דף ביאור
מסכת מנחות דף ח׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ח׳ עמוד א׳
מסכת מנחות דף ח׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־426 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ואם איתא דדם לא קידש לחצאין לילף מנחה מדם:
שקמצה בהיכל כשרה ואע"ג דדינה בעזרה כשאר קרבנות:
שכן מצינו בסילוק בזיכין דהיא בהיכל אלמא דאיכא קמיצה בהיכל דסילוק היינו קמיצה:
עד שלא פרקה למערכת לחם הפנים בשבת:
הלחם פסול דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ואמרינן לקמן (מנחות דף ט:) מן המנחה פרט לשחסרה ובלחם הפנים גופיה אמר לקמן (מנחות דף יב:) [קדש קדשים] היא שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות:
משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול אף ע"ג דלאחר סילוק (מצה) נפרס פסולה דהוי שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואמרינן לקמן (מנחות דף ט:) דאע"ג דמקטירין קומץ עלייהו שיריים אסורים באכילה:
ומקטיר עליו בזיכין [דלא] גמרינן ממנחה:
הגיע זמנה לפרק שעברו שש שעות כדאמר בפרק תמיד נשחט (פסחים נח.) מוספין בשש בזיכין בשבע:
ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 8a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
ואם איתא לילף מדם וא"ת והא בדם ליכא מתוך והכא איכא מתוך ובשאר מנחות משמע דמודה רבי אלעזר דאין קדושה לחצאין כיון דלא קרבין לחצאין ומיהו יש לפרש דדם נמי קרב לחצאין שיש ד' מתנות וז' הזאות דפרה שכל אחת עבודה בפני עצמה ושיעור טבילה דלעיל לאו למעוטי חצי הזאה אלא שיהא בכלי שיעור ז' הזאות והא דאמרינן (בסמוך) גבי הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף דאמר רב אינו קדוש [ופריך] ואי כרבי אלעזר ס"ל לילף מחביתין מצינו לפרש דחשיב ליה דעתו להוסיף כמו טעמא דמתוך וקדוש לחצאין ועוד דאפילו ליכא מתוך בשאר מנחות מ"מ כיון דקדשי חביתין לחצאין מאיזה טעם שיהיה ילפינן שאר מנחות מינייהו אי נמי הא דנקט רבי אלעזר טעמא דמתוך משום דרבי יוחנן נקטיה דאפילו פלגיתו בשאר מנחות בחביתין אודו לי מיהת מטעם מתוך:
מנחה שנקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין ואם תאמר אמאי לא קאמר כדי שלא יהא טפל חמור מן העיקר כדאמר בסמוך גבי שלמים ששחטן בהיכל וגבי כהנים נכנסין בהיכל ואוכלים קדשי קדשים ושירי מנחות י"ל דהתם כתיב (ויקרא ג) פתח אהל מועד (שם ו) בחצר אהל מועד שייך למימר שלא יהא טפל חמור מן העיקר לפי שתלה הכתוב באהל מועד:
מקטיר עליו את הבזיכין פירש בקונטרס דלא גמרינן ממנחה ולא היה לו לפרש כן דלקמן (מנחות דף ט:) פריך מינה למ"ד שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר קומץ עליהן ומשני רבי אלעזר היא גם שמועה זו א' אפשר ליישב:
מאי טעמא דרבי יוחנן וא"ת לימא משום דיליף מדם ושמא קבלה היה בידו טעם זה אי נמי כדפרישית לעיל דלאפוקי דרבי יוחנן מפרש ר' אלעזר טעמא דמתוך (ראשון ראשון קדוש ולית ליה דרבי יוסי):
Tosafot on Menachot 8a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
ואם איתא דדם לא קדיש לחצאין ליליף מדם וא"ת דילמא שאני הכא דטעמא משום מתוך כו'. וי"ל דכך היו מקובלים דמתוך דלאו עיקר טעם הוא. אי נמי בדם נמי איכא מתוך כו' דכל הזאה והזאה מעשה בפני עצמו הוא. לת"ו: וקשיא דמאי פריך דליליף מדם הרי יש לו למילף טפי ממנחה דקדיש לחצאין גבי בזיכין כדפרישי'. ויש לומר דהתם הוי קומץ ולא מנחה וקדוש מנחה ליכא חצאין שהרי קדיש על השולחן הכל ביחד והרי לית לן למילף קידוש דבידים לקידוש דממילא וקידוש דמנחה מקדוש קומץ וטפי אית לן למילף מדם דדמי ליה טפי אע"ג דהאי דם והאי מנחה. אי נמי מדקאמר מתוך אלמא ליכא ילפותא ממנחה מדאצטריך לטעם מתוך דליכא למימר דבמנחת בזיכין איכא נמי מתוך כדפירשו התוס' לעיל דגבי דם איכא מתוך דהזאות הרי כל אחד מעשה בפני עצמו. ז"א דבזיכין לא שייך מתוך דאדרבא מקטירם בבת אחת: ואמאי תיהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה, פי' דהא עדיין לא פרקה ותפסל ומדמכשיר אלמא לא יליף מנחה ממנחה. ל"ה. וקשיא דלמה הוה נקיט דפסול דמעיקרא הוה פריך דליליף מדם דליגמור מילתא ממילתא והכי פריך דאפילו מילתא ממילתא דמנחה ממנחה לא גמרי: [*הג"ה מרב אג"ן נ"ל דה"פ דהכא מקשה דתפסול ונילוף ממנחה נמצא דהמק' כבר ראה וידע דר"א אפי' מנחה ממנחה לא יליף א"כ מאי פריך מעיקרא דנילף מדם והלא ר"א אפילו מנחה ממנחה לא יליף בכל מקום כ"ש מנחה מדם. וע' מ"ש בצ"ק ובס' מעין גנים יע"ש:]
טפל עזרה, עיקר היכל אלמא יליף היכל מעזרה. וא"ת לפי' הר' יונה שפיר דגמר חביתין מדם לעכב איך הוה ס"ד למימר דמילתא ממילתא לא גמר ועוד לימא נגמור מדם דחביתין נמי מדם גמרי ועדיף טפי למגמר מעיקר הענין. וי"ל דהתם אינו עיקר ילפותא דעיקר דחזינן דמנחת חביתין אינה קדושה לחצאין מקרא ילפי' למצוה ואין ילפותא דדם מועלת כי אם לעכב ואינו אלא גמר ילפותא אבל תחילתו ועיקר ילפותא כי הכא דבעי למילף מנחה מחביתין ס"ד דלא נגמור מילתא ממילתא ולהכי פריך דאפילו תחילת ילפותא אשכחן דיליף:
בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחות חוטא יש להקשות כיון דמצינו דקדושה בלא שמן ובלא לבונה ממנחת חוטא למה הוצרך לומר בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים והלא כיון דילפינן דאף בלא שמן ולבונה קדישי ממנחת חוטא כ"ש בלא חדא מינייהו: וי"ל דאדרבא הוה אמינא דדוקא כי ליכא כלל קדושה שכך רצה הכתוב כדי שלא יהא קרבנו מהודר הילכך כיון דמצינו דקדושה ניליף בדכוותה בעלמא דקדיש כשמתנדב קרבן שאינו מהודר ומ"מ כיון שהתנדב סולת צריך להביא שמן ולהקריבה לפי שאין מנחת נדבה קרבה בלא שמן ולבונה אבל המתנדב מנחה עם שמן בלא לבונה או עם לבונה בלא שמן ה"א דהואיל דבא להתנדב קרבן מהודר דאינו קדוש אם לא שיהא לו כל הדורו דהיינו שמן ולבונה אבל בלא שניהם לא קדיש הואיל ולא מצינו בדכוותיה בעלמא לכך הוצרך לומר דמצינו בעלמא בדכוותייהו:
Rashba on Menachot 8a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain
גליון הש"ס
תוס' ד"ה מנחה כו' לפי שתלה הכתוב באהל מועד עיין זבחים דף י ע"ב תוספות ד"ה כל:
Gilyon HaShas on Menachot 8a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ח׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־426 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 124 מילים
נפתחת ב״וְאִם אִיתַהּ, לֵילַף מִדָּם? וְכִי תֵּימָא: רַבִּי…״
- קטע 27 מילים
נפתחת ב״מִנְחָה מִמִּנְחָה יָלֵיף, מִנְחָה מִדָּם לָא יָלֵיף.…״
- קטע 328 מילים
נפתחת ב״וּמִנְחָה מִמִּנְחָה מִי יָלֵיף? וְהָתַנְיָא: עַד שֶׁלֹּא…״
- קטע 419 מילים
נפתחת ב״וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא פֵּרְקָהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא…״
- קטע 56 מילים
נפתחת ב״וְאַמַּאי? תֶּיהְוֵי כְּמִנְחָה שֶׁחָסְרָה קוֹדֶם קְמִיצָה!…״
- קטע 622 מילים
נפתחת ב״הָא לָא קַשְׁיָא, מִנְחָה לָא בְּרִיר (בְּרֵירָה)…״
- קטע 730 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מֵעַתָּה, תֶּיהְוֵי כְּשִׁירַיִם שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה…״
- קטע 834 מילים
נפתחת ב״גּוּפָא: חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר:…״
- קטע 940 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיוּ בָּאוֹת…״
- קטע 1021 מילים
נפתחת ב״לְמִצְוָה. אֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָא מִבֵּי כְתִיל…״
- קטע 1125 מילים
נפתחת ב״וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָא אִיתְּמַר:…״
- קטע 1225 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא, רַבִּי יוֹחָנָן מִילְּתָא מִמִּילְּתָא לָא…״
- קטע 1333 מילים
נפתחת ב״דַּעְתּוֹ לְהוֹסִיף שָׁאנֵי, דְּתַנְיָא: ״מְלֵאִים״ – אֵין…״
- קטע 1410 מילים
נפתחת ב״וְרַב, בְּחָבִיתִין כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ? אִי כְּרַבִּי…״
- קטע 1527 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא רַב מִילְּתָא מִמִּילְּתָא לָא יָלֵיף,…״
- קטע 1616 מילים
נפתחת ב״בְּלֹא שֶׁמֶן וּבְלֹא לְבוֹנָה – שֶׁכֵּן מָצִינוּ…״
- קטע 1732 מילים
נפתחת ב״גּוּפָא, אָמַר רַב: מִנְחָה קְדוֹשָׁה בְּלֹא שֶׁמֶן,…״
- קטע 1827 מילים
נפתחת ב״וְשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה קׇדְשִׁי הַאי בְּלָא הַאי וְהַאי…״
לשון המקור
וְאִם אִיתַהּ, לֵילַף מִדָּם? וְכִי תֵּימָא: רַבִּי אֶלְעָזָר מִילְּתָא מִמִּילְּתָא לָא גָּמַר? וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנְחָה שֶׁקְּמָצָהּ בַּהֵיכָל כְּשֵׁרָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּסִילּוּק בָּזִיכִין.
מִנְחָה מִמִּנְחָה יָלֵיף, מִנְחָה מִדָּם לָא יָלֵיף.
וּמִנְחָה מִמִּנְחָה מִי יָלֵיף? וְהָתַנְיָא: עַד שֶׁלֹּא פֵּרְקָהּ נִפְרַס לַחְמָהּ – הַלֶּחֶם פָּסוּל, וְאֵין מַקְטִיר עָלָיו אֶת הַבָּזִיכִין. מִשֶּׁפֵּרְקָהּ נִפְרַס לַחְמָהּ – הַלֶּחֶם פָּסוּל, וּמַקְטִיר עָלָיו אֶת הַבָּזִיכִין.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא פֵּרְקָהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לְפָרֵק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרְקָהּ, כְּמִי שֶׁפֵּרְקָהּ דָּמְיָא.
וְאַמַּאי? תֶּיהְוֵי כְּמִנְחָה שֶׁחָסְרָה קוֹדֶם קְמִיצָה!
הָא לָא קַשְׁיָא, מִנְחָה לָא בְּרִיר (בְּרֵירָה) קוֹמֶץ דִּידַהּ, וְהָא בְּרִיר (בְּרֵירָה) קוֹמֶץ דִּידַהּ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לְפָרֵק – כְּמַאן דְּפָרְקַהּ דָּמְיָא.
אֶלָּא מֵעַתָּה, תֶּיהְוֵי כְּשִׁירַיִם שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה, דְּאֵין מַקְטִירִין קוֹמֶץ עֲלֵיהֶן! לָאו פְּלוּגְתָּא נִינְהוּ? רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר: שִׁירַיִם שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה – מַקְטִיר קוֹמֶץ עֲלֵיהֶן.
גּוּפָא: חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינָהּ קְדוֹשָׁה לַחֲצָאִין, וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: מִתּוֹךְ שֶׁקְּרֵבָה לַחֲצָאִין, קְדוֹשָׁה לַחֲצָאִין. אָמַר רַבִּי אַחָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר קְרָא: ״מִנְחָה מַחֲצִיתָהּ״, הָבֵיא מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ חֳצֵיהוּ.
מֵיתִיבִי: חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיוּ בָּאוֹת חֲצָאִין, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ; וְתַנְיָא: אִילּוּ נֶאֱמַר ״מִנְחָה מַחֲצִית״, הָיִיתִי אוֹמֵר: מֵבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ שַׁחֲרִית וּמַקְרִיב, חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ עַרְבִית וּמַקְרִיב; תַּלְמוּד לוֹמַר ״מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר״ – מֶחֱצָה מִשָּׁלֵם הוּא מֵבִיא.
לְמִצְוָה. אֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָא מִבֵּי כְתִיל לְרַב אָשֵׁי: וְהָא ״חוּקָּה״ כְּתִיב בַּהּ, אֲמַר לֵיהּ: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַהֲבִיאָהּ שָׁלֵם מִבֵּיתוֹ.
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָא אִיתְּמַר: הִפְרִישׁ חֲצִי עִשָּׂרוֹן, וְדַעְתּוֹ לְהוֹסִיף – רַב אָמַר: אֵינוֹ קָדוֹשׁ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: קָדוֹשׁ. וְאִם אִיתָא, לֵילַף מֵחֲבִיתִּין!
וְכִי תֵּימָא, רַבִּי יוֹחָנָן מִילְּתָא מִמִּילְּתָא לָא יָלֵיף, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּהֵיכָל כְּשֵׁירִין, דִּכְתִיב: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, שֶׁלֹּא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מֵעִיקָּר.
דַּעְתּוֹ לְהוֹסִיף שָׁאנֵי, דְּתַנְיָא: ״מְלֵאִים״ – אֵין ״מְלֵאִים״ אֶלָּא שְׁלֵמִים (כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ עַד שֶׁיְּהֵא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם), וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהוֹסִיף, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁדַּעְתּוֹ לְהוֹסִיף – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָדוֹשׁ.
וְרַב, בְּחָבִיתִין כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ? אִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, לֵילַף מֵחֲבִיתִּין!
וְכִי תֵּימָא רַב מִילְּתָא מִמִּילְּתָא לָא יָלֵיף, וְהָאָמַר רַב: מִנְחָה קְדוֹשָׁה בְּלֹא שֶׁמֶן (וּבְלֹא לְבוֹנָה) – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּלֶחֶם הַפָּנִים. בְּלֹא לְבוֹנָה – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמִנְחַת נְסָכִים.
בְּלֹא שֶׁמֶן וּבְלֹא לְבוֹנָה – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמִנְחַת חוֹטֵא, עַל כׇּרְחָיךְ רַב כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ.
גּוּפָא, אָמַר רַב: מִנְחָה קְדוֹשָׁה בְּלֹא שֶׁמֶן, וְאֵין דִּינָה כְּעִשָּׂרוֹן חָסֵר – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּלֶחֶם הַפָּנִים. בְּלֹא לְבוֹנָה – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמִנְחַת נְסָכִים. בְּלֹא שֶׁמֶן וּבְלֹא לְבוֹנָה – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמִנְחַת חוֹטֵא.
וְשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה קׇדְשִׁי הַאי בְּלָא הַאי וְהַאי בְּלָא הַאי; שֶׁמֶן – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּלוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע, לְבוֹנָה – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּלְבוֹנָה הַבָּאָה בְּבָזִיכִין, וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: