מסכת מנחות דף ג׳ עמוד ב׳

מנחה לשם מנחה מחבת לשם מרחשת עלו:

והא תנא מעשיה מוכיחין עליה קאמר הילכך מנחה לשם זבח נמי ליתכשר:

ה"ק אע"פ שאין המנחות דומות לזבחים דאע"ג דהקומץ מחבת לשם מרחשת מחשבה דלא מינכרא שיהיה כן היא אלא ודאי ניכר שאינו כן דהא מעשיה מוכיחים איכא למימר דתיפסל דודאי סבירא לן מחשבה הגלויה לכל שהוא מכזב כל שכן שהיא פסולה אפילו הכי עלו דכתיב זאת תורת המנחה הא לא מינכרא לא דמי לההוא דלעיל רבא ורב אשי סבירא להו דמחשבה הגלויה לכל שהוא מכזב כל שכן שפוסלת והכי מתרצי לקמן אדרבה מחשבה דמינכרא שהיא שקר פסל רחמנא שמא יאמרו מותר לשנות בקרבנות:

ומאי אבל בזבחים אינו כן דמשמע התם דין הוא דלא עלו משום דשחיטה אחת לכולן הא כל שכן דדין הוא דעלו במחשבה דלא מינכר שהוא שקר היא:

דהא שחיטה אחת לכולן ואיכא למימר דתעלה לשם חובה דהא ליכא למיגזר שמא יאמרו מותר לשנות בזבחים אפילו הכי לא עלו דזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב דליהוי משמע תורה אחת לכל המנחות ותורה אחת לכל הזבחים:

ותרצה לשם חובה אלמה תנן בזבחים (דף ב.) חוץ מן הפסח ומן החטאת:

(לרבנן דלית להו זאת תורת):

הא אמר רבא חטאת חלב כו' כשירה ולא עקר מינה שם חטאת (ולא) עלתה לבעלים:

כאן בקומץ מנחה לשם זבח בחנם נקט רבא ענין זה דלא איירי ביה בשום דוכתא דתירוץ זה עצמו שמחלק משום דכתיב זאת תורת המנחה היה יכול לתרץ כמו שתירץ רבה כאן בשינוי קודש כאן בשינוי בעלים בשינוי קודש כשר משום דתורה אחת לכל המנחות ושמא לפיכך שינה לשונו של רבה דהוה משמע אם היה אומר כאן בשינוי קודש דשינוי קודש כשר אפי' במנחה לשם זבח ועוד יש לומר דדייק לישנא דברייתא דמשמע ליה קמצה שלא לשמה פסולה בשינוי קודש ולקמן דקאמר כולהו כרבה לא אמרי ולא מפרש טעמא זה ניחא לו למימר טעם השוה לכל האמוראים:

אע"ג דמחשבה דלא מינכרא היא ותיפסל הרבה יש לתמוה למה שינה לשונו מלישנא דלעיל בריש שמעתא דמה שקורא לעיל מינכרא קורא הכא לא מינכרא וחד פירושא לתרוייהו דמינכרא היינו שניכר שמחשבתו שקר ולא מינכרא דהכא היינו דאין ניכר שיהא כמו שהוא מחשב אלא אדרבה ניכר שאינו כמו שהוא מחשב ושמא שינה הלשון לפי שהוא כמו נתינת טעם דתיפסל לפיכך ניחא ליה למינקט הכא ולעיל על פסול לשון לא מינכרא ובסוף שמעתא דקאמר כולהו כרבה לא אמרי אדרבה מחשבה דמינכרא פסל רחמנא משום דקאי ארבה נקט לשון מינכרא על פסול:

לר"ש ה"נ משמע דרבנן לא דרשי זאת תורת החטאת אע"ג דבפ' דם חטאת (זבחים ד' צב.) גבי דם חטאת שניתז על הבגד טעון כיבוס דרשינן תורה אחת לכל החטאות וליכא מאן דפליג במידי דכתיבא בחטאת גופיה דרשי ליה כ"ע כגון הני דפרק דם חטאת אבל שינוי קודש לא כתיב בחטאת ועוד דכיבוס בגדים כתיב בההיא פרשתא דזאת התורה וא"ת דבפ"ק דזבחים (ד' ט:) אמר רב משמיה דמבוג חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון כשירה דתורה אחת לכל החטאות ופריך רב משרשיא לרבא מברייתא דר"ש טעמא דמעשיה מוכיחין עליה הא אין מעשיה מוכיחין עליה לא לימא זאת תורת המנחה ומאי קושיא הא רבא הוא דמפרש הכא טעמא דר"ש מזאת תורת ואומר ר"ת דהתם גריס רבה ורבה לטעמיה דמשני לעיל כאן בשינוי קודש כאן בשינוי בעלים ועוד י"ל דאפילו גריס התם רבא רוצה ליישב דברי רב ככולהו אמוראי דהכא ולפר"ת קשיא דנראה דרב משרשיא תלמידו של רבא היה ולא של רבה ועוד יש לומר שרוצה רבא ליישב שם דברי רב משמיה דמבוג אפילו כרבנן דפליגי עליה דר"ש דלית להו זאת תורת ורב משרשיא כשהקשה לו מר"ש היה יכול להקשותו ממתני' אלא ניחא ליה לאקשויי מברייתא דאפילו ר' שמעון דמכשר לאו מזאת תורת מכשר וכן משמע שם פירוש הקונטרס:

לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים כשירה הך מילתא איתא בפ"ק דזבחים (ג"ז שם) בשמעתא דמבוג ובלאו קרא דזאת תורת מכשר חטאת לשם חטאת כדקאמר התם רבא (לעיל) אאידך מילתא דושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטא' לשם חטאת נשחטה אבל לשם עולה ודאי פסולה והוא הדין לשם חטאת נזיר ומצורע דכעולות דמו כיון דאין באין על חטא ואע"ג דר"ש הוא דאמר דחטאת נזיר באה לפי שציער עצמו מן היין אין זה על חטא כיון דאצער יין לא מייתי חטאת אלא דרך נזירות ועוד דמשום חטא זוטרא כי האי לא מיקרי חטאת:

כאן בקומץ מחבת לשם מרחשת גרסינן ואית דגרסי כאן בקומץ מנחת מחבת לשם מרחשת ושניהם יש ליישב:

כאן בקומץ מנחה לשם מנחה מחבת לשם מרחשת, ל"ה. ונ"ל דגם במנחת חוטא מכשר דהא ר' שמעון כל המנחות קאמר ואפי' מנחת חוטא כדפרש"י לעיל, ויש שרצו לפרש דרש"י לא פי' כאן כן משום דקרא דוזאת תורת המנחה על מנחת נדבה אכתיב ואין בכלל וזאת תורת המנחה מנחת חוטא ומנחת קנאות משום דהכי כתיב קרא דזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה ובמנחת חוטא ומנחת קנאות לא היה שם שמן ולבונה א"כ בהם לא דבר הכתוב לומר תורה אחת לכל המנחות שנאמר דכל המנחות דקאמר ר' שמעון (לאו) [אף] במנחת חוטא וקנאות מיירי כי אם בשאר מנחות ולישנא דמתני' נקט דתנן כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו ואשאר מנחות קאי שאין בכלל כל המנחות מנחת חוטא וקנאות דהא קתני חוץ ממנחת חוטא א"כ כל אכל המנחות הבאות בנדבה קאי כמו כן ר' שמעון כל המנחות דקאמר אכל מנחות דבנדבה קאי ובא לפלוגי על כל המנחות דמתני' דקתני לעיל לא עלו ואמר דאותן כל המנחות דתנן דלא עלו דעלו אך במנחת חוטא וקנאות לא פליג אתנא דמתני' דפסולות, ודנימא מעיקרא כי אמרי' דמתני' דלא כר' שמעון וגם כי רמינן דר"ש אדר"ש הוה אמינא דכל המנחות דר"ש אף במנחת חוטא וקנאות הם משום דהוה טעמא דמעשיה מוכיחין עליה ואין לחלק לרבה בין מנחת חוטא לשאר מנחות אבל לרבא דתלי טעמא בזאת תורת המנחה והרי לא כתיב על מנחת חוטא כדפרי' א"כ אינה בכלל, משום דאי אפשר לומר כן שהרי אע"ג דלרבא לא תלי טעמא במעשיה מוכיחין עליה כי אם בזאת תורת המנחה אפ"ה לא מצי למימר דפסל ר' שמעון במנחת חוטא וקנאות שהרי הזכיר במלתיה חריבה לשום בלולה אלמא דגם במנחת חוטא וקנאות שהם מנחה חריבה מכשר, וצ"ל דאע"ג דקרא דזאת תורת המנחה על מנחת שמן ולבונה אכתיב ולא על חוטא וקנאות כדפרי' דאפ"ה ס"ל דזאת תורת המנחה לכל המנחות קאי כדפירשי' לומר תורה אחת לכל המנחות, ורש"י דפי' מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת לאו למעוטי מנחת חוטא וקנאות אתא אלא רישא דמלתא דר' שמעון נקט דהזכיר בה מחבת לשום מרחשת וה"ה במנחת חוטא וקנאות:

כאן בקומץ מנחה לשם זבח קשיא לי מאי שייך ענין קמיצה אצל זבח שהרי יכול לשחוט זבח לשם אחר ולומר אם היא עולה ששחטה לשום חטאת ושלמים וכן יכול לקמוץ מנחה לשם מנחה אם מנחת מחבת לשם מרחשת אך איך יקמוץ המנחה לשם זבח ויאמר על מנחת נדבה הריני קומצה לשם שלמים שהוא זבח ובשחיטה: ונ"ל דבשנוי בעלים מיירי כגון שמנחה זו מנחת חוטא של ראובן ואמר הריני קומצה להתכפר בה שמעון שמחוייב חטאת ואע"ג דשנוי בעלים לא מפסיל אלא במחוייב כפרה כמותו כדאיתא בריש זבחים דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו מחוייב כפרה כמותו. הרי נוכל לומר דמנחת חוטא אם קמצה להתכפר בו מי שנתחייב חטאת דחשבינן ליה מחוייב כפרה כמותו: מכל מקום יש להקשות ע"ז דאיך נחשבהו מחוייב כפרה כמותו והרי איבעיא בפ"ק דזבחים [ט' ע"ב] על חטאת חלב ששחטה על מי שמחויב חטאת דטומאת מקדש אי הוה מחוייב כפרה כמותו מי אמרי' כרת כמותה או דילמא אין קבוע כמותה: וי"ל דאה"נ משכחינן לה הכא דמקרי מחוייב כפרה כמותו כגון מי שנתחייב מנחת חוטא הבא על מקדש וקדשיו כשהוא עני ואינו יכול להביא חטאת שהוא קרבן עשיר וקומצה להתכפר בו מי שנתחייב חטאת דטומאת מקדש שהוא עשיר ונתחייב להביא חטאת דשפיר הוי מחוייב כפרה כמותו שהרי שתיהן על חטא דמקדש וקדשיו באין אלא שזה עשיר וזה עני ושפיר הוי מחוייב כפרה כמותו, וא"כ נפרש כאן בקומץ מנחה לשם מנחה כשר ועלו בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כאן בקומץ מנחה לשם זבח דמפסיל בשנוי בעלים וכדפרישי', וא"כ צריך שנפרש מילתיה דר' שמעון (דפסיל במנחות) בלשם מנחת נדבה הרי היא כאשם לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה כגון שהתנדב עולה או שלמים שהרי קרבנות נדר ונדבה הם כמו מנחת נדבה והוו בני רצוי כמותה ומפסלא בשנוי בעלים לומר דלא עלתה לשם חובה. מנחת חוטא הרי היא כחטאת אם קמצה שלא לשמה להתכפר מי שנתחייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו כדפרישי' כמו זה שמקריב המנחה דהוי מחויב כפרה כמותו כדפי' ורב אשי נמי בשנוי בעלים נמי הוה מוקי לה אלא דהוה מוקי לה בשנוי בעלים דמנחה ורבא בשנוי בעלים דזבח לפי מאי דפרישי': או נוכל לומר דגם בשנוי קדש מצינן למימר כגון דאמר הריני קומצה לכפר למי שנתחייב חטאת, או לרצות למי שנתחייב עולה או שלמים וגם הם בעלים של מנחה ובכי האי גוונא קרי שינוי קדש:

והא תנא מעשיה מוכיחין עליה קאמר, הלכך מנחה לשום זבח נמי ליתכשר, ל"ה. ר"ל דאינו תולה הטעם משום תורה אחת לכל המנחות דמפיק מינה לשם זבח אלא תלי דמעשיה מוכיחין והרי (בלא) [לפי] טעם זה דבלשם זבח ליתכשר, אבל אין לפרש דפריך דלא תלי טעמא בזאת תורת כי אם במעשיה מוכיחין משום דבזה אין קפידא כיון דאין נפקותא בדבר זה:

ה"ק אע"ג דמחשבה דלא מנכרא היא ומפסיל פי' דלא מינכרא שכן הוא אלא ודאי ניכר שאין כן דהא מעשיה מוכיחין עליה דאיכא למימר בהכי דכ"ש דתפסל דרבא ס"ל דמחשבה הגלויה לכל שהוא מכזב שהיא פסולה אפ"ה כשרה משום דכתיב וזאת תורה, והאי לא מינכרא לא דמי לההיא דלעיל דרבא ורב אשי ס"ל דמחשבה הגלויה לכל שמכזב דכ"ש דפוסלת והכי מתרצי לקמן, ל"ה. ר"ל דלא דמי לההיא דלעיל דשם ר"ל דלא מנכרא שהוא מכזב וכאן ר"ל לא מינכרא האמת אלא נראה (שר"ל) שהוא מכזב, ומיהו קשיא אמאי שינה לשונו לימא הכי מחשבה דמנכרא נפרשהו כמו למעלה, ופי' רבינו שמשון דבין הכא בין לעיל הוי הפי' דמנכרא שוה דלעיל ר"ל מחשבה דמנכרא ההכשר לא פסל רחמנא משום (דמחזיקין) דמעשיה מוכיחין להכשר והכא (דמחזיק) דמעשיה מוכיחין עליה לפסול קרי לה דלא מינכרא דר"ל לא מנכרא ההכשר ולכך שנה לשונו דמאי דמינכר ההכשר לעיל הוי הכא לא מנכרא ההכשר ולעיל קרי כי מנכר השקר מנכר ההכשר והכא קרי מחשבה דמנכרא ההכשר כי לא מנכר השקר ומנכר האמת: ולי נראה דלעולם פי' דלא מנכרא ודמנכרא הוי כפי פירש"י. דמנכרא דלעיל ר"ל השקר שהוא מחשב והכא לא מנכרא שיאמר אמת אלא אדרבא מנכר ההפך שהוא משקר. ולכך שנה לשונו ולא נקט הכא מחשבה דמנכרא דירצה לומר השקר כמו לעיל דקרי ליה מנכרא, משום דאי הוה נקט מנכרא הוה משמע דמשום דמנכר השקר הוי טעם הפסול שפי' לעיל דטעם דמנכר השקר גורם הכשרות כמו כן הכא נימא לרבא דטעם דמנכר השקר גורם הפסול והרי ז"א שהרי בזבחים דלא מנכר השקר פסלינן. ולכך נקט תלמודא לרבא לשון לא מנכרא לומר דכל היכא דמחשב ולא מנכר שהוא אומר אמת וגם לא מנכר שמשקר כגון בזבחים פסול דאע"פי שאינו ניכר שמשקר מאחר דאינו ניכר שאומר אמת ויכול לחשוב הרואה שהוא משקר דפסלא המחשבה, ונהי נמי דכשאינו מחשב פסול דשלא לשמה ג"כ אינו ניכר שיאמר אמת ולא פסלינן הוא משום דאמאי נפסול ליה והלא אין שם מחשבת פסול שהרי מן הדין יש לחשוב לעולם שאין שם מחשבת פסול ואפי' שאם יחשבו שיש שם מחשבת פסול אין לנו לפסול בשביל מחשבתם כיון דאין שם מחשבת פסול אבל כשיש שם מחשבת פסול מפסיל דהואיל ואין שם דבר שימנע מלחשוב שיש שם מחשבת פסול אלא יכולין לומר שיש שם מחשבת פסול מפסלי ואעפ"י שמן הדין יש להם לחשוב שאין שם מחשבת פסול מ"מ כיון שישנה שם ואין להם דבר שמגלה להם שאינה שם לא מגרע בהכי כח הפסול שהרי כמו כן אם היו חושבים שם הקרבן היו חושבים ההפך, ולכך נקט לשון לא מנכרא האמת כדי לפסול גם בזבחים דלא מנכר אם אמת אם שקר שהרי בכלל לא מנכרא האמת הוי בין מנחות בין זבחים דבזבחים לא מנכר שיאמר אמת וכ"ש במנחות דלא מנכר האמת דגם שקר מנכר, ומכל מקום לא הוי פירושא דלא מנכרא דהכא כמו דלעיל (כדפרשי') דההיא דלעיל ר"ל לא מנכרא שמשקר וכאן לא מנכרא שיאמר אמת כדפי'. שהרי כאן לא נוכל לפרש לא מנכרא משקר. ואע"פי דהיכא דלא מנכרא שמשקר יש לפסול כמו בלא מנכרא שהוא אמת שהכל א' כדפריש' מ"מ לא נוכל לפרשו כן שהרי מנכרא שמשקר הוא אבל לא מנכר האמת נוכל לקרותו: אמנם כדי שלא נחלק פי' דלא מנכרא דהכא לפי' דלא מנכרא דלעיל נוכל לומר דלא מנכרא לא קאי אמנחה ולא כדעת רש"י. ונפרשהו כן אע"ג דמחשבה דלא מנכרא דמשקר אמרו בעלמא דמפסל וכ"ש הכא דמנכרא דמשקר דמפסל כי הכא במנחה. אמנם אי גרסי' היא משמע דקאי אמנחה כדברי רש"י:

ומאי אבל בזבחים אינו כן, פי' כיון דאמרי' דמחשבה דלא מנכרא שהיא שקר לא חשיבא כמחשבה דמנכרא מאי בזבחים אינו כן דמשמע דהתם דין הוא דלא עלו משום דשחיטה אחת לכולן הא כ"ש דדין הוא לומר דעלו דמחשבה דלא מנכרא שהוא שקר הוא, ל"ה. ר"ל דאדרבא מהאי טעמא דשחיטה אחת לכלן הוה לן להכשיר: וקשיא דהשתא אין טעם כשרות מנחה משום מעשיה מוכיחין דאדרבא מאותו טעם יש לפסול יותר אלא משום זאת תורת קא מכשר וא"כ מאי מקשה מאי אבל בזבחים הא ודאי טעמא דאבל בזבחים שחיטה אחת לכלן לא בא לפסול: וי"ל דהיינו מאי דמקשה דמשמע הלשון דאבל בזבחים שחיטה כו' שבא לפסול והרי אין זה טעם לפסול יותר לדברי רבא ובשלמא אי הוה משוינן מנכרא ולא מנכרא לפסול וטעם כשרות דמנחה הוי משום זאת תורת ניחא דלא הוה קשי לשון דאבל בזבחים אינו כן דר"ל לפסול בזבחים מאחר שאין שם טעם שיכשרהו כמו במנחה דמתכשרא מטעם זאת תורת והפסול במקומו עומד אבל כיון דאמרת דמטעם זה דשחיטה אחת לכלן יש להכשיר יותר א"כ אעפ"י שנאמר שבא לפסול בזבחים משום דלא כתיב בהו זאת תורת מ"מ לית ליה למתלי טעמיה דפסול דזבחים בטעם שיש להכשיר בהם בכך, ומשני ליה דר"ל דאע"ג דשחיטה אחת לכלן ויש להכשיר מטעם זה אפה"כ מפסיל משום דזבח לא כתיב, והמקשה הוה ידע דטעם של פסול דזבחים לפי דברי רבא אינו אלא משום דזבח לא כתיב אלא שבא לישב הלשון דאבל בזבחים, דה"ק אבל בזבחים אינו כך דהתם לא עלו שהשוחט עולה לשם שלמים אע"ג דמחשבה דלא מנכרא שהוא שקר הוא דהא שחיטה אחת לכולן ואיכא למימר דתעלה לשם חובה דהא ליכא למגזר שמא יאמרו מותר לשנות בזבחים אפה"כ לא עלו דזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב דלהוי משמע תורה אחת לכל המנחות ותורה אחת לכל הזבחים, ל"ה: וקשיא למה לי לפסול בזבחים משום האי טעמא דבזבח לא כתיב תיפוק לי משום דכתיבי קראי בהדיא לפסול בשינוי דשלא לשמה בחטאת ובשלמים לומר דלא עלו כדאיתא בריש זבחים וא"כ אפי' הוה כתיב זאת תורת הזבח לא הוה מצינן לאכשורי בהו כיון דכתיבי קראי למפסלינהו: וי"ל דר"ל דאי הוה כתיב וזבח הוה מכשרינן גם בזבחים בשנוי קדש וקראי דכתיבי בהו הוה מוקמינן להו לשנוי בעלים משום דפשט דדרש דזאת תורת המנחה דמשמע תורה אחת לכל המנחות אי הוה כתיב וזבח דמשמע כמו כן תורה אחת לכל הזבחים לא משתמע דבא להכשיר כי אם להרבה מנחות חלוקות או להרבה זבחים חלוקים לומר שדינם שוה שלא יפסלו בשנוי קדש ולא לומר שדינם שוה שלא יפסלו בשנוי בעלים שז"א שהרי זאת תורת המנחה על המנחות החלוקות שנכתבו בפרשה נכתב ועליהם משמע דבא לומר תורה אחת לכל המנחות דלא יפסלו אי שינה זו לשם זו. ומכל מקום במנחות הוה מכשרינן שנוי בעלים משום דאין לחלק ביניהם אם לא נמצא כתוב שחילק ביניהם הלכך במנחות דלא אכתיב בהו קרא לפסול בשינוי קדש ושנוי בעלים בהדיא כמו בזבחים אלא שנוכל לפסול במנחות בשנוי קדש ובעלים מטעם דאיתקש לזבחים בקרא דכחטאת כאשם ומצינן קרא דזאת תורת המנחה דקאמר תורה אחת לכל המנחות דמכשיר בשנוי קדש כדפרישית, יש לנו לומר דמכשיר גם בשנוי בעלים משום דאין ראוי לחלק ביניהם והיקישא דאיתקש מנחות לזבחים לפסול בשינוי קדש דשלא לשמה נוקי לי' בקומץ מנחה לשם זבח ולא בשינוי בעלים כדפרישית לעיל אבל בזבחים אינו כן אלא מפסלי בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים משום דלא אכתיב בהו זבח. דאי הוה כתיב בהו זבח נהי דלא הוה מצינן לאכשורי להו לגמרי בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כמו במנחות דמכשרינן בהו לגמרי בין שינוי קדש בין שינוי בעלים ומוקמינן היקישא דפסולה בקומץ לשם זבח, ובזבחים אי הוה כתיב וזבח (הוה מכשרינן בין קדש בין בעלים משום זבח ולא הוה משכחינן מילתא דנוקי ביה פסולא דקרא) הוה צריך לומר דהוי אמרינן דזבח מכשיר שנוי קדש כדפירשנו, דפשיטא דזאת תורת לאכשורי שנוי דזבחים דעלייהו אכתיב וקראי דפסולא הוה מוקמינן בשנוי בעלים והכי קאמר לפי שאין המנחות דומות לזבחים שבמנחות מתכשרי בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים בקומץ מנחה לשום מנחה ופסולא דהיקש מתוקמא בקומץ לשם זבח וכדפי' לעיל אבל בזבחים אינו כן דמפסלי בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים משום דלא אכתי' בהו וזבח דלימא תורה אחת לכל המנחות ולכל הזבחים הילכך נפסל בהו קדש ובעלים, דאי הוה כתיב בהו זבח לא הוה מצינן למפסל בהו בין קדש בין בעלים אלא לפסול בעלי' לבד מקראי דכתיב בהו, ודמוקי וזבח לאכשורי שנוי קדש, דהכי משמע פשטיה דזאת תורה אבל משום דלא כתיב בהו וזבח פסלינן בהו הכל גם בשנוי קדש, ומ"מ נראה דוחק לפרש כן חדא דלעולם אנו פוסלין קדשים בשינוי קדש כבשנוי בעלים ואיך היינו מכשירים שנוי קדש ונפסול שינוי בעלים ועוד דבשלמים אכתיב קראי לפסול בין בשנוי קדש בין בבעלים לומר דלא עלו ובפסח וחטאת אכתיב תרי קראי בין בקדש ובבעלים א"כ לא היינו יכולין להכשיר בשנוי קדש אי הוה כתיב וזבח. ועוד רבא למאי אצטריך לומר כאן בקומץ מנחה לשם מנחה כאן בקומץ מנחה לשם זבח אלא כאן בשנוי קדש כאן בשנוי בעלים ולא מטעמא דרבה משום דרבה מכשיר בשנוי קדש משום דמנכרא ופסיל בשנוי בעלים משום דלא מנכרא והוא סבר להיפך דיש לפסול יותר בשנוי קדש משום דמנכר' משנוי בעלים דלא מנכרא משום דמחשבה דמנכרא פסלא טפי אלא דמכשיר בשנוי קדש מטעם זאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות דגבי שנוי קדש אכתי' כדפרי' לעיל ונפסול בשינוי בעלים דזאת תורה לא קאי עלי' ולא הוה מצטרי' לאוקמי פסולא בקומץ לשם זבח, אלא להכי לא שני הכי אי משום דסבר דזאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות קאי בין לשנוי קדש בין לשנוי בעלים ואף דעל שנוי קדש נכתב מ"מ בעבור זה אין לנו מונע שלא נוכל לומר לבעלים קאי ושירצה לומר תורה אחת לכל המנחות של ראובן ושמעון, או אע"ג דלא נימא הכי אלא דעל שנוי קדש לבד נאמר קסבר דאין להכשיר בשנוי קדש ולפסול בשנוי בעלים מתרי טעמי חדא דלעולם יש לפסול בשנוי קדש בעלמא כבשנוי בעלים שהרי מוקמי קראי קמאי בשנוי קדש ותנינא בשנוי בעלים בריש זבחים. ועוד דכיון דסבר רבא דהכא יש לפסול במחשבה דמנכרא טפי מדלא מנכרא א"כ יש לפסול יותר בשנוי קדש מבשנוי בעלים הילכך לא אוקי הכשרא בשנוי קדש ופסולא בשנוי בעלים אלא דקומץ מנחה לשם מנחה אכשיר קרא שנוי קדש מזאת תורה סבר דכ"ש דאכשיר שנוי בעלים והיקישא דפסולא אוקי בקומץ לשם זבח וא"כ לעולם לקשי דאי הוה כתי' וזבח והוה מכשרינן שנוי קדש בזבחים במאי הוה מתוקמ' קראי דכתיבי בפסולה גבי זבחים, דהא ליכא לאוקמי להו בשנוי בעלים כדפי', דהא סבר רבא דמדמכשרינן בשנוי קדש דכ"ש דיש להכשיר בשנוי בעלים כדפי': לכ"נ יותר לומר דאי הוה כתיב וזבח הוה מוקי פסולה דקרא בשוחט זבח לשם מנחה דכמו דתירצנו קראי דהכשירא ודפסולא דמנחה כאן בקומץ מנחה לשם מנחה דאז מכשרינן בין בקדש בין בבעלים כאן בקומץ מנחה לשם זבח ונוקי פסולה דהיקישא דמנחה כמו כן אי הוה כתי' וזבח לא לקשו קראי אהדדי וג"כ נתרץ כאן בשוחט זבח לשם זבח כאן בשוחט זבח לשם מנחה על הדרך שפירשנו בקומץ מנחה לשם זבח היינו מפרשי' כאן בשוחט זבח לשם מנחה אלא משום דלא אכתיב וזבח פסלינן בזבחי' בכל מילי גם בשוחט זבח לשם זבח בשכנגדו כשר במנחה: והנה יש לנו לפרש דמאי דקאמר תלמודא וזאת תורת המנחה וזבח לא נאמר, דר"ל דמקרא דוזאת תורת המנחה דדרשי' מינה תורה אחת לכל המנחות לא כתי' בהדי מנחה וזבח כדי להכשיר גם מנחה לשם זבח כמו לשם מנחה, ומאי דקאמר תורה אחת לכלם וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב אינו ר"ל דלא כתיב גבי מנחה וזבח כמו שפירש' שהרי לא בא השתא לאכשורי מנחה לשם זבח אלא ר"ל דלא כתיב בקרא זאת תורת הזבח דנדרוש מינה תורה אחת לכל הזבחים כמו דכתיב גבי מנחה וזאת תורת המנחה לדרוש תורה אחת לכל המנחות. ויש להקשות מאי קאמר וזבח לא כתיב ולכך פסלי בזבחים אימא דלכך לא כתיב וזבח משום דלא אצטריך למכתביה דדוקא גבי מנחות אצטריך למכתבי זאת תורת המנחה לאכשורי מנחה לשם מנחה דאי לא כתביה הוה פסלינן לה משום דמחשבה דמנכרא היא ויש לפוסלה יותר כסברת רבא אבל גבי זבחים דמחשבה דלא מנכרא היא ויש להכשירה לא מצטריך קרא לאכשורי, וי"ל דלמאי דפירשנו לעיל ניחא דלכך נקט גבי מנחה לשון לא מנכרא ור"ל הכשרות ולא נקט מנכרא הפסול כדי לפסול ולכלול בכלל לשון גם הזבח דלא מנכרא ביה הפסול והשקר הילכך ניחא שהרי טעם דלא מנכר השקר והפסול אינו טעם להכשיר אלא ראוי לפסול בו אלא שאין ראוי לפסול בו כמו במנכרא השקר וקאמר דאע"ג דאינו טעם לפסול בו כמו במנחות משום דלא מנכר השנוי כמו במנחות מ"מ פסלי' בהו טפי מבמנחות משום דבמנחות כתי' קרא להכשר' והכא גבי זבחים לא כתי' הילכך אפשר לפסול בהם כטעם דלא מנכרא דשחיטה אחת לכלן, אי נמי טעמא דכיון דכתיב קרא דזאת תורה להכשיר גבי מנחות ולא כתיב גבי זבח גלי לן דפסלי' בזבחים אעפ"י שנאמר דאין טעם לפסול בהם משום דמחשבה דידהו לא מנכרא מ"מ פרישנא בהו משום דמדכתב קרא דהכשר' גבי מנחה ולא גבי זבח כמאן דפסיל ליה בהדיא דמי:

מחבת לשם מרחשת דאמר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת, ל"ה ולאו דוקא דלימא האי לישנא דהריני קומץ מחבת לשם מרחשת שהרי בכל מקום שהזכיר שנוי דשלא לשמו אינו מזכיר שם הקרבן כגון אם הוא עולה ומשנהו לשלמים אינו אומר הריני שוחט עולה לשם שלמים אלא אומר הריני שוחטן לשם שלמים ואם היה אומר כן איך יאמר אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת לכלן והלא מנכר לכל דמשקר דאין לך מעשיו מוכיחין עליה דמשקר גדול מזה כשהוא אומר שמשקר אלא כל שנוי שלא לשמו הנז' בכל מקום הוי שאינו מזכיר שם הקרבן שהוא אלא משנה שם הקרבן בפיו ואין מי שיודע מה היה שם הקרבן וחושבים שכפי מה שאומר הוא אמת וכמו כן בקומץ מחבת לשם מרחשת אם אמר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת אין זה דומיא דשנוי שלא לשמו דפוסל בעלמא אלא ר"ל דהמנחה במחבת ואמר הריני קומץ לשם מרחשת וכיון דלא הזכיר לשון מנחה לא מפסיל שהרי לא עשה השנוי כי אם במנא, ומחבת דנקט רש"י בלשונו לאו דוקא שהזכיר מחבת אלא ר"ל שהוא מחבת ואומר הריני קומץ לשם מרחשת:

לשם בילה בעלמא פי' כיון דלא אזכיר בהדיא מנחה בלולה לשם מנחה חרבה דברי רוח בעלמא נינהו והוי כמאן דאמר הריני קומץ לשם דבר אחר (בלול), ל"ה: וקשיא דהא תינח חרבה לשם בלולה דנימא דבלולה ר"ל בילה בעלמא אבל בלולה לשם חרבה מאי איכא למימר: וי"ל דכמו כן נימא לשם חרבה בעלמא ר"ל דבר חרב והתלמוד לא הזכיר כי אם חרבה לשם בלולה שהוזכר במלתיה דר' שמעון ולא בלולה לשם חרבה שלא הוזכר בה אלא ה"ה להיפך וחדא נקיט להו ר' שמעון במילתיה בין במחבת בין בחרבה:

גמ' במנא קמחשב ע"ל דף סג ע"א תוספות ד"ה או: