסכת מנחות דף צ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־353 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
כמין כוורת היה לה בתנור וזה הדפוס שהוא נאפה בו מרובע והיינו כמין תיבה פרוצה שיש לה שוליים רחבים ומרובעים:
אימא ופיה דומה כו' השוליים עשויין כספינה:
כמין דוקרנין כמין קנים הדוקרנין קנים שיש בהן ענפים הרבה דהוו מפוצלין:
נפסל במסעות כשנוסעין ישראל במדבר ומפרקים המשכן ונושאים השלחן עם הלחם כדכתיב (במדבר ד׳:ז׳) ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת מי נפסל לחם ביוצא או לא:
בחנייתו נפסל ביוצא אם יוצא חוץ לקלעים כדכתיב והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש (ויקרא כ״ד:ט׳):
ולחם התמיד עליו יהיה אלמא בקדושתיה קאי:
ממקומו של שולחן:
במסודר על השלחן:
ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 95a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
כמין כוורת היה לה בתנור כוורת עגולה היא כדמוכח בפ"ק דשבת (דף ח.) והכא קתני כמין טבלא מרובעת אלא מנוקב ככוורת של קנים שישלוט האור בכולו:
מר אמר במסודר ומר אמר במסולק ולא פליגי מסקנא דשמעתא דלא אמרינן אע"פ שנסע אהל מועד הוא והא דמסיק ליה בפ' בתרא דזבחים (דף קטז:) היינו לענין קדשים קלים דנאכלין בכל מחנה ישראל ולא בעו אהל מועד ומיהו ק' דבפרק קדשי קדשים (זבחים דף סא:) מסיק ליה גבי קדשי קדשים דמפרש בשני מקומות קדשים נאכלים קודם שיעמידו הלוים את המשכן ולאחר שיפרקו הלוים המשכן ולא מיפסלי ביוצא משום דאע"פ שנסע אהל מועד הוא ויש לומר דהתם מיירי (קודם) שנפרס אהל מועד והמזבח וקלעי החצר עומדים במקומן וא"ת וכיון שנסתלק המזבח היכי מתאכלן הא"ר אלעזר התם מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה ור' ישמעאל ברבי יוסי נמי קאמר כל הקדשים שנשחטו שם פסולין ואפילו קדשים קלים והתם מדמי סילוק מסעות לנפגם מזבח וי"ל דאתיא כתנא דפליג אר' ישמעאל בר' יוסי ובקונטרס פי' התם דשני מקומות לאו לאחר שנסעו ונסתלק המזבח קאמר אלא חד מינייהו כדאיתא בעוד שהמשכן נטוי כמשפטו וחד לאחר שפרקוהו קרשיו ויריעותיו ועדיין המזבח במקומו וקודם שיעמידו לוים המשכן דנקט לאו דווקא נקט חדא דלא משכחת לה שיהא המזבח מונח קודם העמדת המשכן שהרי קודם שיחנו בני קהת נושאי המזבחות היו חונין בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן ומקימין אותו אבל בנסיעתן שהיו מורידין המשכן תחלה ונושאין בני גרשון ובני מררי אחר דגל ראשון ובני קהת אחר דגל שני כדי שיהו קודמין בני גרשון בחנייתן ומעמידין את המשכן לפני בא בני קהת כדכתיב אחר מסע בני יהודה (במדבר י) והורד המשכן ואחר שני דגלים כתיב (שם) ונסעו הקהתים נושאי המקדש דהיינו ארון ומזבחות וכלי שרת והקימו בני גרשון המשכן עד בואם של בני קהת ועוד אי בששינו את הסדר מוקמת לה היכי שחטו קרבנם קודם שיעמידו המשכן הא אמרן באיזהו מקומן (זבחים דף נה:) שלמים ששחטן קודם שיעמידו הלוים את המשכן פסולין ואי גרסינן לה מיתוקמא בששינו את הסדר וההיא דאיזהו מקומן שלמים דווקא קאמר ומשום דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד ולא יליף שאר קדשים מינייהו עכ"ל והא דתנן גבי תמיד (דף ל:) לא היה השוחט שוחט עד שישמע קול שער גדול שנפתח למצוה בעלמא וא"ת ולעיל אמאי איצטריך לשנויי ההוא לדגלים הוא דאתא לימא לקדשים קלים הוא דאתא כדמוכח בפרק בתרא דזבחים (דף קטז:) וי"ל דא"כ לא הוה ליה למתלייה באהל מועד ואם תאמר ולוקמה בקדשי קדשים וכגון שהמזבח והקלעים במקומן וי"ל דמשמע ליה ונסע אהל מועד שנסתלק הכל אפילו המזבח:
שמע מינה יש סילוק מסעות בלילה פי' בקונטרס מדקתני קדשים נפסלין דאי אין סילוק מסעות בלילה אימת מידלו קלעים בצפרא מאי איריא משום יוצא תיפוק לי דאיפסיל ליה בלינה תימה דלמא נפקא מינה היכא דנסעו באמצע היום דקדשים שנשחטו היום נפסלין משום יוצא ולא משום לינה ונראה לפרש דקאי אפלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי דאיירי בלחם הפנים ומסקינן דמסולק נפסל במסעות ועל כרחיך בשבת לא היו נוסעין דאפילו לא היו תחומין מדאורייתא לא היו יכולין ליסע משום איסור הוצאה ואיסור מחמר להכי דייק דאי אין סילוק מסעות בלילה תיפסול הלחם בלינה ואי הוה אמרינן דבשום פעם לא היו נוסעין אלא או בתחלת היום או בתחלת הלילה הוה מצינו למימר דדייק מברייתא שפיר:
Tosafot on Menachot 95a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
וזבין ומצורעין משתלחין חוץ למחיצתן, נר' דאשמועינן רבותא דאע"ג דכל קדשים נפסלין במסעות וקלעים כמאן דליתו דמו א"כ היה לנו לומר שנתבטלו דין מחנות ואין צריך שלוח מפני שאין שלוח מחנות נוהג אלא כשהמחיצות בעמדן אבל כשנתבטלו אימא דליתו בדין מחיצות ואפ"ה אשמועינן דלגבי דין שלוח קיימי מחיצות שהדבר תלוי שאין לזב להכנס במחנה לויה ומצורע במחנה ישראל מפני הטומאה, א"כ גם כי ליתנהו למחנות אין למצורע לבא במחנה ישראל ולזבין במחנה לויה הילכך משתלחין מהם להיות כמשפטן:
Rashba on Menachot 95a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף צ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־353 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 116 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: כְּמִין כַּוֶּורֶת הָיָה לָהּ בַּתַּנּוּר, וְדוֹמָה…״
- קטע 227 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת, דְּתַנְיָא:…״
- קטע 324 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: לֶחֶם הַפָּנִים נִפְסָל בַּמַּסָּעוֹת, אוֹ…״
- קטע 418 מילים
נפתחת ב״מַאן דְּאָמַר נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן…״
- קטע 59 מילים
נפתחת ב״מַאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״וְלֶחֶם הַתָּמִיד…״
- קטע 628 מילים
נפתחת ב״וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן…״
- קטע 725 מילים
נפתחת ב״וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו…״
- קטע 816 מילים
נפתחת ב״מַאן דְּאָמַר נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן…״
- קטע 915 מילים
נפתחת ב״לְמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״וְנָסַע אֹהֶל…״
- קטע 1027 מילים
נפתחת ב״וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״,…״
- קטע 1111 מילים
נפתחת ב״וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״?…״
- קטע 126 מילים
נפתחת ב״וְאִידָּךְ, מִ״מַּחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת״ נָפְקָא.…״
- קטע 1321 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: בִּשְׁעַת סִילּוּק מַסָּעוֹת, קָדָשִׁים נִפְסָלִין בְּיוֹצֵא,…״
- קטע 1422 מילים
נפתחת ב״מָה נַפְשָׁךְ, אִי ״אֹהֶל מוֹעֵד״ דַּוְקָא הוּא…״
- קטע 1513 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: מָר אָמַר…״
- קטע 1628 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ סִילּוּק מַסָּעוֹת…״
- קטע 1725 מילים
נפתחת ב״פְּשִׁיטָא, ״לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה״ כְּתִיב! מַהוּ דְּתֵימָא:…״
- קטע 1822 מילים
נפתחת ב״וּרְמִינְהִי: הוּגְלְלוּ הַפָּרֹכוֹת, הוּתְּרוּ (הזבין) [זָבִין] וּמְצוֹרָעִין…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת מנחות דף צ״ה עמוד א׳ · קטע 16 — “אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ סִילּוּק מַסָּעוֹת בַּלַּיְלָה, דְּאִי…”
לשון המקור
מֵיתִיבִי: כְּמִין כַּוֶּורֶת הָיָה לָהּ בַּתַּנּוּר, וְדוֹמָה כְּמִין טַבְלָא מְרוּבַּעַת! אֵימָא: וּפִיהָ דּוֹמֶה כְּמִין טַבְלָא מְרוּבַּעַת.
תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת, דְּתַנְיָא: אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, מְפוּצָּלִין מֵרָאשֵׁיהֶן כְּמִין דֻּקְרָנִין הָיוּ, שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶן אֶת הַלֶּחֶם, שֶׁהוּא דּוֹמֶה כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: לֶחֶם הַפָּנִים נִפְסָל בַּמַּסָּעוֹת, אוֹ אֵינוֹ נִפְסָל בַּמַּסָּעוֹת? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי – חַד אָמַר: נִפְסָל, וְחַד אָמַר: אֵינוֹ נִפְסָל.
מַאן דְּאָמַר נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״. מָה בַּחֲנִיָּיתוֹ – נִפְסָל בְּיוֹצֵא, אַף בִּנְסִיעָתוֹ – נִפְסָל בְּיוֹצֵא.
מַאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה״.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״, לְאִידַּךְ גִּיסָא: מָה בַּחֲנִיָּיתוֹ, כִּי לֹא יָצָא מִמְּקוֹמוֹ – לָא מִיפְּסֵיל, אַף בִּנְסִיעָתוֹ, כִּי לֹא יָצָא מִמְּקוֹמוֹ – לָא מִיפְּסֵיל.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה״? אֶלָּא, כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בִּמְסוּדָּר – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, אֶלָּא כִּי פְּלִיגִי – בִּמְסוּלָּק.
מַאן דְּאָמַר נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״, מָה בַּחֲנִיָּיתוֹ נִפְסָל בְּיוֹצֵא, אַף בִּנְסִיעָתוֹ מִיפְּסֵל בְּיוֹצֵא.
לְמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב: ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״, אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע, אֹהֶל מוֹעֵד הוּא.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״, לְאִידַּךְ גִּיסָא: מָה בַּחֲנִיָּיתוֹ – כִּי לָא מַפֵּיק לֵיהּ לָא מִיפְּסֵיל, אַף בִּנְסִיעָתוֹ – כִּי לָא מַפֵּיק לֵיהּ לָא מִיפְּסֵיל.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״? הַהוּא לִדְגָלִים הוּא דַּאֲתָא.
וְאִידָּךְ, מִ״מַּחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת״ נָפְקָא.
מֵיתִיבִי: בִּשְׁעַת סִילּוּק מַסָּעוֹת, קָדָשִׁים נִפְסָלִין בְּיוֹצֵא, וְזָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין חוּץ לִמְחִיצָתָן. מַאי לָאו אֲפִילּוּ לֶחֶם הַפָּנִים? לָא, בַּר מִלֶּחֶם הַפָּנִים.
מָה נַפְשָׁךְ, אִי ״אֹהֶל מוֹעֵד״ דַּוְקָא הוּא – אֲפִילּוּ קֳדָשִׁים נָמֵי, אִי ״אֹהֶל מוֹעֵד״ לָאו דַּוְקָא הוּא – אֲפִילּוּ לֶחֶם הַפָּנִים נָמֵי.
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: מָר אָמַר בִּמְסוּדָּר, וּמָר אֲמַר בִּמְסוּלָּק, וְלָא פְּלִיגִי.
אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ סִילּוּק מַסָּעוֹת בַּלַּיְלָה, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֵין סִילּוּק מַסָּעוֹת בַּלַּיְלָה – אֵימַת מִדְּלֵי? לְצַפְרָא? מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם יוֹצֵא? תִּיפּוֹק לִי דְּאִיפְּסִיל לֵיהּ בְּלִינָה!
פְּשִׁיטָא, ״לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה״ כְּתִיב! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דַּעֲקוּר בִּימָמָא, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא עֲקוּר בִּימָמָא – בְּלֵילְיָא לָא מָצוּ עָקְרִי; קָא מַשְׁמַע לַן.
וּרְמִינְהִי: הוּגְלְלוּ הַפָּרֹכוֹת, הוּתְּרוּ (הזבין) [זָבִין] וּמְצוֹרָעִין לִיכָּנֵס לְשָׁם. אָמַר רַב אָשֵׁי: לָא קַשְׁיָא, הָא – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא – רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: