מסכת מנחות דף ס״ג עמוד א׳

מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת״ – לֹא יָבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, ״בְּמַרְחֶשֶׁת״ – לֹא יָבִיא בְּמַחֲבַת. מָה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת? מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ כִּיסּוּי, מַחֲבַת אֵין לָהּ כִּיסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין (רַכִּין), מַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? אִילֵּימָא מַרְחֶשֶׁת, דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי הַלֵּב, כְּדִכְתִיב: ״רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב״, וּמַחֲבַת, דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַפֶּה, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״מְנַבַּח נַבּוֹחֵי״.

אֵימָא אִיפְּכָא: מַחֲבַת, דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַלֵּב, דִּכְתִיב ״לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ״; מַרְחֶשֶׁת, דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי [הַפֶּה], כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״הֲוָה מְרַחֲשָׁן שִׂיפְוָותֵיהּ״. אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּ׳. מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה – דִּכְתִיב ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת״, מַחֲבַת צָפָה – דִּכְתִיב ״וְעַל מַחֲבַת״.

תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מַרְחֶשֶׁת״ יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

מְסַפְּקָא לְהוּ, אִי עַל שׁוּם כְּלִי נִקְרְאוּ, אוֹ עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּלִי הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, וּ״מַרְחֶשֶׁת״ שְׁמוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִין כַּלְבּוֹס עָמוֹק, וּכְשֶׁבָּצֵק מוּנָּח בְּתוֹכוֹ – דּוֹמֶה כְּמִין תַּפּוּחֵי הַבָּרָתִים וּכְמִין בִּלְוָטֵי הַיְּוָונִים.

וְאוֹמֵר: ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת״, אַלְמָא עַל שׁוּם הַכֵּלִים נִקְרְאוּ, וְלֹא עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶם.

מַתְנִי׳ הֲרֵי עָלַי בְּתַנּוּר – לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח, וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים, וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רָצָה – מֵבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח.

הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה – לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין; רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קׇרְבָּן אֶחָד.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַאֲפֵה תַנּוּר״, וְלֹא מַאֲפֵה כוּפָּח, וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים, וְלֹא מַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״תַּנּוּר״ ״תַּנּוּר״ שְׁנֵי פְּעָמִים, לְהַכְשִׁיר מַאֲפֵה כוּפָּח. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״תַּנּוּר״ ״תַּנּוּר״ שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד שֶׁתְּהֵא אֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר, וְאֶחָד שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן בַּתַּנּוּר.

וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי סְבָרָא? וְהָתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הֱוֵי רָגִיל לוֹמַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֵׁרוֹת בָּעֲזָרָה, וּכְשֵׁרוֹת בְּבֵית פָּאגֵי.

אָמַר רָבָא: אֵימָא, שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן לְשׁוּם תַּנּוּר.

הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה, לֹא יָבִיא מֶחֱצָה [וְכוּ׳]. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִי תַּקְרִיב״ – כְּשֶׁתַּקְרִיב, לַעֲשׂוֹת דְּבַר רְשׁוּת.

״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִנַּיִן לְאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה״, שֶׁלֹּא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״קׇרְבָּן מִנְחָה״ – קׇרְבָּן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה קׇרְבָּנוֹת.

אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: