דף ביאור

מסכת מנחות דף מ״ה עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף מ״ה עמוד א׳

מסכת מנחות דף מ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־402 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

דהני דר"ח ועצרת שכתובים בחומש הפקודים:

אלא דעצר' גריד' קתני מת"כ דכתיב באמור אל הכהנים אילים שנים והקרבתם על הלחם ז' כבשים ואילים שנים והנך דת"כ לאו נינהו הנך דחומש הפקודים כדלקמן:

הויה כתיב בהו יהיו עולה (ויקרא כג) וכל הויה עיכובא:

לא דת"כ הבאים בגלל שתי הלחם שנאמר והקרבתם על הלחם:

מעכבי לאיל דחומש הפקודים הבא בגלל מוסף ולאו אאיל דלחם קאי:

וקפריך הש"ס היכא פלגא לתנא הכי גבי אילים מוקמת דאילים מעכבין זה את זה וגבי פרים וכבשים אפילו דהדדי לא מעכבי הנך דחומש הפקודים זה את זה:

מילי מילי וכדפרישנא:

וביום החדש פסוק הוא ביחזקאל:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 45a · Sefaria

תוספות

אלא פרים דאפי' אהדדי לא מעכבי והא דלא מוקי ליה בראש השנה ויום הכיפורים ושמיני עצרת משום דבכל חד ליכא אלא חד פר וחד איל והא דלא משני בפרים ואילים דעלמא כדמשני פ"ק דיומא (דף ז.) גבי פר דעבודת כוכבים ואילו של אהרן וקתני היה מקריב מנחת פרים ואילים לא דמי להכא כלל:

ומנין שמעכבין זה את זה פירוש כשיש להם כל הצורך (וכי) וכה"ג דריש בספרי שהבאתי לעיל א"נ קמ"ל כרבנן דפליגי עליה דר"ש במתני' שיקריב פרים ולא יקנה נסכים מאחד מהן אי נמי אם יש לו כבשים ואין לו לתמיד של בין הערבים מקריב כולן לשם מוסף ומיהו לקמן (מנחות דף מט.) משמע דתמידין דיומיה קודמין למוספין דיומיה משום דתדיר ומקודש וצ"ע:

מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה ולא דמו הני להני דשל משה עגל וכאן פר וגם מתנותיו חלוקות כמפורש ביחזקאל (מה) אל מזוזת הבית ואל ארבע פינות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית ופירש שם רש"י שהוא פר האמור שם למעלה אל חקות המזבח ביום העשותו פר בן בקר לחטאת אבל שם כתיב ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו ועל ארבע פינות העזרה ועל הגבול סביב וצריך לדחוק המקרא שיהיו שוים ועוד לפי מה שמפרש וכן תעשה בשבעה בחדש דאיירי בשבעה שבטים דאייתו פר בהוראה וצריך ליישב שיהיו אותן מתנות כאותן הכתובין גבי פר בהוראה בויקרא ואי אפשר ליישבו ושמא וכן תעשה דקאמר לענין שמביא פר שנשרף ולא לענין המתנות ודבר תימה הוא מי דחקו להש"ס להעמיד הפסוק בז' שבטים ופשיטא דקרא קאי אהא דכתיב לעיל גבי חקות המזבח ביום העשותו שמביאין פר בן בקר לחטאת וביום השני שעיר עזים ופר ואיל ואח"כ שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו לפיכך אומר כאן וכן תעשה בשבעה בחודש:

הואיל ואישתרי מליקה אע"ג דלעיל (מנחות דף ה:) פרכינן שכן מצוותו בכך וכלאים נמי אסרינן להו בלא קרא מ"מ אתא לאורויי לך דלא ניטעי למילף מינה ולמאן דקאמר דאין שחיטה לעוף [מן התורה] פירשתי בחולין (דף כ.):

בשבעה שבטים שחטאו השתא דריש בחדש כמו בדברים שחדשו בית דין והוא של ז' שבטים שחלב מותר ועשו על פיהם והיינו מאיש שוגה ששגגו בהוראתם ומפני שהלכו ציבור ועשו פתאום על פיהם והא דלא כרבי יהודה (הוריות דף ה.) דבעי פר לכל שבט ונראה דאפי' לר' יהודה ניחא דמיירי במיעוט שבט:

וכי מדת פרים ואילים אחת היא תימה דליפרוך וכי יש שם איפה ורש"י פירש ביחזקאל דאיפה קמח היה מביא להוציא סולת עשרון מן הסאה והאיפה שלש סאין והיינו ג' עשרונים לפר ואיפה לאיל כמו ששנינו בשתי הלחם (לקמן מנחות עו:) שני עשרונים משלש סאין ושל פרים ג' מג' סאין למדך שאם לא מצא סולת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה ושמן הין [לא שיקריב ההין כולו אלא] שנתות היו בהין וכי האי גוונא שפרש"י בשמן יש לפרש באיפה שהיה שם איפה גדולה וקטנה ומה שמדקדק משום דנקט בכולה חד לישנא משמע שניהם שוין וכן דורש בספרי בפרשת כי תצא דא"ר חנינא בן חזקיה בן גרון וכי מדת פרים אילים וכבשים אחת היא והלא כבר נאמר שלשה עשרונים לפר וגו' אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה:

Tosafot on Menachot 45a · Sefaria

רשב"א

אליהו עתיד לדרשה פי' דעד שיבאאליהו ויפרשנה לנו אין אנו יודעים לפרש, ל"ה: וקשיא לי למה יצטרך לאליהו לדרשה ולא יפרשנה יחזקאל הנביא נבואתו הוא בעצמו שהרי כשיבא אליהו ומשיח יהיה תחיית המתים ויחזקאל גם הוא יחיה, וי"ל דשמא אליהו יבא קודם תחיית המתים ויפרשנה קודם שיקום יחזקאל: או נוכל לומר דקודם ביאת אליהו מפני ביאת המשיח הרי הוא {*) הגה"ה א"ה בלשון הזה כדמותו בצלמו העתיק גדול הדור רב חיד"א בספרו ברכי יוסף ח"א סי' ל"ב אות ד', ועיין בספרו ועד לחכמים אות י':} יכול לדרשה ולפרשה באחד מבתי מדרשות כדאי' בפ' השוכר את הפועלי' אליהו הוה שכיח במתיבתא דר' כל יומא, וכן נראה מפי' רש"י שפי' דעד שיבא אליהו אין אנו יודעים לפרשה דר"ל דאם יבא ויפרשנה לנו נדע אותה וקודם זה לא נדע:

מלואים הקריבו בימי עזרא, אינו ר"ל שנבואת יחזקאל היתה על בית שני שהרי על בית שני לא נתנבא שיהא אותו הבנין שכתב שהרי לא נעשה אותו הבנין בבית שני וגם הקרבנות לא נעשו בבית שני באותו סגנון שנכתבו שיעשו אלא שעזרא ובוני בנין בית שני לקחו בבנין שבנו קצת מדוגמת בנין יחזקאל שעתיד להיות לעת"ל. וכן איתא במס' מדות בבנין בית שני לקחו קצת מדוגמת בנין יחזקאל לעתיד להיות וקצת מדוגמת בית ראשון, וכן אפשר שבקרבנות נמי לקחו קצת ממה שנכתבו ביחזקאל להיות לעת"ל וזהו אותו פר מלואים שהקריבו בימי עזרא שלקחו מקצת נבאות יחזקאל שהקריב אותו פר למלואים ולא שעשו אותו כמו שנתנבא יחזקאל שלא עשו המתנות כמו שנבא יחזקאל כדפי' התוס'. אלא הקריבוהו למלואי' כמו שהקריבו מלואי' בימי משה, ומאי דקאמר ר' אשי מלואים הקריבו בימי עזרא צ"ל דאינו ר"ל דנתנבא על בית שני אלא ה"ק דאותו פר דקאמר יחזקאל שעתיד להיות הוא יהיה פר מלואים כמו שהיה בימי משה שהרי גם בימי עזרא בתחלת בית שני הקריבו מלואים כמו בימי משה א"כ יש לנו לומר דאותו פר שנבא יהיה פר מלואים ולא ליקשי לן מדם חטאת עולה היא משום דמלואים להוי:

כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי יש להקשות והלא גם בתורה כתיב בפ' אמור נבלה וטריפה לא יאכל א"כ כמו כן אמאי לא קשה ליה כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי. וי"ל דמההיא לא קשיא משום דכתי' ביה לא יאכל לטמאה בה ולא בא להזהיר על האכילה שלא יאכלנה אלא בא לומר שאם אכלה שהוא אסור לאכול בקדשים ומשום נבלת עוף טהור שאין לה טומאה אלא בבית הבליעה אתא קרא דאי משום נבלת בהמה שמטמאה במגע פשיטא בכלל שאר טומאות היא דאסריה קרא לאכול בקדשי', אלא אשמועי' דאפי' מזו שאין לה טומאה אלא בבית הבליעה כדכתי' לא יאכל לטמאה שמטמאתו באכילה ושאין לה טומאת מגע ומשא שגם בטומאה זו אסור לאכול בקדשי' וכן פירשו רש"י ז"ל בפי' התורה, הילכך לא קשי מינה כהנים הוא דלא אכלי, אבל קרא דיחזקאל לאכתי' כי אם לא יאכלו לבד ולא כתי' ביה לטמאה בה, ועוד אפי' אם באנו לפרש דר"ל לא יאכלו לגבי שיאסר לאכול בקדשים ומשום נבלת עוף אתא כדפי' הרי לא נוכל לפרש כן שהרי כתיב בהאי קרא מן העוף ומן הבהמה ונבלת בהמה מטמאה במגע ובמשא, הילכך אצטרי' לתרץ משום דאשתרי מליקה גבייהו:

Rashba on Menachot 45a · Sefaria

בן יהוידע

מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן, וְיָשַׁב בָּעֲלִיָּה וְדָרְשָׁן קשא למה אצטריכו כולי האי? ונראה לי בס"ד על פי דבריו עשו כן כי הוא קבל על עצמו להתבודד בעליה בשביל דבר זה אף על פי שישב שם שלש שנים או יותר לא יזוז מאותה עליה עד שימצא דבר מפורש לזה, וכיון שקבל על עצמו כך אסתייעא מלתא משמייא ודרשן תכף ומיד ולזה אמר מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ וכו' כלומר הוא עשה המצאה זו שיהיו מעלין לו שלש מאות כדי שגם בעיני כל אדם יהיה נודע וניכר שלא יזוז משם עד שימצא פתרו להאמור.

Ben Yehoyada on Menachot 45a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אֵילִים דְּהֵיכָא? אִי דְּהָנְהוּ – דְּאַיִל הוּא, אִי דַּעֲצֶרֶת דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים – הֲוָיָה כְּתִיב בְּהוּ.

קטע 2

לְעוֹלָם דַּעֲצֶרֶת דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וְהָכִי קָאָמַר: לָא אֵילִים דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מְעַכְּבִי לֵיהּ לְאַיִל דְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים, וָלֹא אַיִל דְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים מְעַכֵּב לְהוּ לְאֵילִים דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים.

קטע 3

אֶלָּא, פָּרִים – דַּאֲפִילּוּ אַהֲדָדֵי לָא מְעַכְּבִי, וְאֵילִים – דְּהָכָא וּדְהָכָא הוּא דְּלָא מְעַכְּבִי, אִינְהוּ מְעַכְּבִי.

קטע 4

תַּנָּא מִילֵּי מִילֵּי קָתָנֵי.

קטע 5

״וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ (תִּקַּח) פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִים יִהְיוּ״, ״פַּר״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר?

קטע 6

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה ״פָּרִים״, וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא שְׁנַיִם מֵבִיא אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״פַּר״.

קטע 7

״שִׁשָּׁה כְּבָשִׂים״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה ״שִׁבְעָה״, וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא שִׁבְעָה יָבִיא שִׁשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שִׁשָּׁה״.

קטע 8

וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא שִׁשָּׁה, יָבִיא חֲמִשָּׁה, חֲמִשָּׁה יָבִיא אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה יָבִיא שְׁלֹשָׁה, שְׁלֹשָׁה יָבִיא שְׁנַיִם, וַאֲפִילּוּ אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ״.

קטע 9

וּמֵאַחַר דִּכְתִיב הָכִי, ״שִׁשָּׁה כְּבָשִׂים״ לְמָה לִי? דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְהַדּוֹרֵי, מְהַדְּרִינַן.

קטע 10

וּמִנַּיִן (לְאֵילִים שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים) שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיוּ״.

קטע 11

״כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ״. ״חַטָּאת״ – עוֹלָה הִיא! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פָּרָשָׁה זוֹ אֵלִיָּהוּ עָתִיד לְדוֹרְשָׁהּ.

קטע 12

רַב אָשֵׁי אָמַר: מִילּוּאִים הִקְרִיבוּ בִּימֵי עֶזְרָא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְרִיבוּ בִּימֵי מֹשֶׁה.

קטע 13

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פָּרָשָׁה זוֹ אֵלִיָּהוּ עָתִיד לְדוֹרְשָׁהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: מִלּוּאִים הִקְרִיבוּ בִּימֵי עֶזְרָא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְרִיבוּ בִּימֵי מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ דַּעְתִּי.

קטע 14

״וְכׇל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים״ – כֹּהֲנִים הוּא דְּלֹא יֹאכְלוּ, הָא יִשְׂרָאֵל אָכְלִי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פָּרָשָׁה זוֹ אֵלִיָּהוּ עָתִיד לְדוֹרְשָׁהּ.

קטע 15

רָבִינָא אָמַר: כֹּהֲנִים אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִשְׁתְּרִי מְלִיקָה לְגַבַּיְיהוּ, תִּשְׁתְּרֵי נָמֵי נְבֵילָה וּטְרֵפָה, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 16

״וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת״, ״שִׁבְעָה״?

קטע 17

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ שֶׁל קָהָל.

קטע 18

״חֹדֶשׁ״ – אִם חִדְּשׁוּ וְאָמְרוּ חֵלֶב מוּתָּר, ״מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי״ – מְלַמֵּד שֶׁאֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה.

קטע 19

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וַחֲנִינָא בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן, וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּיה וּדְרָשׁוֹ.

קטע 20

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרוּבִּין [וְכוּ׳].

קטע 21

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה״. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מִדַּת פָּרִים וְאֵילִים אַחַת הִיא?

קטע 22

אֶלָּא, שֶׁאִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרוּבִּין וְלֹא הָיוּ נְסָכִים – יָבִיאוּ פַּר אֶחָד וּנְסָכָיו, וְאַל יִקְרְבוּ כּוּלָּן בְּלֹא נְסָכִים. וְאִם הָיוּ לָהֶם

מסכת מנחות דף מ״ה עמוד א׳

מסכת מנחות דף מ״ה עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור